קרב בדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קרב בדר
Battle of Badr.png
מערך הכוחות בקרב בדר
תאריך התחלה: 13 במרץ 624
קרב אחרי: קרב אוחוד
מקום: ליד הבארות של עמק בדר, 130 קילומטר דרומית מזרחית לאל-מדינה
23°44′N 38°46′E / 23.733°N 38.767°E / 23.733; 38.767קואורדינטות: 23°44′N 38°46′E / 23.733°N 38.767°E / 23.733; 38.767
תוצאה: ניצחון מוחץ למוסלמים
הצדדים הלוחמים

המוסלמים של אל-מדינה

צבא מכה (בני קורייש)

מפקדים

מוחמד
חאמזה בן עבד אל-מטלב
אבו בכר[1]
עומר בן אל-ח'טאב
עלי בן אבי טאלב

אבו ג'הל
אוטבן אבן רביח
אומיאן אבן חלף

כוחות

313 חיילים של חיל רגלים ופרשים, 70 גמלים, 2 סוסים

1,000 חיילים של חיל רגלים ופרשים, 100 סוסים, 170 גמלים

אבידות

14 הרוגים

70 הרוגים
מתוכם 37 נהרגו על ידי עלי בן אבי טאלב[2]
70 שבויים

מהלך השיירה מסוריה למכה

קרב בדרערבית: غزوة بدر) בו נלחמו צבאו של מוחמד מול צבא מכה שהיה מורכב משבטים וחמולות תושבי העיר מכה וסביבתה. הקרב נערך ביום שבת, 13 במרץ 624 (17 בחודש הרמדאן שנה שנייה להג'רה בלוח השנה המוסלמי). שמו ניתן לו על פי המקום שבו הוא נערך - בדר, שבאזור חג'אז.[3] זה היה הניצחון הראשון של הכוחות המוסלמים והוא אחד הקרבות המפורסמים באסלאם. המשתתפים בו זכו ליחס הערכה מיוחד, ונקראו בשם אנשי בדר.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות ההג'רה שררו בין תושבי מכה ותושבי אל-מדינה המוסלמים, מתחים שהלכו והתעצמו כאשר המוסלמים החלו בסדרה של פשיטות על שיירות שיצאו ממכה. ההתקפות וביזת הסחורות יצרו לחץ כלכלי על תושבי מכה והסביבה. בינואר שנת 624 התקיפו המוסלמים שיירה ליד נַח'לָה, כארבעים קילומטר ממכה, והרגו את אחד השומרים. יתרה מזאת המתקפה נערכה בחודש רג'ב שבו אסורה הלחימה ואנשי מכה ראו בכך עלבון צורב. המוסלמים מצדם נטרו לאנשי מכה על שגירשו אותם מעירם והחרימו את רכוש המגורשים, לפיכך ראו הללו בתקיפת השיירות מעין פיצוי על אבדן רכושם.
בשנה השנייה להג'רה באמצע חודש ג'ומאדא אל-אולא, התקבל דיווח באל-מדינה על שיירה שעושה דרכה ממכה לסוריה, תחת פיקודו של אבו סופיאן. מוחמד ואנשיו הגיעו למקום שנקרא ד'א אל-עשירה במטרה לתקוף את השיירה. הם שהו שם פרק זמן אולם לא הצליחו למצוא את השיירה וחזרו לעירם אל-מדינה. אולם כיון שזמני מעבר השיירות ממכה היו קבועים, והשיירה אמורה הייתה לחזור מסוריה בסתיו, תכננו המוסלמים מתקפה על השיירה בדרכה חזרה. מוחמד, שלח שליחים לאסוף מידע על מסלול השיירה, מספר השומרים ומהות המטענים.[4] הסיירים חזרו עם הדיווח הבא: זוהי שיירה גדולה ולכל סוחרי מכה יש בה סחורה. אבו סופיאן נשאר מנהיג השיירה והיו אתו כארבעים לוחמים. הסחורה הוטענה על גבי כאלף גמלים ושוויה היה כחמישים אלף דינרים.[5] אבו סופיאן היה מודע לרצון לתקוף את שיירתו ואסף גם הוא מידע על צעדי המוסלמים. כאשר נודע לו שמוחמד וכוחותיו עזבו את העיר אל-מדינה, הוא עצר את מהלך השיירה ושלח רוכב גמל מהיר למכה לבקש תגבורת.[4]

הצעדה לבדר (بدر)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדר הוא עמק נרחב שגבולו הדרומי הוא אזור הגדה העליונה (אל-עֻדְוַה אל-קֻצְוַא), ואילו גבולו הצפוני הוא אזור נמוך יותר הגדה התחתונה (אל-עֻדְוַה א-דֻנְיַא). מים נמצאים בעמק בכמויות גדולות בבארות חפורות, ולכן תמיד שימש האזור לחנית שיירות.[4]

