רג'י מילר

תבנית:כדורסלן רג'ינלד וויין מילר (באנגלית: Reginald Wayne Miller; נולד ב-24 באוגוסט 1965 בריברסייד, קליפורניה, ארצות הברית) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, הנחשב לאחד מגדולי הקלעים בתולדות ליגת ה-NBA. שיחק במשך כל הקריירה המקצוענית שלו בקבוצת אינדיאנה פייסרס.

מילר מדורג שני בין קלעי השלשות בכל הזמנים של ה-NBA עם 2,560 קליעות לשלוש. הוא נודע גם בזכות היותו שחקן קלאץ' מהטובים בליגה, אשר קלע סלי ניצחון ברגעים המכריעים של המשחק פעמים רבות. בשנת 2012 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל.

ראשית חייו

מילר נולד בריברסייד, קליפורניה כאחד מחמישה ילדים במשפחה של ספורטאים. אחיו, דריל, שיחק בייסבול כתופס במייג'ור ליג, אחותו, תמי, שיחקה כדורעף באוניברסיטת קליפורניה סטייט ואחות נוספת, שריל, הייתה שחקנית כדורסל אשר אף נכנסה להיכל התהילה של הכדורסל ונחשבת לאחת מהשחקניות הגדולות בכל הזמנים. מילר נולד עם מום במפרק הירך שמנע ממנו את היכולת ללכת בצורה רגילה, ועד שהיה בן ארבע נאלץ לחזק וליישר את רגליו בעזרת התקן מתכת מיוחד.

מילר שיחק בתיכון ריברסייד פוליטכניק בקליפורניה, ולאחר מכן החל לשחק באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA). לאחר שבעונת ה"פרשמן" שלו כמעט ולא שותף במשחקיה של הקבוצה, בעונתו השנייה עזר מילר לקבוצתו לזכות באליפות ה-NIT, עם ממוצעים של 15.2 נקודות, 4.3 ריבאונדים ו-2.6 אסיסטים. בעונת הסיניור, עונת 1986/1987 הוביל את קבוצתו לאליפות הבית הפסיפי של המכללות (נקרא Pac-10). באותה השנה החל השימוש בקו השלוש ומילר קלע 69 שלשות מתוך 157 נסיונות זריקה.

קריירת ה-NBA

מילר נבחר במקום ה-11 בדראפט של שנת 1987. בעונת הרוקי שלו, שימש מילר כמחליפו של ג'ון לונג, וקלע באותה העונה 10.0 נקודות למשחק ב-22.4 דקות למשחק. החל מעונתו השנייה במועדון, החל מילר לפתוח בחמישייה, ועזר לקבוצתו להתפתח לחברה קבועה בפלייאוף ה-NBA. בעונתו השלישית בליגה, עונת 1989/1990, פתח מילר לראשונה בכל 82 המשחקים של אינדיאנה בליגה, הוא קלע שיא קריירה בעונה הסדירה עם 24.6 נקודות למשחק, ואף נבחר למשחק האולסטאר לראשונה. את העונה, סיימה אינדיאנה במאזן על 42 ניצחונות מול 40 הפסדים, העפילו לפלייאוף, אך הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון מול דטרויט פיסטונס בשלושה משחקים.

לאחר עזיבתו של צ'אק פרסון בסיום עונת 1991/1992, ביסס מילר את מעמדו כאיום הקליעה המרכזי של אינדיאנה. ב-28 בנובמבר 1992, רשם מילר את שיא הקליעה לשחקן במשחק של אותה העונה כאשר קלע 57 נקודות בניצחון החוץ של אינדיאנה 134-122 על שרלוט הורנטס. באותו המשחק קלע מילר 16 סלי שדה מתוך 29 נסיונות, מהם 4 מ-11 מהשלוש ו-21 מ-23 מקו העונשין. בפלייאוף של אותה העונה קבע מילר את שיא הקריירה שלו כאשר קלע בממוצע 31.5 במשחקי הפלייאוף.

