איתי זלאיט

איתי זלאיט
לידה	21 באפריל 1979 (בן 44); בני ברק
מקום לימודים	האוניברסיטה הפתוחה
תחום יצירה	ציור, פיסול
יצירות ידועות	גיבור ישראל (פסל)
	https://www.itayzalait.art

איתי זלאיט (נולד ב-21 באפריל 1979) הוא אומן רב-תחומי ומרצה ישראלי, העוסק בעיקר בציור ובפיסול.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

זלאיט נולד בבני ברק לעובדיה ורינה זלאיט. למד בבית הספר היסודי "הגבעה" בבני ברק. בגיל תשע הציג מיצירותיו באגף הנוער של מוזיאון ישראל במסגרת תחרות של עיתון משקפיים בשיתוף מוזיאון ישראל.

את שירותו הצבאי החל במסלול ההכשרה כלוחם בסיירת מטכ"ל. לאחר שנה במסלול עבר לבית הספר ללוחמה בטרור, שם שימש כמדריך ולוחם. זלאיט נבחר להעביר את קורס מדריכי הלוט"ר בבית הספר, וסיים את שלוש שנות שירותו בתפקיד זה.

בשנת 2008 סיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה, ובשנת 2011 סיים לימודי תואר ראשון במדרשה לאמנות בבית ברל.

זלאיט עוסק בציור ובפיסול במגוון רחב של טכניקות וחומרים. חומרי הגלם שלו רבים ומגוונים: צעצועים, מוצרי נוי וחומרים מן הטבע, חלקם הוא אוסף ברחוב, בפחי האשפה וחלקם הוא מייצר בעצמו.

זלאיט חוקר בחייו האישיים ובקריירה המקצועית שלו את מושג החופש הן במובן האישי-פסיכולוגי, חופש מהתניות והרגלים תרבותיים פסיכולוגיים, והן באספקט הקולקטיבי-תרבותי. בעבודותיו הוא עוסק בשאלות של חופש אישי וחברתי, בקפיטליזם, צרכנות ובפופוליזם, באמצעות יציקות וחלקי צעצועים שבורים הוא יוצר פסלים ומיצבים המציפים ומעלים שאלות רבות לדיון^[1]. זלאיט מושפע מהמורשת הסוריאליסטית ופועל ברוח תנועת הדאדא האוונגרדית. בעבודותיו מבקש לאתגר את גבולות השיח המקומי ולערער על הנורמות המקובלות תוך רצון לעורר חשיבה מחודשת וביקורתית על שאלות חברתיות ותרבותיות העומדות על סדר היום^[2].

בשנת 2015 הציג את "חרושת התלמים" תערוכת היחיד, אשר עסקה בנושאים של חופש וחופש בחירה, הן ברמה האישית-פסיכולוגית והן ברמה התרבותית – תרבות צריכה, אפקט העדר, והפיכתו של האדם למכונה. בתערוכה הזאת הציג 15 אובייקטים, מעין הכלאות או חפצים שקיבלו ביטוי חדש, ברובם צעצועים שמצא ברחוב שאותם חיבר באופן אקראי^[4]^[5]^[6].

ב-6 בדצמבר 2016 הציב את המיצג "קינג ביבי" בכיכר רבין – פסל מוזהב בדמותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנישא לגובה 4.5 מטרים. לדבריו, "השינויים הטקטוניים שמתרחשים במדינה ובעולם" עוררו אותו להפנות את האמנות שלו לשאלות חברתיות אקטואליות. לטענתו, המניעים להצבת הפסל לא באו מתוך עמדה פוליטית, אלא מתוך רצון לבחון את גבולות החופש האמנותי, ולעורר שיח על חופש הביטוי, פלורליזם וסובלנות. בעבודה הזאת ביקש לשקף את המציאות החברתית בישראל ולהציב מראה לתהליכים שקורים במדינת ישראל^[7]^[8]^[9].

בעקבות פעולה זו התעורר שיח מימין ומשמאל סביב נושאי חופש הביטוי, גבולות האמנות ואמנות פוליטית במרחב הציבורי^[10]^[11]. בריאיון שהעניק לעיתון הניו יורק טיימס אמר ש"רק הזמן יאמר אם פעולה זו היא פרובוקציה או נבואה"^[12]. ההתעניינות בפסל קיבלה כיסוי גם מחוץ למדינת ישראל^[13]^[14]. והצבתו קיבלה הד תקשורתי בעיתונות העולמית, בניו יורק-טיימס^[12], ב-CNN^[15], ב-BBC^[16], בגרדיאן^[17], בעיתונות גרמנית^[18], באל-ערביה^[19], באל-ג'זירה^[20] וברשתות טלוויזיה בטורקיה ובאיראן^[21]. ב-2018 נמכר אחד ההעתקים של הפסל לאספן אמריקאי בעל האוסף הגדול בעולם לפסלי דיקטטורים. הוא הכין העתק של הפסל בברונזה (300 ק"ג) ומתעתד להציב אותו לצד פסליהם המקוריים של דיקטטורים מרחבי העולם אשר נאספו ב-30 השנים האחרונות^[^{דרוש מקור]}.

ב-5 במרץ 2018 הציב זלאיט את המיצג "דגל 2018" בכיכר רבין שבו מוצב דגל ישראל במצב נטוי, בין נפילה לזקיפות. באמצעות המיצג ביקש זלאיט להראות את עומק הקרע שהחברה הישראלית נמצאת בו, ולהגדיר את מצבה הנוכחי של מדינת ישראל 2018 כמצב ביניים – בין קריסה לזקיפות; בין אזרחי המדינה החווים את התנהלות המדינה כהתגלמות הטוב, לבין אלה שמרגישים שהדמוקרטיה הישראלית על סף קריסה וקירות המדינה מתערערים לנגד עיניהם^[22]^[23]^[24].

