יחסי עיראק–צרפת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יחסי עיראק–צרפת
עיראקעיראק צרפתצרפת
France Iraq Locator.png
עיראק צרפת
שטחקילומטר רבוע)
438,317 643,801
אוכלוסייה
40,194,216 67,364,357
תמ"ג (במיליוני דולרים)
649,300 2,856,000
תמ"ג לנפש (בדולרים)
16,154 42,396
משטר
רפובליקה פדרלית רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה

יחסי עיראק–צרפת הם היחסים הדיפלומטיים הרשמיים שבין הרפובליקה הצרפתית לבין הרפובליקה העיראקית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היחסים בין שתי המדינות הם יחסים היסטוריים שהיו גם מאוד רגועים מהקמת עיראק עד מלחמת המפרץ ופלישת עיראק לכווית בשנת 1990, משטר סדאם חוסיין נהנה מתמיכה צרפתית ושררה בעיראק פרנקופיליה, עם פלישת עיראק לכווית צרפת החלה להטיל אט אט סנקציות על עיראק עד שניתקה איתה את היחסים באופן מוחלט.

כעבור 13 שנים בשנת 2004, צרפת שבה וכוננה מחדש את היחסים עם עיראק.[1] מלחמת האזרחים בעיראק דווקא עזרה משמעותית למצב היחסים עם צרפת ומדינות המערב וצרפת מספקת תמיכה ביטחונית, פוליטית והומניטרית לעיראק.[2]

סיוע בתוכנית הגרעין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-70 החלו מדענים עיראקים לבחון דרכים להפקת פלוטוניום, ועיראק חתמה על הסכם עם צרפת, במסגרתו הבטיחה צרפת לספק לעיראק שני כורים גרעיניים - "תמוז 1" ו"תמוז 2". ישראל החלה לגלות עניין במאמצים העיראקיים במרץ 1975, והמודיעין הישראלי ניסה להשיג מידע על הכורים הגרעיניים ועל התקדמות בנייתם.

בשנת 1977 סיימו העיראקים לבנות את "תמוז 1" במרכז המחקר אל-טוואיתה, 18 ק"מ דרומית מערבית לבגדד. היה זה כור גרעיני בן 40 מגה ואט המקורר במים רגילים. הצרפתים כינו את הכור "אוסיראק", כמיזוג של המילה "אוסיריס" (דגם הכור הצרפתי, ששמו כשם אל המתים המצרי הקדום) והמילה "עיראק". העיראקים קראו לכור "תמוז 1" (תמוז تموز בערבית הוא חודש יולי, בו עלתה מפלגת הבעת' לשלטון בשנת 1968). כחלק מעסקת הכורים, נקבע כי צרפת תספק לעיראק 70 ק"ג של אורניום מועשר ברמה של 93%[3] מתוכו כ-12.5 ק"ג סופקו ב-14 ביוני 1980 ואוחסנו בכור "תמוז 2".[4] העסקה התאפשרה עקב משבר האנרגיה העולמי-בתמורה לאספקת נפט מעיראק, ברזיל תספק אורניום שיעובד במתקן צרפתי בעזרת טכנולוגיה איטלקית.

באוגוסט 1978 הובא הנושא לידיעת ממשלת ישראל, וראש הממשלה, מנחם בגין, החליט למנות את ראש אמ"ן כדי להעריך את תוכנית הכור העיראקי. על פי הערכת אמ"ן, העיראקים שאפו לייצר נשק גרעיני, והוערך על ידי יובל נאמן כי העיראקים יהיו מסוגלים לייצר כארבע פצצות פלוטוניום מדי שנה.[5]

מנגד, ריצ'רד ווילסון, פרופסור לפיזיקה מהרווארד שבחן את הכור ההרוס חלקית בשנת 1982 טען בנאום ב-2003[6]: "כדי לייצר כמות מספיקה של פלוטוניום (לנשק גרעיני) היו נדרשים לאוסיראק עשורים, לא שנים". בשנת 2005 ווילסון העיר "הכור אוסיראק שהופצץ על ידי ישראל ב-1981 תוכנן על ידי הצרפתים באופן שלא יתאים ליצור פצצות".[7]

ישראל ניסתה לפעול דיפלומטית יחד עם ארצות הברית, מ-1976 עד 1979, במטרה לשכנע את צרפת לחדול מסיוע לפרויקט, אך ללא הצלחה; היחסים עם משטרו של סדאם חוסיין והעולם הערבי בכלל היו אינטרס לאומי בעיני מנהיגות צרפת באותה תקופה. גם חבלה שביצע המוסד במטען ציוד לקירור ליבת הכור, לפני שנשלח מצרפת לעיראק, לא הביאה לעצירת הפרויקט.[8]

ייצוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עיראק מיוצגת בצרפת בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בפריז, בירת המדינה.
  • צרפת מיוצגת בעיראק בדרג השגרירות באמצעות שגרירות שהיא מחזיקה בבגדאד, בירת המדינה. צרפת מיוצגת בעיראק גם בדרג הקונסולרי באמצעות קונסוליה השוכנת גם היא בבגדאד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יחסי עיראק–צרפת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "France and Iraq Restore Relations"
  2. ^ France and Iraq (הקישור אינו פעיל, 1 בספטמבר 2019)
  3. ^ שלמה נקדימון, תמוז בלהבות: הפצצת הכור העיראקי - סיפור המבצע הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2007, עמ' 74
  4. ^ שם, עמ' 127
  5. ^ שם, עמ' 134
  6. ^ Ragaini, Richard C. International Seminar on Nuclear War and Planetary Emergencies: 29th session. World Scientific Publishing, 2003. p. 33.
  7. ^ "Letters to the Editor". The Atlantic Magazine. מרץ 2005. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2010. 
  8. ^ רונן ברגמן, האם ישראל תתקוף את איראן?, ניו יורק טיימס, 25 בינואר 2012