ישראל רוגוזין
.jpg) | |
| לידה |
15 במרץ 1887 וולוז'ין,  האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
29 באפריל 1971 (בגיל 84) אלנהרסט, ניו ג'רזי |
| מדינה |
 ארצות הברית |
  | |
ישראל רוגוזין (באנגלית: Israel Rogosin; 15 במרץ[1] 1887 – 29 באפריל 1971[2]) היה תעשיין אמריקאי-יהודי ונדבן ציוני יליד בלארוס.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישראל רוגוזין נולד לשלום (שמואל) אליעזר ולחנה רשה לבית מלצר בוולוז'ין שבבלארוס (אז באימפריה הרוסית). אביו נסע ב-1890 על פי הוראת הרב הנצי"ב לשמש כשד"ר הקהילה (לאסוף כסף לישיבה) בארצות הברית. לפני שעזב, הוא קנה מכונת תפירה כדי שהמשפחה תוכל להתפרנס. ב-1895 הקים שלום רוגוזין מפעל טקסטיל קטן בניו יורק וב-1896 הצטרפה האם וארבעת ילדיה לאבי המשפחה[3].
האב החליט לשמש כרב וב-1904 הפך לראש ישיבת יעקב יוסף והעביר את ניהול המפעל לידי בנו, כאשר היה זה רק בן 16. בשנת 1912 עבדו במפעל 200 עובדים; ישראל רוגוזין הצליח בעסקיו והרחיבם, כך שבשנת 1920 כבר היו בבעלותו חמישה מפעלים, שבהם עבדו כ-1,000 עובדים[3].
ב-1950 היו בבעלותו 18 מפעלים, שבהם עבדו כ-5,000 עובדים. כ-50 עובדים מתו במפעליו השונים של רוגוזין בשל תנאי תעסוקה ירודים ומסוכנים. בשנת 1951 הגיע בפעם הראשונה לביקור בישראל, בעת שהיה בדרכו חזרה מהודו לארצות הברית. רוגוזין היה בהודו לחנוך מפעל שהקים שם ובעת שהיה בישראל טען שהרגיש מחויבות להשקיע גם בישראל[4].
הקמת מפעלי רוגוזין
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בשנת 1956, החליט להקים בישראל מפעל לסיבי זהורית (וִיסְקוֹזָה), חומר גלם לצמיגים ובדים, כשלוחה של החברה האמריקאית שלו[5]. במאי 1957 הגיע רוגוזין לישראל במטרה לאתר שטח למפעל, לקבל את האישורים הדרושים ולחתום על הסכם ההשקעה עם המדינה[6]. הוא הגיע להסכם על פיו הממשלה תשקיע 7 מיליון דולר במפעל ורוגוזין, ומשקיעים נוספים, ישקיעו 13 מיליון דולר[7]. באוקטובר 1957 הונחה אבן הפינה למפעל בעיר אשדוד (שהייתה אז בשלבי הקמה), על שטח של 800 דונם שנמסר לו על ידי המדינה, כדי לספק תעסוקה לתושבי העיר. אשדוד נבחרה גם עקב הנמל החדש שהיה בתכנון וזמינות חשמל מתחנת הכוח החדשה באשדוד[8][9]. בפברואר 1958 הודיע במפתיע שהוא מבטל את התוכנית להקמת המפעל, לאחר שלא הצליח לגייס משקיעים בארצות הברית[10]. עיתון הארץ דיווח שסיבה נוספת הייתה ירידה עולמית בביקוש לסיבי זהורית ועלייה בביקוש לסיבי ניילון, שהיו תחליף עודף[11]. רוגוזין גם התלונן על הבירוקרטיה ועליות הייצור הגבוהות בישראל[12].
בעקבות בקשתו של שר האוצר לוי אשכול, חזר בו והחליט בכל זאת להקים את המפעל[13]. כחלק ממאמצי השכנוע, סוכם עם רוגוזין, שהמדינה תממן הזמנה ניסיונית של סיבי זהורית ממפעליו בארצות הברית, עבור מפעלי הצמיגים אליאנס וג'נרל בישראל[14].
שלב א' של המפעל נחנך ב-1 בדצמבר 1958, בטקס בנוכחות שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר, נשיא התאחדות התעשיינים אריה שנקר וראש העירייה עובד בן עמי[15]. לכבוד האירוע נקרא רחוב באשדוד של שמו של רוגוזין[16]. במרץ 1959, הודיע רוגוזין שירחיב את המפעל, לאחר שהגיע להסכם עם שני מפעלי הצמיגים בישראל לאספקת זהורית, למרות שמחירו היה מעט יקר יותר מיבוא מאירופה. המפעל החל גם לייצר זהורית לתעשיית הטקסטיל בישראל[17].