ב־8 בנובמבר 2018 הציב את המיצג "בלב האומה", פסל בדמות שרת התרבות והספורט, מירי רגב, ומולו מוצבת מראה גדולה ולבנה. זלאיט אמר בריאיון לערוץ 12 כי "השרה רגב היא דמות בלבה של האומה, כל אחד יכול לפרש את היצירה כפי שהוא חושב. זו עבודה שהתחלתי לעבוד עליה לפני חודשים ואפשר לקחת אותה לכל כיוון".

ב-29 ביולי 2020 הציב את מיצג "הסעודה האחרונה", מיצג מחאה הכולל פסל של ראש הממשלה נתניהו לצד שולחן ועליו מונחים שמפניות, בקבוקי יין, ומאכלים. פסלו של נתניהו "גורף" חתיכה מעוגה בצורת דגל ישראל המונחת גם היא על השולחן. לדברי המארגנים, מטרת המיצג היא לעורר את האזרחים "המתנדנדים" להצטרף למחאה נגד השחיתות, הקריסה של הציבור והניתוק של הממשלה מהאזרחים ו"לא לתת לארץ זבת החלב והדבש שלנו להפוך לארץ אוכלת יושביה".

מדובר במיצב בגודל של 9.60 מטרים על 2.40 מטרים. עוד השתתפו בהכנתו: מורן אהרון ואלישבע אנגלברג - ארט וקריאייטיב, נוהר בינור - עוגה, פנינה אברמוביץ' - פיסול ואיפור, וליאורה צביקלר - עיצוב תפאורה^[25].

בדצמבר 2020 הציב את הפסל "גיבור ישראל" בכיכר פריז, בירושלים, במקום בו נערכות באופן קבוע הפגנות כנגד המשך שלטונו של בנימין נתניהו. הפסל במשקל 6 טון העשוי מברונזה, מדמה תמונה שפורסמה של מפגין בשם נמרוד גרוס, שצולם מניף את דגל ישראל ומתגונן בפני מכת"זית של משטרת ישראל. כעבור שעות ספורות פונה הפסל על ידי העירייה^[26].

יצירתו ספר הזהב - קרן קיימת לישראל מוצגת בשדרת היוצאים של שדה התעופה בן-גוריון בכניסה לדיוטי פרי, במסגרת תערוכה לציון 120 שנה לקרן קיימת לישראל^[27].

זלאיט הציג את עבודותיו במוזיאונים ובירידים רבים בישראל ומחוצה לה, ובהם מוזיאון ינקו דאדא, Art Market Budapesht, ה"בית האדום", מכון אלפרד לאומנות, בגלריה חנינא ועוד. עבודותיו נמצאות באוספים פרטיים בישראל ובעולם.

זלאיט היה נשוי לעורכת הדין ריקי ישי ולהם שני ילדים משותפים. בני הזוג נפרדו ב-2020. הוא מתגורר ברמת גן.

תערוכות ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – גיבור ישראל (פסל)

תערוכות יחיד ומיצגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2012 – גלריית הסטודנטים, המדרשה, בית ברל
2015 – "חרושת התלמים", גלריה p8, ת"א
2016 – King bibi, כיכר רבין, ת"א – פעולה במרחב הציבורי
2018 – דגל 2018, כיכר רבין ת"א – פעולה במרחב הציבורי
2020 – "הסעודה האחרונה", כיכר רבין, ת"א.
2020 - "גיבור ישראל", כיכר צרפת בירושלים – פעולה במרחב הציבורי

תערוכות קבוצתיות וירידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

2009 – "מוות", גלריית הסטודנטים, המדרשה, בית ברל
2011 – "טרנספורמציה", מתחם התחנה, ת"א
2011 – "רק גברים", גלריה גרוס, ת"א
2011 – "שמחה", רוטשילד (בית סותב'יס לשעבר) ת"א
2012 – Art market Budapest, Hungary
2012 – "אמנות סודית", בנק לאומי, בית מאני, ת"א
2012 – "בלי כסף", גלריה גרוס, ת"א
2013 – יריד צבע טרי 6, ת"א
2013 – Site Specific, גלריה צ'יטה, ת"א
2014 – תערוכת פתיחת מכון אלפרד
2014 – יריד צבע טרי 7, ת"א
2014 – בית משותף, גלריה p8, ת"א
2014 – בית יגאל אלון, קיבוץ גינוסר
2014 – תערוכה זוגית עם פיליפ רנצר, גלריה p8, ת"א
2014 – הוועד למלחמה באיידס – תערוכת התרמה, ת"א
2014 – תופעת צבע שקנאי, אוצר ומשתתף, גלריה p8, ת"א
2014 – אלפרד XL, פתיחת מכון אלפרד, ת"א
2015 – מכון אלפרד, תערוכה שנתית, ת"א
2015 – המכירה השנתית בחנינא, ת"א
2016 – הצוללת הירוקה, מוזיאון אשדוד
2016 – צבע טרי 8, ת"א
2016 – Art יערות, מלון יערות הכרמל
2016 – Arti יריד מבית תירוש, הרצליה
2017 – טאבו תדר, מוזיאון ת"א
2017 – מעון ראש הממשלה, הבית האדום, ת"א
2017 – Bull’s eye, מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד
2017 – כסף, בית המידות, ת"א
2018 – דנה אינטרנשיונל, בית מאירוב, חולון
2018 – בראש טוב, גלריית החווה, חולון
2018 – פרשנס, כיכר אתרים, ת"א
2022 - "אמנות המעשה", לציון חגיגות 120 שנה להיווסדה של קרן קיימת לישראל, שדרת היוצאים בשדה התעופה בן-גוריון