ג'פרי דאהמר

ג'פרי דאהמר
Jeffrey Lionel Dahmer

ג'פרי דאהמר, כפי שצולם בתחנת המשטרה במילווקי ב-27 ביולי 1991
לידה	21 במאי 1960 מילווקי, ארצות הברית
פטירה	28 בנובמבר 1994 (בגיל 34) Columbia Correctional Institution, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום מגורים	מילווקי, וסט אליס, Bath Township
השכלה	אוניברסיטת המדינה של אוהיו Revere High School
תקופת הפעילות	יולי 1978 – יולי 1991 (כ־13 שנים)

ג'פרי ליונל דאהמר, הידוע גם כ"הקניבל ממילווקי" (21 במאי 1960 – 28 בנובמבר 1994) היה רוצח סדרתי, עבריין מין וקניבל אמריקאי שרצח 17 גברים בין השנים 1978–1991. ב-15 בפברואר 1992 דאהמר הורשע ב-15 מעשי רצח שנעשו בויסקונסין, ונידון לחמישה עשר מאסרי עולם. לאחר מכן הוא נידון למאסר עולם נוסף על רצח נוסף שביצע באוהיו. ב-28 בנובמבר 1994 דאהמר הוכה למוות על ידי כריסטופר ג'יי סקארבר, אסיר אחר בבית הסוהר.

ילדותו והתבגרותו

דאהמר נולד בעיר מילווקי שבויסקונסין, והיה בנם הראשון של ג'ויס אנט וליונל הרבט דאהמר. אמו הייתה ידועה כמתוחה, והייתה מכורה לכדורי הרגעה. אביו למד לתואר בכימיה, וכאשר היה בבית נאלץ לטפל בג'ויס, שדרשה תשומת לב מתמדת. דאהמר עצמו תיאר את חיי המשפחה כבעלי "מתח קיצוני", בגלל הוויכוחים העקביים בין הוריו. דאהמר תואר כילד ביישן ושקט, אך היו לו מספר קטן של חברים.

מגיל צעיר דאהמר גילה התעניינות בבעלי חיים, וחבריו מתקופת בית הספר העידו כי נהג לאסוף חרקים, שפיריות ופרפרים וללכוד אותם בתוך צנצנות. בנוסף נהג לאסוף עם חברים פגרי בעלי חיים מצדדי דרכים, ולאחר מכן לבתר אותם. לדברי חבר אחד, דאהמר היה מאחסן את החלקים בצנצנות במחסן הכלים של המשפחה.

משפחת דאהמר עברה לדוילסטאון, אוהיו, באוקטובר 1966, בזמן שג'ויס הייתה בהיריון עם בנה השני. כאשר ילדה את התינוק, דאהמר בחר לו את השם דויד. באותה שנה ליונל קיבל את תוארו מהאוניברסיטה והחל לעבוד ככימאי בעיר אקרון. בשנת 1968 עברה המשפחה שוב לאמברט, אוהיו.

בשנת הלימודים הראשונה שלו בבית הספר התיכון תואר דאהמר כמתבודד אך עם מספר חברים. הוא נהג לשתות אלכוהול באופן קבוע בבית הספר, אך עם זאת תואר על ידי צוות המורים כמנומס ואינטליגנטי. הוא השיג רק ציונים ממוצעים, שהמורים יחסו לאדישות והמופנמות היחסית שהיה לו בבית ספר. סביב הזמן שהחל להתבגר מינית, גילה דאהמר על עצמו שהוא הומוסקסואל. הוא לא גילה להוריו את נטיותיו המיניות, אך היה במערכת יחסים קצרה עם נער אחר, שאיתו ככל הנראה לא קיים יחסי מין. על פי הודאתו, בשנים אלו (סביב אמצע שנות השבעים של המאה ה-20) הוא החל לפנטז על שליטה מינית, וכאשר היה בן 16 דאהמר הגה פנטזיה על חטיפת אצן שראה כנראה זה מכבר, ולאחר מכן להשתמש בו מינית כאשר הוא מחוסר הכרה. באותו יום דאהמר לקח מחבט בייסבול, התחבא בשיחים וניסה לארוב לאצן המדובר. אותו אצן לא עבר במסלול באותו יום, ודאהמר לא ניסה ליישם את התוכנית שוב. לאחר מכן העיד שזה היה הניסיון הראשון שלו לתקוף אדם אחר.