בשנות השישים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1960 הכריז רוגוזין על הקמתו של קו ייצור חדש לפוליפרופילן[18], ועל הקמת מפעל נוסף לעיבוד תאית[19]. לצורך אספקת תאית למפעל החדש הודיעה הקרן הקיימת על נטיעת מאה אלף עצי אקליפטוס בנגב, ביער שיקרא על שמו של רוגוזין[20].
בפברואר 1961 ביקר שוב בישראל, ובמהלך ארוחת ערב חגיגת שערך לכבודו שר האוצר אשכול, במלון המלך דוד בירושלים, הכריז שהוא מבטל את כל השקעותיו בישראל[21]. רוגוזין התלונן שוב על הבירוקרטיה ועלויות השכר בישראל[22][23]. במפעל לא בוצעו השקעות נוספות, ויחסי העבודה בו היו מעורערים ופרצו בו לעיתים שביתות[24]. ב-1965 אף פרצה בו שרפה[25]. בשנת 1964, נחשף כי המפעל קיבל את 800 הדונם שלו במחיר אפסי, אך הם נרשמו בספרי החברה בשווי של מיליוני ל"י[26] ורוב השטח לא נוצל מאחר שהמפעל הוקם על שטח של 100 דונם בלבד[27][28]. רוגוזין גם הפסיק להיות מעורב במפעל. הוא העביר 70% מהמניות שהחזיק לחברה לנאמנות שהייתה בשליטת מדינת ישראל, 10% למוסדות מדע ו-20% הנותרים היו בידי קבוצת משקיעים מארצות הברית בראשות איש העסקים ארווין מלצר[29]. בשנת 1969 נעשה ניסיון למכור את המניות שהיו בידי הממשלה ורוגוזין הודיע שאינו מתנגד[30].
בשנת 1965 פרש רוגוזין מ"בוניט" (Beaunit Corporation), התאגיד הרב-לאומי שהקים, העסיק 10,000 איש ושיווק סחורה בהיקף שנתי של 150 מיליון דולר[3][31]. מאז הקדיש את זמנו לצדקה[32].
ב-1963 תרם מיליון וחצי ל"י להקמתם של שלושה בתי ספר בארץ[33]. בשנה שלאחר מכן תרם 2.5 מיליון דולר לקרן החינוך בישראל. כמו כן הקים קרנות חינוך שסייעו לבניית בתי ספר ומוסדות נוספים. בישראל הוקמו שמונה בתי ספר תיכוניים על שמו — באשדוד (שניים)[34], בקריית-גת, בתל אביב, במגדל-העמק, באור-יהודה, בקריית-אתא ובראש-העין. בית הספר הראשון על שמו היה בית הספר אורט ימי באשדוד ונחנך בנוכחותו. סכום תרומותיו לחינוך בישראל ובארצות הברית נאמד ב-50 מיליון דולר[35].
בפברואר 1967 ביקר בישראל לכבוד יום הולדתו ה-80[3], אך שוב התלונן על הכלכלה הישראלית ומוסר העבודה הירוד והודיע שזה ביקורו האחרון[36].
רוגוזין נפטר באלנהרסט (אנ') שבניו ג'רזי[37]. הוא הותיר אחריו בן יחיד, ליונל רוגוזין, במאי קולנוע[38].
לאחר מותו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מותו, מדינת ישראל החליטה למכור את המפעל לאיש העסקים האמריקאי ארווין מלצר, שכבר החזיק בחלק מהמניות[39]. מלצר שילם 28 מיליון ל"י עבור מניות המדינה וקרקע המפעל בשטח של 400 דונם[40]. המפעל הוחזק בידי חברה ציבורית בשם "תעשיות רוגוזין בע"מ"[41] שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה לניירות ערך בתל אביב. בשנת 1984 היה המפעל על סף סגירה עקב עלויות העבודה הגבוהות, לעומת מפעלים דומים בעולם. מלצר מינה את עצמו למנכ"ל (בנוסף לתפקיד היושב ראש בו כבר החזיק), קיצץ את מספר העובדים ל-175 בלבד והמפעל חזר להרוויח[42].
המפעל לבסוף נסגר בשנת 1990, לאחר שהעובדים לא הסכימו לקיצוץ נוסף בשכרם[43]. מניות החברה הציבורית "תעשיות רוגוזין" המשיכו להיסחר בבורסה, והחברה הודיעה שהיא מתכוונת להמשיך בעסקיה כחברת שיווק של חומרי גלם שתרכוש מחוץ לישראל. בנוסף ביקשה לפתח פרויקטים של נדל"ן על הקרקע שהחזיקה סמוך לנמל אשדוד[44]. בשנת 1993 נמכרה "תעשיות רוגוזין" לאנשי העסקים עזרא הראל ומנחם עצמון. הפעילות במפעל חודשה, אך בשנת 1995, הם מכרו את קרקעות המפעל, הנמצאות בסמוך לתחנת הכוח אשכול, לחברת החשמל תמורת 62.5 מיליון דולר (בעסקה שקיבלה את השם "פרשת רוגוזין")[45]. הקרקע עברה לחזקת חברת החשמל בשנת 1998 והמפעל נסגר סופית[46].
