לדלג לתוכן

מוחמד נגיב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מוחמד נגיב
محمد نجيب
לידה 20 בפברואר 1901
ח'רטום, סודאן
פטירה 29 באוגוסט 1984 (בגיל 83)
קהיר, מצרים
מדינה מצרים (1952-1958)מצרים (1952-1958) רפובליקת מצרים
מקום קבורה Tombs of the martyrs of the Armed Forces עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית המצרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה צבא מצרים
נשיא מצרים ה־1
18 ביוני 195314 בנובמבר 1954
(שנה)
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מוחמד נגיב[1]ערבית: محمد نجيب; תעתיק מדויק: מחמד נגיב; 19 בפברואר 190129 באוגוסט 1984) היה נשיא מצרים הראשון. כיהן כנשיא מיום הכרזת הרפובליקה ב-28 ביוני 1953 עד 14 בנובמבר 1954.

מוחמד נגיב נולד בסודאן בשנת 1901. שירת בצבא המצרי והתקדם עד לדרגת מייג'ור גנרל. במלחמת העצמאות פיקד על החטיבה השנייה של חיל המשלוח המצרי. נגיב עמד בראש קבוצה שמנתה תשעה קצינים, ובהם: גמאל עבד אל נאצר, אנואר סאדאת, ועבד אל-חכים עאמר. הקבוצה הכריזה על עצמה כוועד המנהל של "תנועת הקצינים החופשיים" ועמדה מאחורי ארגון ההפיכה הצבאית ביום 23 ביולי 1952 נגד המלך פארוק, שהיה משושלת אלבנית שעלתה לשלטון בתקופת העות'מאנים. לאחר ההפיכה הכריזה קבוצת הקצינים על עצמה כ"מועצה המנהלת המהפכנית". המועצה הכתיבה לקבינט האזרחי את אופן ניהול המדינה, והפקיעה ממנו את השליטה על האדמיניסטרציה ומשרות השלטון.

נגיב נבחר לעמוד בראש המדינה וכמפקד העליון עקב הפופולריות שלו בקרב הצבא ועובדת היותו גיבור מלחמת 1948 - מפקד הבריגדה הגדולה בחיל המשלוח המצרי. גם גילו המתקדם וניסיונו, יחסית לקצינים הצעירים האחרים שבקבוצה, היוו שיקול בבחירתו. לראשונה מאז תקופת אלכסנדר הגדול, זכתה מצרים לשליט מצרי.

לאחר הדחת המלך דחף נגיב לרפורמה אגררית שתגביל את שטח האדמה שיוכל אדם להחזיק ובעקבות זאת נוצרה מתיחות בינו לבין ראש הממשלה עלי מאהר שהתנגד לרפורמה[2].

נגיב כיהן, בין השאר, גם כנשיא איגוד נכי המלחמה המצרים ממלחמת העצמאות. מקס בינט, שריגל עבור ישראל במצרים, יצר איתו קשרים הדוקים הודות לעובדה שבינט היה נציג מכירות של חברת פון לאופברג - חברה לייצור פרוטזות שהייתה ממוקמת בזיגבורג, גרמניה. נגיב שמח על האפשרות לשקם את נכי המלחמה על ידי יבוא הפרוטזות ובהמשך הקמת מפעל בת במצרים.

לאחר הכרזת מצרים כרפובליקה ביוני 1953, מונה נגיב כנשיאה הראשון.

לאחר מינויו הוא ביקר בבית הכנסת הקראי בעבאסיה, והבטיח ליהודים כי לא יאונה להם כל רע בדבריו "הדת היא לאלוהים, ומִצְרַיִם לכל המִצְרִים"[3].

עד מהרה התגלעו מחלוקות בין הנשיא לבין סגנו, עבד אל נאצר. נגיב רצה להמשיך את המסגרת הפרלמנטרית הרב-מפלגתית של מצרים ולאפשר פעילות פוליטית, ולעומתו נאצר רצה לחסל את המפלגתיות וליצור ממשל אוטוקרטי חזק[4]. לאחר שנאצר כפה את הוצאת ארגון האחים המוסלמים אל מחוץ לחוק, למורת רוחו של נגיב, התפטר הנשיא מכל תפקידיו ב-24 בפברואר 1954. נגיב התבקש לחזור לתפקידיו חודש מאוחר יותר, בסיוע קואליציה פוליטית מקרב מעמד הביניים. אולם צעד זה התפרש כאגרסיבי מצד הקצינים המהפכנים, שהתגבשו סביב נאצר וכפו את מינויו לראשות הממשלה באפריל 1954 במקומו של נגיב, שנותר בתפקיד הנשיאות בלבד. לאחר ניסיון התנקשות בנאצר בידי האחים המוסלמים באוקטובר 1954 הואשם נגיב בבגידה ובקשירת קשר. הוא הודח מתפקידו ב-14 בנובמבר 1954[5]. אף שנאצר שלט עתה ביד רמה במצרים, תפקיד הנשיא נותר בלתי מאויש עד ליוני 1956, אז הוא נבחר כמועמד יחיד לתפקיד.

לאחר הדחתו הושם נגיב במעצר בית, ממנו שוחרר רק בנובמבר 1971, אחרי מותו של נאצר. הוא מת בשנת 1984 בקהיר. ב-2013 הוענק לו עיטור מסדר הנילוס מידי נשיא מצרים הזמני עדלי מנסור.

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מוחמד נגיב בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ במרבית להגי הערבית האות ج נהגית בתור ג', אולם בלהג המצרי היא נהגית כ-ג. לכן ההיגוי הנכון הוא נגיב, ולא נג'יב
  2. ^ עלי מאהר מאיים בהתפטרותו, הארץ, 28 באוגוסט 1952
  3. ^ אחמד בלאל, شهادات يهود مصريين فى أمريكا والبرازيل: التهجير كان خوفاً وأمراً بعد العدوان الثلاثى, ‏12 באוגוסט 2016 (בערבית)
  4. ^ ארליך, עמ' 120
  5. ^ ארליך, עמ' 122



הקודם:
-
נשיא מצרים הבא:
גמאל עבד אל נאצר