אף על פי שהיה מתבודד, בכל זאת היה דאהמר נערץ על ידי חלק מהתלמידים האחרים בשל מעשי הקונדס שהיה ידוע בהם. תעלולים אלו כונו "לעשות דאהמר", ונעשו בחלקם כדי לשעשע את חבריו לכיתה וחלק כנראה כדי למשוך תשומת לב.

בשנת 1977 הציונים של דאהמר צנחו עקב שימושו באלכוהול ואדישותו ללימודים. הוריו שכרו עבורו מורה פרטי אך הצלחתו הייתה חלקית בלבד. באותה שנה הוריו החלו להשתתף בפגישות ייעוץ כדי לפתור את המחלוקות ביניהם. הייעוץ לא הצליח והוריו החליטו להתגרש. אמנם בהתחלה בידידותיות, אך שניהם החלו לריב לעיתים קרובות, ובתחילת 1978, אביו של דאהמר עזב את הבית.

במאי 1978 דאהמר סיים את לימודיו בתיכון. כמה שבועות לפני כן, אחד המורים הבחין בו יושב קרוב למגרש החניה של בית הספר ושותה פחיות בירה. כאשר המורה איים לדווח על כך דאהמר אמר לו שהוא חווה "הרבה בעיות" בבית. זמן קצר לאחר מכן, אמו של דאהמר זכתה במשמורת על בנה הצעיר, ועברה לגור עם בני משפחתה. דאהמר, שהיה כבר בן 18, נחשב חוקית למבוגר, ולכן לא נכלל בשיקולי המשמורת של בית המשפט.

רצח ראשון ושירות בצבא

דאהמר ביצע את הרצח הראשון שלו בקיץ 1978, בגיל 18, שלושה שבועות בלבד אחרי שסיים את לימודיו. באותו זמן הוא חי לבד בבית המשפחה. עקב גירושי הוריו, אביו של דאהמר חי באופן זמני במוטל סמוך, ואמו עברה יחד עם אחיו לגור אצל קרובי משפחה. בתאריך 18 ביוני, דאהמר אסף טרמפיסט בן 18 בשם סטיבן מארק היקס. דאהמר פיתה אותו בהצעה שישתו יחד אלכוהול בביתו. סטיבן הסכים, והם הלכו לבית המשפחה. לפי דאהמר, אחרי כמה שעות של שתייה והאזנה למוזיקה, היקס אמר "שהוא רצה לעזוב ואני לא רציתי שיעזוב". בתגובה, דאהמר התחיל לחבוט בו עם משקולת. היקס נפל מחוסר הכרה, ודאהמר חנק אותו למוות. לאחר מכן הפשיט את היקס מבגדיו ואונן מעל לגופה. למחרת דאהמר לקח את הגופה למרתף, שם חתך אותה. לאחר מכן קבר אותה בחצר האחורית שלו.

שישה שבועות אחרי הרצח, אביו חזר לבית וגילה כי דאהמר חי לבדו. באוגוסט דאהמר נרשם ללימודי מנהל עסקים באוניברסיטת אוהיו, אך נשר אחרי שלושה חודשים בלבד.

בינואר 1979, על פי הצעתו של אביו, דאהמר התגייס לצבא ארצות הברית, שם הוכשר כפרמדיק והוצב בגרמניה, שם שירת כחובש צבאי. על פי דיווחים, דאהמר בשנתו הראשונה בצבא היה חייל ממוצע. למרות זאת, ביצועיו התדרדרו עקב שימוש לרעה באלכוהול, והוא שוחרר מהצבא בשנת 1981. ב-24 במרץ, דאהמר נשלח לדרום קרוליינה, עם כרטיס טיסה לכל מקום בארץ. לאחר מכן הוא סיפר למשטרה כי הרגיש שאינו מסוגל להתמודד עם אביו, אז העדיף לנסוע למיאמי ביץ', פלורידה, מכיוון שהיה "עייף מהקור". בפלורידה מצא דאהמר עבודה בחנות כריכים, ושכר חדר במוטל סמוך. כמעט כל ההוצאות שלו היו על אלכוהול, ואחרי כמה חודשים הוא פונה מהמוטל. בספטמבר 1981 הוא התקשר לאביו וביקש ממנו לחזור לאוהיו.

