אביגיל

וַתֵּרֶא אֲבִיגַיִל, אֶת-דָּוִד, וַתְּמַהֵר, וַתֵּרֶד מֵעַל הַחֲמוֹר; וַתִּפֹּל לְאַפֵּי דָוִד, עַל-פָּנֶיהָ, וַתִּשְׁתַּחוּ, אָרֶץ.

— ספר שמואל א', פרק כ"ה, פסוק כ"ג

דוד פוגש באביגיל ציור מעשה ידי אנטוניו מולינרי

אֲבִיגַיִל, דמות מקראית, הייתה אשתו של נבל הכרמלי, ולאחר מותו, אשתו של דוד המלך.

מדרש שמה

לפי משה צבי סגל, פירוש השם אביגיל הוא אבי הגִיל או השמחה. לפירוש אחר, משמעות המילה גיל בשמה היא גאולה.

הסיפור במקרא

ערך מורחב – סיפור נבל הכרמלי

על פי המסופר בספר שמואל א (פרק כ"ה), אביגיל הייתה נשואה לנבל הכרמלי, שהתגורר במעון, בהרי יהודה.

לפי המסופר, מיהרה אביגיל לקראת דוד שצעד עם ארבע מאות חמושים במטרה להרוג את נבל ובני ביתו והצליחה לשכנע אותו שלא להרוג את נבל, לאחר שזה סירב להצעת נערי דוד וגם הביע זלזול כלפי דוד.

לפני שהיא יוצאת לדרכה, אביגיל לוקחת שי לדוד כפיצוי על מה שביקש מנבל ולא קיבל, כחלק מתהליך השכנוע שלא לפגוע בנבל ובני ביתו. כשאביגיל מגיעה לדוד היא מפגינה את חכמתה אשר מוזכרת פעמים רבות. היא מסבירה לדוד שהריגת נבל והזכרים במשפחתו תהווה שפיכת דמים שתפגע בהמלכתו העתידית למלך על ישראל.

כשחזרה לביתה, גילתה אביגיל שבעלה עסוק במשתה גדול והוא שיכור לגמרי. לאחר שהתפכח סיפרה אביגיל לנבל את אשר קרה, וליבו מת בקרבו והוא היה לאבן (על פי פירושים שונים: הצטער מאוד, או נתקף בשיתוק). כעבור עשרה ימים מת.

לאחר מותו של נבל, שלח אליה דוד את נעריו וביקש ממנה להינשא לו. אביגיל הסכימה ונישאה לדוד. ברבות הימים, ילדה אביגיל לדוד בן אחד בשם כלאב, המכונה דניאל בספר דברי הימים.

איפיון דמותה על פי המקרא

המחבר המקראי מדגיש כי אביגיל אישה "טובת שכל ויפת מראה", כלומר חכמה מאוד ויפת תואר. שתי תכונות אלו יהיו לה לעזר כאשר תעמוד לפני דוד, כדי לשכך את כעסו. על נבל נאמר ”וְהָאִישׁ קָשֶׁה וְרַע מַעֲלָלִים וְהוּא כָלִבִּי” (שמואל א', כ"ה, ג'), כלומר בן משפחת כלב או אולי רמיזה לאופיו וגם אביגיל אומרת על נבל שהוא איש רע, "כשמו כן הוא".

נבל מתואר כמנוגד לאביגיל אשתו: ”וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר” (שמואל א', כ"ה, ג'). לתיאורה של אביגיל אין אח ורע במקרא זולת תיאורו של דוד לפני שהוצג בפני שאול כשיא השלמות: ”וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַ-ה', עִמּוֹ” (שמואל א', ט"ז, י"ח). הזיקה לדוד המתוארת בפסוקים אלו תורמת לעיצוב דמותה החיובית של אביגיל. אביגיל משמשת כדמות תומכת לדוד, כמעין אם העוזרת ותומכת בדעותיו.

אביגיל עזרה לדוד להחליט מה עליו לעשות ושכנעה אותו שלא להרוג את נבל, מה שיכול לעזור לעתיד מלוכתו על ארץ ישראל.

בתיאור התנהגותה של אביגיל מהדהד סיפור התנהגותו של יעקב , כאשר הוא חוזר לכנען מחרן, לפגוש בעשו אחיו. שניהם חוששים מהאויב , שנמצא מולם ושניהם מכינים מנחות מבעוד מועד.

אביגיל מטפלת בנבל. ציור משנת 1380

נאום אביגיל

נאומה של אביגיל בנוי משני חלקים:

• חלק ראשון, כלפי ההווה (פסוקים כ"ד–כ"ח): אביגיל מסכימה עם דוד שנבל עשה מעשה נבלה.
• חלק שני, כלפי העתיד (פסוקים כ"ח–ל"א): אביגיל מבקשת מדוד שיימנע משפיכות דמים, לטובתו האישית, שכן שפיכות הדמים עלולה להזיק לדוד בהמשך.

