לדלג לתוכן

קובי בראיינט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף קובי בריאנט)
קובי בראיינט
Kobe Bryant
קובי בראיינט במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2015
קובי בראיינט במדי לוס אנג'לס לייקרס, 2015
לידה 23 באוגוסט 1978
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית
נהרג 26 בינואר 2020 (בגיל 41)
קלבסס, קליפורניה, ארצות הברית
עמדה קלע
גובה 1.98 מטר
מספר 8, 24
דראפט בחירה מספר 13, 1996
שארלוט בובקאטס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 2020
קבוצות כשחקן
1996–2016 לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כשחקן
חמש אליפויות NBA‏ (2000–2002, 2010-2009)
MVP של העונה הסדירה (2008)
MVP של סדרת הגמר (2009, 2010)
18 בחירות למשחק האולסטאר (1998, 2000–2016)
MVP של משחק האולסטאר (2002, 2007, 2009, 2011)
החמישייה הראשונה של העונה (2002–2004, 2006–2013)
החמישייה השנייה של העונה (2000, 2001)
החמישייה השלישית של העונה (1998, 2005)
חמישיית ההגנה הראשונה (2000, 2003–2004, 2006–2011)
חמישיית ההגנה השנייה (2001–2002, 2012)
חמישיית הרוקיז השנייה (1997)
מלך הסלים (2006, 2007)
זכייה בתחרות ההטבעות (1997)
מספרי גופייתו 8 ו-24 הוצאו לגמלאות על ידי הלייקרס
מאזן מדליות
כדורסל
מתחרה עבור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהבבייג'ינג 2008כדורסל גברים
זהבלונדון 2012כדורסל גברים
אליפות האמריקות
זהבלאס וגאס 2007כדורסל גברים
בראיינט זכה עם הלייקרס בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000–2002

קובי בין בראיינט (באנגלית: Kobe Bean Bryant; ‏23 באוגוסט 1978 – 26 בינואר 2020) היה כדורסלן אמריקאי ששיחק בעמדת הקלע בקבוצת לוס אנג'לס לייקרס מליגת ה-NBA. בראיינט הוא מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים, והיה אחד מהשחקנים המצליחים בתולדות ה-NBA. נודע בכינוי אותו העניק לעצמו בראשית שנות ה-2000, "הממבה השחורה". בראיינט הוביל את הלייקרס, יחד עם שאקיל אוניל, לשלוש אליפויות רצופות בין העונות 2000–2002, והוביל את הקבוצה לשתי אליפויות נוספות ב-2009 וב-2010. בראיינט מדורג במקום הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים ב-NBA.[1]

במהלך קריירת ה-NBA שלו זכה בראיינט בתארים אישיים רבים: הוא סיים שתי עונות כמלך הסלים של הליגה; נבחר פעם אחת ל-MVP של העונה הסדירה ופעמיים ל-MVP של סדרת הגמר; נבחר 15 פעמים לאחת מחמישיות העונה ו-12 פעמים לאחת מחמישיות ההגנה; וכן הופיע 18 פעמים במשחק האולסטאר של הליגה וזכה ארבע פעמים בתואר ה-MVP של המשחק, שיא של כל הזמנים. בשנת 2014 היה הכדורסלן המרוויח בעולם.[2] באפריל 2016 ערך את משחקו האחרון במדי הלייקרס, בו קלע 60 נקודות, ולאחריו פרש מכדורסל בגיל 37. לאור הישגיו האישיים והקבוצתיים של בראיינט, הוא נחשב לאחד הכדורסלנים הטובים ביותר בכל הזמנים.[3][4]

ב-26 בינואר 2020, בגיל 41 בלבד, נהרג בראיינט בהתרסקות מסוק, יחד עם בתו ג'יאנה בת ה-13 ועם הטייס.

באפריל 2020 פורסם כי נבחר להיכל התהילה של הכדורסל, וההכרזה הרשמית על צירופו התקיימה ב-15 במאי 2021.[5][6]

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי בראיינט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית, הצעיר מבין שלושת ילדיהם של ג'ו ופמלה בראיינט. אביו, ג'ו בראיינט, היה אז כדורסלן בקבוצת פילדלפיה 76'. הוא גם אחיינו של הכדורסלן צ'אבי קוקס (אנ') ששיחק במשך עונה אחת עבור וושינגטון בולטס. את שמו קיבל קובי על שם מנת סטייק ידועה בעיר קובה שביפן, שהוריו ראו בתפריט של מסעדה.[7] קובי בראיינט החל לשחק כדורסל כבר בגיל 3, ולמד לשחק גם כדורגל. בגיל 6 סיים אביו לשחק ב-NBA, משפחתו עזבה את ארצות הברית ועברה לרייטי (אנ') שבאיטליה, שם למד בראיינט לדבר איטלקית וספרדית באופן שוטף.

ב-1991 חזרה המשפחה לארצות הברית, ובראיינט החל ללמוד בבית הספר התיכון לאוור מריון בפילדלפיה, שם שיחק במסגרת קבוצת הכדורסל של התיכון. הוא הצטיין במהלך שנותיו בליגת התיכונים, ובשנתו האחרונה בתיכון, 1995/1996, הוביל את לאוור מריון לאליפות התיכונים הראשונה שלה מזה 53 שנים. הוא קלע 30.8 נקודות בממוצע למשחק בעונה זו, וזכה במספר פרסים אישיים, בהם פרס שחקן השנה בתיכונים על שם ג'יימס נייסמית'.

לאחר סיום לימודיו בתיכון החליט בראיינט לוותר על לימוד במכללה, ולנסות את מזלו בדראפט ה-NBA של 1996, בגיל 17 בלבד. הוא נבחר על ידי קבוצת שארלוט הורנטס מליגת ה-NBA במקום ה-13 בדראפט, מה שהעניק לו חוזה מובטח בליגת ה-NBA. שארלוט העבירה אותו בטרייד לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס, בעסקה שבמסגרתה הועבר ולאדה דיבאץ לשארלוט.

קריירה ב-NBA

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיינט נבחר בדראפט על ידי שארלוט בובקאטס אך בטרום עונה הוא הועבר ללוס אנג'לס לייקרס תמורת הסנטר ולאדה דיבאץ.

בעונת הרוקי שלו, 1996/1997, בראיינט שימש בעיקר כמחליף לקלע הבכיר של הלייקרס, אדי ג'ונס. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמשתתף במשחק ב-NBA (שיא זה נשבר לימים על ידי אנדרו ביינום), ואף לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק NBA.‏[8] בראיינט קיבל בתחילה דקות משחק מועטות, אך ככל שהלכה והתקדמה העונה הוא קיבל זמן משחק רב יותר. הוא רכש לעצמו תדמית של שחקן בעל יכולת ניתור מרשימה, כשזכה בתחרות ההטבעות שהתקיימה במסגרת סוף-שבוע האולסטאר. בסיום העונה הוא נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה.

בעונתו השנייה בליגה, 1997/1998, בראיינט קיבל דקות משחק רבות בהרבה מאשר בעונתו הראשונה בלייקרס, ובעקבות כך החל לתרום לקבוצה מיכולותיו ולהפגין את כישרונו כגארד צעיר. הוא הגיע בעונה זו לממוצע של 15.4 נקודות למשחק, לעומת 7.6 נקודות בעונה הקודמת. בהתאם לשיטת המשחק של הלייקרס, "סמול בול", בראיינט שיחק באותה עונה גם בעמדת הסמול פורוורד מלבד עמדת הקלע, לצד הגארדים שאותם גיבה לרוב. בראיינט זכה במקום השני בבחירת השחקן השישי של העונה.[9] הוא אף נבחר על ידי האוהדים להשתתפות במשחק האולסטאר, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק האולסטאר.[10]

בעונת 1998/1999, לאחר שאדי ג'ונס וניק ואן אקסל עזבו את הקבוצה, הפך בראיינט לגארד המוביל של הלייקרס ופתח בחמישייה בכל 50 משחקי הקבוצה (עונה זו הייתה מקוצרת בשל שביתת השחקנים ב-NBA). במהלך העונה הוא חתם על חוזה מחודש בקבוצה עד שנת 2004, תמורת 70 מיליון דולר בשש עונות. למרות יכולתו הטובה של בראיינט בעונה זו שגררה השוואות לגדולי השחקנים ב-NBA, העונה לא הייתה מוצלחת מבחינה קבוצתית ללייקרס, שהודחה בחצי גמר המערב בפלייאוף על ידי סן אנטוניו ספרס והיה חלק מפרויקט של הNBA יחד עם שאקיל אוניל וסם סטילר.

