חוקת טורקיה
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של טורקיה |
|
מנהל
בית המשפט לחוקה בחירות
|
חוקת טורקיה (טורקית Türk Anayasası או Anayasa - "החוקה") קובעת את ארגון מוסדות השלטון של הרפובליקה הטורקית, את העקרונות הכלליים העיקריים של המדינה ואת חובותיה כלפי אזרחיה. החוקה העומדת כיום בתוקף בטורקיה היא החוקה הרביעית של הרפובליקה אשר אושררה ב-1982. החוקה הראשונה מ-1921 התקבלה על ידי האספה הלאומית הגדולה של טורקיה בטרם המדינה נוסדה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת 1921
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 באפריל 1920 הוקמה האספה הלאומית הגדולה של טורקיה. כחצי שנה לאחר מכן, ב-19 בנובמבר 1920 החלה האספה לדון בניסוחה של חוקה וזו אושרה ב-20 בינואר 1921 ועמדה בתוקף עד החלפתה ב-20 באפריל 1924. החוקה שכללה 23 סעיפים בלבד התייחסה לעקרונותיה של המדינה העתידית, קבעה את ריבונותה תוך דחיית האמור בהסכם סוור, וביססה באופן כללי את עקרונות הרשות המחוקקת והרשות המבצעת בלבד. בכורח הנסיבות נשאה האספה הלאומית בשני התפקידים גם יחד, ובהיעדר התייחסות לרשות המחוקקת, לא התקיימה הפרדת רשויות לפי חוקה זו. בנוסף, החוקה לא התייחסה כלל לתפקידו של הסולטאן במדינה העתידית, דבר שנעשה במכוון כדי להשאיר את הדלת פתוחה להקמתה של מונרכיה חוקתית שבראשה יעמוד הסולטאן, וכן לא אוזכרו בה זכויות אזרחיות.
חוקת 1924
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-20 באפריל 1924 נכנסה לתוקפה החוקה השנייה של טורקיה ועמדה בתוקף עד ביטולה בעקבות ההפיכה הצבאית של 1960. בסעיף הראשון לחוקה זו נקבע כי המדינה היא רפובליקה, וסעיף 2 קבע כי חוק המדינה הוא דין האסלאם ("Türkiye Devletinin dini, Dini İslâmdır"), שפתה היא טורקית ובירתה באנקרה. סעיף זה תוקן ב-10 באפריל 1928 על ידי השמטת הרישא בדבר מעמדו של חוק האסלאם במדינה. האספה הלאומית נקבעה כרשות המחוקקת וזכות הבחירה הוענקה לכל הגברים בני 18 ומעלה. ב-1934 תוקן הסעיף וזכות הבחירה הוענקה לכל אזרח בן 21 או יותר. עוד נקבע כי האספה תהיה חופשית מהשפעת הצבא, דבר שהביא להתפטרותם של חלק מחבריה משירות צבאי. החוקה קבעה את נשיא טורקיה כראש המדינה וכראש הרשות המבצעת. הנשיא הנבחר בידי האספה הלאומית מקרב חבריה אך הוא אינו נוטל חלק בדיוניה ובהצבעות המתקיימות בה. לנשיא ניתנה זכות וטו אך נקבע כי האספה יכולה לעקוף אותה ברוב רגיל. ההצעה לקבוע את כהונת הנשיא לשמונה שנים לא התקבלה והחוקה קבעה לבסוף כי הנשיא יכהן במקביל לכהונת האספה. הרשות המבצעת, הממשלה, תורכב מקרב חברי האספה וראש המטות המשולבים לא יהיה חבר בה. סעיף 8 קבע את עצמאותה של הרשות השופטת, ובחלקה החמישי קבעה החוקה זכויות אזרחיות בסיסיות כמו שוויון, חירות וכיוצ"ב.
