אבו עוביידה בן אל-ג'ראח – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־19:19, 13 ביוני 2015

אַבּוּ עֻבַּיְדַה עַאמִר בְּן עַבְּד אללַּהּ בְּן אלְ-גַ'רַּאח (ערבית: أبو عبيدة عامر بن عبدالله بن الجراح; 583–638) היה אחד מעשרת מלוויו הראשונים של מוחמד שלהם הובטח גן עדן, ושמו מוזכר בכתבים אסלאמיים קדומים. לאחר מותו של הנביא שימש אבו עוביידה מפקד צבאי, איש אמונו של הח'ליף עומר בן אל-ח'טאב, ונשא בתואר מגן האומה (أمين الأمة; אמין אל-אומה).

קורות חייו

בתקופת הנביא מוחמד

המסורת האסלאמית מספרת כי אבו עוביידה נולד בשנת 538 לעבדאללה בן אל-ג'ראח, סוחר משבט קורייש. המסורת מהללת את משפחתו כאצילים, שעוד בטרם התאסלמו היו מפורסמים באומץ לבם ובצניעותם. בשנת 611 החל הנביא מוחמד להטיף את תורתו לאנשי מכה, ואבו עוביידה היה בין הראשונים לקבל עליהם את הדת החדשה. ביחד עם הנביא הוא נאלץ לסבול רדיפות של בני משפחתו ובני השבט, ובשנת 622 ליווה את מוחמד להג'רה לעיר ית'רב, לימים אל-מדינה.

בשנת 624 השתתף אבו עוביידה בקרב בדר, שהסתיים בניצחון הצבא האסלאמי הקטן על בני שבט קורייש. בקרב הותקף אבו עוביידה על ידי אביו, ואבו עוביידה הרג אותו בדו-קרב. בשנת 625 השתתף אבו עוביידה בקרב אוחוד והגן בגופו על הנביא מוחמד בעת הנסיגה. הוא השתתף במשא ומתן עם אנשי מכה וחתם על הסכם חודיבייה, הסכם שביתת נשק שנחתם בין הנביא מוחמד לאנשי מכה ב-628. בשנת 630 השתתף אבו עוביידה כמפקד אחד מארבעת הגדודים האסלאמיים בכיבוש מכה, ולאחר מכן השתתף בקרב תבוכ, שפתח בשנת 630 את המלחמה בין הערבים בהנהגת מוחמד לבין הביזנטים. בשנת 632 נפטר מוחמד, ומאבקי הירושה העלו לכיסא את אבו בכר, הח'ליף הראשון.

תקופת הח'ליף אבו בכר

על פי המסורת האסלאמית, עמד אבו עוביידה על מיטת חוליו של מוחמד בשעותיו האחרונות ועמו אבו בכר ועומר בן אל-ח'טאב, הוא סירב להציע עצמו כיורש והבחירה נפלה על אבו בכר. שכרו הגיע לאחר מלחמות הרדה, משמונה לשמש מפקד הפלישה האסלאמית ללבנט. בשנת 634 צירף את צבאו לכוח פרשים תחת פיקודו של ח'אלד בן אל-וליד, וביולי 634 נפגש הצבא האסלאמי עם צבא האימפריה הביזנטית בקרב אג'נדיין. לאחר קרב עקוב מדם יצא כאשר ידו על העליונה, כאשר הביזנטים נסוגו לערי המבצר והותירו את ארץ ישראל וסוריה פתוחות בפני המוסלמים. באוגוסט 634 הגיע הצבא האסלאמי לדמשק, ולאחר מצור של חודש כבש את העיר ביום 18 בספטמבר 634.

תקופת הח'ליף עומר

עם מותו של אבו בכר הוכתר עומר בן אל-ח'טאב כח'ליף השני, והלה מינה את אבו עוביידה כמפקד העליון של הצבא האסלאמי במקומו של ח'אלד בן אל-וליד. הסיבה לחילופי הגברי לא ידועה במדויק, אך ייתכן שהח'ליף חשש מהמוניטין שח'אלד בן אל-וליד יצר כמצביא בלתי מנוצח ומהפופולריות שלו בקרב החיילים והעדיף לשים במקומו את אבו עוביידה, שתכונתו הבולטת הייתה נאמנות והוכיח כי אין הוא חפץ בכיסא הח'ליף. קצב התקדמות הצבא האסלאמי הואט תחת פיקודו של אבו עוביידה, אך לא הופסק; אבו עוביידה נתגלה כמנהלתן יעיל אך נזקק לח'אלד בן אל וליד כמפקד צבאי ישיר של הצבא. בינואר 635 נכבש המבצר האסטרטגי פלה שבעבר הירדן. במרץ 636 נכבשה העיר חומס, מרכז מנהלי חשוב של הביזנטים, לאחר מצור של חצי שנה. כיבוש סוריה אז הושלם למעשה, והאימפריה הביזנטית לא יכלה מלהימנע מעימות ישיר עם הצבא האסלאמי.

