לדלג לתוכן

הפארק הלאומי קומודו

הפארק הלאומי קומודו
Taman Nasional Komodo
דרקון קומודו בפארק
דרקון קומודו בפארק
דרקון קומודו בפארק
אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית טבעי בשנת 1991, לפי קריטריונים 7, 10
שטח האתר 219,322 הקטאר (אתר מורשת עולמית) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע כללי
תאריך הקמה 1980 עריכת הנתון בוויקינתונים
נתונים ומידות
שטח 17,332 קילומטר רבוע, 219,322 הקטאר
גובה ממוצע 81 מ' עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה אינדונזיהאינדונזיה אינדונזיה
מיקום West Manggarai עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 8°39′06″S 119°34′36″E / 8.651625°S 119.576569°E / -8.651625; 119.576569
www.komodonationalpark.org


לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פרט של Polycarpa aurata מהתת-מערכה מיתרני זנב
אלמוג רך בפארק

הפארק הלאומי קומודואינדונזית: Taman Nasional Komodo) הוא פארק לאומי השוכן בסמוך לאיי סונדה הקטנים (אנ') שבאינדונזיה. הפארק כולל בשטחו את האיים קומודו, רינצ'א(אנ') ופאדאר(אנ'), וכ-26 איים קטנים יותר, ובסך הכל הוא משתרע על פני שטח של 1,817 קילומטרים רבועים, מהם 603 קמ"ר ביבשה. הפארק הוקם ב-1980 על מנת להגן על אוכלוסיית דרקוני הקומודו המקומית. לאחר מכן שונה ייעודו כך שיגן על מינים נוספים של בעלי חיים החיים בתחומיו, כולל מינים ימיים. האיים באתר נוצרו כתוצאה מפעילות געשית שהתרחשה בתקופת האאוקן. בגבולות הפארק מתגוררים כ-4,000 תושבים. ב-1991 הכריז אונסק"ו על הפארק ועל סביבתו כאתר מורשת עולמית (לפני כן, ב-1977, הכיר הארגון באי קומודו כשמורה ביוספרית). ובשנת 2011, לאחר תהליך בחירה שנמשך ארבע שנים, נבחר הפארק לאחד משבעת פלאי עולם הטבע.

גאוגרפיה ואקלים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קומודו הוא אי מוארך השוכן בין האיים סומבאווה(אנ') ופלורס, לאורכו של אזור הפחתה טקטוני, המשתרע בין סומטרה לבין מערב גינאה החדשה. קומודו הוא האי הגדול ביותר בארכיפלג, ובסך הכל הוא משתרע על פני שטח של 340 קמ"ר. בשל מוצאו הגעשי, הטופוגרפיה שלו מאופיינת באזורים תלולים ומחוספסים, וקבוצת גבעות בגובה של עד 600 מטרים הפונות מכיוון צפון לדרום חולשת על נופו. קו החוף של האי אינו רציף, והוא כולל מספר מפרצים המופרדים זה מזה באמצעות צוקים שחלק ממדרונותיהם תלול.

האי פאדאר הוא אי צר וקטן השוכן מזרחית לקומודו, וגובהו עד 300 מטרים. מזרחית לפאדאר נמצא האי רינצ'ה המשתרע על פני 200 קמ"ר והוא האי השני בגודלו בפארק. הנקודה הבולטת ביותר בדרום רינצ'ה היא המסיב דורו אורה שגובהו 667 מטרים, וצפונית לו נמצאת פסגת דורו ראג'ה שגובהה 351 מטרים. גם קו החוף של פאדאר איננו רציף. דרומית-מזרחית לרינצ'ה נמצא האי הקטן גילי מוטאנג.

הימים המקיפים את האיים מתאפיינים ברמת יצרנות גבוהה, בשל כמות החמצן הרבה המגיעה מזרמי הגאות ושפל החזקים העוברים דרכם לכיוון מערב. בחלק זה של האתר יש מספר הרים ימיים, ומספר מצעי דשא ים השוכנים צפונית לרינצ'ה. במערב ובצפון האתר נמצאות קבוצות של שוניות אלמוגים רגישות, כאשר השוניות היציבות ביותר נמצאות בסמוך לחוף הצפון-מזרחי של האי קומודו ובסמוך לחופים הדרום-מערביים של רינצ'ה ושל פאדאר.