מילר הפך לשם דבר כאשר ב-1 ביוני 1994, במשחק מספר 5 של סדרת גמר המזרח של ה-NBA, נגד הניו יורק ניקס במדיסון סקוור גארדן קלע 39 נקודות, מהן 25 נקודות ברבע המשחק האחרון, והוביל את קבוצתו לניצחון 93-86. במהלך הרבע האחרון קלע מילר מספר שלשות מטווח רחוק, תוך שהוא מקניט את אוהדה השרוף של הניקס ספייק לי, אשר ישב בשורה הראשונה, על יכולתו. הניצחון העלה את אינדיאנה ליתרון 3-2 בסדרה על יריבתה הפייבוריטית, אולם הניקס ניצחו את שני המשחקים הבאים והעפילו לגמר ה-NBA.

בסיבוב השני של סדרת הפלייאוף של שנת 1995, פגשה אינדיאנה שנית את הניקס. ב-7 במאי, במפגש הראשון בסדרה במדיסון סקוור גארדן, כשנשארו 18.7 שניות לסיום המשחק, והניקס מובילים ב-6 נקודות על הפייסרס, קלע מילר שלשה, חטף את הוצאת הכדור מידיו של גרג אנתוני יצא מחוץ לקשת השלוש וקלע שלשה נוספת, והשווה את תוצאת המשחק. שחקני אינדיאנה ביצעו עבירה מהירה, אשר שלחה לקו העונשין את שחקנה של הניקס, ג'ון סטארקס שהחטיא את שתי הזריקות. למרות שהריבאונד נחת לידיו של פטריק יואינג, הוא החמיץ את הזריקה, ואת הכדור החוזר לקח מילר, שמיד בוצעה עליו עבירה. מילר קלע את שתי הזריקות החופשיות, ובכך קלע 8 נקודות ב-8.9 שניות בלבד והוליך את קבוצתו לניצחון 107-105. אידיאנה הדיחה בסיום הסדרה את הניקס, אך הודחה בעצמה בשבעה משחקים בשלב הבא נגד אורלנדו מג'יק. בשנה שלאחר מכן, לקראת סיומה של עונת 1995/1996, נפצע מילר בעינו ונעדר מארבעת משחקי הפלייאוף הראשונים. הוא חזר לשחק בסיבוב הראשון בו התמודדה אינדיאנה נגד אטלנטה הוקס במשחק מספר חמש. מילר קלע 29 נקודות באותו המשחק, אך אינדיאנה הפסידה והודחה.

הפייסרס הצליחו להעפיל לגמר המזרח שנית רק כעבור שלוש שנים, בפלייאוף 1998. במשחק מספר 4 בסדרת גמר המזרח, בה פגשה אינדיאנה את שיקגו בולס, כשהבולס ביתרון 2-1 בסדרה ו-94-93 במשחק וכשנותרו 3 שניות לסיום הזמן החוקי, הצליח מילר, שעלה לשחק עם נקע בקרסול, לחמוק מהשמירה של מייקל ג'ורדן, לקבל את המסירה מהוצאת הכדור של דרק מקי ולקלוע שלשת ניצחון שהשוותה את הסדרה. קליעה שנבחרה לאחד מהרגעים הגדולים ביותר בפלייאוף בכל הזמנים. אינדיאנה הצליחה למתוח את הבולס, שלקחה את תואר האליפות בשנתיים הקודמות, לסדרה בת שבעה משחקים בה הפסידה לבסוף. הבולס המשיכו וניצחו גם בסדרת הגמר, וזכו באליפות שלישית ברציפות, עם ג'ורדן וסקוטי פיפן. בעונת 1998/1999, עונת שביתת השחקנים, נחשבה אינדיאנה לאחת מהפייבוריטיות לזכייה באליפות. היא העפילה עד לגמר המזרח, שם פגשה את יריבתה המרה הניו יורק ניקס. בסיום הסדרה ניצה הניקס בשישה משחקים, כאשר במשחק מספר 6 חווה מילר את הופעתו החלשה ביותר בקריירה, כאשר קלע רק 8 נקודות קלע שלושה סלי שדה מ-18 נסיונות, בהם קליעת שלשה אחת מ-8 נסיונות.

