והיה אם...
 | |
| כרזת הסרט באנגלית | |
| בימוי |
לינדזי אנדרסון  |
|---|---|
| הופק בידי |
מייקל מדווין |
| תסריט |
David Sherwin |
| עריכה |
David Gladwell |
| שחקנים ראשיים |
מלקולם מקדואל Hugh Thomas מונה וואשבורן פיטר ג'פרי ריצ'רד ווריק דייויד ווד Christine Noonan |
| מוזיקה |
Marc Wilkinson |
| צילום |
מירוסלב אונדריצ'ק |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| חברה מפיצה |
פרמאונט, נטפליקס |
| שיטת הפצה |
וידאו על פי דרישה |
| הקרנת בכורה |
12 בספטמבר 1969 |
| משך הקרנה |
111 דק' |
| שפת הסרט |
אנגלית |
| סוגה |
סרט נעורים, סרט דרמה, סיפור התבגרות, סרט להט"בי |
| הכנסות באתר מוג'ו | if |
| פרסים |
פרס דקל הזהב |
| דף הסרט ב־IMDb | |
  | |
והיה אם... (באנגלית: ....If) הוא סרט דרמה בריטי משנת 1968 שהפיק וביים לינדזי אנדרסון המתרחש בפנימייה אנגלית לבנים. הסרט ידוע בשל התיאור של התקוממות אכזרית ואנרכיסטית בפנימייה. יש המקשרים זאת לאירועי מאי 1968 בצרפת שהתקיימו באותה שנה, מאחר שאנדרסון מזוהה עם תרבות הנגד של שנות ה-60.
בסרט מככב מלקלום מקדואל בתפקידו הקולנועי הראשון, בתור "מייק טרביס", דמות שמופיעה גם בשני הסרטים הבאים של אנדרסון. בעקבות הופעתו של מקדואל בסרט, פנה אליו הבמאי סטנלי קובריק וליהק אותו לסרט תפוז מכני.
בשנת 1969 הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן.[1] בשנת 1999 מכון הסרטים הבריטי כינה אותו הסרט הבריטי ה-12 הגדול ביותר של המאה ה-20. ובשנת 2004, מגזין Total Film כינה אותו הסרט הבריטי ה-16 הגדול ביותר בכל הזמנים. ב-2017, בסקר שנערך במגזין טיים אאוט, שבו השתתפו 150 שחקנים, במאים, כותבים, מפיקים ומבקרים, הסרט דורג כסרט הבריטי התשיעי הטוב ביותר אי פעם.[2] באתר Rotten Tomatoes מדווח כי 97% מתוך 37 המבקרים נתנו לסרט ביקורת חיובית, עם ממוצע של 7.9/10. על פי הקונצנזוס הביקורתי של האתר, [הסרט הוא] "מסית, חתרני, ובעל הומור אפל, "והיה אם" הוא ציון דרך בתרבות הנגד בקולנוע הבריטי".[3]
עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט נפתח בתיאור של פנימייה ציבורית בריטית מסורתית בסוף שנות השישים, כאשר התלמידים חוזרים לסמסטר חדש. מייק טראוויס, וולאס וג'וני הם שלושה נערים נונ-קונפורמיסטיים. הם נתונים תחת השגחתם של "המצליפים", תלמידים להם ניתנה פרפקטורה לפקח על שאר הנערים. הנערים הזוטרים מתפקדים כמשרתים אישיים עבור "המצליפים", שדנים בהם כאובייקטים מיניים.
סצינות מוקדמות מראות את מנהגי הפנימייה. המנהל מרוחק במידת מה מהנערים ומשאר מנהלי הפנימייה. מר קמפ, מתמרן בקלות על ידי "המצליפים" ונותן להם יד חופשית באכיפת משמעת. כמה מחברי הצוות מוצגים בהתנהגות מוזרה.
יום אחד, מיק וג'וני מתגנבים מהקמפוס וגונבים אופנוע מאולם תצוגה. הם רוכבים לבית קפה המאויש על ידי נערה חסרת שם, ומייק מפנטז שהוא נאבק בה עירום. בינתיים, וולאס נתפס מעשן ומפלרטט עם צעיר הומוסקסואל בשם בובי פיליפס.
מאוחר יותר, שלושת הבנים שותים וודקה בחדר העבודה שלהם ושוקלים כיצד "אדם אחד יכול לשנות את העולם עם כדור במקום הנכון." העימותים עם רשויות בתי הספר נעשים יותר ויותר קיצוניים. בסופו של דבר, לאחר שהם נענשים באכזריות על ידי "המצליפים", החבורה מחליטה לצאת לפעולה.
