אורסולה לה גווין

אורסולה לה גווין
Ursula K. Le Guin

לידה	21 באוקטובר 1929 ברקלי, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	22 בינואר 2018 (בגיל 88) פורטלנד, אורגון, ארצות הברית
שם לידה	Ursula Kroeber
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	פורטלנד, ברקלי
מקום לימודים	אוניברסיטת קולומביה, מכללת רדקליף, אוניברסיטת הרווארד, תיכון ברקלי
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	מדע בדיוני, פנטזיה, מדע בדיוני פמיניסטי
יצירות בולטות	ארץ ים, Lavinia, Annals of the Western Shore, Catwings, Dancing at the Edge of the World, The Language of the Night, Steering the Craft, Always Coming Home, Malafrena, צד שמאל של החושך, The Beginning Place, המנושל, The Eye of the Heron, The Word for World Is Forest
תקופת הפעילות	מ-העשור של 1960
הושפעה מ	ורגיליוס, ג'. ר. ר. טולקין, לב טולסטוי, ג'ואנג דזה, חורחה לואיס בורחס, הרפתקאות אליס בארץ הפלאות, אמה גולדמן, ויליאם שייקספיר, הרברט ג'ורג' ולס, וירג'יניה וולף, פיליפ ק. דיק, פיוטר קרופוטקין, ג'ק ואנס, אדוארד פלאנקט, הברון ה-18 מדאנסני, קרל גוסטב יונג, לאו דזה, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
בן או בת זוג	Charles Le Guin (22 בדצמבר 1953–22 בינואר 2018)
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס מרגרט אדוארדס (2004) פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (2009) אות ההערכה של ניוברי (1972) פרס עולם הפנטזיה לרומן הטוב ביותר (2002) אגדה חיה של ספריית הקונגרס (אפריל 2000) פרס ג'יימס טיפטרי ג'וניור (1995) פרס נבולה לסיפור קצר (1974) פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1995) פרס לוקוס לנובלת פנטזיה (1991) פרס לוקוס לרומן הטוב ביותר (1975) פרס גרנד מאסטר של דיימון נייט (2003) פרס אנדוור (2001) פרס לוקוס לאוסף הטוב ביותר (1976) פרס לוקוס לאוסף הטוב ביותר (1996) פרס הוגו לעבודה הקשורה הטובה ביותר (2017) פרס המלך הוא עירום (2009) פרס הוגו לעבודה הקשורה הטובה ביותר (2018) Ignotus Award for Best Non-Fiction Book (2019) פרס לוקוס לאוסף הטוב ביותר (1983) Ken Kesey Award for Fiction (2014) פרס גיגמש (1984) היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2001) פרס לוקוס לאוסף הטוב ביותר (2002) פרס לוקוס לאוסף הטוב ביותר (2004) פרס אנדוור (2002) פרס לוקוס לרומן הטוב ביותר (1972) פרס הספר הלאומי (1973) פרס ג'יימס טיפטרי ג'וניור (1994) פרס פן/מלמוד (2002) פרס לוקוס לסיפור הקצר (1975) פרס ג'יימס טיפטרי ג'וניור (1996) פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1973) פרס פרומתאוס (1993) פרס הוגו לנובלה הטובה ביותר (1988) פרס פרומתיאוס – היכל התהילה (1993) פרס ג'נט היידינגר קפקה (1985) פרס הדמיון הגדול (2008) פרס הוגו לסיפור הקצר (1974) פרס לוקוס לסיפור הקצר (2002) פרס לוקוס לסיפור הקצר (1983) פרס פילגרים (1989) פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1990) פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1970) פרס עולם הפנטזיה למפעל חיים (1995) פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1974) פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (2008) פרס לוקוס לרומן מדע בדיוני (2001) פרס נבולה לרומן הטוב ביותר (1969) פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1975) World Fantasy Award for Best Novella (1988) תוכנית פולברייט פרס דיטמאר Rhysling Award
www.ursulakleguin.com
חתימה