חזרה לאוהיו ולמערב אליס

עם שובו לאוהיו, עבר דאהמר לגור עם אביו ואמו החורגת. הוא התחיל לחפש עבודה, אך המשיך לשתות בכבדות. כשבועיים לאחר חזרתו נעצר בגלל התנהגות פרועה בציבור, בגינה נקנס בסכום של שישים דולר, ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי למשך עשרה ימים. אביו של דאהמר ניסה לגמול אותו מאלכוהול ללא הצלחה. בדצמבר 1981 אביו ואמו החורגים שלחו אותו להתגורר עם סבתו במערב אליס. הם קיוו שהמעבר יגרום לדאהמר לנהוג באופן אחראי, למצוא עבודה ולהימנע מאלכוהול. בתחילה חי דאהמר עם סבתו באופן הרמוני, ומצא עבודה בתחילת 1982 כלוקח דם. הוא החזיק את העבודה הזאת כעשרה חודשים לפני שפוטר. לאחר מכן נשאר מובטל יותר משנתיים, שבמהלכן חי מכסף שסבתו נתנה לו. בתאריך 7 באוגוסט 1982 נעצר דאהמר על חשיפה מגונה מול קהל של 25 נשים וילדים. הוא הורשע ונקנס בסכום של 50 דולר בתוספת הוצאות בית משפט.

בינואר 1985 דאהמר התקבל לעבודה במפעל שוקולד. זמן קצר לאחר הקבלה לעבודה הוא הוטרד בספרייה ציבורית, כשנער זרק לעברו פתק ובו הציע לו מין אוראלי. אף על פי שדאהמר לא הגיב להצעה זו, האירוע עורר במוחו את פנטזיות השליטה והדומיננטיות שפיתח כנער, והוא החל לבלות בברים, חנויות ספרים ובתי מרחץ לקהילה הגאה במילווקי.

מעשי רצח

רוב קורבנותיו של דאהמר היו צעירים הומוסקסואלים ממוצא אפרו אמריקאי או אסייתי. בניגוד למרבית האונסים הסדרתיים וכן הרוצחים הסדרתיים, דאהמר לא התעלל בקורבנותיו בעודם בחיים, אלא היה נקרופיל: הוא נתן להם סם מרדים, קדח בגולגולתם, שפך חומצה למוחם והתעלל ואנס את גופותיהם.

בעת מעצרו נמצאו בביתו גופות מרקיבות בתוך חביות מלאות חומצה, מספר ראשים במקרר, וכן תוכניות לבניית מזבח עשוי מנרות ומגולגלות אדם שנמצאו בארונו. הועלו מיד האשמות באשר לעיסוקו בנקרופיליה ובקניבליזם, ודאהמר אף הודה באכילת שרירי הזרוע של הקורבן השמיני שלו, ארנסט מילר, שגם את השלד שלו שמר, בציינו שבשר אדם לדעתו "טעמו כטעם בשר". יתר על כן, דאהמר ניקב חורים בראשיהם של קורבנותיו ושפך לתוכם כימיקלים שונים, כאשר רוב קורבנותיו ב"ניסויים" אלו מתו תוך דקות ספורות. באחד המקרים, לאחר שניקב את החור בגולגולת של אחד מקורבנותיו הוא שפך לתוכו חומצת מלח, דבר שאמור היה, לשיטתו, לגרום לקורבן להפוך לזומבי מת-חי, מעין דרך לגרום לו להישאר איתו לעולמים.

רבים הזדעזעו כשהתברר שאחד ממעשי הרצח בוצע לאחר שמשטרת מילווקי החזירה לחזקתו של דאהמר את אחד מקורבנותיו שהצליח להימלט משביו, נער צעיר בן מהגרים מלאוס בשם קונראק סינתסומפון. הנער נמצא בידי המשטרה בשעות הבוקר המוקדמות של יום 27 במאי 1991, כשהוא עירום, מבולבל ומדמם בראשו, אך עדיין בחיים. לאחר שהוביל את השוטרים לביתו של דאהמר, הצליח זה לשכנעם שהנער בן ה-14 הוא מאהבו בן ה-19, וכי מדובר בלא יותר ממריבת אוהבים. מאוחר יותר, בשעות הלילה, חיסל דאהמר את הנער תוך עינויי תופת, קיפד את ראשו ושמר את גולגולתו למזכרת. בצירוף מקרים מצמרר התברר כי הנער היה אחיו הצעיר של הילד שאותו דאהמר הטריד מינית בשנת 1988. שני השוטרים שהחזירו את סינתסומפון לידי דאהמר, ג'וסף גבריש וג'ון בלסרזק (שבמאי 2005 נבחר לנשיא איגוד השוטרים של מילווקי), פוטרו משורות המשטרה לאחר פרסום המחדל, אך לאחר שהגישו השניים ערעור על פיטוריהם הם הוחזרו לשורות המשטרה והוכתרו כשוטרי השנה על ידי איגוד השוטרים.