המחבר המקראי מתאר את פגישת דוד ואביגיל באריכות יתרה, במיוחד את נאומה בפני דוד. בראותה את דוד, ממהרת אביגיל בכל פעולותיה, והשורש מ־ה־ר הוא שורש מנחה בפרק. בנוסף לזריזות, מאפיין את אביגיל גם הכבוד שהיא רוחשת לדוד: היא יודעת להחניף ולהפגין התנהגות כנועה, והיא מרבה להשתחוות לפני דוד. אביגיל פותחת בנאומה בקבלת אחריות עוון בעלה, על עצמה,. בכפל מילים היא משמיעה את דבריה לדוד:”וּתְדַבֶּר-נָא אֲמָתְךָ, בְּאָזְנֶיךָ, וּשְׁמַע, אֵת דִּבְרֵי אֲמָתֶךָ” ומבקשת כי דוד לא ישים לב לנבל ואף מגנה את בעלה ”אַל-נָא יָשִׂים אֲדֹנִי אֶת-לִבּוֹ אֶל-אִישׁ הַבְּלִיַּעַל הַזֶּה עַל-נָבָל, כִּי כִשְׁמוֹ כֶּן-הוּא--נָבָל שְׁמוֹ, וּנְבָלָה עִמּוֹ ” (שמואל א', כ"ה, כ"ח). היא דורשת את שמו של בעלה לגנאי ובכך נופלת האשמה על נבל. שכן, אין ערך לדבריו של אדם שפל שכזה. בכך שאביגיל מגיעה בעצמה לדוד, ואומרת כאשתו דברים בגנות בעלה, יש כדי לפעול לריכוכו ולניחומו של דוד. בנוסף, באמצעים רטוריים משכנעת אביגיל את דוד להימנע משפיכות דמים. היא מכנה אותו 'אדוני' ארבע עשרה פעם, ואת עצמה 'אמתך' או 'שפחתך' שש פעמים. אביגיל מציינת כי היא לא נכחה במפגש בין עבדי דוד לנבל. היא מברכת מצד אחד את דוד , שה' מנע ממנו שפיכות דמים ומצד שני היא מאחלת לו , שכמו נבל כך יהיה סופם של כל אויביו. בנאומה היא מפנה את תשומת לבו של דוד לאויבים אחרים מבעלה כמו שאול אשר רודף אחריו. אביגיל משכנעת את דוד להימנע משפיכות דמים , מאחר שה' הועיד אותו למלוכה. אביגיל מסיימת את דבריה במסר של איסור שפיכות דמים, הפתרון לטעמה הוא במשפט האל. ה' הוא , שיציל את דוד ויפגע באויביו ”וְהָיְתָה נֶפֶשׁ אֲדֹנִי צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים, אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, וְאֵת נֶפֶשׁ אֹיְבֶיךָ יְקַלְּעֶנָּה, בְּתוֹךְ כַּף הַקָּלַע,” (שמואל א', כ"ה, כ"ט) בכך אף רומזת לניצחונו של דוד על גוליית, באמצעות הקלע. דוד מודה לאביגיל על שמנעה ממנו שפיכות דמים.

יש האומרים שדברי אביגיל מסובכים מדי, אך לפי פרשנויות אחרות, נאומה הארוך של אביגיל מצביע על חוכמת הנשים שהייתה בה, בכך שהוא מכוון בדיוק כלפי הגורמים המשפיעים על דוד. למשל, היא אמרה בנאומה: ”ולא תהיה זאת לך לפוקה ולמכשול לב” (שמואל א כה לא). פוקה היא סיוט או טראומה ובמכשול לב הכוונה היא לצער שהרגיש לאחר שרצח אנשים במהלך חייו. אביגיל ידעה שהמלחמות גורמות לדוד צער, עצב וסיוטים, בייחוד כשמדובר בבני עמו. לכן השתמשה בכך בנאומה כדי לחזק את טיעונה נגד רצח נבל ומשפחתו ולמנוע מלחמות נקם. בנוסף אביגיל מחזקת את דוד ואומרת לו: ”כי מלחמות ה' אדני נלחם” (שמואל א', כ"ה, כ"ח), ”והיה כי יעשה ה' לאדני ככל אשר דבר את הטובה עליך, וצוך לנגיד על ישראל” (שמואל א', כ"ה, ל"א). כלומר המלחמות שאתה נלחם בהן, הן למען הייעוד האלוהי שלך, אתה נועדת להיות משיח ה'.

