יחסי טוגו–צרפת
| יחסי טוגו–צרפת | |
|---|---|
|
|
| |
| טוגו | צרפת |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 56,785 | 643,801 |
| אוכלוסייה | |
| 9,208,054 | 64,850,857 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 8,126 | 2,782,905 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 883 | 42,912 |
| משטר | |
| רפובליקה | רפובליקה נשיאותית למחצה ודמוקרטיה פרלמנטרית למחצה |
יחסי טוגו–צרפת הם יחסי החוץ בין טוגו וצרפת.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1914, כחלק מן המערכה במערב אפריקה במלחמת העולם הראשונה, כבשו את טוגולנד כוחות צרפת ובריטניה, אשר חילקו את המדינה ביניהן לאחר המלחמה לטוגולנד הבריטית (ממזרח) וטוגולנד הצרפתית (ממערב), שהפכה לטוגו.
בשנת 1956 השיגה טוגו אוטונומיה והוקמה ממשלה בראשות ניקולא גרוניצקי. בשנת 1958 זכתה בבחירות הכלליות מפלגת CUT ואולימפיו הפך לראש הממשלה. בהנהגתו טוגו הצרפתית השיגה עצמאות ב-27 באפריל 1960 בשם "רפובליקה טוגו". ב-1961 סילבנוס אולימפיו נבחר לנשיא הראשון של המדינה.
היה זה שחרור חלקי בלבד, מפני שלמעשה נשארה טוגו תלויה בעיקר במעצמה הקולוניאלית לשעבר, צרפת. ריכוזיות המשטר החד מפלגתי שהנהיג סילבנוס אולימפיו עורר מורת רוח בקרב משכילים וצעירים רבים ובקרב הקבוצות האתניות מצפון המדינה שהרגישו מקופחות. בינואר 1963, בהפיכת בזק, נרצח הנשיא אולימפיו על ידי אנשי צבא, ומרבית שרי ממשלתו נאסרו[1]. אולימפיו הוחלף על ידי יריבו גרוניצקי. בין שנות ה-60 המאוחרות לשנות ה-80, החלה צמיחה כלכלית, אשר נשענה בעיקר על מאגרי הפוספט שבמדינה. ניאסנגבה איאדמה, אשר החל לכהן כנשיא בשנת 67', ניסה להפוך את המדינה לגן-עדן לתיירים ומשקיעים, אולם המיתון של שנות ה-80 טפח על פניו והרס תוכניותיו כאשר מחירי הפוספט צנחו, ואיתם כלכלת טוגו.
בתחילת שנות ה-90 החלה הקהילה הבינלאומית להפעיל לחץ על אייאדמה לדמוקרטיזציה, גישה אותה דיכא ביד ברזל. פעילים פרו-דמוקרטים, בעיקר משבט מינה ואווה, דוכאו על ידי כוחות מזוינים אשר הרגו משתתפים בהפגנות במספר התנגשויות. אולם לבסוף הכריע זעמם של אנשי צרפת וטוגו את אייאדמה, והוא נכנע. הוא נושל מכל סמכויותיו ונשאר נשיא רק בתוארו. למרות התפטרותו המשיכו המאבקים הפוליטיים במדינה, והם נמשכו עוד שנים רבות והביאו להרס המדינה.
יחסים כלכליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרפת היא אחת הספקיות המובילות של טוגו. טוגו מייבאת בעיקר מוצרים מתחומים בהם צרפת מחזיקה ביתרונות השוואתיים ארוכי שנים (מזון ושתייה, תרופות, דשנים, בשמים, כלי רכב) ובמידה פחותה בהרבה מוצרי היי-טק.
הירידה העצומה בייצוא הצרפתי לטוגו בשנת 2017 (ירידה של 48.1% ל-290.9 מיליון אירו) נובעת מהירידה ביבוא הפחמימנים, עם הגידול ביבוא הצרפתי (עלייה של 12.1% ל-10.5 מיליון אירו), שינויים אלה הובילו לעודף המסחר בצרפת לחצי, וצנחו ל-285.9 מיליון אירו. לצרפת נוכחות כלכלית חזקה בטוגו. על פי INSEE, חברות הבת העיקריות בצרפת בטוגו מעסיקות 2,200 עובדים[2].
שיתוף פעולה תרבותי, מדעי וטכני[עריכת קוד מקור | עריכה]
צרפת היא התורמת הדו-צדדית המובילה לסיוע בפיתוח לטוגו, עם תרומות בסך 160 מיליון אירו בתקופה 2014–2017. הפרויקטים של הסוכנות לפיתוח צרפת עוסקים בעיקר במים ותברואה, אנרגיה, חינוך והכשרה מקצועית, ובמידה פחותה, פיתוח עירוני ותמיכה במגזר הפרטי[2].
שיתוף פעולה ביטחוני והגנתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנוסף לנוכחות קבועה של ספינות צרפתיות באזור, המאפשרות אימונים משותפים בים, כוחות צרפתים השוכנים בסנגל שולחים באופן קבוע גזרות לטוגו כדי לעזור לחיילי טוגו להיערך למבצעי שמירת שלום. זאת בנוסף לפעולות שיתוף פעולה מבניות שנערכו על ידי עובדי סיוע צבאיים הפועלים כיועצים טכניים בכוחות הצבא הטוגוליים. צרפת תומכת גם באקדמיה לשירותי רפואה ביטחוניים בלומה (ESSAL), שהיה בית הספר הלאומי הראשון (ENVR) שהוקם בשנת 1998[2].
נציגויות דיפלומטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מחבר לא ידוע, Togo's President Slain in Coup: Insurgents Seize Most Of Cabinet, וושינגטון פוסט 14 בינואר 1963, עמ' A1
- ^ 1 2 3 יחסי טוגו–צרפת, באתר משרד החוץ הצרפתי
- ^ שגרירות צרפת בלומה