במהלך קיץ 1991 רצח דאהמר ארבעה בני אדם בקצב של קורבן לשבוע - מאט טרנר נרצח ביום ה-30 ביוני, ג'רמיה ויינברגר נרצח ביום ה-7 ביולי, אוליבר לייסי נרצח ביום ה-15 ביולי, ולבסוף, ג'וזף בריידהולט נרצח ביום ה-19 ביולי, שלושה ימים בטרם נעצר דאהמר.

לכידתו ומותו

ביום ה-22 ביולי 1991, הצליח טרייסי אדוארדס להימלט מביתו של דאהמר כשהאזיקים שבהם כבל אותו דאהמר עדיין מחוברים לפרק ידו, ונאסף על ידי ניידת סיור משטרתית. הוא הוביל את השוטרים לדירתו של דאהמר, שם נמצאו שרידיהם של 11 קורבנות. השוטרים מצאו במקרר של דאהמר צילומים של הקורבנות (בטרם מותם, במהלך גסיסתם ואחרי מותם) לרבות גולגולותיהם של הקורבנות. במהלך מעצרו והחיפוש בביתו נאבק דאהמר בשוטרים.

לאחר שהואשם ב-15 מקרי רצח, כפר דאהמר באישומים בטענת אי-שפיות. ביום 17 בפברואר 1992 דחה בית המשפט את טענתו וגזר עליו 15 תקופות עוקבות של מאסר עולם, שמשמען 936 שנות מאסר (במדינת ויסקונסין לא קיים עונש מוות).

דאהמר ריצה את עונשו בבית הסוהר "קולומביה" שבעיר פורטג' במדינת ויסקונסין. ביום 28 בנובמבר 1994, שותפו לתא, כריסטופר סקרבר, שהורשע ברצח כפול, הכה אותו ואת האסיר הנוסף ג'סי אנדרסון למוות בעזרת מוט משקולות שנטל מחדר הכושר של בית הכלא. שלושתם עסקו באותה שעה בניקיון חדר השירותים באגף הסוהרים שבבית הכלא (בעקבות אירוע זה, חל איסור מוחלט על הקמת חדרי כושר בבתי כלא בדרגת בטיחות מרבית). סקרבר טען שהוא "בנו של אלוהים" וביצע את הוראתו של "אביו" שציווה עליו להרוג את דאהמר ואת האסיר השני במהלך עבודות הניקיון. עם זאת, יש המאמינים שסקרבר ביצע את הרצח מתוך מניע גזעני, מאחר שרוב קורבנותיו של דאהמר היו שחורים, ואנדרסון, לאחר שרצח את אשתו, האשים במעשה הרצח אדם שחור.

אף על פי שאביו של דאהמר הסכים לסייע לרשויות להכיר וללמוד את המקרה המיוחד של בנו, הוא סירב לבקשתן לעשות שימוש במוחו של בנו לצורכי מדע, מטעמים דתיים. בשנת 1994 הוא הוציא לאור ספר בשם "סיפורו של אב", בו תיאר את מה שראה בו ככישלונו להגיע לבנו, לרבות השפעת מעשיו הנפשעים של דאהמר על משפחתו. לאחר מותו ולאחר סיומם של ההליכים המשפטיים שנגעו לחקר המוח שלו, גופתו נשרפה והאפר חולק לשניים: לאימו ג'ויס, ולאביו ליונל שהתחתן בשנית עם אישה בשם שרי.

השלכות

לאחר מעצרו של דאהמר, נהרס בניין הדירות "אוקספורד" שבשכונת העוני במילווקי, ואף על פי שהועלו תוכניות להפוך את המקום לגן זיכרון, המגרש עומד כיום שומם לחלוטין ומוקף בגדר תיל גבוהה.

עד היום מתמודדות משפחות הקורבנות עם יגונן, אך לאחר שליונל דאהמר הוציא לאור את ספרו "סיפורו של אב", רבים מבני המשפחות הללו גילו כלפיו אמפתיה. הוא תרם חלק מהרווחים ממכירת ספרו לקורבנות ולבני משפחותיהם, ובשאר הרווחים עשה שימוש לכיסוי ההוצאות המשפטיות שמקורן בתביעות מיעוט שהוגשו נגדו, בהן הואשם ברשלנות על היותו אב חסר אחריות. הוא פרש מעבודתו ככימאי אנליטי, והוא גר כיום בעיר מדינה (Medina) שבמדינת אוהיו. מדי פעם הוא מספק שירותי ייעוץ בכל הנוגע לסוגיית ההתפתחות האבולוציונית כנגד תאוריית הבריאתנות, ורעייתו משמשת כחברה במועצת המנהלים של "מועצת הסייסים של מחוז מדינה" שבמדינת אוהיו. שניהם נושאים עדיין את שם משפחתם המקורי "דאהמר", ולטענתם הם עדיין אוהבים את בנם למרות הפשעים שביצע. אמו של ג'פרי, ג'ויס, מתה ממחלת הסרטן מספר שנים לאחר המשפט.