בעונת 1999/2000 הוביל מילר את אינדיאנה למאזן של 56 ניצחונות מול 26 הפסדים. באותה העונה העפיל מילר לראשונה בתולדות המועדון עד לגמר ה-NBA, כשבדרך הקבוצה מדיחה את מילווקי באקס, פילדלפיה 76', כולל תצוגה של 40 נקודות של מילר, ואת ניו יורק ניקס. בגמר פגשו מילר והפייסרס את לוס אנג'לס לייקרס של קובי בריאנט ושאקיל אוניל. מילר הוביל את אינדיאנה בסדרת הגמר עם 24.3 נקודות בממוצע לערב, אך יכולתו האישית לא עזרה לקבוצתו שהפסידה את האליפות בשישה משחקים 4-2.

בפלייאוף של שנת 2002, מילר כמעט והצליח להדיח את ניו ג'רזי נטס בכוחות עצמו. במשחק החמישי והמכריע של הסדרה, לאחר החטאת שתי זריקות עונשין של‏ ריצ'רד ג'פרסון, קלע מילר שלשה מ-12 מטרים עם הבאזר ושלח את המשחק להארכה. בהארכה הראשונה, בפיגור של שתי נקודות, הטביע מילר מעל שלושה מגנים ושלח את המשחק להארכה שנייה בה ניצחו הנטס. יכולתו מילר ברגעים המכריעים עזרו להאדרת שמו של מילר כשחקן קלאץ'.

בדמדומי הקריירה מילר חדל מלהיות הקלע המוביל של קבוצתו, וחברו לקבוצה ג'רמיין אוניל לקח את הפיקוד. עם זאת, המשיך מילר להיות האופציה המועדפת בהתקפה ברגעים המכריעים של המשחק. את הכבוד הרב שרכש לו אוניל ניתן לראות בניצחון על מילווקי ב-4 בינואר 2005. באותו המשחק, קלע אוניל 55 נקודות, אך הסכים להיות מוחלף כשנשארו 1:43 דקות לסיום, כדי שלא ישבור את שיא המועדון שהחזיק מילר עם 57 נקודות.

בשנת 2005, והוא בן 39, הוכיח מילר כי הוא עדיין מסוגל לספק נקודות, כששלושה מחבריו לקבוצה, אוניל, סטיבן ג'קסון ורון ארטסט הורחקו מהמגרשים לתקופות ממושכות בעקבות מהומה אלימה במשחק נגד דטרויט (אוניל הורחק ל-15 משחקים, ג'קסון ל-30 משחקים וארטסט הורחק עד לסיום העונה, 86 משחקים, 73 בליגה ו-13 בפלייאוף). בהיעדרם של שלושת חבריו, הוביל מילר את קבוצתו כשקלע בממוצע כמעט 20 נקודות למשחק, כולל 39 נקודות נגד הלייקרס. ב-19 במאי 2005 במשחק מול דטרויט פיסטונס מילר הודיע על פרישה מכדורסל לאחר 18 שנים. ב-30 במרץ 2006, גופיית המשחק שלו, מספר 31, נתלתה על התקרה באולם של אינדיאנה פייסרס לאות כבוד והערכה.

נבחרת לאומית

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור ארצות הברית
זהב	אטלנטה 1996	ארצות הברית
אליפות העולם בכדורסל
זהב	קנדה 1994	ארצות הברית

מילר היה חבר בנבחרת ארצות הברית אשר זכתה במדליית הזהב באליפות העולם בכדורסל 1994 מילר קלע בטורניר 17.1 נקודות למשחק. מילר היה חבר גם בנבחרת ארצות הברית שזכתה במדליית הזהב באולימפיאדת אטלנטה. מילר קלע בטורניר 11.4 נקודות, ו-2.1 אסיסטים. הנבחרת ניצחה בטורניר בנקל, כשגברה על יריבותיה בהפרש ממוצע של 31.75 נקודות למשחק.