אורסולה לה גווין עם הרלן אליסון במפגש סופרי מדע בדיוני במערב ארצות הברית, 1984

אורסולה קרובר לה גווין (באנגלית: Ursula Kroeber Le Guin‏; 21 באוקטובר 1929 – 22 בינואר 2018) הייתה סופרת אמריקאית, אשר כתבה בעיקר מדע בדיוני ופנטזיה, אך גם שירה, נובלות, ספרי ילדים ומאמרים, וכן תרגמה ספרים רבים לאנגלית. ידועה בכתיבתה הפמיניסטית, האנרכיסטית ובעלת המאפיינים הטאואיסטים. נחשבת לאחת מטובי סופרי הפנטזיה והמדע הבדיוני בעולם וזכתה במספר פרסי הוגו, וכן בפרסי נבולה, לוקוס, וגנדלף. ב-2003 הייתה הסופר ה-20 (והסופרת הראשונה) שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים, המחולק החל מ-1975 לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה או שנתיים, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה.

קורות חיים

אורסולה לה גווין הייתה בתם של האנתרופולוגים אלפרד קרובר ותיאודורה קרובר, לצד שלושה אחים גדולים. הוריה עודדו את ילדיהם לקריאה, וחשפו אותם לקבוצת חבריהם שכללה ילידים אמריקאים רבים וכן את הפיזיקאי רוברט אופנהיימר שדמותו השפיעה עליה בין היתר בכתיבת הספר 'המנושל' מאוחר יותר. בגיל 9 כתבה את סיפור הפנטזיה הראשון שלה, ובגיל 11 הגישה סיפור מדע בדיוני (שלא התקבל) לכתב העת אסטאונדינג סיינס פיקשון. את תקופת שנת הלימודים האקדמית נהגה המשפחה לבלות בברקלי, ובקיצים נסעו לקישמיש בעמק נאפה שם נהגו לנפוש קבוצה של מדענים, כותבים וסטודנטים שהיו חבריהם של ההורים. היא פיתחה עניין בביולוגיה ובשירה.

לה גווין למדה בתיכון ברקלי, ולאחר מכן סיימה B.A. בספרות הרנסאנס הצרפתית והאיטלקית ממכללת רדקליף של אוניברסיטת הרווארד ב-1951, ותואר שני באותו תחום מאוניברסיטת קולומביה ב-1952. לה גווין המשיכה ללימודי דוקטורט וקיבלה מלגה ללמוד בצרפת ב-1953 - 1954.

את בעלה, ההיסטוריון צ'ארלס לה גווין, הכירה על סיפון הספינה 'קווין מרי', במסעה לצרפת ב-1953. כשנה לאחר מכן נישאו, ולה גווין החליטה שלא לסיים את הדוקטורט שלה, בעוד השניים שבו לארצות הברית על מנת שצ'ארלס יוכל לעשות דוקטורט באוניברסיטת אמורי. בתקופה זו עבדה כמזכירה וכמורה לצרפתית ברמה אקדמית. בתם הראשונה אליזבת נולדה ב-1957 במוסקו, איידהו, שם לימד צ'ארלס. ב-1958 עברו בני הזוג לפורטלנד, אורגון, שם נולדה בתם השנייה קרולין (1959) ושם השתקעו, עקב מינויו של צ'ארלס כפרופסור להיסטוריה באוניברסיטת פורטלנד סטייט. ב-1964 נולד בנה השלישי, תיאודור.

לה גווין נפטרה ב-22 בינואר 2018 בביתה בפורטלנד, אורגון, לאחר מספר חודשי מחלה.

כתיבה

בין 1951 ל-1961 כתבה חמישה רומנים שנדחו על ידי מוציאים לאור, שסברו שאינם נגישים. באותה תקופה כתבה גם שירה.

את סיפוריה הראשונים לא כתבה בסוגת הפנטזיה, אך עלילתם התרחשה במדינה דמיונית בשם אורסיניה. בחיפוש אחר דרכים לבטא את הנושאים שהעסיקו אותה, היא חזרה לעניין שהיה לה בילדותה במדע בדיוני. בתחילת שנות ה-60 עבודותיה החלו להתפרסם. אחד מסיפוריה האורסיאניים פורסם בקיץ 1961 בגיליון של ה-'Western Humanities Review' ושלושה סיפורים נוספים הופיעו ב-1962 ו-1963 בירחון 'Fantastic Stories of Imagination' שנערך על ידי סייל גולדשמיט, אשר ערך גם את המגזין 'Amazing Stories' אשר פרסם שני סיפורים נוספים שלה, כולל אחד ממחזור המדע הבדיוני 'הייני'.

