לדלג לתוכן

The Long and Winding Road

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: תרגמת.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
"The Long and Winding Road"
סינגל בביצוע הביטלס
מתוך האלבום Let It Be
יצא לאור 11 במאי 1970
תאריך הקלטה 26 בינואר 1969, 1 באפריל 1970
מקום הקלטה Apple ואולפני אבי רוד, לונדון
סוגה רוק, פופ
שפה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
בי-סייד For You Blue
אורך 3:40
חברת תקליטים אפל רקורדס
כתיבה לנון-מקרטני
לחן ג'ון לנון, פול מקרטני עריכת הנתון בוויקינתונים
הפקה פיל ספקטור
כרונולוגיית סינגלים של הביטלס בארצות הברית
"Let It Be"
(1970)
"The Long and Winding Road"
(1970)
"Got to Get You into My Life"
(1976)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

"The Long And Winding Road" (בעברית: "הדרך הארוכה והמתפתלת") הוא שיר של להקת הרוק הבריטית הביטלס מתוך אלבומם האחרון, "Let It Be" שיצא לאור ב-1970. השיר נכתב על ידי פול מקרטני והקרדיט ניתן ללנון-מקרטני. עם הוצאתו כסינגל במאי 1970, חודש לאחר פירוק הביטלס, הוא הפך ללהיט ה-20 והאחרון של הלהקה במצעד בילבורד הוט 100 בארצות הברית.

ההקלטה העיקרית של השיר התקיימה בינואר 1969 והציגה עיבוד מוזיקלי דליל. כאשר הכין את ההקלטות הללו לקראת יציאתן באפריל 1970, המפיק פיל ספקטור הוסיף תזמורות ומקהלות. השינויים של ספקטור הכעיסו את מקרטני עד כדי כך שכאשר האחרון התייחס בבג"ץ הבריטי בהתפרקותם של הביטלס, הוא ציין את הטיפול ב "The Long And Winding Road" כאחת משש סיבות להתפרקות הביטלס. ספקטור, מצדו, טען כי מקרטני צבוע, מפני שזאת הגרסה שבה הוא משתמש בהופעות עד היום.

ב-17 בנובמבר 2003 יצא האלבום "Let It Be... Naked", אלבום הכולל גרסאות מינימליסטיות יותר של שירי "Let It Be". הגרסה של "The Long And Winding Road", שמופיעה גם בסרט "Let It Be", אינה כוללת את התוספות של ספקטור, ובמקומם יש גיטרה של ג'ורג' האריסון, ואורגן של בילי פרסטון שלא נכללו בגרסה המקורית. בנוסף, הגרסה מהאלבום המקורי נכללה באנתולוגיה של הביטלס, אך בלי התוספות של ספקטור.

בשנת 2011 דירג הרולינג סטון את השיר במקום 90 ברשימת 100 שירי הביטלס הגדולים ביותר.

פול מקרטני אמר שהוא הגיע עם הביטוי "The Long and Winding Road" במהלך אחד מביקוריו הראשונים בחוות היי פארק, ליד קמפבלטאון, בסקוטלנד, אותה רכש ביוני 1966. הביטוי נכתב בהשראת מראה דרך "הנמתחת אל הגבעות" בסביבה ההררית המרוחקת של אגמים והרים רחוקים. הוא כתב את השיר בחוותו בשנת 1968, בהשראת המתח הגובר בקרב הביטלס. בהתבסס על הערות אחרות של מקרטני, כותב הסופר הווארד סונס, ניתן לראות את המילים כמבטאות את ייסוריו על כיוון חייו האישיים, כמו גם מבט נוסטלגי לאחור על ההיסטוריה של הביטלס. מקרטני סיפר: "פשוט התיישבתי ליד הפסנתר שלי בסקוטלנד, התחלתי לנגן והמצאתי את השיר הזה, דמיינתי שהוא הולך להיעשות על ידי מישהו כמו ריי צ'ארלס. תמיד מצאתי השראה ביופי הרגוע של סקוטלנד ושוב זה הוכיח את המקום שבו מצאתי השראה".

כשחזר ללונדון, הקליט מקרטני גרסת דמו של "The Long and Winding Road" במהלך אחת ההקלטות של The Beatles. מאוחר יותר, הוא הציע את השיר לטום ג'ונס בתנאי שהזמר ישחרר אותו כסינגל הבא שלו. למיטב זיכרונו של ג'ונס, הוא נאלץ לדחות את השיר מכיוון שחברת התקליטים שלו עמדה להוציא את "Without Love" כסינגל.

מקרטני ניגן לראשונה את "The Long and Winding Road" ב-7 בינואר 1969 במהלך החזרות המצולמות של הביטלס באולפני טוויקנהאם. לאחר שנטשו את המחשבות לחזור להופעות פומביות, ובמקום זאת החליטו להפיק אלבום חדש, הקליטה הלהקה מספר טייקים של השיר באולפני אפל במרכז לונדון ב-26 בינואר ושוב ב-31 בינואר. ההרכב היה: מקרטני בשירה ובפסנתר, ג'ון לנון בגיטרה בס בעלת שישה מיתרים, ג'ורג' האריסון בגיטרה חשמלית, רינגו סטאר בתופים והקלידן האורח בילי פרסטון בפסנתר חשמלי. לנון, שרק לעיתים רחוקות ניגן בס, עשה מספר טעויות בהקלטה.