מילר היה חבר גם בנבחרת שהתמודדה באליפות העולם בכדורסל 2002, מילר נפצע במהלך הטורניר ושותף מספר דקות מצומצם. הנבחרת כשלה בטורניר, והייתה לנבחרת האמריקאית הראשונה אשר חוזרת מטורניר אליפות העולם ללא מדליה.

לאחר הפרישה

מילר כפרשן ברשת TNT

מילר השתתף כגרנד מארשל של תחרות האינדיאנפוליס 500 של שנת 2005 (תחרות ספורט מוטורי). הארכיבישוף הבנדיקטיני של אינדיאנה פתח את יום התחרויות בתפילת "שמור על הנהגים, ואלוהים יברך את רג'י!" לפני שמילר ניפנף בדגל הירוק לתחילת התחרות. באוגוסט 2005 הודיע מילר כי יהיה פרשן של משחקי ה-NBA ברשת TNT. אחותו של מילר, שריל מילר - כדורסלנית עבר בעצמה, הנחשבת בעיני רבים לאחת הכדורסלניות הטובות בכל הזמנים - משמשת ברשת כשדרנית קווים. מילר גם שימש כמנחה אורח בתוכנית האירוח הטלוויזיונית Live with Regis and Kelly, לצידה של קלי ריפה, בהיעדרותו של רג'יס פיבלין.

ב-8 באוגוסט 2007, הציע מאמן הבוסטון סלטיקס, דוק ריברס, לחזור למשחק פעיל כשחקן מחליף בסגל המתחדש עם קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס ולנסות להשיג את טבעת האליפות החסרה לו. ב-24 באוגוסט, יום הולדתו ה-42, הודיע מילר כי לא יחזור לשחק בהצהרה כי:"פיזית, אני בטוח שהייתי מסוגל לעמוד בכך. אבל מנטלית, במהלך כזה אתה צריך להיות לחלוטין בפנים או לא להיכנס בכלל, ואני החלטתי שלא להיכנס".

סטטיסטיקות הקריירה

בעונה הסדירה

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים מהשלוש	אחוזים מהעונשין	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1987/1988	אינדיאנה	82	1	22.4	.488	.355	.801	2.3	1.6	0.6	0.2	10.0
1988/1989	אינדיאנה	74	70	34.3	.479	.402	.844	3.9	3.1	1.3	0.4	16.0
1989/1990	אינדיאנה	82	82	38.9	.514	.414	.868	3.6	3.8	1.3	0.2	24.6
1990/1991	אינדיאנה	82	82	36.2	.512	.348	.918	3.4	4.0	1.3	0.2	22.6
1991/1992	אינדיאנה	82	82	38.0	.501	.378	.858	3.9	3.8	1.3	0.3	20.7
1992/1993	אינדיאנה	82	82	36.0	.479	.399	.880	3.1	3.2	1.5	0.3	21.2
1993/1994	אינדיאנה	79	79	33.4	.503	.421	.908	2.7	3.1	1.5	0.3	19.9
1994/1995	אינדיאנה	81	81	32.9	.462	.415	.897	2.6	3.0	1.2	0.2	19.6
1995/1996	אינדיאנה	76	76	34.5	.473	.410	.863	2.8	3.3	1.0	0.2	21.1
1996/1997	אינדיאנה	81	81	36.6	.444	.427	.880	3.5	3.4	0.9	0.3	21.6
1997/1998	אינדיאנה	81	81	34.5	.477	.429	.868	2.9	2.1	1.0	0.1	19.5
1998/1999	אינדיאנה	50	50	35.7	.438	.385	.915	2.7	2.2	0.7	0.2	18.4
1999/2000	אינדיאנה	81	81	36.9	.448	.408	.919	3.0	2.3	1.0	0.3	18.1
2000/2001	אינדיאנה	81	81	39.3	.440	.366	.928	3.5	3.2	1.0	0.2	18.9
2001/2002	אינדיאנה	79	79	36.6	.453	.406	.911	2.8	3.2	1.1	0.1	16.5
2002/2003	אינדיאנה	70	70	30.2	.441	.355	.900	2.5	2.4	0.9	0.1	12.6
2003/2004	אינדיאנה	80	80	28.2	.438	.401	.885	2.4	3.1	0.8	0.1	10.0
2004/2005	אינדיאנה	66	66	31.9	.437	.322	.933	2.4	2.2	0.8	0.1	14.8
קריירה		1389	1304	34.3	.471	.395	.888	3.0	3.0	1.1	0.2	18.2