הכוחות של מכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצבא שצעד ממכה כלל רבים מאצילי שבט קורייש. חלקם היו מעוניינים לשמור על רכושם שבשיירות וחלקם נטרו למוסלמים על הפשיטה כנגד השיירה ליד נח'לה. בשל הזמן הקצר שעמד לרשותם לצורך גיוס הכוחות הם מהרו ולא התכוננו היטב. בנוסף הם היו בטוחים בעצמתם המספרית שהייתה ביחס של 1:3 לעומת כוחות המוסלמים. ב-11 במרץ היו שני הכוחות במרחק של יום הליכה מבדר.
אבו סופיאן הצליח להנהיג את שיירתו בבטחה בבחרו נתיב קרוב לחוף הים, דרך ינבוע. הוא הודיע על ידי שליח לאנשי הצבא של מכה על דבר הצלחתו להביא את השיירה בבטחה למקומה. השליח פגש את כוחות מכה כאשר אלה הגיעו לאזור אפיק הנחל ראבע' דרומית לבדר. בתוך הכוח פרץ ויכוח האם להמשיך או לסגת. חלק מהכוחות עזב חזרה למכה, ואילו השאר בהנהגתו של אבו גַ'הל (בשמו המלא: עמר בן השאם) נשארו להילחם,[6] אבו גַ'הל התעקש להמשיך לעבר בדר והלהיב את לוחמיו אודות התהילה הצפויה להם ברחבי חצי האי ערב. אל הכוחות הלוחמים הצטרפו גם כמה מאנשי השיירה בראשות אבו סופיאן.[7] הכוח בראשותו של אבו גַ'הל כלל 1,000 לוחמים, 100 סוסים ומספר לא ידוע של גמלים[8]
גשם כבד שירד באותו יום.[9] מנע מהם את המשך הצעידה, זאת, כיון שהם הגיעו מצד דרום והיה עליהם לטפס במעלה הגבעות של הגדה התחתונה(אל-עֻדְוַה א-דֻנְיַא), לעמק למול מחנהו של מוחמד.

הכוחות המוסלמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכוחות המוסלמים מנו 313 איש, שבעים גמלים וכמה סוסים, כך שבממוצע היו 3 - 4 אנשים לכל גמל. חלק מאנשיו של מוחמד נשארו מאחור מסיבות שונות ומקורות מוסלמיים מוקדמים מצביעים שהכוחות לא צפו לחימה קשה.[10] כיון שהמוסלמים צעדו בחלק הצפוני השטוח יותר של העמק הגשם לא מנע מהם להגיע ליעדם. בהגיעו לבדר בחר מוחמד להקים את מחנהו בבארות בקרבת מחנה צבא מכה כדי לחסום את גישתם למקורות המים באזור.
כמו כן, מוחמד פקד על כוחותיו להרוס את הבארות שעברו בדרכם למנוע מכוחות האויב גישה למקורות מים. בהגיעם לעמק הם בנו בראש הגבעה הצפונית מגדל תצפית עשוי מכפות תמרים, שאפשר יהיה לקבל ממנו תמונה מלאה של מצב החילות ושדה הקרב.[11] עם הגיע הכוח המוסלמי לבדר התברר להם שהשיירה שלה ציפו, עקפה את העמק והגיע למכה בשלום.
מוחמד מצא עצמו בפרשת דרכים, הוא וכוחותיו היו בעמדת נחיתות לעומת הכוח ממכה שעלה עליהם. אולם אם הכוחות המוסלמים ייסוגו תהיה זו מכה קשה ליוקרתם, והייתה קיימת גם הסכנה שכוח זה יכול להמשיך לעבר אל-מדינה מקום מושבם הנוכחי של המוסלמים. לאחר סדרה של התייעצויות וחילוקי דעות,[12][13] הוחלט להמשיך בדרך לעבר המעיינות של בדר, תחת פיקודו של מוחמד.[14][4] הכוח הצבאי חנה ליד המעיינות הצפוניים למנוע מצבא מכה גישה למים.[4]

יום הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציור מתוך אפוס טורקי: עלי עורף את ראשו של נדר אבן אל-חרית בנוכחות מוחמד
מותו של אבו גַ'הל והשלכת חיילי צבא מכה לבאר יבשה