ב-1964 פרסמה את סיפורה הקצר 'מילה של התרה' (The Word of Unbinding), שהיה הראשון בסדרת הפנטזיה 'ארץ ים', הכוללת שישה ספרים ושמונה סיפורים קצרים. שלושת הספרים הראשונים בסדרה: הקוסם מארץ ים (1968), הקברים של אטואן (1970) והחוף הרחוק ביותר (1972) מכונים לעיתים 'טרילוגיית ארץ ים'. מאוחר יותר כתבה את ספרי ההמשך לסדרה - טהאנו, הרוח האחרת והקובץ 'הסיפורים מארץ ים'.

לה גווין זכתה להכרה רחבה עבור הרומן שלה 'צד שמאל של חושך', אשר זכה בפרס הוגו ובפרס נבולה ב-1970. עלילתו של הספר מתרחשת בעולם שתושביו הם חסרי מין, מלבד בתקופת הייחום, בה הם עשויים להיות זכר או נקבה. ספרה ׳המנושל׳, המתרחש בחברה דמיונית אנרכיסטית, זיכה אותה בפרס הוגו ובפרס נבולה, והפך אותה לסופרת הראשונה שזכתה בשני הפרסים בגין שני ספרים.

בשנים מאוחרות יותר התנסתה לה גווין גם בקולנוע. ספרה "Lathe of Heaven" עובד לסרט ב-1979. ב-1985 שיתפה פעולה עם מלחין האוונגרד דוד בדפורד בכתיבת הלברית לאופרת-החלל שלו 'ריגל 9'.

ב-1984 נטלה חלק לצד קן קסי, בריאן בות' וויליאם סטפורד בהקמת מכון אורגון לאמנות הספרות, המוכר כיום בתור מכון אמנות הספרות בפורטלנד.

מקורות השראה

לה גווין שאבה השראה משאמניזם, טאואיזם, ומספרות צרפתית, איטלקית, רוסית ואנגלית. היא הושפעה מסופרי פנטזיה דוגמת ג'.ר.ר. טולקין, ומסופרי מדע בדיוני כגון פיליפ ק. דיק. את "שר הטבעות" של טולקין קראה באמצע שנות ה-50, והוא השפיע על כתיבתה - שכמוהו, מתאפיינת בפיתוח מפורט ורחב של עולמות הפנטזיה והעולם הבדיוני שלה, ובכללם היסטוריה, גאוגרפיה, שפה ואלמנטים נוספים המקנים להם מלאות ו'אמינות' רבה יותר. עם זאת, כאחת ששיטתו של טולקין השפיעה על צורת כתיבתה, היא האמינה כי לפנטזיה ולמדע הבדיוני גם תפקיד בהובלת שינויים חברתיים.

לה גווין הושפעה גם מכותבים כגון ורגיליוס, וכותבים והוגי דעות אנרכיסטים דוגמת לב טולסטוי, ופיוטר קרופוטקין, כתיבה נשית ופמיניסטית דוגמת האחיות ברונטה ווירג'יניה וולף, ספרות ילדים, וכן מספרות מיתולוגיה וספרים מתרבות המזרח הרחוק דוגמת דאו דה ג'ינג.

כשנשאלה על מקורות השראתה, השיבה:

"משלמדתי לקרוא, קראתי הכל. קראתי את כל הפנטזיות המפורסמות, עליסה בארץ הפלאות, הרוח בערבי הנחל, ואת קיפלינג. אני מעריצה את ספר הג'ונגל לקיפלינג. כשהתבגרתי גיליתי את לורד דונסני. הוא פתח בפני עולם שלם - העולם של פנטזיה טהורה. ו... התולעת אורבורוס. שוב, פנטזיה טהורה. מאוד מאוד מזינה. ואז אחי ואני נשאבנו למדע הבדיוני כשהייתי בת 11 או 12. אסימוב המוקדם, דברים כאלו. אבל לא הייתה לזה השפעה גדולה עלי. לא עד שחזרתי למדע הבדיוני וגילי את סטרג'ן - אבל בייחוד קורדוויינר סמית. קראתי את הסיפור 'שדרות אלפה רלפה' וזה גרם לי להיות, 'וואו! הדבר הזה יפהפה, וכל כך משונה' ורציתי לעשות משהו כזה."

