ארומתרפיה

ארומתרפיה היא שיטת טיפול פסאודו-מדעית של הרפואה האלטרנטיבית (נקראת גם "רפואה משלימה"), שבה משתמשים בשמנים אתריים ובשמני בסיס (או שמני ירקות) עשויים מפרחים ארומטיים, צמחי מרפא, תבלינים ועצים. הארומתרפיה היא שם כללי המתייחס אל המסורות השונות של שימוש בשמנים חיוניים, לעיתים בצירוף פרקטיקות נוספות מרפואה אלטרנטיבית והשקפות רוחניות. מקור המילה הוא שילוב של ניחוח ("ארומה") עם טיפול ("תרפיה") בגוף, בנפש או במצב חברתי.

ארומתרפיה היא תורת רפואה הוליסטית ולכן, לטענת המטפלים בארומתרפיה, ניתן לשפר באמצעותה כמעט כל מצב בריאותי. נטען כי היא יעילה להפגת מתח נפשי, טיפול בבעיות שרירים, הפרעות בעיכול ומחלות עור, אך מחקרים רפואיים שנעשו אודותיה מצאו כי הארומתרפיה חסרת תועלת. לטענת המטפלים, השמנים מעבירים לגוף את התכונות המרפאות של הצמחים באמצעות חוש הריח דרך הריאות, אוסמוזה באמבט מים, מריחה על העור, וחדירה למחזור הדם. השימוש בשמנים יכול לגרום לתופעות לוואי שונות ולכן חשוב להקפיד על אמצעי זהירות והתייעצות עם מומחה לפני השימוש.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המצרים הקדומים היו בין הראשונים שהחלו לעסוק בארומתרפיה כחלק מטקסים דתיים והרחקת רוחות רעות. גם המרפאים ההודים החלו לתעד, באותה עת, את יכולות הריפוי של צמחים ארומטיים כמו כוסברה, זנגביל וורד. הסינים והיפנים, לעומתם, השתמשו בצמחים ארומטיים לטקסי פולחן ולטיפוח היופי וההיגיינה האישית.

בתנ"ך נקראות תמציות ריחניות אלה בשם "בשמים"; והשימוש בהם מוזכר מספר פעמים לדוגמה משחת הבושם, הנזכרת בספר שמות: ”וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר וְאַתָּה קַח-לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ מָר-דְּרוֹר חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְקִנְּמָן-בֶּשֶׂם מַחֲצִיתוֹ חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וּקְנֵה-בֹשֶׂם חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ וְשֶׁמֶן זַיִת הִין” (שמות ל' כב-כד). על פי פסוק זה ניתן לראות כי השימוש בתמציות זהה לשימוש ביום בתמציות מהולות בשמן.

המונח "ארומתרפיה" נטבע על ידי הכימאי הצרפתי רנה-מוריס גטפוסה כאשר גילה את יכולתו של שמן לבנדר לרפא כוויות במהירות ובלא להותיר צלקות לאחר שלטענתו נכווה קשה בתאונה שארעה במעבדתו וטבל את ידו בשמן זה, אך לא קיים תיעוד לחזרה על ניסוי מעין זה. עם ממשיכי דרכו נמנים הרופא והמדען ד"ר ג'ין ולנט ואת מרגריט מאורי אשר טענה שיש להתאים את הניחוחות במיוחד לאישיות ולבעיות הבריאות של המטופלים.

ענפים מרכזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שלושה ענפים מרכזיים של ארומתרפיה:

ארומתרפיה ביתית (Home Aromatherapy) - טיפול עצמי, בישום ושימוש קוסמטי.
ארומתרפיה קלינית (Clinical Aromatherapy) - כחלק מפרמקולוגיה וטיפול תרופתי.
ארומקולוגיה (Aromachology) - פסיכולוגיה של הריחות והשפעתם על המוח.