שלוש אליפויות רצופות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999/2000 הגיע לקבוצה המאמן החדש פיל ג'קסון, שזכה כמאמן בשש אליפויות ה-NBA עם שיקגו בולס בשנות ה-90. הגעתו של שאקיל אוניל ללייקרס מאורלנדו מג'יק הפכה את הקבוצה למועמדת בכירה לזכייה באליפות הליגה. בתחילת עונה זו בראיינט היה מושבת ממשחק למשך שישה שבועות, בשל פציעה במשחק טרום-עונה. לאחר שחזר לשחק, הוא פתח בחמישיית הקבוצה בכל המשחקים בהם שותף, והציג שיפור בכל הקטגוריות הסטטיסטיות, כולל הובלת הקבוצה מבחינת ממוצעי האסיסטים והחטיפות, והפך לאחד משחקני הקלע המובילים בליגה. השילוב המוצלח של אוניל ושל בראיינט, יחד עם שחקנים טובים שעלו מהספסל, הוביל את הלייקרס לניצחון של 67 משחקים בעונה הסדירה - הכמות החמישית בגובהה בהיסטוריה. אוניל נבחר ל-MVP של העונה, בעוד שבראיינט זכה לראשונה בקריירה שלו בבחירה לחמישייה השנייה של העונה. במשחקי הפלייאוף בראיינט שימש השחקן המוביל השני של הקבוצה אחרי אוניל, ויחד איתו הוביל את הלייקרס לזכייה באליפות ה-NBA הראשונה שלה מאז 1988, לאחר ניצחון בגמר על אינדיאנה פייסרס.

בעונת 2000/2001 הגיע בראיינט לממוצע שיא בקריירה שלו עד לאותה עת, 28.5 נקודות למשחק, וכן הוביל שוב את קבוצתו באסיסטים. למרות הצטיינותם של בראיינט ואוניל, הלייקרס ניצחה הפעם 56 משחקים בעונה הסדירה, כמות נמוכה ביחס לעונה הקודמת. אף על פי כן, הקבוצה חזרה להצטיין בפלייאוף, עם מאזן של 15 ניצחונות מול הפסד בודד. היא עברה ללא הפסד בסדרה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סקרמנטו קינגס וסן אנטוניו ספרס, ואף על פי שהפסידה את המשחק הראשון בסדרת הגמר מול פילדלפיה 76', ניצחה בארבעת המשחקים הבאים וזכתה באליפות השנייה ברציפות. במהלך משחקי הפלייאוף בראיינט שיחק דקות רבות, והשיג ממוצעים של 29.4 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-6.1 אסיסטים למשחק. באותה עונה בראיינט נבחר שוב לחמישייה השנייה של העונה, וכן נבחר לשחק בפעם השלישית בקריירה במשחק האולסטאר.

בעונת 2001/2002 בראיינט שיחק 80 משחקים לראשונה בקריירה שלו, והמשיך להפגין את יכולותיו המגוונות כאשר העמיד ממוצעים של 25.2 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים. הוא נבחר לראשונה בקריירה שלו לחמישייה הראשונה של העונה. לוס אנג'לס לייקרס ניצחה 58 משחקים בעונה הסדירה, וסיימה במקום השני בבית הפאסיפי אחרי סקרמנטו קינגס. בפלייאוף היא ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סן אנטוניו ספרס ואת סקרמנטו, והעפילה לגמר מול ניו ג'רזי נטס. בסדרת הגמר בראיינט השיג ממוצעים של 26.8 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים, והוביל, שוב, יחד עם אוניל את הלייקרס לזכייה באליפות השלישית ברציפות. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בשלוש אליפויות רצופות, בגיל 23.‏[11] בראיינט הפגין יכולת מרשימה ברבעים האחרונים של המשחקים, במיוחד בשני השלבים האחרונים של הפלייאוף, ובעקבות כך יצר לעצמו תדמית של שחקן המתמחה ברגעים חשובים (שחקן קלאץ').[11]

השנים שלאחר שלוש האליפויות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2002/2003, בראיינט קלע 30 נקודות בממוצע למשחק, ובנוסף הגיע להישג נדיר כאשר קלע למעלה מ-40 נקודות בתשעה משחקים רצופים, והעמיד ממוצע של 40.6 נקודות למשחק בחודש פברואר. בנוסף, הוא השיג ממוצעים של 6.9 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-2.2 חטיפות למשחק, שהיו הממוצעים הטובים ביותר בקריירה שלו באותו זמן. בראיינט נבחר שוב לחמישייה הראשונה של העונה, ואף זכה במקום השלישי בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה. לאחר שסיימה עם מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים בעונה הסדירה, הפסידה הלייקרס בחצי גמר המערב לסן אנטוניו ספרס שזכתה לבסוף באליפות. בכך היא איבדה את האליפות לראשונה מזה שלוש שנים.

בעונה הבאה, 2003/2004, הלייקרס צירפה את שחקני ה-NBA המובילים קארל מלון וגארי פייטון, על מנת להפוך את הקבוצה למועמדת חזקה לאליפות נוספת.[12] השילוב של ארבעת השחקנים הבכירים - אוניל, מלון, פייטון ובראיינט - הוביל את הלייקרס להעפלה רביעית בחמש שנים לגמר ה-NBA, מול דטרויט פיסטונס. אף על פי כן, הלייקרס הפסידה לדטרויט בגמר בסדרה של חמישה משחקים, כשבראיינט מעמיד ממוצעים של 22.6 נקודות ו-4.4 אסיסטים, עם קליעה של 35.1% בלבד מהשדה. לאחר עונה זו עזב המאמן פיל ג'קסון ובמקומו מונה רודי טומג'אנוביץ'. שאקיל אוניל עבר בטרייד לקבוצת מיאמי היט, ובמקומו צורפו לבראיינט בלייקרס למאר אודום, קארון באטלר ובריאן גרנט. למרות הכישלון לזכות באליפות, בראיינט חתם על חוזה חדש בלייקרס של שבע שנים, לאחר שדחה הצעת הצטרפות מהיריבה העירונית, לוס אנג'לס קליפרס.

לאחר עזיבת שאקיל אוניל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיינט בדרכו לסל, 2007

עונת 2004/2005 הייתה קשה עבור בראיינט, שקיבל ביקורות רבות במהלך העונה. פיל ג'קסון, בספרו "The Last Season: A Team in Search of Its Soul" (בתרגום חופשי: "העונה האחרונה: קבוצה המחפשת אחר נשמתה"), ביקר את בראיינט על כך שאינו מסוגל לשחק תחת מאמן.[13] על אף שבראיינט סיים במקום השני בדירוג הקולעים עם 27.6 נקודות בממוצע למשחק, הלייקרס לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מזה עשור. העונה סימלה ירידה כללית במעמדו של בראיינט ב-NBA, כשהוא נבחר לחמישייה השלישית של העונה שהייתה הישג נמוך ביחס לעונותיו הקודמות, וכן לא נבחר, בניגוד לעונות הקודמות, לאחת מחמישיות ההגנה.