האקלים בפארק מאופיין ביובש רב ובכמות משקעים הנעה בין 800 ל-1,000 מילימטרים בשנה. עונת המונסון נמשכת בין החודשים נובמבר למרץ, ובמהלכה נמדדות כמויות המשקעים הגדולות ביותר, הלחות הגבוהה ביותר, הרוחות החזקות ביותר והטמפרטורות הנמוכות ביותר. המגמה ההפוכה מתרחשת בין החודשים אפריל לאוקטובר, אז מגיעה הטמפרטורה הממוצעת ביום עד ל-40°C. הטמפרטורה הממוצעת הכוללת היא בין 17°C ל-34°C.

המערכת האקולוגית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפאונה היבשתית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הביוטה של האתר מאופיינת במינים רבים של יונקים אסייתיים, ובעופות וזוחלים שמקורם באוסטרלאסיה. האתר מפורסם בשל היותו בית גידול עבור אוכלוסייה של דרקוני קומודו, שהוא הלטאה הגדולה ביותר על-פני כדור הארץ. האוכלוסייה על האי קומודו מונה כ-2,200 פרטים. קודם לכן נמדדה בכל איי האתר אוכלוסייה בגודל כולל של כ-5,700 דרקוני קומודו. מלבד דרקון הקומודו-חיים באתר מספר מינים נוספים של זוחלים, בהם 12 מיני נחשים ותשעה מיני חומטיים וחרדון דואה ידוע מהאי רינצ'א. ביערות העננים של האיים גדלים גם מספר מינים של דו-חיים.

האתר שוכן באזור הזואו-גאוגרפי וולאסי (Wallacea), ומאופיין במעט מינים יבשתיים. בין אלה נמנים מספר מיני עטלפים, עכבר קומודו האנדמי ומקוק סרטנים. בין המינים המוחדרים הניצודים על ידי הדרקון קומודו ניתן למנות את חזיר הבר ואת אייל טימור. כמו כן, בשטחי האתר תועדו למעלה מ-70 מינים של עופות.

הפאונה הימית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפאונה בחלקו הימי של האתר עשירה יותר בהשוואה לזו של האיים עצמם. המצרים שבאתר שוכנים על נתיבי נדידה של לווייתנים. השטח הימי מהווה כ-60% משטחי הפארק, והוא מגוון מאוד מבחינה ביולוגית. האזור הימי מגוון מאוד גם מבחינה טופוגרפית, שביחד עם המים העשירים בנוטריינטים מסייע לשגשוג המערכת האקולוגית המקומית. בין בעלי החיים הימיים הגדלים בשטחי האתר ניתן למנות מינים של צורבים, סרטנאים, רכיכות (כמו מיני ספוגיים וחשופיות ים), זוחלים ימיים, 16 מינים של לווייתנאים, עשרה מינים של דולפינים וכרישאים, דוגמת הכריש הלווייתני.

הצומח היבשתי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המגוון הביולוגי של הפלורה המקומית נמוך באופן יחסי, וכולל מעט יותר מ-100 מינים. כיוון שהפארק ממוקם בצד המזרחי של אזור וולאסי, הביוטה שלו כוללת מאפיינים של מזרח אסיה ושל אוסטרלאסיה. הצמחייה האופיינית לכ-70% משטחי הפארק היא סוואנת דשא-עץ יבשה, ורוב המינים שבה הם קסרופיטיים. בפארק יש גם אזורים אחדים של יער גשם טרופי, יערות שלכת (נפוצים בעיקר למרגלות גבעות ובקרקעיות עמקים) וכן מנגרובה.