חוקת 1961
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההפיכה הצבאית שהתחוללה ב-1960 בעקבות החששות לפגיעה באופייה החילוני של המדינה, הביאה לביטולה של חוקת 1924. במקומה נוסחה חוקה חדשה אשר ערכה שינויים קיצוניים במעמדן של שלוש הרשויות במדינה ובאלה של בעלי התפקידים החשובים ברפובליקה. החוקה החדשה נוסחה בידי אנשי הפקולטה למשפטים באוניברסיטת איסטנבול והפקולטה למדעי המדינה באוניברסיטת אנקרה והתקבלה במשאל עם ב-9 ביולי 1961. החוקה נכנסה לתוקף ביום 20 ביולי 1961 והייתה לחוקת טורקיה עד שבוטלה בשנת 1980. חוקת 1961 הייתה מתקדמת ביותר וקידשה את זכויות היסוד של הפרט והגבירה את מערכת האיזונים בין רשויות השלטון במדינה. דבר זה נעשה בעקבות משטרו של אדנאן מנדרס אשר נגס באופייה הדמוקרטי של המדינה ובזכויות אזרחיה במהלך המחצית השנייה של שנות החמישים.
עקרונות החוקה החדשה:
- אופייה של הרפובליקה - למען לא יישנו החששות לפגיעה באופייה של המדינה כמדינה דמוקרטית וחילונית המקדשת את עקרון ההפרדה בין דת ומדינה, קבע סעיף 9 לחוקה עיקרון חדש ולפיו אופייה הרפובליקני של המדינה אינו ניתן לשינוי. סעיף 8 השלים את סעיף 9 וקבע את עליונותה של החוקה כדבר חקיקה.
- זכויות יסוד - החוקה החדשה העניקה משנה חשיבות לחירויות הפרט והאזרח וסקרה אותן באופן מפורט כבר בחלקו השני של המסמך ולאורך 52 מתוך 157 סעיפיו. חירות, שוויון, זכותו של אדם לפרטיות בחייו, בביתו ובתקשורת שהוא מקיים, חופש העיסוק, התנועה, האמונה והמחשבה, החופש להתכנס ולהתאגד וחופש העיתונות הוכרו כולם כעקרונות יסוד במדינה. החוקה הנציחה את עקרון החוקיות הפלילי (העמדה לדין וענישה אך ורק לפי חוק תקף בעת מעשה העבירה), את הזכות לחיסיון מפני הפללה עצמית ואת האיסור לענישה בדרך של החרמת רכוש. זכויות יסוד נוספות שהוכרו הן הזכות לחינוך, לאזרחות, להצבעה ולבחירה בבחירות ועוד.
- הרשות המחוקקת - החוקה החדשה קבעה שינוי משמעותי בהרכבה של האספה הלאומית הגדולה של טורקיה, וזו חולקה לשני בתים - אספה לאומית (Millet Meclisi) ובה 450 חברים הנבחרים אחת לארבע שנים וסנאט (Senato) ובו 150 סנטורים הנבחרים אחת לשש שנים בסבבים דו שנתיים. כמו כן נקבע כי בסנאט יכהנו 15 סנטורים נוספים ממונים.
- הרשות המבצעת:
- נשיא טורקיה - החוקה החדשה הפכה את טורקיה מרפובליקה נשיאותית לרפובליקה פרלמנטרית, והנשיא הפך לדמות ייצוגית אף כי שמר על מעמדו הרשמי כראש הרשות המבצעת. נקבע כי הנשיא יבחר לכהונה אחת בלבד בת שבע שנים, וכי עליו להתנתק ממפלגתו ומחברותו בפרלמנט, ככל שהיה חבר במי מהם. בעקבות העמדתו לדין של הנשיא הקודם ג'לל באייר בעוון בגידה, נחקק סעיף 99 שקבע כי הנשיא עלול, בהתקיים התנאים הקבועים בסעיף, לעמוד לדין בעוון זה.
- הממשלה - החוקה קבעה כי ראש ממשלת טורקיה ימונה על ידי הנשיא וימנה את שריו. הסמכות הביצועית המעשית הופקדה בידי הממשלה וניתנה לה הזכות לחוקק חקיקת משנה.