בעונת 2005/2006 חזר פיל ג'קסון לתפקיד מאמן הלייקרס. למרות התקרית בעונה הקודמת, בראיינט וג'קסון שיתפו פעולה בצורה מוצלחת יחד, והעפילו חזרה עם הלייקרס לפלייאוף, עם מאזן של 45 ניצחונות ו-37 הפסדים. עונה זו הייתה עונה גדולה לבראיינט, כשהוא הגיע למספר שיאים. הוא קלע 81 נקודות במשחק נגד טורונטו ראפטורס, והפך לשחקן בעל מספר הנקודות השני בגובהו במשחק יחיד בהיסטוריה (אחרי וילט צ'מברלין שקלע 100 נקודות ב-1962).[14] הוא הפך לשחקן הראשון מאז 1964 שקולע 45 נקודות או יותר בארבעה משחקים רצופים, ולאחד משלושה בלבד שעשו זאת לאורך כל ההיסטוריה, יחד עם צ'מברלין ואלג'ין ביילור.[15] הוא הפך לשחקן בעל מספר המשחקים הרב ביותר עם קליעת 40 נקודות או יותר בתולדות הלייקרס, ולשחקן בעל מספר הנקודות הגבוה ביותר לעונה אחת (2,832) בתולדות הקבוצה.[16] הוא סיים בפעם הראשונה כמלך הסלים של ה-NBA עם ממוצע גבוה במיוחד של 35.4 נקודות למשחק. למרות הצלחתו האישית של בראיינט, הלייקרס נחלה אכזבה כשהודחה בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי פיניקס סאנס, על אף שכבר החזיקה ביתרון 1–3 בסדרה.

בעונת 2006/2007 שינה בראיינט את מספר גופייתו בלייקרס, שעד לאותה עת היה 8, ל-24. הוא זכה שוב לפתוח בחמישייה במשחק האולסטאר וזכה, בפעם השנייה בקריירה שלו, בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שזכה בו גם ב-2002. גם בעונה זו המשיך בראיינט לקלוע מספר גבוה מאוד של נקודות במשחקים רבים, כולל 65 הנקודות שקלע מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 50 הנקודות מול מינסוטה טימברוולבס ו-60 הנקודות מול ממפיס גריזליס, ובכך הפך לשחקן השני בלבד בתולדות הלייקרס שקולע 50 נקודות או יותר בשלושה משחקים רצופים.[17] הוא השיג ממוצעים של 31.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר מלך הסלים. עם זאת, הלייקרס שוב הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, לאחר הפסד נוסף לפיניקס סאנס.

תואר ה-MVP ושתי אליפויות נוספות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיינט בעת זריקה מקו העונשין במהלך עונת 2008/09

לפני עונת 2007/2008, בעקבות הכשלונות הקבוצתיים של הלייקרס בעונות הקודמות, בראיינט הודיע על רצונו לעזוב את הלייקרס במקרה שלא יובא לקבוצה שחקן בכיר שישפר אותה, והוא אף נשמע מספר פעמים כמתבטא נגד הקבוצה. עם זאת, בראיינט נשאר לבסוף בלייקרס, וצורף אליו בקבוצה דרק פישר, שזכה קודם לכן בשלוש אליפויות NBA. במהלך העונה אף הגיע ללייקרס השחקן הבכיר פאו גאסול מממפיס גריזליס, מה שחיזק משמעותית את הקבוצה. בעונה זו בראיינט נטה פחות לתצוגות אישיות מאשר בעונות הקודמות, ויותר להפגנת יעילות במשחק הקבוצתי ובהנהגת הקבוצה. במהלך העונה הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-20,000 נקודות בקריירה, בגיל 29 ו-122 ימים.[18] הוא סיים את העונה עם ממוצעים של 28.3 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה לראשונה בקריירה שלו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. לראשונה מאז 2004, הלייקרס הגיעה עד לגמר ה-NBA מול בוסטון סלטיקס, אך הפסידה 2–4 בסדרה, ובראיינט כשל בהשגת האליפות הרביעית שלו.

דרק פישר ובראיינט עם נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, במהלך ביקור הלייקרס בבית הלבן לאחר הניצחון באליפות 2009

בעונת 2008/2009 המשיך בראיינט לקלוע כמות גבוהה של נקודות, כולל 61 נקודות במשחק נגד ניו יורק ניקס, וסיים עם ממוצע של 26.8 נקודות למשחק. הוא הוביל את הלייקרס למקום הראשון במערב בעונה הסדירה עם מאזן של 65 ניצחונות ו-17 הפסדים, וזכה במקום השני בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה אחרי לברון ג'יימס. הוא אף זכה בפעם השלישית בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, במשותף עם שאקיל אוניל, חברו לשעבר בלייקרס.

במשחקי הפלייאוף עברה הלייקרס את יוטה ג'אז, יוסטון רוקטס ודנוור נאגטס, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לסדרת הגמר, שם גברה על אורלנדו מג'יק. בכך זכה בראיינט באליפות האישית הרביעית בקריירה שלו, והשיג את מבוקשו הגדול - זכייה באליפות כשחקן המוביל הראשי של הקבוצה, ללא שאקיל אוניל. הוא זכה לראשונה בקריירה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, לאחר שהשיג במהלכה ממוצעים של 32.4 נקודות, 7.4 אסיסטים ו-5.6 ריבאונדים למשחק.

בעונת 2009/2010 שיחק בראיינט עם שבר באצבע ובעיות בברכיים, אולם סירב לעבור ניתוח מכיוון שהניתוח היה משבית אותו למספר שבועות ובראיינט חשש שהקבוצה לא תסתדר בלעדיו. בראיינט קלע נקודות רבות כולל 44 נקודות מול ממפיס גריזליס, אם כי עקב הפציעה ירדו ממוצעיו. במשחקי הפלייאוף ניצחו הלייקרס את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, יוטה ג'אז ופיניקס סאנס ובסדרת הגמר התמודדו נגד בוסטון סלטיקס. הלייקרס ניצחו בסדרה 3–4 וזכו באליפות שנייה ברציפות ובראיינט שקבע ממוצעים של 28.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים למשחק, זכה שוב בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

לאחר האליפויות, פציעה בגיד האכילס ופרישה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיינט, כשלפניו מסכה בעקבות פציעה באפו, 2012

בראיינט נבחר בפעם ה-13 ברציפות למשחק האולסטאר ב-2011. הוא קלע בו 37 נקודות, לצד 14 ריבאונדים ו-3 חטיפות, ונבחר ל-MVP של האולסטאר בפעם הרביעית. בכך השווה את שיאו של בוב פטיט למספר פרסי ה-MVP של משחק האולסטאר.[19] במהלך אותה עונה, עונת 2010/2011, עלה בראיינט מהמקום ה-12 למקום השישי ברשימת קלעי כל הזמנים ב-NBA, ועקף את ג'ון האבליצ'ק, דומיניק וילקינס, אוסקר רוברטסון, האקים אולאג'ואן, אלווין הייז ומוזס מלון.[20] רצונה של הקבוצה לזכות באליפות בפעם השלישית ברציפות נגנז כאשר הפסידה בסיבוב השני של הפלייאוף לדאלאס מאבריקס.[21]

את עונת 2011/2012 החל עם פציעה במפרק כף היד.[22] במשחק האולסטאר קלע 27 נקודות, ועקף את ג'ורדן בתור קלע האולסטאר המוביל בכל הזמנים.[23] הוא גם שבר את אפו בעבירה שביצע דוויין וייד.[24] הוא פספס שבעה משחקים בשל פציעה בשוק, וחזר כמה משחקים לפני סיום העונה.[25] הלייקרס עפה מהפלייאוף לאחר הפסד בחמישה משחקים לאוקלהומה סיטי ת'אנדר.