זה היה מנהג מקובל בחצי האי ערב שלפני התחלת הקרב בין הצבאות, נערך דו-קרב בין זוג אחד או כמה זוגות, שעם סיומו מתחילה הלחימה עצמה. שלושת הלוחמים מהצד המוסלמי היו: חַמזָה, עַלי ועוּבַּיְדָה אִבּן אַל-חארִת'. שלושה מבני קורייש שקמו לנקום את דם ההרוג בנַח'לָה היו: עוּתבָּה, שַיְבָּה ואַל-וַליד אִבּן עוּתבָּה. כל שלושת בני קורייש נהרגו והמוסלמי עוּבַּיְדָה אִבּן אַל-חארִת' נפצע פצעים אנושים.[15][4]
הקרב החל כאשר מחנה מכה התקיף אולם הם נלחמו בסגנון הערבי הישן כאשר כל אחד מבתי האב מוביל את אנשיו שלו ללא פיקוד מרכזי. ואילו הכוחות המוסלמים שמרו על משמעת קפדנית. הם התייצבו בשורה צפופה והתגוננו בקשתות, היו הרוגים בשני הצדדים. מוחמד ירד ממגדל התצפית כדי להיות קרוב לכוחותיו לפקד עליהם ולהלהיב אותם בקריאותיו. הוא נתן הוראה ללוחמיו להתקיף רק עם נשק שטווח המטרה שלו קרוב, ולהילחם כנגד קורייש רק במגע פנים אל פנים. הקרב עצמו נמשך כמה שעות בלבד עד לשעות אחר הצהרים המוקדמות.[16] הכוחות המוסלמים החלו לגבור על אויביהם וכוחות מכה נפוצו בבהלה. בין החללים של מכה היה גם אחד מראשי החמולות של שבט קורייש אומיה בן ח'לף ובנו שלחם עם אביו. הם נתפסו בידי הכוחות המוסלמים והוצאו להורג בעריפת ראשם. אבו גַ'הל ומספר נוסף של מפקדים נהרגו בקרב. מבין המוסלמים נהרגו 14 חיילים, ואילו בקרב צבא מכה נהרגו שבעים לוחמים ואילו שבעים אחרים נשבו. החללים המוסלמים נקברו בקצה של שדה המערכה וקברם משמש עד היום מקום עליה לרגל. את גופות החללים של שבט קורייש זרקו המוסלמים לבאר יבשה.[4]

עתה היה על מוחמד להתמודד עם שאלת חלוקת שלל המלחמה. החלוקה נערכה על פי עקרון השוויון וכל משתתפי הקרב גם הכוחות האחוריים קבלו חלק שווה בשלל. מאה וחמישים גמלים, עשרה סוסים וערימה של ציוד וכלי נשק חולקו שווה בשווה.[15] כל אחד שילם למוחמד מס ח'ומס (חמישית). על פי החוק האסלאמי שבויי מלחמה נעשים לעבדים. במקרה המיוחד של קרב בדר, הוכרז שהשבויים המלומדים יהיו חופשיים לאחר מטלת לימוד והאחרים יוכלו לרכוש את שחרורם על ידי תשלום כופר.[4] כמה מהשבויים שוחררו ללא כופר על פי מצוות מוחמד.[11]

ההשלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניצחונו של מוחמד בקרב זה, הרשים את השבטים המקומיים ורבים החלו להצטרף לשורותיו. ניתן אישור לסמכותו כמנהיג האסלם והחל תהליך התפשטותו.[17] זמן קצר לאחר מכן הרגיש מוחמד בטוח במעמדו גירש מבתיהם את אנשי השבט היהודי קינוקאע שישב בסביבות העיר יתריב.[18]

בדר בתרבות המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושג "בדר" הפך לפופולרי בקרב צבאות וארגונים מוסלמים. בשם מבצע בדר נקראה התקפת המצרים בקרבות מלחמת יום הכיפורים בשנת 1973. בסכסוך בג'אמו וקשמיר בין הודו לפקיסטן השתמשו הכוחות הפקיסטניים בשם זה, וכך גם הכוחות האיראניים במלחמתם בעיראק בשנת 1980.[19]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מוחמד ביוגרפיה של הנביא; קארן ארמסטרונג; הוצאת כתר 2004

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב בדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lings, pp. 138–139
  2. ^ Ashraf 2005, p. 36
  3. ^ The Development of Exegesis in Early Islam: The Authenticity of Muslim ... ; Herbert Ber
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 4.7 The Battle of Badr
  5. ^ Biharul Anwar, vol. XIX, page 217
  6. ^ Armstrong, p. 17
  7. ^ Lings, pp. 142–143.
  8. ^ The Battle of Badr: Turning point in the history of Islam
  9. ^ המוסלמים מיחסים גשם זה לעזרה האלוהית.
  10. ^ Military Expeditions led by the Prophet (pbuh) Al-Maghaazi
  11. ^ 11.0 11.1 Battle of Badr
  12. ^ Seerah-i Ibn Hisham vol. I, page 615
  13. ^ Tarikh-i Tabari. vol. II, page 140
  14. ^ Mughazi-i Waqidi, vol. I, page 48
  15. ^ 15.0 15.1 מוחמד ביוגרפיה של נביא; קארן ארמסטרונג, עמ' 193
  16. ^ Armstrong, p. 176
  17. ^ Paul K. Davis, 100 Decisive Battles from Ancient Times to the Present: The World's Major Battles and How They Shaped History(Oxford: Oxford University Press, 1999), 95–96.
  18. ^ פרק שלישי - התפתחות דת האסלאם
  19. ^ Wright, Robin (1989). In the name of God: The Khomeini decade. New York: Simon and Schuster. p. 133