קרב הירמוך

ערך מורחב – קרב הירמוך

עם התמוטטות מערך ההגנה המקומי של הביזנטים ואיבוד חלק גדול מהפרובינציות של הלבנט, החל הקיסר הרקליוס לאסוף צבא חדש, על מנת להוציא אל הפועל התקפת נגד, שמטרתה להדוף את הכוחות הערבים-אסלאמיים מארץ ישראל וסוריה. הצבא הביזנטי כלל את יחידות העילית שבדרך כלל שכנו בעיר הבירה קונסטנטינופול ושרידים מהצבאות הביזנטיים שהצליחו להתחמק מהשמדה בקרבות הקודמים מול המוסלמים. הרקליוס גם גייס ארמנים וכוחות ערביים נאמנים לביזנטים, במטרה ליצור צבא בעל עדיפות מספרית מכרעת כנגד הצבא הערבי. ריכוז הצבא הביזנטי לא נעלם מעיני המפקדים המוסלמים, ועל פי עצתו של ח'אלד בן אל-וליד הורה אבו עוביידה על נסיגה כללית מצפון סוריה וריכוז הצבא הערבי באזור הגולן. בעקבות הצבא האסלאמי הנסוג נע טור ביזנטי, שתפס מחדש ערים ומבצרים. מבחינה זו, אין ספק שהמהלך האסטרטגי הביזנטי נשא פרי ללא קרב, ותחת צלו הכבד של צבא ביזנטי נסוגו המוסלמים משטח סוריה חזרה לכיוון דרום. אבו עוביידה לא היה מצביא בעל כישרון, ועם תחילת העימות העביר את הפיקוד הישיר לח'אלד בן אל-וליד.

יחידות הצבא האסלאמי זרמו מכל אזור סוריה והלבנט אל רמת הגולן בסמוך לערוץ נחל הירמוך. במשך שלושה חודשים חנו הצבאות זה מול זה מבלי ליזום מהלך התקפי. התיעוד ההיסטורי של הקרב מועט ומהימנותו מוטלת בספק. מהלכי הקרב אינם ברורים ומהלכו מעורפל, עד כדי הצבת סימן שאלה לגבי משך העימות כנטען במקורות היסטוריים אסלאמיים – ששה ימים רצופים. ככל הידוע, ביום ה-20 באוגוסט, לאחר סדרת קרבות, הובס הצבא הביזנטי והושמד לחלוטין.

כיבוש סוריה וארמניה

מאחר שלצבא הביזנטי לא הייתה כל תוכנית חלופית למקרה שבו יוכרע קרב הירמוך לטובת המוסלמים, נסוג רוב הצבא הנותר אל עומק השטח הביזנטי והותיר בכך את סוריה לידי הצבא האסלאמי, שנע במהירות, ומבלי להיתקל בהתנגדות של ממש, חזר ותפס את דמשק וחומס. תוצאה נוספת של הקרב הייתה שבירה מוחלטת של רוח הלחימה של הצבא הביזנטי.

לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי לארץ הקודש. בסוף 637, לאחר מצור ממושך, נכנעה ירושלים. משאפסה תקוותם של המגִנים לחילוץ ביזנטי, קיסריה, בירת הפרובינציה והנמל החשוב לאורך החוף הארץ ישראלי שקיבלה אספקה דרך הים, נכנעה למצור יבשתי בשנת 640 ביחד עם שאר ערי הנמל הביזנטיות לאורך החוף המזרחי של הים התיכון. לאחר כיבוש ירושלים חזרו המוסלמים לאזור צפון סוריה, ולמרות נוכחות ביזנטית בכל הערים המבוצרות וגילויי התנגדות במרכזים הגדולים, נכנעה העיר חאלב באוקטובר 637 משהוברר למפקד חיל המצב כי כל עזרה וסיוע ביזנטי לא יגיעו לעיר. לאחר קרב בשערי העיר אנטיוכיה נטש הרקליוס את העיר שבה ישב ויצא עם פקידיו והאצולה הביזנטית לקונסטנטינופול. העיר עצמה נותרה להתמודד עם גורלה, ולאחר מצור קצר נכנעה. דהרת הצבא האסלאמי לא נעצרה, תוך תנועה וניצול העובדה שהצבא הביזנטי נמנע מכניסה לקרב והפקרת חיל המצב של המבצרים והערים הביזנטיות לחסדי המוסלמים. האסון בירמוך חבר לעובדה שהקיסר הרקליוס היה על ערש דווי. אשתו והאצולה הביזנטית היו עסוקים במלחמות ירושה ובמאבקים אידאולוגיים דתיים, שפילגו את האימפריה ורוקנו את כוח חיותה^[1]. כך כבש הצבא האסלאמי את ארמניה בשנת 638 ונכנס אל תוך אנטוליה. גם כאן חזר המחזה של כניעה המונית של ערים ומבצרים. המכבש האסלאמי נעצר רק לאחר מגפת דבר, שעשתה שמות בשורות הצבא האסלאמי, ובצורת קשה, שמנעה מרעה מסוסי הפרשים, כמו גם הדחתו של ח'אלד אבן אל-וליד, המצביא המוסלמי, מתפקידו. גורמים אלה לא אפשרו לצבא האסלאמי להמשיך במערכה.