בשנת 2009 הוגש כתב אישום באשמת שוחד נגד השופט לשעבר דן כהן שהיה דירקטור ויו"ר ועדת הנכסים של החברה. כהן הואשם שפעל לביצוע העסקה במחיר מופקע, לקרקע שלחברת החשמל לא היה צורך בה, תמורת שוחד. בשנת 2013 הורשע, במסגרת עסקת טיעון, במרמה והפרת אמונים (במקום בשוחד) בגין "פרשת רוגוזין", על כך שלא דיווח לדירקטוריון על הקשרים שיש לו עם בעלי "תעשיות רוגוזין", עזרא הראל[47].
בשנת 2002 נמחקו מניות חברת "תעשיות רוגוזין" מהבורסה[48], לאחר שנכנסה להליכי פירוק עקב חובות למחזיקי איגרות החוב שלה[49].
ביולי 2020, לאחר שעמד נטוש למעלה מ-20 שנה, נהרס המפעל באשדוד[50].
הנצחה והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שמו הונצח ברחובות ובבתי ספר רבים בארץ: בין השאר קרויים על שמו בית ספר בקריית גת, בבאר שבע, באשקלון ובמגדל העמק, מספר מוסדות חינוך בקריית אתא ורחוב ראשי באשדוד לצד שני בתי ספר תיכוניים.
כמו כן נקרא על שמו מכון מחקר בתחום מחלות הכליות של המרכז הרפואי קורנל (Cornell Medical Center) בניו יורק.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אמנון דרור, כשמלך הזהורית מדבר אל "נייטיבס", למרחב, 14 במרץ 1958
ישראל רוגוזין בפגישה עם פנחס ספיר, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 2:21)- יריית אבן הפינה לתעשיות רוגוזין באשדוד, במעמד ישראל רוגוזין, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1957 (התחלה 5:12)
- Israel Rogosin Is Dead at 85; Textile Man and Philanthropist ניו יורק טיימס 29 באפריל 1971
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ לפי דוד תדהר (עורך), "ישראל רוגוזין", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4694 - נולד ב-16 בפברואר אותה שנה
- ^ בניו-יורק מת התעשיין והנדבן ישראל רוגוזין, מעריב, 30 באפריל 1971
- ^ 1 2 3 4 ישראל רוגוזין בן 80, דבר, 17 בפברואר 1967
- ^ ד"ר י. רובין, ישראל רוגוזין שופך לבו...., הַבֹּקֶר, 5 במרץ 1958
- ^ אושרה הקמת מפעל בשווי 20 מיליון דולאר, על המשמר, 18 ביוני 1956
- ^ י. רוגוזין הגיעה לארץ לטפל בהקמת המפעל לזהורית ב-14 מיליון דולר, הארץ, 14 במאי 1957
- ^ רוגוזין בעלי הון והממשלה ישקיעו במפעל זהורית 20 מיליון דולר, דבר, 24 במאי 1957
- ^ יוקם מפעל הזהורית, דבר, 17 במאי 1957
- ^ רוגוזין על מפעל הזוהרית - יפעל בעוד שנה, הארץ, 1 באוקטובר 1957
- ^ רוגוזין ביטל תכנית ביח"ר לזהורית, הארץ, 23 בפברואר 1958
- ^ רפאל בן שושן, מדוע נסתלק רוגוזין מתכניותיו ?, הארץ, 5 במרץ 1958
- ^ יובל אליצור, נסיגתו הרוגזת של רוגוזין, מעריב, 24 בפברואר 1958
- ^ רוגוזין ימשיך בהקמת מפעלו, הארץ, 5 במרץ 1958
- ^ הזמנת זהורית ממפעלי רוגוזין, הַבֹּקֶר, 11 במאי 1958
זהורית במיליון דולר תובא ממפעליי רוגוזין בארה"ב, מעריב, 18 במרץ 1958 - ^ נחנך שלב א' של מפעל הזהורית באשדוד, הַבֹּקֶר, 2 בדצמבר 1958
- ^ רחוב ע"ש רוגוזין באשדוד, הַבֹּקֶר, 28 בנובמבר 1958
- ^ יורחב מפעלו של רוגוזין, הארץ, 18 במרץ 1959