נושאים בכתיבתה

לה גווין רתמה את הגמישות שמאפשרת הספרות הספקולטיבית, המדע הבדיוני והפנטזיה, על מנת לבחון היבטים סוציולוגיים, פסיכולוגיים, אנתרופולוגיים, מגדריים וזהותניים בתרבות ובמבנים חברתיים. רעיונות סביבתיים, פמיניסטיים ואנרכיסטיים הופיעו אף הם כנושאים חוזרים בעבודתייה.

לה גווין עסקה בסוגיות של מגדר וגזע מתוך מודעות וזווית ראייה שהושפעה מניתוחים חברתיים של נושא הזהות והחברה. מרבית הדמויות שלה הן דמויות כהות-עור, בחירה שעשתה על מנת לבטא את העובדה שמרבית בני האדם אינם לבנים. ספריה עושים פעמים רבות שימוש בתרבויות של אנשים-חוצנים על מנת לבחון תצורות של מבנים חברתיים ואת השפעתם על האינדיבידואל.

הנושא החוזר בספריה של מפגש בין תרבותי, וודאי הושפע גם מכך שגדלה בבית של אנתרופולוגים ונחשפה לסיפורו של אישי, יליד אמריקאי שהוגדר בתקופתו כאינדיאני הפראי האחרון ומפגשו עם תרבות העולם הלבן. אביה היה חבר הנהלה במוזיאון האנתרופולוגיה של האוניברסיטה בה הועסק אישי כעוזר מחקר, וכאובייקט מחקר. אמה כתבה על כך ספר, אישי בין שני עולמות. אלמנטים דומים לכך באים לידי ביטוי ברבים מסיפוריה.

לה גווין הרבתה להתעסק בהיבטים שונים של חיי היום יום והשפעתם על יחידים ביחסם לעולם הפיזי וזה לזה. כך לדוגמה השפעת ניהול משק הבית וטיפול בבעלי החיים בחווה, הוא נושא מרכזי שחקרה בספרה 'טהנו'. היא הרבתה לעשות שימוש גם בנושאים הלקוחים מתוך הפסיכולוגיה היונגיאנית, לדוגמה בספרה 'הקוסם מארץ ים'. מחזור הספרים הייניים (בעולם המכונה Hain) שלה עוסק בשורה של ציוויליזציות בכוכבים שונים רחוקים ומבודדים, בעלי קשר רופף זה לזה, והיא שימשה אותה כבמה מרכזית לבחינת מפגשים בין תרבותיים.

לה גווין הרבתה לפתח בספריה רעיונות אנרכיסטיים, אותם קשרה לאמונתה הטאואיסטית, כשהיא מבקשת להציג אפשרויות חברתיות אוטופיסטיות, החורגות גם מהדמוקרטיה המוכרת כיום בעולם המערבי. רעיונות אלו פיתחה במיוחד בדמות החברה האנרכיסטית בספרה ׳המנושל׳. לצד זאת מתחה ביקורת רבה על תצורות שונות של שליטה, דיכוי וטוטליטריזם.

נושא חוזר נוסף בכתיבתה הוא הנושא הסביבתי, והאחריות של החברה האנושית על העולם בו היא חיה, בין היתר תוך הצבת חלק מהעלילות בכוכבים דלי משאבים, ואף כאלו שהפכו עניים כתוצאה מתרבויות שניצלו אותם עד תום.

ספריה

פנטזיה

ארץ ים- ספרים

• הקוסם מארץ ים, 1968
• הקברים של אטואן, 1971
• החוף הרחוק ביותר, 1972 (זוכה פרס הספר הלאומי)
• טהאנו: הספר האחרון של ארץ ים, 1990 (פרס נבולה)
• הרוח האחרת, 2001
• סיפורים קצרים
  • "מילת ההפרדה", 1975 (בשנים עשר כיווני הרוח)
  • "חוקי השמות", 1975 (בשנים עשר כיווני הרוח)
  • "שפירית" (בכרך השני של הקובץ אגדות, בעריכת רוברט סילברברג; וכן ב-אגדות מארץ ים)
  • ההופכים את עורפם לאומלאס, תרגום עמנואל לוטם

אקומן

אקומן (ספרים)