- המועצה לביטחון לאומי - סעיף 111 לחוקה קבע את הקמתה של המועצה לביטחון לאומי ברשותו של נשיא המדינה ובה חברים חלק מהשרים, ראש המטות המשולבים של טורקיה ונציגי הזרועות הצבאיות. מקובל שסעיף זה ביסס באופן חוקי את כוחו של הצבא בטורקיה והעניק לו את הרשות להתערב בפוליטיקה, כפי שעשה מספר פעמים מאז חקיקתו של הסעיף.
- הרשות השופטת - השינוי העיקרי בתחום זה כלל את הקמתו של בית המשפט לחוקה ובו 15 שופטים קבועים וחמישה חליפיים. לבית המשפט לחוקה הוענקה הסמכות לבחון את חוקיותם של כל החוקים במדינה ואת התאמתם לחוקה, וקביעתו הוכרה כסופית. עוד נקבע כי בית המשפט לחוקה יכהן כערכאה הראשונה בשפיטתם של בכירי המדינה על עבירות שעברו במסגרת תפקידם.
ניתן לקבוע כי חוקת 1961 הייתה דמוקרטית מקודמתה בכך שהעניקה משקל רב לזכויות יסוד חוקתיות ובכך שהרחיבה את מנגנון הביקורת בין הרשויות השונות, אם כי בדרך כלל חוקות דמוקרטיות אינן מעניקות לצבא מעמד שלטוני.
החוקה הנוכחית מ-1982
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוקת טורקיה הרביעית התקבלה במשאל עם ב-9 בנובמבר 1982 לאחר שחוקת 1961 בוטלה עם ההפיכה הצבאית ב-1980. בעוד שחוקת 1961 הושפעה מהחשש לאובדן אופייה הדמוקרטי של המדינה ולכן הרחיבה את מערכת האיזונים והבלמים והפיקוח בין רשויות השלטון; הלך הרוח ששרר בטורקיה בתחילת שנות השמונים הושפע מהאנרכיה שהתפשטה ברחובות הערים במהלך עשור הקודם, מפעולות הטרור ומאבקי השליטה בין הימין והשמאל. 92% מבעלי זכות הבחירה אשר ניצלו את זכותם והשתתפו במשאל העם תמכו בחוקה החדשה, שצמצמה את היקפן של חירויות הפרט, הרחיבה את סמכויותיו של נשיא טורקיה באופן מרחיק לכת, ביטלה את הסנאט ומסרה כוח רב יותר בידיה של המועצה לביטחון לאומי וכפועל יוצא מכך, גם בידי הצבא. חוקת 1982 ספגה בשל כך ביקורת ותוארה כדוגמה למידה הרבה בה יכול שלטון צבאי להכתיב את תנאי סיומו.
השינויים העיקריים ועקרונותיה של חוקת 1982 היו כדלקמן:
- זכויות יסוד - החוקה אמנם אימצה את רוב זכויות היסוד שהופיעו בחוקה הקודמת, אך נוסחה באופן מסויג בהרבה וקבעה לצידן של החירויות השונות תנאים לצמצום תחולתן, בדרך כלל כדי להגן על שלום המדינה, שלמותה, אופייה ועל הסדר הציבורי. בנוסף, סעיפים 14 עד 16 לחוקה החדשה צמצמו את תחולתן של זכויות היסוד במספר מקרים כלליים. סעיף 14 קובע כי זכויות וחירויות אלה לא ייושמו במטרה לפגום באחדות המדינה והאומה ועל מנת לפגוע בקיומה כדמוקרטיה חילונית. סעיף 15 לחוקה קובע כי בעת מלחמה, גיוס כללי ושלטון צבאי, ניתן יהיה להשעות באופן חלקי או מלא את תחולתן של זכויות וחירויות היסוד. קביעה זו אינה חלה על זכותו של אדם לחיים ולבריאות (למעט במקרה של מוות או פגיעה בגוף כתוצאה מפעילות מלחמתית שמקורה בצו חוקי), ולחופש הדת והמצפון. גם מעמדם של אזרחים זרים הורע ובסעיף 16 נקבע כי ניתן יהיה להגביל את זכויותיהם לפי חוק ובהתאם לחוק הבינלאומי; וזאת לעומת חוקת 1961 שקבעה בסעיף 13 כי זכויות הזרים יוכרעו לפי החוק הבינלאומי ותו לא. היו גם חידושים כמו הזכות לחירות מעבדות שנזכרת בסעיף 18, אך זו לא כללה עבודות פרך בעת מאסר, עבודות הנדרשות מהאזרחים בעת מצב חירום או כחובה אזרחית.