רעב ומגפה

בסוף המאה השביעית הוכה הלבנט על ידי בצורת שהביאה לרעב כבד. אבו עוביידה הוכיח את יכולתו כמנהיג ומארגן ושלח לאל-מדינה שיירות עם מצרכי מזון שהקנו לו את תודת הח'ליף. עוד בטרם הצליחו תושבי סוריה להתאושש מהרעב, הכתה מגפת דבר שקצרה קורבנות רבים ובהם אבו עוביידה. על פי המקורות האסלאמיים, הח'ליף הזמין את אבו עוביידה להימלט ולהציל את נפשו, אך אבו עוביידה סירב וביקש להישאר עם חייליו. בניסיונו לצאת מהאזור מוכה המגפה והערים הצפופות, הוא הגיע ליישוב ג'בייה (ידוע גם בשם גביטה בניב סורי-ארמי), השוכן במרחק של כ-5 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר הסורית המודרנית נווה ונמצא על הכביש שמחבר את קונייטרה עם אזור החורן שבדרום סוריה, בסמוך לזירת ניצחונו הגדול בקרב הירמוך. מהלך זה היה מאוחר מדי, והוא מת מהמגפה, ועל פי חלק מהמסורות נקבר במקום^[2]^[3].

מסגד שבו קבר המיוחס לאבו עוביידה נמצא בירדן בסמוך לכפר פֵּלַה (בקרבת היישוב הקדום פלה).^[4].

חצר פנימית במסגד.
חצר פנימית במסגד.
קברו של אבו עוביידה בן אל-ג'ראח בירדן.

משפחה

מעט מאד ידוע על משפחתו של אבו עוביידה; היו לו שתי נשים, אך בניו מתו בילדות.

ראו גם

הערות שוליים

^ John Julius Norwich. (1998). A Short History of Byzantium. Vintage. p.97
^ N.K. Singh. (2003). PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS. P.119. ISBN 978-8187746461
^ על העיר נווה ראו מאמר של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש האסלאמי.
^ http://www.travbuddy.com/travel-blogs/32880/Shrine-Abu-Ubaidah-ibn-al-Jarrah-8.

[1] John Julius Norwich. (1998). A Short History of Byzantium. Vintage. p.97

[2] N.K. Singh. (2003). PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS. P.119. ISBN 978-8187746461

[3] על העיר נווה ראו מאמר של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש האסלאמי.

[4] ttp://www.travbuddy.com/travel-blogs/32880/Shrine-Abu-Ubaidah-ibn-al-Jarrah-8.

[1]

[2]

[3]