לקראת עונת 2012/2013 הצטרפו ללייקרס הסנטר דווייט הווארד והרכז סטיב נאש. לאחר שהתחילה את העונה בארבעה הפסדים מתוך חמישה משחקים, פוטר המאמן מייק בראון והוחלף במייק ד'אנטוני, שאותו הכיר בראיינט מתקופת משחקו של אביו באיטליה. ב-5 בדצמבר הפך לשחקן הצעיר ביותר שקולע 30,000 נקודות, והצטרף לארבעה שחקנים אחרים כיחידים שהגיעו לאבן-הדרך הזו.[26] בהמשך דצמבר קלע 30 נקודות עשרה משחקים ברציפות.[27] כדי לחזק את הגנת הקבוצה, החליט ד'אנטוני שבראיינט יגן על שחקן הפרימטר הטוב ביותר של הקבוצה היריבה; כך למשל, כאשר שמר על קיירי אירווינג מקליבלנד קאבלירס הגביל אותו ל-15 נקודות.[28] על פי ניתוחי הפרשנים, הגנתו אפשרה לסטיב נאש להימנע ממאצ'אפים לא-נוחים.[29] ד'אנטוני גם העביר את בראיינט לעמדת מוביל הכדור הראשי, ונאש עבר לעמדת שחקן משנה, שקולע ממסירות של בראיינט.[30] המעבר אפשר לבראיינט להעלות את ממוצעי האסיסטים שלו.

בניסיונה להיכנס לפלייאוף מן המקום השמיני במערב, החל בראיינט לשחק כמעט את כל 48 הדקות מדי משחק. ב-12 באפריל 2013 קרע את גיד האכילס במשחק מול גולדן סטייט ווריורס, וסיים את העונה. קודם לפציעה שיחק במשך שבעה רבעים רצופים, ומעל 40 דקות שבעה משחקים ברציפות. למרות בקשות שיפחית את זמן המשחק שלו בימים שקדמו למשחק, התעקש בראיינט להמשיך, כדי לסייע ללייקרס לזכות במקום בפלייאוף.[31] הוא נותח למחרת הפציעה, וההערכות היו שיעדר למשך שישה עד תשעה חודשים.[32] ממוצעיו לאורך העונה היו 27.3 נקודות ב-46.3 אחוזים מהשדה, 5.6 ריבאונדים ו-6 אסיסטים. הוא הצליח לזכות את הלייקרס במקום בפלייאוף, המקום השביעי במערב, אך הקבוצה, ששיחקה בלעדיו, הודחה בסיבוב הראשון מול סן אנטוניו ספרס בארבעה משחקים.[33]

בראיינט חזר לשחק 19 משחקים לאחר תחילת עונת 2013/2014. בפגרה האריך את חוזהו בלוס אנג'לס לשנתיים נוספות, ונשאר השחקן בעל השכר הגבוה ביותר בליגה.[34] שבוע וחצי לאחר שחזר לשחק נפצע בברכו, וההערכות היו שיעדר למשך שישה שבועות.[35] למרות פציעתו, נבחר על ידי האוהדים לפתוח במשחק האולסטאר ה-16 שלו, אך הוא לא שיחק בו בשל הפציעה.[36] הלייקרס לא החזירה את בראיינט לשורותיה, כדי שיוכל להשתקם מהפציעה. הקבוצה סיימה את העונה עם 27 ניצחונות, ולא השתתפה בפלייאוף לראשונה החל מ-2005.

בראיינט חזר בעונה לאחר מכן, שבה הוחלף המאמן ד'אנטוני בביירון סקוט, חברו לקבוצה לשעבר של בראיינט. ב-14 בדצמבר 2014 עבר את מייקל ג'ורדן ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, והגיע למקום השלישי.[37] הוא שיחק ב-27 המשחקים הראשונים של העונה, וקלע 26.4 נקודות – הממוצע הטוב בקבוצה – ב-35.4 דקות בממוצע. עם זאת, בהמשך לא העלה סקוט את בראייט לשחק לאחר אחד ממשחקיו הגרועים בקריירה בהפסד לסקרמנטו, שבו איבד את הכדור 9 פעמים וקלע רק 8 משלושים זריקותיו מהשדה.[38] המשחק השני שלו לאחר שחזר לשחק היה טריפל-דאבל, השני שלו לעונה.[39] ב-21 בינואר 2015 סבל מקרע במסובבי הכתף הימנית שלו, בעקבות ניסיון הטבעה במשחק מול ניו אורלינס פליקנס.[40] אף שהיה ימני חזר לשחק, ושיחק כמעט רק עם ידו השמאלית בשארית המשחק.[41] הוא עבר בגלל הפציעה ניתוח, שהשבית אותו לשארית העונה. הוא סיים אותה עם ממוצע של 22.3 נקודות ב-37.3 אחוזים מהשדה – האחוזים הנמוכים בקריירה שלו עד אותה נקודה.[42] ההערכות היו שיחזור לשחק רק כעבור תשעה חודשים. הלייקרס הפסידה במהלך העונה 61 משחקים – כמות המשחקים הרבה ביותר שהפסידה בעונה.

ב-29 בנובמבר 2015 הודיע כי יפרוש מכדורסל בתום עונת 2015/2016.[43] עונה זו הייתה העונה ה-20 שלו בלייקרס, והוא עקף את שיאו של ג'ון סטוקטון למספר העונות הרב ביותר עם קבוצה אחת. ב-13 באפריל 2016 ערך את משחקו האחרון ב-NBA, בניצחון מול יוטה ג'אז בו קלע 60 נקודות.[44] זהו שיא נקודות ב-NBA לשחקן במשחקו האחרון בקריירה, בנוסף לשיא נקודות לשחקן בודד בעונה הסדירה של 2015/2016, והוביל את הלייקרס לניצחון 101–96. לאחר משחק זה פרש בראיינט מכדורסל מקצועני בגיל 37, ובכך הביא לסיומן 20 שנה של קריירה בכדורסל ב-NBA, שאת כולן שיחק במדי לוס אנג'לס לייקרס.

נבחרת לאומית

[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראיינט במשחק מול ארגנטינה באולימפיאדת בייג'ינג, 2008

בראיינט שיחק לראשונה במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל בשנת 2006. הוא נעדר מאליפות העולם של אותה שנה, בשל ניתוח שעבר בברכו. הוא השתתף עם הנבחרת באליפות האמריקות בשנת 2007, ופתח בכל משחקי נבחרתו וסייע לה לזכות בטורניר ולהעפיל לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 עם מאזן של 0–10. הוא קלע בטורניר 15.3 נקודות בממוצע למשחק, ודורג בטורניר במקום ה-11 מבחינת הקליעות, במקום ה-14 מבחינת האסיסטים ובמקום החמישי מבחינת החטיפות.[45]

בראיינט נכלל בסגל נבחרת ארצות הברית גם לטורניר הכדורסל באולימפיאדת בייג'ינג, והשתתף במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בקריירה שלו. הוא היה חלק מהמשימה של ארצות הברית לזכות במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר גדול, מאז אולימפיאדת סידני. במשחק הגמר מול נבחרת ספרד הוא קלע 20 נקודות, 13 מתוכן ברבע האחרון, וסייע לנבחרתו לנצח בתוצאה 107–118 ולזכות במדליית הזהב. הוא סיים את הטורניר עם ממוצעים של 15 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים למשחק, וסיים עם קבוצתו במאזן של 0–8.

כחלק מקריירת הכדורסל הבינלאומית שלו, בראיינט מופיע בתוכנית מציאות סינית טלוויזיונית בשם "Kobe Mentu", שבה הוא מדריך כדורסלנים סינים מתחילים ומעודד אותם כאשר הם מתאמנים.

באולימפיאדת לונדון 2012 שיחק במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל שזכתה במדליית הזהב.