כמו כן, בשנים האחרונות בחלק מארצות אירופה ובמיוחד בצרפת החלו להתרכז בארומתרפיה מדעית. טיפול ארומתרפי החל להוות בהן חלק מהרפואה הקונבנציונלית. בצרפת חלק מהשמנים האתריים ניתנים כתרופות מרשם ובפיקוח רופאים.

יסודות הארומתרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העקרונות העיקריים של הארומתרפיה הם:

כוח החיים - תפיסה פילוסופית פסאודו-מדעית הטוענת שהחיים קיימים בכל דבר. הם הכוח המאחד את כל חלקיקי האטום יחדיו וממנו נובעים כוחות המשיכה והמגנטיות, הוא מעניק לנו את ההכרה; טענה זו אינה מגובה במחקרים מדעיים ואף עומדת בסתירה לעובדות יסוד בפיזיקה. אותו כוח החיים מגלה את עצמו בכל צמח בדרך שונה במעט. לפיכך, לכל זן של צמחים סגולות ייחודיות. הפקתה של תמצית מהצמח היא אחת הדרכים לבודד את "אישיותו" וסגולותיו.
יין ויאנג - מושג המתאר את שני הכוחות המנוגדים אך משלימים המצויים, כביכול, בכל הדברים ביקום. ביסודו של כל פרח או זרע או ניצן נמצאת, כביכול, נקודה, שממנה נובעת ה"אנרגיה" וממנה נמשכת הצמיחה; בבוטניקה לא ידוע על נקודה כזו.
מזונות אורגניים - תרופות "טבעיות", אורגניות שלא עברו תהליכים כימיים או אחרים, יפעלו - לטענת הארומתרפיסטים - בהרמוניה עם כוחות הריפוי של גוף האדם ויעזרו להם לשקם את ה"הרמוניה בגוף".

בדוגמה להגיון קדם-מדעי נפוץ, יש מרפאים שמקשרים בין מאפייניו החיצוניים של הצמח לאפקט הטיפולי שלו. הצורה והריח של סיגלית, לדוגמה, מרמזים לטענתם על ביישנות. לכן, שמן סיגליות אמור להביא לתחושת רגיעה וצניעות אצל המטופל. הטענה של הארומתרפיסטים - שהשמנים האתריים יכולים להילחם בחיידקים, בפטריות, בנגיפים ובטפילים נוספים ולהמריץ את המערכת החיסונית כדי להשיב את הבריאות לגוף - שנויה במחלוקת (ראה את הביקורת בהמשך). במדינות כמו אנגליה, ארצות הברית ואוסטרליה הארומתרפיה נחשבת לחלק מהאופנתיות של הרפואה המשלימה במקרה הטוב או לפסבדו מדע במקרה הרע.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארומתרפיה, בדומה לרבות משיטות הטיפול האלטרנטיביות, בוצעו רק מעט מחקרים רפואיים מבוקרים וכפולי סמיות (לא החולה ולא הצוות המטפל יודע האם הטיפול אותו מקבל החולה הוא התרופה או פלצבו). אין הוכחות רפואיות טובות לכך שארומתרפיה יכולה למנוע או לרפא מחלה כלשהי.^[1]^[2] בשנת 2015 פרסמה מחלקת הבריאות של ממשלת אוסטרליה את תוצאות סקירת טיפולים אלטרנטיביים שביקשה לקבוע אם יש כאלה שמתאימים לכיסוי על ידי ביטוחי הבריאות; ארומתרפיה הייתה אחת מתוך 17 טיפולים שעבורם לא נמצאו עדויות ברורות ליעילות.^[3] העדויות ליעילותה של ארומתרפיה בטיפול במצבים רפואיים מצומצמות ביותר, בפרט חסרים מחקרים עם מתודולוגיה קפדנית.^[4]^[5]