[4]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
-'''אבו עוביידה בן ג'ראח''' ([[ערבית]]: '''أبو عبيدة عامر بن عبدالله بن الجراح'''; [[583]] - [[638]]) היה אחד מעשרת מלוויו הראשונים של [[מוחמד]] להם הובטח [[גן עדן]] (ערבית: جنّة) ושמו מוזכר בכתבים מוסלמיים קדומים. לאחר מותו של הנביא שימש אבו עוביידה כמפקד צבאי, איש אמונו של ה[[ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]] ונשא בתואר '''מגן האומה''' (אמין אל אומה).
+'''אַבּוּ עֻבַּיְדַה עַאמִר בְּן עַבְּד אללַּהּ בְּן אלְ-גַ'רַּאח''' ([[ערבית]]: '''أبو عبيدة عامر بن عبدالله بن الجراح'''; [[583]]–[[638]]) היה אחד מעשרת [[אלצחאבה|מלוויו]] הראשונים של [[מוחמד]] שלהם הובטח [[גן עדן]], ושמו מוזכר בכתבים אסלאמיים קדומים. לאחר מותו של הנביא שימש אבו עוביידה מפקד צבאי, איש אמונו של ה[[ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]], ונשא בתואר '''מגן האומה''' (أمين الأمة; אמין אל-אומה).
 ==קורות חייו==
 ===בתקופת הנביא מוחמד===
-המסורת המוסלמית מספרת כי אבו עוביידה נולד בשנת [[538]] לאביו '''עבדאללה בן ג'ראח''' - סוחר מ[[שבט קורייש]] (ב[[ערבית]]: '''قريش''', בתעתיק מדויק: קֻרַיְש) שבטו של הנביא [[מוחמד]], מייסד ה[[אסלאם]]. המסורת מהללת את משפחתו כאצילים שעוד בטרם התאסלמו היו מפורסמים באומץ לבם וצניעותם. בשנת [[611]] החל הנביא מוחמד להטיף את תורתו לאנשי [[מכה]] ואבו עוביידה היה בין הראשונים לקבל עליהם את הדת החדשה. ביחד עם הנביא הוא נאלץ לסבול רדיפות של בני משפחתו ובני השבט ובשנת [[622]] יליווה את מוחמד ל[[הג'רה]] לעיר ית'רב (يثرب), שנקראה לימים [[אל-מדינה]].
+המסורת האסלאמית מספרת כי אבו עוביידה נולד בשנת [[538]] לעבדאללה בן אל-ג'ראח, סוחר מ[[שבט קורייש]]. המסורת מהללת את משפחתו כאצילים, שעוד בטרם התאסלמו היו מפורסמים באומץ לבם ובצניעותם. בשנת [[611]] החל הנביא [[מוחמד]] להטיף את תורתו לאנשי [[מכה]], ואבו עוביידה היה בין הראשונים לקבל עליהם את הדת החדשה. ביחד עם הנביא הוא נאלץ לסבול רדיפות של בני משפחתו ובני השבט, ובשנת [[622]] ליווה את מוחמד ל[[הג'רה]] לעיר ית'רב, לימים [[אל-מדינה]].
-בשנת [[624]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב באדר]] שהסתיים בניצחון הצבא המוסלמי הקטן על בני שבט קורייש. בקרב הותקף אבו עוביידה על ידי אביו והרג אותו ב[[דו-קרב]]. בשנת [[625]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב אוחוד]] והגן בגופו על הנביא מוחמד בעת הנסיגה. הוא השתתף במשא ומתן עם אנשי [[מכה]] וחתם על [[הסכם חודייביה]] (ב[[ערבית]]: '''صلح الحديبية''', תעתיק מדויק: צלח אלחדיביה, מילולית: "שלום חודיבייה") שהוא הסכם [[שביתת נשק]] שנחתם בין הנביא [[מוחמד]] לאנשי [[מכה]] ב-[[628]]. בשנת [[630]] השתתף אבו עוביידה כמפקד אחד מארבעת הגדודים המוסלמיים בכיבוש מכה ולאחר מכן השתתף ב[[קרב תבוכ]] שפתח בשנת [[630]] את המלחמה בין הערבים בהנהגת [[מוחמד]] לבין ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]]. בשנת [[632]] נפטר מוחמד ומאבקי הירושה העלו לכיסא את [[אבו בכר]] ה[[ח'ליף]] הראשון.
+בשנת [[624]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב בדר]], שהסתיים בניצחון הצבא האסלאמי הקטן על בני שבט קורייש. בקרב הותקף אבו עוביידה על ידי אביו, ואבו עוביידה הרג אותו ב[[דו-קרב]]. בשנת [[625]] השתתף אבו עוביידה ב[[קרב אוחוד]] והגן בגופו על הנביא מוחמד בעת הנסיגה. הוא השתתף במשא ומתן עם אנשי [[מכה]] וחתם על [[הסכם חודיבייה]], הסכם [[שביתת נשק]] שנחתם בין הנביא מוחמד לאנשי מכה ב-[[628]]. בשנת [[630]] השתתף אבו עוביידה כמפקד אחד מארבעת הגדודים האסלאמיים בכיבוש מכה, ולאחר מכן השתתף ב[[קרב תבוכ]], שפתח בשנת [[630]] את המלחמה בין הערבים בהנהגת [[מוחמד]] לבין ה[[האימפריה הביזנטית|ביזנטים]]. בשנת [[632]] נפטר מוחמד, ומאבקי הירושה העלו לכיסא את [[אבו בכר]], ה[[ח'ליף]] הראשון.