בפלייאוף

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1989/1990	אינדיאנה	3	3	41.7	.571	.429	.905	4.0	2.0	1.0	0.0	20.7
1990/1991	אינדיאנה	5	5	38.6	.486	.421	.865	3.2	2.8	1.6	0.4	21.6
1991/1992	אינדיאנה	3	3	43.3	.581	.636	.800	2.3	4.7	1.3	0.0	27.0
1992/1993	אינדיאנה	4	4	43.8	.533	.526	.947	3.0	2.8	0.8	0.0	31.5
1993/1994	אינדיאנה	16	16	36.0	.448	.422	.839	3.0	2.9	1.3	0.2	23.2
1994/1995	אינדיאנה	17	17	37.7	.476	.422	.860	3.6	2.1	0.9	0.2	25.5
1995/1996	אינדיאנה	1	1	31.0	.412	.333	.867	1.0	1.0	1.0	0.0	29.0
1997/1998	אינדיאנה	16	16	39.3	.426	.400	.904	1.8	2.0	1.2	0.2	19.9
1998/1999	אינדיאנה	13	13	37.0	.397	.333	.895	3.9	2.6	0.7	0.2	20.2
1999/2000	אינדיאנה	22	22	40.5	.452	.395	.938	2.4	2.7	1.0	0.4	24.0
2000/2001	אינדיאנה	4	4	44.3	.456	.429	.933	5.0	2.5	0.8	0.5	31.3
2001/2002	אינדיאנה	5	5	39.6	.506	.419	.875	3.2	2.8	1.6	0.2	23.6
2002/2003	אינדיאנה	6	6	29.3	.283	.160	.913	2.3	2.3	0.2	0.2	9.2
2003/2004	אינדיאנה	16	16	28.4	.402	.375	.922	2.3	2.8	1.1	0.2	10.1
2004/2005	אינדיאנה	13	13	33.1	.434	.318	.941	3.1	1.5	0.8	0.1	14.8
קריירה		144	144	36.9	.449	.390	.893	2.9	2.5	1.0	0.2	20.6

תארים והישגים

בחירות למשחק האוסטאר 1990, 1995, 1996, 1998, 2000 חמישיית העונה חמישייה שלישית: 1995, 1996, 1998 חמישיית הרוקיז השנייה 1988 חבר היכל התהילה של הכדורסל: 2012

ציוני דרך של הקריירה בכל הזמנים רק שני שחקנים הופיעו במדי קבוצה אחת מספר רב יותר של משחקים, ג'ון סטוקטון וקארל מלון ביוטה ג'אז מדורג שני ברשימת השלשות הרבות ביותר שנקלעו במשך הקריירה כולה, 2,560 שלשות. השיא שייך לריי אלן לאחר ששבר אותו בפברואר 2011 מקום שני בכל הזמנים בקליעת שלשות בפלייאוף (320) שריי אלן שבר אותו (322 נכון לאותו משחק) ב25 באפריל 2013. מקום 12 בכל הזמנים בקליעת נקודות (25,279) מקום 7 במספר המשחקים בהם שותף (1,323) אחד מששת השחקנים אשר השיגו לפחות 50% קליעה מהשדה, 40% קליעה מהשלוש ו-90% קליעה מקו העונשין בעונה אחת.

קישורים חיצוניים

• דף השחקן באתר NBA.com
• ביוגרפית השחקן באתר NBA History
• דף השחקן באתר Basketball-Reference.com