- ^ השקעות רוגוזין 9,5 מיליון דולר, הארץ, 16 בפברואר 1960
- ^ רוגוזין מבקש לקנות עץ מקהק"ל, הארץ, 26 בפברואר 1960
- ^ מאה אלף אקליפטוסים בנגב יינטעו ביער ע"ש רוגוזין, דבר, 21 בפברואר 1960
- ^ רוגוזין החליט לבטל כל תכניות השקעותיו החדשות, למרחב, 28 בפברואר 1961
- ^ רוגוזין רוגז, קול העם, 24 ביוני 1964
- ^ דברי ביקורת על ההשקעות בפי התעשיין רוגוזין, למרחב, 10 בפברואר 1965
עובדי מפעלי רוגוזין פתחו בשביתת האטה, דבר, 25 בפברואר 1968 - ^ צפויה שביתת אזהרה במפעלי רוגוזין באשדוד, על המשמר, 14 ביולי 1964
נסגר מפעל רוגוזין בגלל סיכסוך עם העובדים, למרחב, 17 במאי 1968 - ^ דליקה במפעל רוגוזין באשדוד, דבר, 28 באפריל 1965
- ^ חברת רוגוזין מכחישה, על המשמר, 18 ביוני 1964
- ^ בודקים ניצול השטח במפעלי רוגוזין, למרחב, 26 ביולי 1964
- ^ האוצר: לא נמכרו קרקעות נוספות למפעלי רוגוזין, דבר, 24 ביוני 1963
- ^ י. יצחק, מפעלי רוגוזין מכפילים ייצור רבידי צמיגים, דבר, 6 בינואר 1970
מכון ויצמן יהיה "שותפו" של רוגוזין, הַבֹּקֶר, 23 במאי 1957
הממשלה קיבלה 400 אלף מניות במפעל "רוגוזין", הצופה, 30 בספטמבר 1964 - ^ רוגוזין אינו מתנגד למכירת המפעל באשדוד, דבר, 7 במרץ 1969
איי.סי.איי. החליטה נגד רכישת מניות ברוגוזין, מעריב, 8 ביוני 1969 - ^ ניו יורק טיימס 29 באפריל 1971, Israel Rogosin Is Dead at 85; Textile Man and Philanthropist
- ^ יצחק יעקבי, "לא אקח את המון אל קברי", דבר, 1 בספטמבר 1965
- ^ רוגוזין תרם מיליון וחצי ל"י להקמת 3 בתי"ס כוללנים, הַבֹּקֶר, 19 באפריל 1963
- ^ בתי ספר תיכוניים באשדוד – כאן דרום 2022
- ^ לפחות מיליון אחד החזיר..., קול העם, 6 במרץ 1962
- ^ רוגוזין יצא ברוגזה: "באמריקה אשאר כל ימי"!, הצופה, 8 במרץ 1967
- ^ נפטר ישראל רוגוזין, למרחב, 30 באפריל 1971
- ^ סרט על העולים החדשים יוכן ע"י בנו של רוגוזין, למרחב, 27 באוגוסט 1957
- ^ בוס חדש ל"מפעלי רוגוזין", מעריב, 12 בנובמבר 1971
- ^ מניות הממשלה ב"רוגוזין" נמכרו ב־28 מיליון ל"י, דבר, 12 בדצמבר 1971
- ^ חברת רוגוזין תשלם דיבידנדה, הַבֹּקֶר, 17 באפריל 1960
- ^ דוד ליפקין, פועל אמריקני מספיק יותר, מעריב, 11 בספטמבר 1984
- ^ אודי נחשון, רוגוזין מפסיקה הייצור ומפטרת מרבית העובדים, מעריב, 27 באוגוסט 1990
- ^ אסתר גולדברשט, רוגוזין על הג'אנטים, מעריב, 28 בספטמבר 1990
- ^ אמיר אייזנברג, הרץ למרחקים קצרים, באתר גלובס, 31 ביולי 1997
- ^ שי שלו, רוגוזין מפסיקה את פעילותה באשדוד; תפטר 117 עובדים, באתר גלובס, 16 בנובמבר 1998
- ^ רויטל חובל, השופט לשעבר דן כהן חתם על הסדר טיעון: יישלח ל-6 שנות מאסר, באתר הארץ, 9 ביולי 2013
- ^ חברת "תעשיות רוגוזין" באתר מאיה הודעות לבורסה
- ^ רותם שטרקמן, פרשת רוגוזין: מחזיקי האג"ח מתנגדים להסדר - ותובעים פירוק, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2002
- ^ דור גפני, היסטוריה באשדוד: הורסים ומפנים את אתר רוגוזין, באתר "כאן דרום - אשדוד", 12 ביולי 2020