 ===תקופת הח'ליף אבו בכר===
-על פי המסורת המוסלמית עמד אבו עוביידה על מיטת חוליו של מוחמד בשעותיו האחרונות ועימו [[אבו בכר]] ו[[עומר בן אל-ח'טאב]], הוא סירב להציע עצמו כיורש והבחירה נפלה על אבו בכר. שכרו הגיע לאחר [[מלחמות הרדה]] משמונה לשמש מפקד הפלישה המוסלמית ל[[לבנט]]. בשנת [[634]] הוא צירף את צבאו לכוח פרשים תחת פיקודו של [[ח'אלד בן אל-וליד]] וביולי 634 נפגש הצבא המוסלמי עם צבא של [[האימפריה הביזנטית]] ב[[קרב אג'נדיין]] ולאחר קרב עקוב מדם יצא כאשר ידו על העליונה, הביזנטים נסוגו לערי המבצר והותירו את [[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]] פתוחות בפני המוסלמים. באוגוסט 634 הגיע הצבא המוסלמי ל[[דמשק]] ולאחר מצור של חודש כבש את העיר ביום [[18 בספטמבר]] 634.
+על פי המסורת האסלאמית, עמד אבו עוביידה על מיטת חוליו של מוחמד בשעותיו האחרונות ועמו [[אבו בכר]] ו[[עומר בן אל-ח'טאב]], הוא סירב להציע עצמו כיורש והבחירה נפלה על אבו בכר. שכרו הגיע לאחר [[מלחמות הרדה]], משמונה לשמש מפקד הפלישה האסלאמית ל[[לבנט]]. בשנת [[634]] צירף את צבאו לכוח פרשים תחת פיקודו של [[ח'אלד בן אל-וליד]], וביולי 634 נפגש הצבא האסלאמי עם צבא [[האימפריה הביזנטית]] ב[[קרב אג'נדיין]]. לאחר קרב עקוב מדם יצא כאשר ידו על העליונה, כאשר הביזנטים נסוגו לערי המבצר והותירו את [[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]] פתוחות בפני המוסלמים. באוגוסט 634 הגיע הצבא האסלאמי ל[[דמשק]], ולאחר מצור של חודש כבש את העיר ביום [[18 בספטמבר]] 634.
 ===תקופת הח'ליף עומר===
-עם מותו של אבו בכר הוכתר עומר בן אל-ח'טאב כח'ליף השני והלה מינה את אבו עוביידה כמפקד העליון של הצבא המוסלמי במקומו של [[ח'אלד בן אל-וליד]]. הסיבה לחילופי הגברי לא ידועה במדויק אך ייתכן שהח'ליף חשש מהמוניטין שח'אלד בן אל-וליד יצר כמצביא בלתי מנוצח והפופולריות שלו בקרב החיילים והעדיף לשים במקומו את אבו עוביידה שתכונתו הבולטת הייתה נאמנות והוכיח כי אין הוא חפץ בכיסא ה[[ח'ליף]]. קצב התקדמות הצבא המוסלמי הואט תחת פיקודו של אבו עוביידה אך לא הופסק; אבו עוביידה נתגלה כמנהלתן יעיל אך נזקק לח'אלד בן אל וליד כמפקד צבאי ישיר של הצבא. בינואר [[635]] נכבש המבצר האסטרטגי [[פלה (יישוב קדום)|פלה]] שבעבר הירדן. במרס [[636]] נכבשה העיר [[חומס]] - מרכז מנהלתי חשוב של הביזנטים לאחר מצור של חצי שנה, כיבוש סוריה הושלם למעשה והאימפריה הביזנטית לא יכלה מלהימנע מעימות ישיר עם הצבא המוסלמי.
+עם מותו של אבו בכר הוכתר עומר בן אל-ח'טאב כח'ליף השני, והלה מינה את אבו עוביידה כמפקד העליון של הצבא האסלאמי במקומו של [[ח'אלד בן אל-וליד]]. הסיבה לחילופי הגברי לא ידועה במדויק, אך ייתכן שהח'ליף חשש מהמוניטין שח'אלד בן אל-וליד יצר כמצביא בלתי מנוצח ומהפופולריות שלו בקרב החיילים והעדיף לשים במקומו את אבו עוביידה, שתכונתו הבולטת הייתה נאמנות והוכיח כי אין הוא חפץ בכיסא ה[[ח'ליף]]. קצב התקדמות הצבא האסלאמי הואט תחת פיקודו של אבו עוביידה, אך לא הופסק; אבו עוביידה נתגלה כמנהלתן יעיל אך נזקק לח'אלד בן אל וליד כמפקד צבאי ישיר של הצבא. בינואר [[635]] נכבש המבצר האסטרטגי [[פלה (יישוב קדום)|פלה]] שבעבר הירדן. במרץ [[636]] נכבשה העיר [[חומס]], מרכז מנהלי חשוב של הביזנטים, לאחר מצור של חצי שנה. כיבוש סוריה אז הושלם למעשה, והאימפריה הביזנטית לא יכלה מלהימנע מעימות ישיר עם הצבא האסלאמי.
 ===קרב הירמוך===