הצמחייה הגדלה בגובה של מעל 500 מטרים היא דמוית יער עננים. היא נעדרת כמעט לחלוטין מן האי קומודו, אך באזורים שבהם היא נפוצה היא משמרת מספר מינים אנדמיים. מבחינה חזותית מאופיינת הצמחייה בסלעים מכוסי אזובית, ראטאן וחורשות במבוק. שלושת הסוגים העיקריים של צמחים ימיים הגדלים ליד החוף הם מנגרובה (בעיקר במפרצים המוגנים בשלושת האיים הגדולים), דשא ים ואצות אדומיות ממשפחת ה-Corallinaceae.

הצומח הימי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוניות האלמוגים שבאתר היו מגוונות בעבר, אך במשך השנים הן נפגעו באופן קשה בשל הפרעות אנתרופוגניות - בידי אדם. שונות. בסקר שנערך ב-1998 נבדקו 185 אתרים על ידי ה-TNC, והתברר כי רק ב-19% מתוכם יש אלמוגים חיים. האזורים האלה שימשו בית גידול עבור למעלה מ-1,000 מינים של דגים ו-200 מינים של אלמוגים בוני שוניות (סדרת האלמוגאים). באזורים שבהם זרמי הים חזקים ביותר השוניות בנויות משברי אלמוגים, ורק מינים בודדים מסוגלים לעמוד בפני עוצמת הזרם.

ניהול הפארק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מ-1995 זוכות רשויות הפארק לתמיכה של ארגון הצדקה האמריקני "החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy). בשנת 2000 נכנסה לתוקף תוכנית ניהול חדשה בשיתוף עם הארגון, על מנת להתמודד עם בעיות של ניצול יתר של משאבים טבעיים ימיים ויבשתיים. עיקר הבעיות בחלקים הימיים של האתר נובעות מקהילות הדייגים[1] ומפעילויות מסחריות של גורמי חוץ. אולם, התקנות וההגבלות על ניצול משאבים משפיעות בעיקר על תושבי האזור, התלויים במשאבי הפארק לפרנסתם. מתן אמצעי מחיה חלופיים היא חלק מהאסטרטגיה הכללית של הנהלת הפארק. ניצול המשאבים הטבעיים הביא למספר מקרים של תקיפת בני אדם על ידי דרקוני קומודו, וששה מהם הסתיימו במוות. שכיחותם של מקרים אלה עלתה בתחילת המאה ה-21, וארבעה מהם נרשמו בשנים 2000, 2005, 2007 ו-2009.

מנהלת הפארק נמצאת בלבואן באג'ו באי פלורס (אינדונזיה). לכל נשיא אינדונזי היה עניין בנעשה בפארק.

הצלילה היא אחת הפעילויות הפופולריות בפארק בשל המגוון הימי הנרחב שלו. אתר צלילה מפורסם בקומודו הוא ה"חוף הורוד"[2], פיתוח תיירות אקולוגית, המבוססת בעיקר על המשאבים הימיים של האזור, היא הדרך העיקרית להשגת עצמאות כלכלית לפארק. על מנת להשיג זאת, הוקמה יוזמה משותפת (Joint venture) בין ה-TNC( ההחברה לשימור הטבע) לבין חברת זיכיון, שקיבלה גם זכויות ניהול בפארק. יוזמה זו ספגה ביקורת על ידי גורמים אחדים באזור ומחוץ לו, בין השאר בשל הטענה שהיא לא מתנהלת בשקיפות מספיקה ואינה מתייעצת עם תושבי האזור בהחלטות רלוונטיות לגביהם.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ בשנת 1999 שמע כותב הערה זו כי כוחות הביטחון של אינדונסיה ירו למות בדייג שהעז לדוג בשימוש במטען נפץ, דבר הפוגע באלמוגים. ברור בעניין זה, מצא אזכור לתלונה של "הועדה האינדונזית לזכויות האדם" בעניין ירי ב-13 דייגים בגלל פשעים דומים.
  2. ^ מאנגלית: PINK BEACH, שמו המקובל, ולעומתה במאלאית/אינדונזית: PANTAI MERAH, "(ה)חוף (ה)אדום".