בסוף הנאום של אביגיל פונה אליה דוד ואומר לה: ”ויאמר דוד לאביגיל: ברוך ה' אלהי ישראל, אשר שלחך היום הזה לקראתי. וברוך טעמך וברוכה את, אשר כלתני היום הזה מבוא בדמים” (שמואל א', כ"ה, ל"ב–ל"ג) בפסוק זה שבו מברך דוד שלוש פעמים ניתן ביטוי לכך שדוד שמח. הוא שמח על כך שנמנע מלפגוע בנבל, ומכך למדים שהוא אינו איש דמים.

דוד ואביגיל . ציור מעשה ידי : חואן אנטוניו די-פריאס משנת 1667.

דמותה של אביגיל על פי חז"ל

על פי חז"ל, הייתה אביגיל אחת משבע נביאות שקמו לישראל.

התלמוד מספר שאביגיל נטלה דם נידה והראתה לדוד וביקשה שיפסוק לה הלכה אם דם טמא או טהור הוא. אמר לה: וכי מראין דם בלילה? והרי קשה להבחין בין הגוונים המותרים והאסורים! אמרה לו: וכי דנין דיני נפשות בלילה? כך רמזה לו להמתין מההחלטה להרוג את נבל ובני ביתו. אמר לה: נבל בעלך מורד במלכות הוא ולא חלות עליו המגבלות של הדין בלילה. אמרה לו: עדיין שאול קיים והוא המלך, ואילו אתה טרם יצא שמך כמלך בעולם. אמר לה: ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבוא דמים.

טובה הייתה אביגיל לדוד מכל הקורבנות שבעולם: שאילו עשה אותו מעשה שחשב (לעשות לנבל ולבוא על אביגיל). אילו היה מקריב כל הקורבנות בעולם לא היה לו כפרה, והיא באה אליו ומילטתו. הוי שטובה הייתה לו מכל הקורבנות. (מדרש שוחר טוב נג' א')

את דבריה סיימה במילים "והיטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך", אותו רואים חז"ל כרמז לבקשה לשאתה בעתיד.

בשם אביגיל נקראה גם אחות דוד.

בניין "קברי האמהות" בטבריה בו טמונה, על פי המסורת, אביגיל לצד זלפה, יוכבד, בלהה, צפורה ואלישבע

לקריאה נוספת

• אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו- שאלות השעה באור המקרא ,המקרא באור שאלות השעה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002.עמ' 220-179.
• חיה שרגא בן איון, נשות דוד: מיכל, אביגיל, בית שבע, מכון מופת וידיעות אחרונות, תל אביב 2005.
• חננאל מאק, ותאמר בליבה - נשים מהמקרא בצומתי חיים, תל אביב, ידיעות אחרונות, עמ' 202-185.
• יאיר זקוביץ, דוד מרועה למשיח, ירושלים: יד יצחק בן צבי, 1995, עמ' 85-75.
• יאיר זקוביץ ואביגדור שנאן לא כך כתוב בתנ"ך, ידיעות אחרונות, 2006, ע"מ 236-230.
• רחל רייך, ויאכלו וישתו, תל אביב: סטימצקי, 2013, ע"מ 235-231.
• שמעון בר-אפרת, מקרא לישראל שמואל ב, ירושלים, מאגנס, 1996.
• גלעד ששון, "הסיפור המקראי המורחב על אביגיל המונעת מדוד לבוא בדמים", מחקרי ירושלים בספרות עברית, כו (תשע"ג), עמ' 40-21.
• אמנון ז'קונט, אביגיל, תל אביב, כתר, 2014.
• שושי הרץ, שמ"א כ"ה, אתר מקראנט - מאמרים דידקטיים, 2012.
• עמוס חכם, לדמותה של אביגיל, שמואל א, כ"ה, א'-מ"ג, אתר תנך – הרצוג.
• יהודה אליצור, חכמות נשים בנתה ביתה - מקומה של האישה בחברה המקראית, אתר דעת – לימודי יהדות ורוח, מתוך: משפחות בית ישראל , (הכינוס למחשבת היהדות, שנה י"ח) , תשל"ו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אביגיל בוויקישיתוף

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:היברובוקס
  פרמטרים [ עמוד ] לא מופיעים בהגדרת התבנית אליקים כרמולי, אֲבִיגַיִל הַכַּרְמְלִית, בתוך: תולדות גדולי ישראל, מיץ: אפרים הדאמר, תקפ"ח. עמ' טז-יז, באתר היברובוקס
• חיה פייגנבאום- בן איון, אמנות ומשמעות בנאום אביגיל, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אביגיל באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
• אביגיל, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• אביגיל במדרש ובאגדה, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• גלי דינור, תבונתן הגורלית של הנשים: חווה ואביגיל, באתר מקראנט.
• שושנה ויג, השתקפויות נשים מקראיות בשיר "כתמר את", באתר משרד החינוך