 {{ערך מורחב|קרב הירמוך}}
-עם התמוטטות מערך ההגנה המקומי של הביזנטים ואיבוד חלק גדול מהפרובינציות של ה[[לבנט]] החל הקיסר [[הרקליוס]] לאסוף צבא חדש, על מנת להוציא אל הפועל התקפת נגד, שמטרתה להדוף את הכוחות הערבים-מוסלמיים מ[[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]]. הצבא הביזנטי כלל את יחידות העילית שבדרך כלל שכנו בעיר הבירה [[קונסטנטינופול]], שרידים מהצבאות הביזנטיים שהצליחו להתחמק מהשמדה בקרבות הקודמים מול המוסלמים; הרקליוס גם גייס [[ארמניה|ארמנים]] וכוחות ערבים נאמנים לביזנטים, במטרה ליצור צבא בעל עדיפות מספרית מכרעת כנגד הצבא הערבי. ריכוז הצבא הביזנטי לא נעלם מעיני המפקדים המוסלמים, ועל פי עצתו של ח'ליד הורה אבו עוביידה על נסיגה כללית מצפון סוריה וריכוז הצבא הערבי באזור ה[[גולן]]. בעקבות הצבא המוסלמי הנסוג נע טור ביזנטי, שתפס מחדש ערים ומבצרים. מבחינה זו, אין ספק שהמהלך האסטרטגי הביזנטי נשא פרי ללא קרב, ותחת צלו הכבד של צבא ביזנטי נסוגו המוסלמים משטח סוריה - חזרה לכיוון דרום. אבו עוביידה לא היה מצביא בעל כישרון ועם תחילת העימות העביר את הפיקוד הישיר לח'אלד בן אל-וליד.
+עם התמוטטות מערך ההגנה המקומי של הביזנטים ואיבוד חלק גדול מהפרובינציות של ה[[לבנט]], החל הקיסר [[הרקליוס]] לאסוף צבא חדש, על מנת להוציא אל הפועל התקפת נגד, שמטרתה להדוף את הכוחות הערבים-אסלאמיים מ[[ארץ ישראל]] ו[[סוריה]]. הצבא הביזנטי כלל את יחידות העילית שבדרך כלל שכנו בעיר הבירה [[קונסטנטינופול]] ושרידים מהצבאות הביזנטיים שהצליחו להתחמק מהשמדה בקרבות הקודמים מול המוסלמים. הרקליוס גם גייס [[ארמניה|ארמנים]] וכוחות ערביים נאמנים לביזנטים, במטרה ליצור צבא בעל עדיפות מספרית מכרעת כנגד הצבא הערבי. ריכוז הצבא הביזנטי לא נעלם מעיני המפקדים המוסלמים, ועל פי עצתו של ח'אלד בן אל-וליד הורה אבו עוביידה על נסיגה כללית מצפון סוריה וריכוז הצבא הערבי באזור ה[[גולן]]. בעקבות הצבא האסלאמי הנסוג נע טור ביזנטי, שתפס מחדש ערים ומבצרים. מבחינה זו, אין ספק שהמהלך האסטרטגי הביזנטי נשא פרי ללא קרב, ותחת צלו הכבד של צבא ביזנטי נסוגו המוסלמים משטח סוריה חזרה לכיוון דרום. אבו עוביידה לא היה מצביא בעל כישרון, ועם תחילת העימות העביר את הפיקוד הישיר לח'אלד בן אל-וליד.
-יחידות הצבא המוסלמי זרמו מכל אזור סוריה והלבנט אל רמת הגולן בסמוך לערוץ נחל ה[[ירמוך]]. במשך שלושה חודשים חנו הצבאות זה מול זה מבלי ליזום מהלך התקפי. התיעוד ההיסטורי של הקרב מועט ומהימנותו מוטלת בספק. מהלכי הקרב אינם ברורים ומהלכו מעורפל, עד כדי הצבת סימן שאלה לגבי משך העימות כנטען במקורות היסטוריים מוסלמיים - ששה ימים רצופים . ככל הידוע, ביום ה-[[20 באוגוסט]], לאחר סדרת קרבות הובס הצבא הביזנטי והושמד לחלוטין.
+יחידות הצבא האסלאמי זרמו מכל אזור סוריה והלבנט אל רמת הגולן בסמוך לערוץ נחל ה[[ירמוך]]. במשך שלושה חודשים חנו הצבאות זה מול זה מבלי ליזום מהלך התקפי. התיעוד ההיסטורי של הקרב מועט ומהימנותו מוטלת בספק. מהלכי הקרב אינם ברורים ומהלכו מעורפל, עד כדי הצבת סימן שאלה לגבי משך העימות כנטען במקורות היסטוריים אסלאמיים – ששה ימים רצופים. ככל הידוע, ביום ה-[[20 באוגוסט]], לאחר סדרת קרבות, הובס הצבא הביזנטי והושמד לחלוטין.
 ===כיבוש סוריה וארמניה===
-מאחר שלצבא הביזנטי לא הייתה כל תוכנית חלופית למקרה בו יוכרע קרב הירמוך לטובת המוסלמים, נסוג רוב הצבא הנותר אל עומק השטח הביזנטי והותיר בכך את סוריה לידי הצבא המוסלמי, שנע במהירות ומבלי להיתקל בהתנגדות של ממש וחזר ותפס את דמשק וחומס. תוצאה נוספת של הקרב הייתה שבירה מוחלטת של רוח הלחימה של הצבא הביזנטי.