לאחר פרישתו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברייאנט פרש ממשחק פעיל בסוף עונת 2015/2016. בעקבות זאת, קבוצת הכדורסל שבה שיחק במשך כל הקריירה המקצועית שלו - לוס אנג'לס לייקרס, הוציאה לגמלאות את מספרי הגופיות 8 ו-24, שאותן נשא בראיינט במדי הקבוצה.[46] במהלך 20 שנות קריירת המשחק שלו בליגת ה-NBA הסתכמו הכנסותיו של בראיינט מחסויות ומשכורות ב-680 מיליון דולר – סכום הקריירה הגבוה מעולם של שחקן בספורט קבוצתי – אף יותר ממייקל ג'ורדן, שהכנסותיו בקריירת הספורט המקצועני הוערכו ב-465 מיליון דולר.[47]

באוגוסט 2016 הקים בראיינט עם שותפו העסקי ג'ף סטייבל (אנ') את Bryant-Stibel, קרן הון סיכון שהתמקדה במספר תחומים, בהם מדיה, דאטה, גיימינג וטכנולוגיה. השניים גייסו 100 מיליון דולרים כמימון התחלתי.[48][49]

ב-4 במרץ 2018 זכה בראיינט, יחד עם הבמאי גלן קין (אנ'), בפרס אוסקר לסרט המונפש הקצר הטוב ביותר עבור הסרט "כדורסל יקר". הייתה זו הזכייה הראשונה של כדורסלן מקצועי בפרס אוסקר.[50] הסרט מבוסס על מאמר שכתב בראיינט לעיתון פליירס טריביון תחת הכותרת "Dear Basketball" ובו הודיע על פרישתו מקריירת הכדורסל.[51] החל משנת 2018 החלה גם להופיע ב-ESPN הסדרה "Detail" שכתב, הפיק והנחה; במסגרת התוכנית הציג ניתוחים של משחק הכדורסל, ושל מהלכים ושחקנים ספציפיים.[52][53]

באוגוסט 2018 רכשה חברת קוקה-קולה מניות מיעוט בחברת בודי-ארמור, אשר בבעלותו של ברייאנט 10% ממניותיה. מחיר העסקה משקף לנתח של בראיינט בחברה שווי של כ-200 מיליון דולר ותשואה של יותר מ-3,200% בתוך קצת יותר מארבע שנים.[54] שווי הנכסים שבראיינט השאיר אחרי מותו מוערך בשני מיליארד דולר.[55]

אלבום ראפ

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 הקליט בראיינט אלבום בשם "Visions" (בעברית: "חזיונות") ובו 16 פזמונים בסגנון גנגסטה ראפ. בהקלטת האלבום השתתפו נאז, 50 סנט, ביני סיגל (אנ'), בלאק ת'אוט (אנ') ודסטיניז צ'יילד. הוידאו קליפ של סינגל הבכורה מן האלבום, בשם "K.O.B.E" ובהשתתפות טיירה בנקס, לא נחל הצלחה גם אחרי שבראיינט ביצע את הסינגל בהופעה חיה בערב משחק האולסטאר של ה-NBA, וחברת "קולומביה רקורדס" גנזה את האלבום.[6]

כמחווה לציון צירופו של בראיינט להיכל התהילה, ב-12 במאי 2021 שוחרר קישור להורדת האלבום בחשבון "On Thin Ice" באתר דיסקורד, ולאחר מכן הופצו כל שירי האלבום בחשבון הטוויטר "On Thin Ice".[6][56]

פרופיל כשחקן

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאנט נחשב לשחקן מוכשר בשני קצוות המגרש, מרגע כניסתו לליגה זכה להשוואות למייקל ג'ורדן בסגנון המשחק וסומן בתור ממשיך דרכו בתור הפנים של הליגה. היה ידוע בתור שחקן קלאץ' שמסוגל להכריע סופי משחק גם בזריקות קשות תחת הגנה.

דבר נוסף שאפיין את בראיינט היה הMamba - Mentality, שם שהודבק למוסר העבודה הבלתי מתפשר שאפיין אותו, בין אם מדובר בלקום להתאמן בשעות מוקדמות בלילה, לא להתפשר גם כאשר המשחק כבר מוכרע ויכולת הסיבולת הגבוהה שלו לסבול מכות ופציעות.

עיקר הביקורת על בריאנט מתארת אותו בתור שחקן אנוכי שלא משתף שחקנים שלא מתאימים את עצמם לדרישות שלו ובשנותיו הראשונות בליגה נחשב לשחקן שחצן במיוחד שהליגה מאדירה בעצמה.

פרשיות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 2003 נעצר בראיינט בעקבות תלונת אונס שהוגשה על ידי צעירה בת 19, עובדת בבית מלון שבו שהה בראיינט לקראת ניתוח ברך שעמד לעבור. עובדת המלון טענה שבראיינט אנס אותה בחדרו ב-1 ביולי, בלילה שלפני הניתוח. בראיינט הודה שהיו ביניהם יחסי מין, אך דחה את הטענות לאונס. התלונה פגעה במוניטין של בראיינט, והביאה להפסקת חוזי פרסום שלו עם נוטלה ומקדונלד'ס.[57] בספטמבר 2004 נסגר התיק הפלילי בשל החלטתה של המתלוננת לא להעיד נגד בראיינט במשפט,[58] ובראיינט התנצל בפני המתלוננת.[59] היא הגישה תביעה אזרחית נפרדת נגדו, ובמרץ 2005 היא יושבה ביניהם בפרטיות.[60]

באפריל 2011 הטילה הנהלת ה-NBA על בראיינט קנס בסך 100,000 דולר, עקב התבטאות הומופובית שלו כלפי שופט.[61]

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנדרטה מאולתרת מחוץ לסטייפלס סנטר, מעט לאחר מותו של בראיינט

בבוקר 26 בינואר 2020 יצא מסוקו הפרטי של קובי בראיינט, מדגם סיקורסקי S-76B (אנ'), משדה התעופה ג'ון ויין (אנ') במחוז אורנג' שבקליפורניה. על המסוק היו תשעה אנשים – בראיינט, בתו בת ה-13 ג'יאנה, חברותיה לקבוצת הכדורסל והוריהן (בהם מאמן הבייסבול ג'ון אלטובלי (אנ') ובני משפחתו[62]), מאמנת הכדורסל כריסטינה מאוסר (Christina Mauser), והטייס ארה זובאיאן (Ara Zobayan).[63][64][65] הקבוצה טסה לאקדמיית הממבה (Mamba Academy) של בראיינט לאימון כדורסל.[66] בשל מזג אוויר סוער, שכלל ערפל וגשם, קורקעה מרבית התנועה האווירית באזור באותו יום, כולל יחידות הסיוע האווירי של משטרת לוס אנג'לס.[67] המסוק פנה דרומה, לכיוון הרי קליפורניה, וכעבור זמן מה התרסק בצלע הר בקלבסס שבקליפורניה, כ-48 קילומטרים צפון-מערבית למרכז לוס אנג'לס, החל לעלות באש וכל נוסעיו נהרגו.[68] קובי וג'יאנה הותירו מאחוריהם את אם המשפחה, ונסה, ושלוש בנות, אחיותיה של ג'יאנה.

מארק קיובן, בעליה של דאלאס מאבריקס, הודיע בעקבות מותו של בראיינט כי שחקני הקבוצה לא ילבשו יותר את המספר 24.[69] בעקבות מותו, במשחקי ה-NBA הקדישו 24 שניות דומייה, כמחווה למספר 24 שלבש בראיינט. בכמה קבוצות החליטו השחקנים, ביוזמתם ובהסכמת השופטים, לעבור על חוק 24 השניות בהתקפה ועל חוק 8 השניות למעבר חצי המגרש, גם כן כמחווה לבראיינט שלבש גם את גופייה מספר 8 בתחילת הקריירה שלו;[70] גם בישראל בוצעה מחווה זאת.[71]

בטקס פרסי גראמי ה-62, שהתקיים בסטייפלס סנטר – אולמו הביתי של בראיינט לאורך מרבית הקריירה (מ-1999 עד פרישתו) – ביום מותו, התקיימו מחוות מאולתרות לזכרו, בין היתר גם הביצוע של מנחת הטקס אלישיה קיז ושלישיית "בויז טו מן" לשיר "It's So Hard to Say Goodbye to Yesterday", ואף התאורה על שתי הגופיות התלויות של בראיינט על תקרת האולם.[72]

ב-7 בפברואר נקברו קובי וג'יאנה בראיינט בלוויה פרטית בבית הקברות פסיפיק ויו (Pacific View Memorial Park) בעיר ניופורט ביץ'.[73] טקס זיכרון ציבורי נערך בסטייפלס סנטר ב-24 בפברואר.[74] תאריך הטקס נבחר על מנת להנציח את זכרם של קובי וג'יאנה דרך המספרים איתם שיחקו בכדורסל – מספר 24 (של קובי בלייקרס) ומספר 2 (של ג'יאנה ב"אקדמיית הממבה" אותה אימן קובי בעצמו).