מספר מחקרים בדקו את יעילות הארומתרפיה במצבים שונים: גרד בעור, אי-שקט, דיכאון ועוד. הטיפול הארומתרפי נוסה גם להקלה על חולי סרטן. רק מחקרים איכותיים מעטים העידו על תועלת משימוש בארומתרפיה במצבים אלה. הם רמזו לכך שבמצבי חרדה, דאגנות יתר ודיכאון יש לארומתרפיה תרומה להקלת תסמינים אלה.^[6] במאמר שפורסם ב"בריטיש מדיקל ג'ורנל" טוענים הרופאים שבשלושה ניסויים שנעשו בחולי דמנציה בשנת 2003 היו סימנים לכך ששמן לימון ושמן לבנדר נספגו בגוף והקלו חלק מתסמיני המחלה.^[7] אבל המחקר המדעי על עקרונות והשפעות הארומתרפיה עדיין מוגבל. הקהילה הרפואית בארצות הברית ובאנגליה, כמו גם בישראל, סבורה כי ריחות נעימים יכולים לכל היותר לסייע בהרגעה והורדת לחצים. כמה מההשפעות המיוחסות לארומתרפיה, כגון: הרגעה ובהירות המחשבה הן מאוד סובייקטיביות ועלולות להתעורר גם מאפקט פלצבו.

בנוסף צוין^[^{דרוש מקור: איפה?]} כי הארומתרפיה מתבססת על עדויות אנקדוטיות להצלחותיה ואינה מוכיחה שהטיפול יכול לרפא מחלות. גם ניסויים שתוצאותיהם צוטטו על ידי ארומתרפיסטים לא עמדו בדרישות מניסויים קליניים, או פשוט הוצאו מהקשרם. אם יש השפעות חיוביות עלולות להיות גם השפעות שליליות לשימוש בצורה לא נכונה או שילוב רע בין השמנים, במיוחד בפרמקולוגיה המסורתית. בנוסף קיים חשש בקהילת הרופאים כי אנשים עם מחלות הניתנות לריפוי על ידי הרפואה המודרנית, יפנו לטיפולים חסרי תועלת כגון ארומתרפיה והומאופתיה, במקום לקבל טיפול נחוץ בתרופות מוכחות מדעית.

כמה מחסידי הארומתרפיה מאמינים שהשפעות השמנים אינן נובעות מהכימיקלים הפועלים על החושים, אלא שהשמן מכיל את "כוח החיים" של הצמח אשר יאזן את האנרגיות של הגוף ויקדם את הריפוי באמצעות טיהור ויברציות שליליות משדה האנרגיה שלו. לאמונות פסבדו-מדעיות אלו אין בסיס מדעי ויש הרואים בהצגתן בפני הלקוחות משום הונאה.

בהיעדר פיקוח רפואי מתאים, קיים חשש לשימוש לא בטיחותי בארומתרפיה. השמנים האתריים עלולים לגרות את העור ולגרום להרעלה, נזק בכבד והתקפים, אם הם לא דוללו עם שמני בסיס, כגון: שמן שקדים, שמן זית, שמן אגוזי לוז ורוז היפ.^[8]

אופני שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות דרכי שימוש מגוונות בשמנים, הכוללות עיסוי, אמבטיה, שאיפת אדים, אידוי, הסנפה, רטיות (קומפרסים), שטיפת פה, וטיפולי שיער ועור. במרבית המקרים תמצית שמן מדוללת בבסיס שמן אחר (כמו שומשום או שקדים), מכיוון שתמציות השמנים מרוכזות מאוד ועלולות לגרום לכוויות כימיות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלאך ג'יימס וסטנגלר מארק, האנציקלופדיה החדשה לריפוי טבעי, 2006, הוצאת פוקוס: רמת גן
בראון אליזבת,רפואה אלטרנטיבית, 2001, הוצאת ספרי: תל אביב
פרופ' הלוי יונתן, רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות, 2005, הוצאת זמורה-ביתן: אור יהודה
וורווד ואלרי אן, ניחוחות מרפא: מדריך רב תועלת לשימוש יומיומי בשמנים נדיפים, 2003, הוצאת יער: ירושלים
טיסראנד רוברט, אמנות הארומתרפיה, 1992, הוצאת אור-עם: תל אביב
פרי שי ויששכר עמי, האנציקלופדיה לרפואה אלטרנטיבית ולרפואה משלימה, 2003, הוצאת רקפת: חיפה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ארומתרפיה בוויקישיתוף