+מאחר שלצבא הביזנטי לא הייתה כל תוכנית חלופית למקרה שבו יוכרע קרב הירמוך לטובת המוסלמים, נסוג רוב הצבא הנותר אל עומק השטח הביזנטי והותיר בכך את סוריה לידי הצבא האסלאמי, שנע במהירות, ומבלי להיתקל בהתנגדות של ממש, חזר ותפס את דמשק וחומס. תוצאה נוספת של הקרב הייתה שבירה מוחלטת של רוח הלחימה של הצבא הביזנטי.
-לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ המוסלמי ל[[ארץ הקודש]]. בסוף [[637]], לאחר מצור ממושך, נכנעה [[ירושלים]]. משאפסה תקוותם של המגינים לחילוץ ביזנטי, [[קיסריה]] - בירת הפרובינציה והנמל החשוב לאורך החוף הארץ ישראלי, שקיבלה אספקה דרך הים, נכנעה למצור יבשתי בשנת [[640]] - ביחד עם שאר ערי הנמל הביזנטיות לאורך החוף המזרחי של [[הים התיכון]]. לאחר כיבוש ירושלים חזרו המוסלמים לאזור צפון סוריה, ולמרות נוכחות ביזנטית בכל הערים המבוצרות וגילויי התנגדות במרכזים הגדולים, נכנעה העיר [[חאלב]] באוקטובר [[637]] - משהוברר למפקד חיל המצב כי כל עזרה וסיוע ביזנטי לא יגיעו לעיר. לאחר קרב בשערי העיר [[אנטיוכיה]] נטש הרקליוס את העיר בה ישב, ויצא עם פקידיו והאצולה הביזנטית לקונסטנטינופול העיר עצמה נותרה להתמודד עם גורלה ולאחר מצור קצר נכנעה. דהרת הצבא המוסלמי לא נעצרה, ותוך תנועה וניצול העובדה שהצבא הביזנטי נמנע מכניסה לקרב והפקרת חיל המצב של המבצרים והערים הביזנטיות לחסדי המוסלמים. הקטסטרופה בירמוך חברה לעובדה שהקיסר הרקליוס היה על ערש דווי. אשתו והאצולה הביזנטית היו עסוקים במלחמות ירושה ובמאבקים אידאולוגיים דתיים, שפילגו את האימפריה ורוקנו את כוח חיותה{{הערה|John Julius Norwich. ([[1998]]). ''A Short History of Byzantium''. Vintage. p.97}}. כך כבש הצבא המוסלמי את [[ארמניה]] בשנת [[638]] ונכנס אל תוך [[אנטוליה]]. גם כאן חזר המחזה של כניעה המונית של ערים ומבצרים. המכבש המוסלמי נעצר רק לאחר ש[[מגפה|מגפת]] ה[[דבר (מחלה)|דבר]] עשתה שמות בשורות הצבא המוסלמי, בצורת קשה מנעה [[מרעה]] מסוסי הפרשים והדחתו של ח'אליד איבן וואליד המצביא המוסלמי מתפקידו; גורמים אלה לא אפשרו לצבא המוסלמי להמשיך במערכה.
+לאחר כיבושה מחדש של סוריה הופנה המאמץ האסלאמי ל[[ארץ הקודש]]. בסוף [[637]], לאחר מצור ממושך, נכנעה [[ירושלים]]. משאפסה תקוותם של המגִנים לחילוץ ביזנטי, [[קיסריה]], בירת הפרובינציה והנמל החשוב לאורך החוף הארץ ישראלי שקיבלה אספקה דרך הים, נכנעה למצור יבשתי בשנת [[640]] ביחד עם שאר ערי הנמל הביזנטיות לאורך החוף המזרחי של [[הים התיכון]]. לאחר כיבוש ירושלים חזרו המוסלמים לאזור צפון סוריה, ולמרות נוכחות ביזנטית בכל הערים המבוצרות וגילויי התנגדות במרכזים הגדולים, נכנעה העיר [[חאלב]] באוקטובר [[637]] משהוברר למפקד חיל המצב כי כל עזרה וסיוע ביזנטי לא יגיעו לעיר. לאחר קרב בשערי העיר [[אנטיוכיה]] נטש הרקליוס את העיר שבה ישב ויצא עם פקידיו והאצולה הביזנטית לקונסטנטינופול. העיר עצמה נותרה להתמודד עם גורלה, ולאחר מצור קצר נכנעה. דהרת הצבא האסלאמי לא נעצרה, תוך תנועה וניצול העובדה שהצבא הביזנטי נמנע מכניסה לקרב והפקרת חיל המצב של המבצרים והערים הביזנטיות לחסדי המוסלמים. האסון בירמוך חבר לעובדה שהקיסר הרקליוס היה על ערש דווי. אשתו והאצולה הביזנטית היו עסוקים במלחמות ירושה ובמאבקים אידאולוגיים דתיים, שפילגו את האימפריה ורוקנו את כוח חיותה{{הערה|John Julius Norwich. ([[1998]]). ''A Short History of Byzantium''. Vintage. p.97}}. כך כבש הצבא האסלאמי את [[ארמניה]] בשנת [[638]] ונכנס אל תוך [[אנטוליה]]. גם כאן חזר המחזה של כניעה המונית של ערים ומבצרים. המכבש האסלאמי נעצר רק לאחר [[מגפה|מגפת]] [[דבר (מחלה)|דבר]], שעשתה שמות בשורות הצבא האסלאמי, ובצורת קשה, שמנעה [[מרעה]] מסוסי הפרשים, כמו גם הדחתו של ח'אלד אבן אל-וליד, המצביא המוסלמי, מתפקידו. גורמים אלה לא אפשרו לצבא האסלאמי להמשיך במערכה.