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטטיסטיקות קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה סדירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 לייקרס 71 6 15.5 0.417 0.375 0.819 1.9 1.3 0.7 0.3 7.6
1997/1998 לייקרס 79 1 26.0 0.428 0.341 0.794 3.1 2.5 0.9 0.5 15.4
1998/1999[א] לייקרס 50 50 37.9 0.465 0.267 0.839 5.3 3.8 1.4 1.0 19.9
1999/2000 לייקרס 66 62 38.2 0.468 0.319 0.821 6.3 4.9 1.6 0.9 22.5
2000/2001 לייקרס 68 68 40.9 0.464 0.305 0.853 5.9 5.0 1.7 0.6 28.5
2001/2002 לייקרס 80 80 38.3 0.469 0.250 0.829 5.5 5.5 1.5 0.4 25.2
2002/2003 לייקרס 82 82 41.5 0.451 0.383 0.843 6.9 5.9 2.2 0.8 30.0
2003/2004 לייקרס 65 64 37.6 0.438 0.327 0.852 5.5 5.1 1.7 0.4 24.0
2004/2005 לייקרס 66 66 40.7 0.433 0.339 0.816 5.9 6.0 1.3 0.8 27.6
2005/2006 לייקרס 80 80 41.0 0.450 0.347 0.850 5.3 4.5 1.8 0.4 35.4
2006/2007 לייקרס 77 77 40.8 0.463 0.344 0.868 5.7 5.4 1.4 0.5 31.6
2007/2008 לייקרס 82 82 38.9 0.459 0.361 0.840 6.3 5.4 1.8 0.5 28.3
2008/2009 לייקרס 82 82 36.1 0.467 0.351 0.856 5.2 4.9 1.5 0.5 26.8
2009/2010 לייקרס 73 73 38.8 0.456 0.329 0.811 5.4 5.0 1.5 0.3 27.0
2010/2011 לייקרס 82 82 33.9 0.451 0.323 0.828 5.1 4.7 1.2 0.1 25.3
2011/2012[ב] לייקרס 58 58 38.5 0.430 0.303 0.845 5.4 4.6 1.2 0.3 27.9
2012/2013 לייקרס 78 78 38.6 0.463 0.324 0.839 5.6 6.0 1.4 0.3 27.3
2013/2014 לייקרס 6 6 29.5 0.425 0.188 0.857 4.3 6.3 1.2 0.2 13.8
2014/2015 לייקרס 35 35 34.5 0.373 0.293 0.813 5.7 5.6 1.3 0.2 22.3
2015/2016 לייקרס 66 66 28.2 0.358 0.285 0.826 3.7 2.8 0.9 0.2 17.6
קריירה
 1,346 1,198 36.1 0.447 0.329 0.837 5.2 4.7 1.4 0.5 25.0
15 15 27.6 0.500 0.324 0.789 5.0 4.7 2.5 0.4 19.3

פלייאוף

[עריכת קוד מקור | עריכה]
עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 לייקרס 9 0 14.8 0.382 0.261 0.867 1.2 1.2 0.3 0.2 8.2
1997/1998 לייקרס 11 0 20.0 0.408 0.214 .689 1.9 1.5 0.3 0.7 8.7
1998/1999 לייקרס 8 8 39.4 0.430 0.348 0.800 6.9 4.6 1.9 1.2 19.8
1999/2000 לייקרס 22 22 39.0 0.442 0.344 0.754 4.5 4.4 1.5 1.5 21.1
2000/2001 לייקרס 16 16 43.4 0.469 0.324 0.821 7.3 6.1 1.6 0.8 29.4
2001/2002 לייקרס 19 19 43.8 0.434 0.379 0.759 5.8 4.6 1.4 0.9 26.6
2002/2003 לייקרס 12 12 44.3 0.432 .403 0.827 5.1 5.2 1.2 0.1 32.1
2003/2004 לייקרס 22 22 44.2 .413 0.247 0.813 4.7 5.5 1.9 0.3 24.5
2005/2006 לייקרס 7 7 44.9 0.497 0.400 0.771 6.3 5.1 1.1 0.4 27.9
2006/2007 לייקרס 5 5 43.0 0.462 0.357 0.919 5.2 4.4 1.0 0.4 32.8
2007/2008 לייקרס 21 21 41.1 0.479 0.302 0.809 5.7 5.6 1.7 0.4 30.1
2008/2009 לייקרס 23 23 40.8 0.457 .349 0.883 5.3 5.5 1.7 0.9 30.2
2009/2010 לייקרס 23 23 40.1 0.458 0.374 0.842 6.0 5.5 1.4 0.4 29.2
2010/2011 לייקרס 10 10 35.4 0.446 0.293 0.820 3.4 3.3 1.6 0.3 22.8
2011/2012 לייקרס 12 12 39.7 0.439 0.283 0.832 4.8 4.3 1.3 0.2 30.0
קריירה
 220 200 39.3 0.448 0.331 0.816 5.1 4.7 1.4 0.6 25.6
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצתיים
אישיים

בשנת 2009 נבחר בראיינט לשחקן העשור ב-NBA מטעם המגזין "ספורטינג ניוז".

בתחילת פברואר 2012 עקף בראיינט את חבר קבוצתו לשעבר, שאקיל אוניל, ברשימת הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA. בראיינט עקף את אוניל בדרך לקלעי החמישי בהיסטוריה של ה-NBA עם 28,160 נקודות. בשנת 2012 קובי קלע את הנקודה ה-30,000 שלו והפך לשחקן הצעיר ביותר שעשה זאת.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיזמי קרן ויקימדיה
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: קובי בראיינט

