יגאל שילון

יגאל שילון
	שילון, 1991
לידה	23 באפריל 1946 (בן 78); תל-אביב, פלשתינה (א"י)
שם לידה	יגאל שולקיס
מדינה	ישראל
מקום לימודים	הטכניון – מכון טכנולוגי לישראל
צאצאים	ירון שילון
מספר צאצאים	4
	פרופיל ב-IMDb

יגאל שילון (נולד ב-23 באפריל 1946) הוא איש טלוויזיה וקולנוע ישראלי. נודע בשלהי הקריירה בעיקר בזכות יצירת, בימוי והנחיית תוכנית המתיחות "פספוסים" ששודרה במשך כעשור וחצי בערוץ 2 בזכיינית רשת.^[1]

ביוגרפיה

נולד בשם יגאל שולקיס בתל אביב שבארץ ישראל, בנם השני של שלמה שולקיס ופניה (לבית מוכיח), בני מעמד הפועלים שעלו ממזרח אירופה. התחנך בתיכון עירוני ד' שבעיר הולדתו. סיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, במסגרת העתודה האקדמית, אך העדיף לעסוק בתחום הבמה.

אחיו הגדול הוא מנחה הטלוויזיה דן שילון, ואחייניתו היא מנחת הרדיו והטלוויזיה עדי שילון.^[1]

בשנות ה-80 ביים מספר סרטי קולנוע ישראליים, רובם סרטי מתיחות בתחום ה"מצלמה הנסתרת". הראשון שבהם היה "חייך אכלת אותה", אותו עשה יחד עם יהודה ברקן בשנת 1980^[2]. שילון עשה עוד שני סרטי מתיחות עם ברקן: "המתיחה הגדולה" (1984)^[3] ו"ניפגש בסיבוב" (1986)^[4]. בשנת 1985 היה שותף לסירטו של יהודה ברקן "קומפוט נעליים", כאשר הגדרת תפקידו הייתה יועץ^[5]. בין השנים 1986 ל-1990 ביים שילון את סדרת הפרסומות למעדן "מילקי"^[6], שם השתתפו חלי גולדנברג, אביבה פז וכן בר רפאלי בילדותה. כמו כן ביים את הסרט "עבודה בעיניים" (1988) בכיכובם של צמד הבטלנים^[7], אותם אף ליווה במסגרת הנסיעה לבריסל כאשר יצגו את ישראל באירוויזיון 1987 עם "שיר הבטלנים". ב-1989 השתתף בסרט המתיחות "אחד באפריל".

קריירה בטלוויזיה

לאחר קריירת הקולנוע עבר שילון בשנת 1989 לטלוויזיה, תחילה לתוכניתו הלילית של גבי גזית "סופ סופ" בערוץ הראשון, בה הציג קטעי פספוסים מתוך צילומים של תוכניות טלוויזיה מהארץ ומן העולם (אחד הקטעים היותר נודעים בפתיח של הפינה היה קטע בו ננסי רייגן מועדת ונופלת). במקביל הגיש פינה בתוכנית "רואים 6/6" בטלוויזיה החינוכית, שבה הציג קטעי וידאו ביתיים המכילים פספוסים. לאחר מכן הגיש עם אלי יצפאן את התוכנית "פספוסים פלוס" בשנת 1991. בשנת 1993, החל להנחות את תוכנית המתיחות "מועדים בשמחה" בערוץ הראשון, אשר עברה בשנת 1994 לערוץ 2^[8]. החל מ-1994 הנחה וביים במשך 14 שנה את תוכנית הטלוויזיה "פספוסים" בשידורי רשת בערוץ 2, שהיא המשך לקריירת בימוי סרטי המתיחות שלו.

ב-2003 יצר וביים שילון את תוכנית הטלוויזיה "המופע של סטיב"^[9]. בשנת 2012 חזר שילון לטלוויזיה בתוכנית "סתאאאם!" של ערוץ הילדים, שהיא תוכנית המשך של "פספוסים", לצד עודד פז, דנה פרידר ואחרים^[10]. ב־2013 ביים וערך את תוכנית המתיחות בהנחייתו של עפר שכטר "אמבוש", בערוץ 10.^[11] בשנת 2015 יצר שילון שעשועון לערוץ 10, הנקרא "תראו מי שואל", בהנחייתו של מולי שולמן.

עיסוקים נוספים

לצד הקריירה בטלוויזיה, עסק שילון בחידוני כפל לשון שנקראו "שילונדע", אותם החל לפרסם בתוכנית "הלילה" עם גבי גזית, וכן המשיך לפרסם מדי שבוע בעיתון "ידיעות אחרונות" עם המאייר שי צ'רקה, ובשבועון "פנאי פלוס".

הסמל המסחרי והאייקוני שלו, עם הסיגר שבפיו, כיכב פעמים רבות בפרומואים לתכנים שונים שעסקו בו.

חיים אישיים

ב-1972 נישא לזהבה, ששימשה במשך שנים רבות כדיילת באל על וכמרצה בארגון ויצו, ולהם ארבעה ילדים. מתגוררים בתל אביב. שניים מבניו הם גם אנשי במה ובידור: ירון שילון הוא במאי טלוויזיה וקולנוע, ואייל שילון היה מעורכי התוכנית "פספוסים".