- הרשות המחוקקת - האספה הלאומית הגדולה של טורקיה הושבה למבנה של בית אחד בן 550 חברים הנבחרים לתקופה של 5 ולא 4 שנים. כמו בחוקת 1961 ניתנה לאספה רשות לדחות את הבחירות בשנה במקרה של מלחמה, אך בחוקה החדשה נקבע בי האספה תהא רשאית לחזור על פעולה זו עד שקיום הבחירות יתאפשר (סעיף 78). ראויה לציון העובדה כי מקומו של חבר האספה המפסיק את כהונתו מסיבה כלשהי, נותר פנוי, ולכן נקבעו כללים לעריכת בחירות משניות.
- הרשות המבצעת:
- נשיא טורקיה - סמכויות הנשיא הורחבו באופן משמעותי. בין היתר רשאי נשיא טורקיה להציע דברי חקיקה, להורות על קיום משאל עם בעניין תיקונים לחוקה ולהורות על קיום בחירות כלליות. עוד הוענקה לו הזכות להורות על גיוס הצבא, למנות את ראש המטות המשולבים של טורקיה, לכנס את המועצה לביטחון לאומי, להכריז על מצב חירום ולמנות את חברי המועצה להשכלה גבוהה (שלה נתונה בין היתר הזכות למנות את אחד משופטי בית המשפט לחוקה). הוקם משרד מבקר המדינה (Devlet Denetleme Kurulu) וזה סונף ישירות לנשיא. בנוסף, הנשיא ממנה כמעט את כל השופטים בערכאות הבכירות במדינה. הרחבה נוספת של סמכויות הנשיא באה בפועל עם בחירת ארדואן לנשיא, והפכה לרשמית עם קבלת תיקון לחוקה במשאל העם בטורקיה (2017).
- המועצה לביטחון לאומי - מעמדה של המועצה התחזק עת נקבע כי המלצותיה והחלטותיה אינם בגדר חוות דעת גרידא, וכי על הממשלה לקחתן לתשומת לבה. זאת ועוד, חוקת 1982 החליפה את הנוסח הכללי של החוקה שקדמה לה וקבעה מפורשות כי רוב חברי המועצה יהיו אנשי צבא. עשרים שנה לאחר מכן, ב-23 ביולי 2003 תוקנה החוקה וסמכויות המועצה צומצמו במידת מה וכן הושם דגש על כך שרוב חבריה יהיו אזרחים, אך המשבר בפוליטי שפקד את טורקיה בשנת 2007 הוכיח כי המועצה והצבא עדיין נהנים מכוח רב בהרבה ביחס למקובל במדינות דמוקרטיות.
- הרשות השופטת - סעיף 143 לחוקה קבע את הקמתו של בית משפט לביטחון המדינה (Devlet Güvenlik Mahkemeleri). הסעיף בוטל בשנת 2004. עוד צומצם מספר השופטים בבית המשפט לחוקה ונקבע כי שופטיו ימונו בידי הנשיא מקרב הערכאות הבכירות במדינה (בחוקה הקודמת המינוי היה בידי הערכאות עצמן, האספה הלאומית והסנאט).
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
1921
[עריכת קוד מקור | עריכה]1924
[עריכת קוד מקור | עריכה]- חוקת 1924 באתר בית המשפט לחוקה (טורקית)
- נוסח חוקת 1924 נוסח מקורי ללא תיקונים (אנגלית); הקדמה מאת אדוארד מיאד ארל