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ynet ספורט, בראיינט עקף את ג'ורדן בדירוג הקלעים, באתר ynet, 15 בדצמבר 2014
  2. ^ טל וולק, ‏פצוע? דועך? קובי בראיינט הוא עדיין הכדורסלן המרוויח בעולם, באתר גלובס, 23 בינואר 2014
  3. ^ CBS Sports' 50 greatest NBA players of all time באתר CBS Sports
  4. ^ The NBA's 75th Anniversary Team, ranked באתר ESPN
  5. ^ היכל התהילה מכריז על נבחרי מחזור 2020, באתר הרשמי, 4 באפריל 2020
  6. ^ 1 2 3 Haring, Bruce (May 14 2021). Kobe Bryant’s Long-Lost Gangsta Rap Album Surfaces Before Hall Of Fame Induction. Deadline Hollywood. Retrieved May 15, 2021
  7. ^ NBA.com, Kobe Bryant Bio
  8. ^ שיאי הכדורסלנים הצעירים ב-NBA
  9. ^ 1997-98 NBA Awards Voting, basketball-reference.com
  10. ^ NBA.com, All-Star Player Profile: Kobe Bryant
  11. ^ 1 2 usatoday.com, Bryant's heroics, deference pay off for Lakers, 6.14.2002
  12. ^ NBA.com, LAKERS: Lakers Sign Free Agents Gary Payton and Karl Malone
  13. ^ nytimes.com, Coach and Star Savor Success in Collaboration, 6.05.2006
  14. ^ NBA.com, Eighty-One! Bryant Erupts as Lakers Roll
  15. ^ NBA.com, Billups, Bryant Named Players of the Month, 1.02.2006
  16. ^ NBA.com, LAKERS: #24 Kobe Bryant
  17. ^ NBA.com, Bryant Scores 60 as Lakers Defeat Grizzlies
  18. ^ sportsillustrated.com, Bryant youngest to 20,000 points
  19. ^ MIKE BRESNAHAN, Bryant feeds off energy as West beats East in All-Star game, 148-143, Los Angeles Times, FEB. 20, 201
  20. ^ Dave McMenamin, Kobe Bryant moves into 6th, ESPN, Mar 9, 2011
  21. ^ Dallas Mavericks sweep Lakers from NBA playoffs, CBS, MAY 8, 2011
  22. ^ Jeremy Gordon, Kobe to the World: ‘I’m Still Kobe’, Wall Street Journal, Jan 12, 2012
  23. ^ Zach McCann, Kobe Bryant sets ASG points mark, ESPN, Feb 27, 2012
  24. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, קובי בריאנט סובל מזעזוע מוח ושבר באף, וויד התנצל, באתר וואלה, 29 בפברואר 2012
  25. ^ ערן סורוקה, נותר בשוק: קובי חזר והובס בסן אנטוניו, באתר nrg‏, 21 באפריל 2012
  26. ^ Kobe Bryant is fifth man to 30,000 NBA points as Lakers sting Hornets, The Guardian, 6 Dec 2012
  27. ^ MAXWELL OGDEN, Ranking Kobe Bryant's Scoring Streak with Most Insane Feats in NBA This Season, Bleacher Report, DECEMBER 30, 2012
  28. ^ McMenamin, Dave (15 בינואר 2013). "Bigger defensive role for Kobe Bryant". ESPN. ארכיון מ-24 בינואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  29. ^ McMenamin, Dave (26 בינואר 2013). "Lakers found formula, can they repeat it?". ESPN. ארכיון מ-1 בפברואר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  30. ^ Dave McMenamin, Lakers rise as D'Antoni's offense ditched, ESPN, Jan 28, 2013
  31. ^ BILL PLASCHKE, Lakers weren’t strong enough to protect Kobe Bryant from himself, Los Angeles Times, APRIL 13, 2013
  32. ^ Jillian Martin and Jason Moon, Kobe Bryant tears Achilles, sidelined for months, CNN, April 14, 2013
  33. ^ Spurs sweep Lakers out of the playoffs, LA Times, April 28, 2013
  34. ^ Pincus, Eric (25 בנובמבר 2013). "Lakers sign Kobe Bryant to a two-year contract extension". Los Angeles Times. ארכיון מ-25 בנובמבר 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ בראיינט צייץ בטוויטר: "שבור, אבל לא מובס", באתר ערוץ הספורט, 20 בדצמבר 2013
  36. ^ Helin, Kurt (7 בפברואר 2014). "Anthony Davis selected to fill Kobe Bryant's All-Star slot in West". NBCSports.com. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ Pincus, Eric (14 בדצמבר 2014). "Kobe Bryant becomes NBA's No. 3 all-time scorer in Lakers' win". Los Angeles Times. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ Baxter Holmes, Kobe Bryant to rest vs. Warriors, ESPN, Dec 24, 2014
  39. ^ Lakers vs. Nuggets - Box Score - December 30, 2014, ESPN
  40. ^ "Lakers guard Kobe Bryant has torn rotator cuff in right shoulder". Sports Illustrated.
  41. ^ Bresnahan, Mike (22 בינואר 2015). "Lakers' Kobe Bryant has torn rotator cuff; severity to be determined". Los Angeles Times. ארכיון מ-23 בינואר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  42. ^ Bresnahan, Mike (26 בינואר 2015). "Kobe Bryant to undergo season-ending surgery for torn rotator cuff". Deseret News. ארכיון מ-5 בדצמבר 2015. {{cite news}}: (עזרה)
  43. ^ ynet ספורט, קובי בראיינט הודיע: "אפרוש בסיום העונה", באתר ynet, 30 בנובמבר 2015.
  44. ^ Associated Press, Kobe remains with Lakers
  45. ^ טבלת השחקנים המובילים באתר פיב"א
  46. ^ Kobe Bryant has numbers 8 and 24 retired by the Lakers" קווין ארנוביץ, ערוץ ESPN מתאריך 19 בדצמבר 2017
  47. ^ אתר למנויים בלבד סוכנויות הידיעות, לא תאמינו כמה השתכר קובי בריאנט במהלך הקריירה שלו ב-NBA, באתר TheMarker‏, 1 בדצמבר 2015
  48. ^ Berman, Dennis K. (22 באוגוסט 2016). "Kobe Bryant and Jeff Stibel Unveil $100 Million Venture Capital Fund". Wall Street Journal. {{cite web}}: (עזרה)
  49. ^ Williams, Janice (22 באוגוסט 2016). "What Is Bryant Stibel, Venture Capitalist Fund? Kobe Unveils Investment Fund With Business Partner Jeff". International Business Times. {{cite web}}: (עזרה)
  50. ^ בראיינט הפך לכדורסלן הראשון שזוכה בפרס אוסקר, באתר theplaylist.net,‏ 4 במרץ 2018
  51. ^ הודעת הפרישה, באתר פליירס טריביון, 29 בנובמבר 2015
  52. ^ "Jazz's Mitchell taking analysis of Kobe to heart". ESPN.com (באנגלית). 2018-05-02. נבדק ב-2020-02-25.
  53. ^ "Kobe Bryant explains his 'Detail' show on ESPN". 247Sports.com (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-02-25.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link)
  54. ^ אתר למנויים בלבד נמרוד הלפרן, קובי בראיינט כוכב השקעות: השיג תשואה של 3,200% תוך ארבע שנים, באתר TheMarker‏, 17 באוגוסט 2018
  55. ^ שווי הנכסים שבראיינט השאיר: שני מיליארד דולר, באתר ONE‏, 27 בינואר 2020
  56. ^ ציוץ של On Thin Ice ברשת החברתית אקס (טוויטר), 13 במאי 2021
  57. ^ החברות תומכות בקובי, הן פשוט מעדיפות לא לפרסם כרגע, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2003
    Kobe Loses McDonald's Deal, CBS News, January 23, 2004
  58. ^ Prosecutors Drop Kobe Bryant Rape Case, New York Times, September 2, 2004
  59. ^ Bryant: 'I want to apologize' to the young woman, CNN, September 2, 2004
  60. ^ Steve Henson, Bryant and His Accuser Settle Civil Assault Case, Los Angeles Times, March 3, 2005
  61. ^ Bryant fined $100,000 for anti-gay slur, boston.com, April 14, 2011
  62. ^ Teo Armus, The וושינגטון פוסט, John Altobelli, coach killed with Bryant in helicopter crash, was ‘Kobe of the junior college baseball world’, Philadelphia Inquirer (באנגלית)
  63. ^ הצד האחר של הטרגדיה: המשפחה שנספתה באסון, באתר ‏מאקו‏, 27 בינואר 2020
  64. ^ Lee Brown, Kobe Bryant helicopter crash: Ara Zobayan, Sarah and Payton Chester identified as victims, New York Post, ‏January 27, 2020
  65. ^ Christina Maxouris and Artemis Moshtaghian CNN, Young athletes, a baseball coach and mothers. What we know about the others on board the helicopter crash that killed Kobe Bryant, CNN
  66. ^ מערכת וואלה! ספורט‏, קובי בריאנט ובתו נהרגו בתאונת מסוק, באתר וואלה, 26 בינואר 2020
  67. ^ Kobe Bryant & Daughter Die in Helicopter Crash, Photos from Her Last Game, TMZ (באנגלית)
  68. ^ Kobe Bryant, his daughter 'Gigi' and others have died in LA-area helicopter crash, NBC News (באנגלית)
  69. ^ Kobe Bryant dead: Dallas Mavericks to retire number 24 jersey, uk.style.yahoo.com (באנגלית)
  70. ^ 24 שניות לגופייה 24: משחקי ה-NBA החלו במחווה לזכרו של קובי בראיינט. צפו, באתר הארץ, 26 בינואר 2020
  71. ^ מאור לוי ורותם אטיאס, המחווה של שחקני ראשל"צ וגלבוע/גליל לקובי בראיינט, באתר ynet, 27 בינואר 2020
  72. ^ אמיר בוגן ודנית צמית, גראמי 2020: מחווה עצובה לבראיינט ופרסים לאייליש, באתר ynet, 27 בינואר 2020
  73. ^ Boren, Cindy (12 בפברואר 2020). "Kobe Bryant and his daughter Gianna were buried near their home in a private service last week". The Washington Post. Washington, D.C.: WP Company LLC. נבדק ב-25 בפברואר 2020. {{cite news}}: (עזרה)
  74. ^ A Celebration of Life for Kobe and Gianna Bryant באתר סטייפלס סנטר
  75. ^ בתאריך סמלי: פסל של קובי בראיינט ובתו יוצב מחוץ לאולם של הלייקרס, באתר ynet, 10 באוגוסט 2023