בינואר 2022 סיפר שילון כי בעקבות נפילה בביתו, הוא נפגע פיזית ומרותק לכיסא גלגלים^[12]. חייו לאחר הפציעה תועדו בסרט תיעודי "הפספוס של חיי", ששודר בקשת 12. שילון גם ביים סרט זה לצד ארז טל^[13]. באותה שנה הגיש שילון את התוכנית "חוזרים לפספוסים" ברשת^[14].^[1]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יגאל שילון בוויקישיתוף

יגאל שילון, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
יגאל שילון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
יגאל שילון, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
חיפוש יגאל שילון בעיתונות יהודית היסטורית
הוא חוזר: יגאל שילון ינחה תוכנית חדשה, באתר ‏מאקו‏, 9 באוגוסט 2010
עפר סקר‏, יגאל שילון: "מתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה", באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012
שגיא בן נון‏, יגאל שילון: "אף פעם לא הייתה לי תשוקה למתוח", באתר וואלה, 11 ביוני 2015
דסק קשת 12, ‏"מצאתי את עצמי על הרצפה, עם ראש פתוח, הכל מלא דם", באתר ‏מאקו‏, 23 בינואר 2022

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ S. A. Khalil, M. Iwuagwu, The in vitro uptake of some oral contraceptive steroids by magnesium trisilicate [proceedings], The Journal of Pharmacy and Pharmacology 28 Suppl, 1976-12, עמ' 47P
^ אלוף המתיחות אכל אותה..., מעריב, 24 באפריל 1980
^ החיים לא שחורים, מקסימום כהים, חדשות, 16 במרץ 1984
^ קולנוע, חדשות, 28 במאי 1986
^ אם כל כך טוב, למה כל כך רע?, חדשות, 27 באוקטובר 1985
^ מערכה שלוש, חדשות, 13 ביולי 1993
^ עבודה עברית, מעריב, 18 במרץ 1988
דני ורט, קולנוע - העבודה היא חיינו - "עבודה בעיניים״ (1988), כל העיר, 25 במרץ 1988
^ התוכנית "מועדים לשמחה" של יגאל שילון עוברת לערוץ 2, הארץ, 4 באוגוסט 1994
^ רותה קופפר, הפספוס של סטיב, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
אורן פרסיקו, ‏סטיב? מקסימום סילבן, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003
^ עפר סקר‏, יגאל שילון: "מתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה", באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012
^ אורי ערן, אמבוש: עפר שכטר עושה יגאל שילון, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2013
^ רן בוקר, יגאל שילון חושף את מצבו הרפואי: "נפלתי. אני משותק", באתר ynet, 23 בינואר 2022
^ אלון עידן, הסרט על יגאל שילון היה טקס אשכבה לטלוויזיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2022
^ ניר וולף, "סוף-סוף יש בפריים טיים אדם נכה ולא לצורכי פריק שואו", ישראל היום, 20 באפריל 2022

[:0-1] ¹ ² ³ S. A. Khalil, M. Iwuagwu, The in vitro uptake of some oral contraceptive steroids by magnesium trisilicate [proceedings], The Journal of Pharmacy and Pharmacology 28 Suppl, 1976-12, עמ' 47P

[2] אלוף המתיחות אכל אותה..., מעריב, 24 באפריל 1980

[3] החיים לא שחורים, מקסימום כהים, חדשות, 16 במרץ 1984

[4] קולנוע, חדשות, 28 במאי 1986

[5] אם כל כך טוב, למה כל כך רע?, חדשות, 27 באוקטובר 1985

[6] מערכה שלוש, חדשות, 13 ביולי 1993

[7] עבודה עברית, מעריב, 18 במרץ 1988
דני ורט, קולנוע - העבודה היא חיינו - "עבודה בעיניים״ (1988), כל העיר, 25 במרץ 1988

[8] התוכנית "מועדים לשמחה" של יגאל שילון עוברת לערוץ 2, הארץ, 4 באוגוסט 1994

[9] רותה קופפר, הפספוס של סטיב, באתר הארץ, 2 בנובמבר 2003
אורן פרסיקו, ‏סטיב? מקסימום סילבן, באתר גלובס, 4 בנובמבר 2003

[10] עפר סקר‏, יגאל שילון: "מתיחות זה ז'אנר שתמיד היה ותמיד יהיה", באתר וואלה, 28 בדצמבר 2012

[11] אורי ערן, אמבוש: עפר שכטר עושה יגאל שילון, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2013

[12] רן בוקר, יגאל שילון חושף את מצבו הרפואי: "נפלתי. אני משותק", באתר ynet, 23 בינואר 2022

[13] אלון עידן, הסרט על יגאל שילון היה טקס אשכבה לטלוויזיה, באתר הארץ, 26 בינואר 2022

[14] ניר וולף, "סוף-סוף יש בפריים טיים אדם נכה ולא לצורכי פריק שואו", ישראל היום, 20 באפריל 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]