במהלך תרגיל צבאי בבית הספר, מייק רוכש תחמושת חיה, מייק, וולאס וג'וני משתמשים בה ויורים באש חיה על קבוצה של סטודנטים ואנשי סגל, בהם כומר בית הספר. כאשר האחרון מצווה על הבנים להשליך את נשקם, אך נכנע בפחד ומותקף על ידי מייק שלכאורה רוצח אותו.
כעונש על מעשיהם, המנהל מטיל על השלישייה לנקות מחסן גדול מתחת לאולם הראשי. ברצף סוריאליסטי, הם מגלים מטמון של כלי נשק, כולל נשק אוטומטי ומרגמות. יחד עם הנערה מבית הקפה ועם פיליפס, הם מחליטים להתקומם נגד הממסד.
ביום המייסדים, כשההורים מבקרים בבית הספר, במהלך נאומו של גנרל, הקבוצה מציתה אש מתחת לאולם. כולם בורחים החוצה ושם הקבוצה מתחילה לירות בהם מהגג. בהנהגתו של הגנרל אנשי צוות, סטודנטים והורים מנסים להשיב אש. המנהל מנסה לעצור את הקרב, מפציר בקבוצה לנהוג בתבונה, אך הוא נורה למוות על ידי הנערה. הקרב נמשך, והמצלמה ננעלת על פניו הנחושים של מייק כשהוא ממשיך לירות. יש קאט פתאומי, רקע שחור ועליו מתנוססת הכתובת "....If" באותיות אדומות.
מקורות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפי הפרשנות של מבקר הקולנוע דייוויד אהרנשטיין (אנ') שם הסרט מתכתב עם הפואמה המפורסמת "אם" מאת רודיארד קיפלינג, שהוקדשה לבנו, ובה הוא מציג ערכי מתינות ברוח סטואיקניזם וויקטוריאני. הסרט, מהווה אנטיתזה לערכים המוצגים בשיר, בייחוד לשורה "אם אתה יכול לחלום – ולא לעשות את חלומותיך לאדוניך".[4]
הסיקוונסים הסוריאליסטיים בסרט הושוו לסרט הקלאסי הצרפתי של ז'אן ויגו, "אפס בהתנהגות" משנת 1933. אנדרסון הכיר בהשפעת הסרט עליו (ועל התסריטאי) ואמר כי "לראות את הסרט של ויגו נתן לנו את הרעיון וגם את הביטחון להמשיך עם סוג מבנה סצנה שרקמנו, במיוחד עבור החלק הראשון של הסרט".[5]
הביצועים של מקדואל בסרט תפסו את תשומת לבו של סטנלי קובריק, ובעקבות זאת הוא ליהק אותו לסרטו המפורסם תפוז מכני.[6]
המשכים[עריכת קוד מקור | עריכה]
והיה אם ... הוא הסרט הראשון ב"טרילוגיית מייק טראביס", כולם בכיכובו של מלקולם מקדואל. הסרטים האחרים הם:
הסרטים אינם מהווים המשך עלילתי ישיר, ויש להם מעט מן המשותף, מלבד הדמות הראשית של מיק טראביס, וכמה דמויות בעלות שם זהה בתפקידים דומים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
"והיה אם...", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
"והיה אם...", באתר נטפליקס
"והיה אם...", באתר AllMovie (באנגלית)
"והיה אם...", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
"והיה אם...", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
"והיה אם...", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Festival de Cannes: If..." festival-cannes.com. נבדק ב-6 באפריל 2009.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "The 100 best British films". Time Out. Retrieved 24 October 2017
- ^ "If.... (2009)". Rotten Tomatoes. Fandango. נבדק ב-27 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ If....: School Days an essay by David Ehrenstein at the Criterion Collection
- ^ Extract from letter written in 1976 by Lindsay Anderson to Jack Landman in which he discusses the parallels between If.. and Jean Vigo's Zéro de Conduite (LA 1/6/3/8), The Anderson Collection, University of Stirling, accessed 14 February 2008
- ^ David Hughes (31 במאי 2013). The Complete Kubrick. Ebury Publishing. p. 118. ISBN 978-1-4481-3321-5.
{{cite book}}: (עזרה)
| בקרת זהויות |
|
|---|