מאמרי ביקורת (באנגלית)[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Ades TB, ed. (2009). "Aromatherapy". American Cancer Society Complete Guide to Complementary and Alternative Cancer Therapies (2nd ed.). American Cancer Society. pp. 57–60. ISBN 978-0-944235-71-3.
^ Barrett, S. "Aromatherapy: Making Dollars out of Scents". Science & Pseudoscience Review in Mental Health. Scientific Review of Mental Health Practice. נבדק ב-21 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)
^ Baggoley C (2015). "Review of the Australian Government Rebate on Natural Therapies for Private Health Insurance" (PDF). Australian Government. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 ביוני 2016. נבדק ב-12 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
^ van der Watt, G; Janca, A (2008). "Aromatherapy in nursing and mental health care". Contemporary Nurse. 30 (1): 69–75. doi:10.5172/conu.673.30.1.69. PMID 19072192.(הקישור אינו פעיל)
^ Edris, AE (2007). "Pharmaceutical and therapeutic Potentials of essential oils and their individual volatile constituents: A review". Phytotherapy Research. 21 (4): 308–323. doi:10.1002/ptr.2072. PMID 17199238.
^ פרופ' יונתן הלוי, מתוך ספרו "רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות", 2005, הוצאת זמורה-ביתן. עמ' 183-184.
^ Sensory stimulation in dementia:An effective option for managing behavioural problems, באתר BMJ (לקוח מ- Burns et al. BMJ.2002; 325: עמודים 1312-1313)
^ Jennifer Clay Cather, MD, Mark R. Macknet, MD, and M. Alan Menter, MD,‏ Hyperpigmented macules and streaks, באתר PubMed Central,‏ 2000 (לקוח מ-Proc (Bayl Univ Med Cent). 2000 October; 13(4): עמודים 405–406)

[acs-1] Ades TB, ed. (2009). "Aromatherapy". American Cancer Society Complete Guide to Complementary and Alternative Cancer Therapies (2nd ed.). American Cancer Society. pp. 57–60. ISBN 978-0-944235-71-3.

[Barrett-2] Barrett, S. "Aromatherapy: Making Dollars out of Scents". Science & Pseudoscience Review in Mental Health. Scientific Review of Mental Health Practice. נבדק ב-21 בפברואר 2013. {{cite web}}: (עזרה)

[aus17-3] Baggoley C (2015). "Review of the Australian Government Rebate on Natural Therapies for Private Health Insurance" (PDF). Australian Government. אורכב מ-המקור (PDF) ב-26 ביוני 2016. נבדק ב-12 בדצמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)

[4] van der Watt, G; Janca, A (2008). "Aromatherapy in nursing and mental health care". Contemporary Nurse. 30 (1): 69–75. doi:10.5172/conu.673.30.1.69. PMID 19072192.(הקישור אינו פעיל)

[5] Edris, AE (2007). "Pharmaceutical and therapeutic Potentials of essential oils and their individual volatile constituents: A review". Phytotherapy Research. 21 (4): 308–323. doi:10.1002/ptr.2072. PMID 17199238.

[6] פרופ' יונתן הלוי, מתוך ספרו "רפואה משלימה ואלטרנטיבית: כל העובדות", 2005, הוצאת זמורה-ביתן. עמ' 183-184.

[7] Sensory stimulation in dementia:An effective option for managing behavioural problems, באתר BMJ (לקוח מ- Burns et al. BMJ.2002; 325: עמודים 1312-1313)

[8] Jennifer Clay Cather, MD, Mark R. Macknet, MD, and M. Alan Menter, MD,‏ Hyperpigmented macules and streaks, באתר PubMed Central,‏ 2000 (לקוח מ-Proc (Bayl Univ Med Cent). 2000 October; 13(4): עמודים 405–406)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]