יחסי צרפת–קפריסין
| יחסי צרפת–קפריסין | |
|---|---|
|
|
| |
| צרפת | קפריסין |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 643,801 | 9,251 |
| אוכלוסייה | |
| 66,582,977 | 1,362,472 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 3,030,904 | 32,230 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 45,521 | 23,655 |
| משטר | |
| רפובליקה נשיאותית למחצה דמוקרטיה פרלמנטרית למחצה | רפובליקה |
יחסי צרפת–קפריסין מתייחסים ליחסים הנוכחיים וההיסטוריים בין הרפובליקה הצרפתית לקפריסין. שתי המדינות חברות במועצת אירופה, האיחוד האירופי והארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היחסים בין המדינות החלו בתקופת האימפריה הפרנקית, כאשר אדריכלות גותית הופיעה בקפריסין, בעוד יינות קפריסאיים נחשבו למצרך מוערך בצרפת. לאחר שריצ'רד לב הארי מכר את האי למסדר הטמפלרים (אבירי היכל שלמה), שלטונם הנוקשה הביא את תושבי האי לידי מרד, מה שגרם להם למכור אותו לגי דה ליזיניאן, מלכה המודח של ממלכת ירושלים. גי דה ליזיניאן הוכתר למלך קפריסין בתואר "אמלריך הראשון, מלך קפריסין". הוא ייסד את 'ממלכת קפריסין', וקבע את העיר פמגוסטה כעיר הבירה של האי. במקביל נקבעה גם השפה הלטינית כשפה הרשמית באי. מאוחר יותר הוחלפה השפה בצרפתית. תקופה ארוכה לאחר מכן הוכרה היוונית כשפה רשמית שנייה. בשנת 1196, הוקמה הכנסייה הלטינית, והכנסייה האורתודוקסית המקומית עברה סדרה של רדיפות דתיות. בשנת 1268, איחד הוגו השלישי מלך קפריסין את הממלכה עם ממלכת ירושלים.
לאחר מכן הפכה קפריסין למרכז חשוב של הסחר האירופי עם אסיה ואפריקה, דבר שהביא לחיכוכים בינה לבין סוחרים איטלקים. במהלך המאה ה-14 הלכה והתחזקה השפעתה של הרפובליקה של ג'נובה ושל סוחריה באי, ובעת הקרע המערבי צידדו מלכי קפריסין באפיפיורות אביניון מתוך תקוה שהצרפתים יניסו את האיטלקים מהאי. ב-1426 הפכו הממלוכים את האי למדינה וסאלית ממלוכית, ומלכיה איבדו את כוחם, עד שלבסוף אולצה המלכה האחרונה, קתרין קורנרו למכור את האי לוונציה ב-1489, שהקימו את 'הרפובליקה של ונציה' על האי. ונציה השתמשה באי כנקודת מסחר חשובה. בתקופה זו נבנתה החומה הוונציאנית של ניקוסיה. לאורך תקופה זו נחלקה האוכלוסייה בין עילית שלטת קתולית, ורוב העם שהיה יווני-אורתודוקסי. במשך כל התקופה הוונציאנית הייתה קפריסין נתונה להתקפות בלתי פוסקות מצד האימפריה העות'מאנית הצעירה, עד שלבסוף נכבשה בשנת 1571. 20,000 מתושבי ניקוסיה הוצאו להורג, וכל הכנסיות ומבני הציבור נבזזו. בכך בא הקץ לשליטת הקתולים באי.
בשנת 1960 הפכה קפריסין לרפובליקה עצמאית, וב-16 באוגוסט אותה שנה פתחה צרפת שגרירות בניקוסיה. בשנת 2004 הצטרפה קפריסין לאיחוד האירופי, אשר צרפת הייתה אחת ממייסדיו. כמו כן קפריסין חברה בארגון לה פרנקופוני.
נציגויות דיפלומטיות
[עריכת קוד מקור | עריכה]צרפת מחזיקה בקפריסין שגרירות בניקוסיה ו-3 קונסוליות בלרנקה, לימסול ופאפוס. מאידך, קפריסין מחזיקה בצרפת שגרירות בפריז ו-2 קונסוליות בבורדו ומרסיי[1].