• Rocannon's World, 1966
• Planet of Exile, 1966
• City of Illusions, 1967
• מעבר לעלטה, 1969 (הוגו ונבולה) יצא מחדש בעברית, כצד שמאל של חושך בתרגום עמנואל לוטם בהוצאת ינשוף
• המנושל, 1974 (הוגו ונבולה) יצא מחדש בעברית, כבידיים ריקות בתרגום עמנואל לוטם בהוצאת ינשוף
• העולם כיער, 1976 (הוגו)
• Worlds of Exile and Illusion, 1996 (סיפוריRocannon's World, Planet of Exile ו-עיר האשליות)
• ההגדה, 2000

סיפורים קצרים של אקומן

• "The Matter of Seggri", 1994, (זוכה פרס ג'יימס טיפרי; פורסם ב-The Birthday of the World)
• "בדידות", 1994, (זוכה פרס נבולה; פורסם ב-The Birthday of the World)
• "Mountain Ways", 1996, (זוכה פרס ג'יימס טיפרי; פורסם ב-The Birthday of the World)
• "Old Music and the Slave Women", 1999 (פורסם ב-Far Horizons, בעריכת רוברט סילברברג; וכן ב-The Birthday of the World)
• Four Ways to Forgiveness, 1995 (ארבעה סיפורים של אקומן)

ספרים אחרים

• The Lathe of Heaven, 1971 (הוסרט כשני סרטי קולנוע, ב-1980 וב-2002), זוכה פרס לוקוס, ומועמד לפרסים הוגו ונבולה, ' ,תורגם ויצא ב-1980 על ידי הוצאת כתר בשם "מכונת החלומות"
• מאלאפרנה, 1979
• The Eye of the Heron, 1982
• Always Coming Home, 1985
• לאויניה, 2008, זוכה פרס לוקוס

אוספי סיפורים קצרים

• שנים עשר כיווני הרוח, 1975
• Orsinian Tales, 1976
• שושנת הרוחות, 1982
• Buffalo Gals, and Other Animal Presences, 1987
• Searoad, 1991
• A Fisherman of the Inland Sea, 1994
• Four Ways to Forgiveness, 1995
• Unlocking the Air and Other Stories, 1996
• The Birthday of the World, 2002,
• Changing Planes, 2003

ספרי ילדים

The Catwings Collection

• Catwings, 1988
• Catwings Return, 1989
• Wonderful Alexander and the Catwings, 1994
• Jane on Her Own, 1999

ספרים נוספים

• Very Far Away from Anywhere Else, 1976
• Fish Soup, 1992
• A Ride on the Red Mare's Back, 1992

פרוזה

• The Language of the Night, 1979, מהדורה שנייה משנת 1992
• Dancing at the Edge of the World, 1989
• Steering the Craft, 1998 (about writing)
• The Wave in the Mind, 2004

שירה

• Wild Oats and Fireweed, 1988
• Going Out with Peacocks and Other Poems, 1994

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של אורסולה לה גווין (באנגלית)
• הקדמה ופרק מתוך "צד שמאל של החושך"
• "ההגדה" - סקירה
• סדרת ארץ-ים - סקירה
• אביה שטויר, טרויה לא נשרפה ביום אחד, באתר הארץ, 3 ביוני 2009
• נועה מנהיים, שיבת המלכה, באתר ynet, 26 בינואר 2006
• ליאת אלקיים, בית ספר לקוסמים, הדבר האמיתי, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2011
• עמיחי שלו, ביקורת ספר: סקס, אידאות ומדע בדיוני, באתר ynet, 23 ביולי 2015
• הסופרת אורסולה ק. לה גווין הלכה לעולמה, באתר ynet, 24 בינואר 2018
• מרים הולצמן, ‏עולמות אחרים כבועות ניסוי, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 24 בינואר 2018
• רענן שמש-פורשנר, "אנו נזדקק לסופרים שיזכרו חירות מהי": פרידה מהסופרת אורסולה לה גווין, באתר "שיחה מקומית", 24 בינואר 2018
• נועה מנהיים, היוצרת שהפכה את המדע הבדיוני מממתק קטן לספרות יפה, באתר הארץ, 30 בינואר 2018
• אורסולה לה גווין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• אורסולה לה גווין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• אורסולה קרבר לה גוין (1929-2018), דף שער בספרייה הלאומית

• אורסולה לה גווין, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• אורסולה לה גווין, ברשת החברתית Goodreads