 ===רעב ומגפה===
-בסוף [[המאה השביעית]] הוכה הלבנט על ידי [[בצורת]] שהביאה לרעב כבד. אבו עוביידה הוכיח את יכולתו כמנהיג ומארגן ושלח ל[[אל מדינה]] שיירות עם מצרכי מזון שהקנו לו את תודת הח'ליף. עוד בטרם הצליחו תושבי סוריה להתאושש מהרעב הכתה מגפת דבר שקצרה קורבנות רבים ובהם אבו אל עוביידה. על פי המקורות המוסלמים, הח'ליף הזמין את אבו עוביידה להימלט ולהציל את נפשו אך אבו עוביידה סירב וביקש להישאר עם חייליו. בניסיונו לצאת מהאזור מוכה המגפה והערים הצפופות הוא הגיע ליישוב '''ג'בייה''' (ידועה גם בשם גביטה בניב [[סורית|סורי]]-[[ארמית|ארמי]]) השוכן במרחק של כ-5 קילומטר צפונית מזרחית לעיר הסורית המודרנית [[נווה (עיר בסוריה)|נווה]] ונמצאת על הכביש שמחבר את [[קונייטרה]] עם אזור ה[[חורן]] שבדרום סוריה, ובסמוך לזירת ניצחונו הגדול בקרב הירמוך. מהלך זה היה מאוחר מידי והוא מת מהמגפה ועל פי חלק מהמסורות נקבר במקום{{הערה|N.K. Singh. ([[2003]]). ''PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS''. P.119. ISBN  978-8187746461}}{{הערה|על העיר נווה ראו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/alatar/alatar14.pdf מאמר] של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש המוסלמי.}}.
+בסוף [[המאה השביעית]] הוכה הלבנט על ידי [[בצורת]] שהביאה לרעב כבד. אבו עוביידה הוכיח את יכולתו כמנהיג ומארגן ושלח ל[[אל-מדינה]] שיירות עם מצרכי מזון שהקנו לו את תודת הח'ליף. עוד בטרם הצליחו תושבי סוריה להתאושש מהרעב, הכתה מגפת דבר שקצרה קורבנות רבים ובהם אבו עוביידה. על פי המקורות האסלאמיים, הח'ליף הזמין את אבו עוביידה להימלט ולהציל את נפשו, אך אבו עוביידה סירב וביקש להישאר עם חייליו. בניסיונו לצאת מהאזור מוכה המגפה והערים הצפופות, הוא הגיע ליישוב '''ג'בייה''' (ידוע גם בשם גביטה בניב [[סורית|סורי]]-[[ארמית|ארמי]]), השוכן במרחק של כ-5 ק"מ צפונית-מזרחית לעיר הסורית המודרנית [[נווה (עיר בסוריה)|נווה]] ונמצא על הכביש שמחבר את [[קונייטרה]] עם אזור ה[[חורן]] שבדרום סוריה, בסמוך לזירת ניצחונו הגדול בקרב הירמוך. מהלך זה היה מאוחר מדי, והוא מת מהמגפה, ועל פי חלק מהמסורות נקבר במקום{{הערה|N.K. Singh. ([[2003]]). ''PROPHET MUHAMMAD AND HIS COMPANIONS''. P.119. ISBN  978-8187746461}}{{הערה|על העיר נווה ראו [http://www.daat.ac.il/daat/vl/alatar/alatar14.pdf מאמר] של בן-ציון רוזנפלד נווה - בירת הבשן מימי הורדוס ועד הכיבוש האסלאמי.}}.
-מסגד ובו קבר המיוחס לאבו עוביידה נמצא ב[[ירדן]] בסמוך לכפר פֵּלַה (בקרבת היישוב הקדום [[פלה (יישוב קדום)|פלה]]).{{הערה|http://www.travbuddy.com/travel-blogs/32880/Shrine-Abu-Ubaidah-ibn-al-Jarrah-8.}}.
+מסגד שבו קבר המיוחס לאבו עוביידה נמצא ב[[ירדן]] בסמוך לכפר פֵּלַה (בקרבת היישוב הקדום [[פלה (יישוב קדום)|פלה]]).{{הערה|http://www.travbuddy.com/travel-blogs/32880/Shrine-Abu-Ubaidah-ibn-al-Jarrah-8.}}.
 <gallery widths="150px" heights="150px" perrow="4">
@@ שורה 33: / שורה 33: @@
 קובץ:Shrine of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 2.jpg|חצר פנימית במסגד.
 קובץ:Shrine of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 3.jpg|חצר פנימית במסגד.
-קובץ:Tomb of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 2.jpg|קברו של אבו עוביידה בן ג'ראח בירדן.
+קובץ:Tomb of Abu Ubaidah ibn al-Jarrah 2.jpg|קברו של אבו עוביידה בן אל-ג'ראח בירדן.
 </gallery>
@@ שורה 41: / שורה 41: @@
 ==ראו גם==
 * [[הכיבוש הערבי של ארץ ישראל]]
 * [[ירושלים בתקופה המוסלמית]]