כפי שניתן לראות בסרט התיעודי Get Back, לאחר סשן ההקלטות ב-26 בינואר, הלהקה דנה באפשרות להוסיף ליווי תזמורתי לשיר. "הדרך היחידה שאי פעם שמעתי את זה בראש שלי", אמר מקרטני, "היא כמו הלהקה של ריי צ'ארלס... תכננו לעשות את זה בכל זאת בשביל כמה נאמברס, רק כדי שיהיה לנו קצת פליז וקצת מיתרים". ג'ורג' האריסון תמך ברעיון של ליווי כלי נשיפה: "זה יהיה נחמד אם כמה כלי נשיפה פשוט יעשו את עניין האקורדים הקיימים, ופשוט יחזיקו תווים".

במאי 1969, גלין ג'ונס, שהתבקש על ידי הביטלס להלחין ולהפיק את האלבום "Get Back" מהסשנים, בחר את ההקלטה מ-26 בינואר. הטייק מ-31 בינואר, שכלל מילים מעט שונות והוקלט עם ג'ונס בתפקיד מפיק לא רשמי, שומש בסרט, שנקרא לאחר מכן Let It Be.

בתחילת 1970 ביקשו לנון והאריסון ממנהל הביטלס, אלן קליין, למסור את הקלטות ינואר 1969 למפיק האמריקאי פיל ספקטור, בתקווה להציל אלבום שילווה את הסרט התיעודי Let It Be. מקרטני התנכר לחבריו ללהקה באותה תקופה, בשל התנגדותו למינויו של קליין למנהל הלהקה. כמה שבועות חלפו עד שמקרטני השיב להודעות שבהן אישר שספקטור יתחיל לעבוד על ההקלטות. ספקטור בחר לחזור לאותה הקלטה מ-26 בינואר של "The Long and Winding Road".

ספקטור ערך שינויים שונים בשירים. העריכות הדרמטיות ביותר שלו התרחשו ב-1 באפריל 1970, סשן ההקלטות האחרון של הביטלס, כאשר הוסיף אוברדאב תזמורתי לשירים "The Long and Winding Road", "Across the Universe" ו-"I Me Mine" באולפני EMI. החבר היחיד בביטלס שנכח במקום היה סטאר, שניגן בתופים עם נגני הסשן כדי ליצור את "קיר הצלילים" האופייני של ספקטור. ספקטור, שכבר נודע בהתנהגותו האקסצנטרית באולפן, היה במצב רוח מוזר באותו יום, לדברי מהנדס האיזון פיטר בון: "הוא רצה הד-טייפ על כל דבר, הוא היה צריך לקחת כדור אחר כל חצי שעה ושומר הראש שלו היה איתו כל הזמן. הוא היה על סף זריקה מתנדנדת, ואמר 'אני רוצה לשמוע את זה, אני רוצה לשמוע את זה. אני חייב את זה, אני חייב את זה'". התזמורת התרגזה כל כך מהתנהגותו של ספקטור, עד כדי כך שהנגנים סירבו להמשיך לנגן. בשלב מסוים, בון עזב לביתו, מה שאילץ את ספקטור להתקשר אליו ולשכנע אותו לחזור לאחר שסטאר אמר לספקטור להירגע.

ספקטור הצליח בכל זאת באוברדאב של "The Long and Winding Road", תוך שימוש בשמונה כינורות, ארבע ויולות, ארבעה צ'לו, שלוש חצוצרות, שלושה טרומבונים, שתי גיטרות ומקהלה של ארבע עשרה נשים. התזמורת הולחנה ונוצחה על ידי ריצ'רד יוסון, מעבד לונדוני צעיר שעבד עם אמני אפל מרי הופקין וג'יימס טיילור. הטיפול התזמורתי העשיר הזה עמד בניגוד מוחלט לכוונותיהם המוצהרות של הביטלס להקלטה "אמיתית" כשהחלו לעבוד על Get Back.

ב-2 באפריל, ספקטור שלח לכל אחד מהביטלס דיסק אצטט (Acetate) של האלבום שהושלם עם פתק שבו נכתב: "אם יש משהו שאתה רוצה לעשות לאלבום, תודיע לי ואשמח לעזור... אם אתה רוצה, אנא התקשר אליי לגבי כל דבר שקשור לאלבום הערב". כל ארבעת חברי הלהקה, כולל מקרטני, שלחו לספקטור מברק ובו נתנו את אישורם.

השיר יצא באלבום Let It Be ב-8 במאי 1970. ב-11 במאי, שבעה ימים לפני יציאת האלבום בצפון אמריקה, אפל הוציאה את "The Long and Winding Road" כסינגל בארצות הברית עם "For You Blue" כבי-סייד. הסינגל יצא במספר מדינות באירופה, אך לא בבריטניה. בהקשר של החדשות על הפירוק הביטלס, השיר לכד את העצב שחשו מאזינים רבים.

הביטלס

מוזיקאים נוספים

  • בילי פרסטון - אורגן
  • נגני תזמורת ששמם לא הוזכר - 18 כינורות, 4 ויולות, 4 צ'לו, נבל, 3 חצוצרות, 3 טרומבונים, 2 גיטרות
  • ריצ'רד הייסון - סידור תזמורות
  • ג'ון ברהאם - סידור מקהלה
מצעדי כל הזמנים
ארגון שם מיקום
כאן 88 מצעד שירי הביטלס של כאן 88 31[1]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]