MVP של העונה הסדירה ב-NBA
1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: ראסל • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: ראסל • 1962: ראסל • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: ראסל • 1966: צ'מברלין • 1967: צ'מברלין • 1968: צ'מברלין • 1969: אנסלד • 1970: ריד • 1971: אלסינדור • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: קאונס • 1974: עבדול-ג'באר • 1975: מקאדו • 1976: עבדול-ג'באר • 1977: עבדול-ג'באר • 1978: וולטון • 1979: מלון • 1980: עבדול-ג'באר • 1981: ארווינג • 1982: מלון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: בירד • 1986: בירד • 1987: ג'ונסון • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ונסון • 1990: ג'ונסון • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: בארקלי • 1994: אולאג'ואן • 1995: רובינסון • 1996: ג'ורדן • 1997: מלון • 1998: ג'ורדן • 1999: מלון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: דאנקן • 2003: דאנקן • 2004: גארנט • 2005: נאש • 2006: נאש • 2007: נוביצקי • 2008: בראיינט • 2009: ג'יימס • 2010: ג'יימס • 2011: רוז • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: דוראנט • 2015: קרי • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: אדטוקומבו • 2020: אדטוקומבו • 2021: יוקיץ' • 2022: יוקיץ' • 2023: אמביד • 2024: יוקיץ'
MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA
1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מייקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקנס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לניר • 1975: פרייז'ר • 1976: בינג • 1977: ארווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: ארווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא התקיים • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג • 2015: וסטברוק • 2016: וסטברוק • 2017: דייוויס • 2018: ג'יימס • 2019: דוראנט • 2020: לנארד • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: טייטום
MVP של סדרת הגמר ב-NBA
1969: וסט • 1970: ריד • 1971: אלסינדור • 1972: צ'מברלין • 1973: ריד • 1974: האבליצ'ק • 1975: בארי • 1976: וייט • 1977: וולטון • 1978: אנסלד • 1979: ד. ג'ונסון • 1980: מ. ג'ונסון • 1981: מקסוול • 1982: מ. ג'ונסון • 1983: מלון • 1984: בירד • 1985: עבדול-ג'באר • 1986: בירד • 1987: מ. ג'ונסון • 1988: וורת'י • 1989: דיומרס • 1990: תומאס • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: אולאג'ואן • 1995: אולאג'ואן • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: דאנקן • 2000: אוניל • 2001: אוניל • 2002: אוניל • 2003: דאנקן • 2004: בילאפס • 2005: דאנקן • 2006: וייד • 2007: פארקר • 2008: פירס • 2009: בראיינט • 2010: בראיינט • 2011: נוביצקי • 2012: ג'יימס • 2013: ג'יימס • 2014: לנארד • 2015: איגודלה • 2016: ג'יימס • 2017: דוראנט • 2018: דוראנט • 2019: לנארד • 2020: ג'יימס • 2021: אדטוקומבו • 2022: קרי • 2023: יוקיץ' • 2024: בראון
מלך הסלים של ה-NBA
1947: פולקס • 1948: זסלופסקי • 1949: מייקן • 1950: מייקן • 1951: מייקן • 1952: אריזין • 1953: ג'ונסטון • 1954: ג'ונסטון • 1955: ג'ונסטון • 1956: פטיט • 1957: אריזין • 1958: יארדלי • 1959: פטיט • 1960: צ'מברלין • 1961: צ'מברלין • 1962: צ'מברלין • 1963: צ'מברלין • 1964: צ'מברלין • 1965: צ'מברלין • 1966: צ'מברלין • 1967: בארי • 1968: בינג • 1969: הייז • 1970: וסט • 1971: אלסינדור • 1972: עבדול-ג'באר • 1973: ארצ'יבלד • 1974: מקאדו • 1975: מקאדו • 1976: מקאדו • 1977: מרוויץ' • 1978: גרווין • 1979: גרווין • 1980: גרווין • 1981: דאנטלי • 1982: גרווין • 1983: אינגליש • 1984: דאנטלי • 1985: קינג • 1986: וילקינס • 1987: ג'ורדן • 1988: ג'ורדן • 1989: ג'ורדן • 1990: ג'ורדן • 1991: ג'ורדן • 1992: ג'ורדן • 1993: ג'ורדן • 1994: רובינסון • 1995: אוניל • 1996: ג'ורדן • 1997: ג'ורדן • 1998: ג'ורדן • 1999: אייברסון • 2000: אוניל • 2001: אייברסון • 2002: אייברסון • 2003: מקגריידי • 2004: מקגריידי • 2005: אייברסון • 2006: בראיינט • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: וייד • 2010: דוראנט • 2011: דוראנט • 2012: דוראנט • 2013: אנתוני • 2014: דוראנט • 2015: וסטברוק • 2016: קרי • 2017: וסטברוק • 2018: הארדן • 2019: הארדן • 2020: הארדן • 2021: קרי • 2022: אמביד • 2023: אמביד
פרס ה-BET לספורטאי השנה
אלן אייברסון (2001) • קובי בראיינט (2002) • קובי בראיינט (2003) • לברון ג'יימס (2004) • שאקיל אוניל (2005) • לברון ג'יימס (2006) • לברון ג'יימס (2007) • קובי בראיינט (2008) • לברון ג'יימס (2009) • לברון ג'יימס (2010) • מייקל ויק (2011) • קווין דוראנט (2012) • לברון ג'יימס (2013) • קווין דוראנט (2014) • סטפן קרי (2015) • סטפן קרי (2016) • סטפן קרי (2017) • לברון ג'יימס (2018) • סטפן קרי (2019) • לברון ג'יימס (2020) • לברון ג'יימס (2021) • סטפן קרי (2022) • ג'ילן הורטס (2023) ‏•‏‏ ג'יילן ברנסון (2024)
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - בייג'ינג (2008)

1  • 2  • 3  • 4 קרלוס בוזר • 5 ג'ייסון קיד • 6 לברון ג'יימס • 7 דרן ויליאמס • 8 מייקל רד • 9 דוויין וייד • 10 קובי בראיינט • 11 דווייט הווארד • 12 כריס בוש • 13 כריס פול • 14 טיישון פרינס • 15 כרמלו אנתוני • מאמן: מייק ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
נבחרת ארצות הברית – האלופה האולימפית - לונדון (2012)

1  • 2  • 3  • 4 צ'נדלר • 5 דוראנט • 6 ג'יימס • 7 וסטברוק • 8 ויליאמס • 9 איגודלה • 10 בראיינט • 11 לאב • 12 הארדן • 13 פול • 14 דייוויס • 15 אנתוני • מאמן: ששבסקי

ארצות הבריתארצות הברית
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קובי_בראיינט&oldid=39920962"