אזכורים בתרבות

הסרט "ג'פרי דאהמר - החיים הסודיים" יצא לאקרנים בשנת 1993 בכיכובו של קארל קרו שגילם את דמותו של דאהמר. בשנת 2002 הופק סרט ביוגרפי נוסף אודותיו בשם "דאהמר" בכיכובו של ג'רמי רנר, והוא הוצג בהופעת בכורה בעיר מגוריו של דאהמר. הסרט, שהציג את דאהמר באור אנושי ואף אוהד למדיי, הביא בתגובה למחאתם של משפחות הקורבנות, והוא הועבר מיד לגרסת וידאו. בשנת 2004 פרסם המגזין 3DShroom Magazine כתבה שתיארה את דאהמר בתור "הרוצח הסדרתי הפתטי ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית" ושהציגה את חייו באור מעורר חמלה במיוחד כאשר השוו אותו לרוצחים סדרתיים אחרים שלא הביעו חרטה על מעשיהם כדוגמת טד בנדי או ג'ון ויין גייסי.

דאהמר היה גם אחת מההשראות לדמותו של הנבל בסרט קופיקאט, שכן בדומה לדאהמר, גם הוא ביקר בפאבים של הומוסקסואליים וסימם את משקאותיהם של קורבנותיו, וגם הוא ערף את ראשו של אחד מקורבנותיו בעזרת סכין מנתחים.

בסרט המדע הבדיוני "איש ההרס", הפושע המבוקש סיימון פיניקס (ווסלי סנייפס) מזכיר את שמו של דאהמר ברשימת האסירים שמתכנן לשחרר ואומר: "ג'פרי דאהמר, אני אוהב את הבחור הזה".

בסצנת המטאל להקות נוהגות לעסוק בשיריהן ברוצחים סדרתיים, שבין השאר נכלל בהם דאהמר. הלהקה האמריקנית Macabre הוציאה אלבום שעסק בג'פרי דאהמר שגם נקרא על שמו: "דאהמר", וישנה סברה הטוענת שגם השירים "Arc Arsenal" מאת At the Drive-In והשיר "213" (מספר הדירה בה שהה בעת שביצע את רוב מעשי הרצח) מאת Slayer עוסקים בו. בנוסף, מוכר השיר "דאהמר מת" מאת ויולנט פמס. בין השנים 2000-1995 פעלה בקנדה להקת הגריינדקור דאהמר, שנקראה על שם הרוצח והנושא העיקרי של שיריה היה רוצחים סדרתיים כדוגמת דאהמר. להקת הגריינדקור Slough הוציאה ב-1995 קלטת בשם "Tribute to Jeffrey Dahmer (מחווה לג'פרי דאהמר)", שהופצה ב-213 עותקים ממוספרים (במכוון, על שם מספר הדירה בה רוב זממו בוצע) וכללה שני שירי "מחווה" פרובוקטיביים ואלימים לרוצח שארכו פחות משלוש דקות: "Eat That Nigger (תאכל את הכושי הזה)" ו"Dahmer Bleeds For Me (דאהמר מדמם עבורי)".

דמותו של דאהמר שולבה בפרק בעונה העשירית של סדרת האנימציה "סאות' פארק" בשנת 2006. בפרק, אשר נקרא "גיהנום עלי אדמות 2006", נשלח דאהמר מטעם השטן יחד עם שני רוצחים ידועים לשמצה נוספים (טד בנדי וג'ון ויין גייסי), להשיג עוגה בצורת מכונית פרארי בגודל טבעי עבור מסיבת ליל כל הקדושים. משימתם משתבשת והשלושה מתקוטטים ביניהם מספר פעמים באופן רצחני, תוך פרודיה על קומדיית הסלפסטיק המפורסמת של "שלושת המוקיונים" ("The Three Stooges").

בשיר "Cannibal" של קשה נאמר: "היא אוכלת לך את הלב, כמו ג'פרי דאהמר".

בקומדיית המצבים "איך פגשתי את אימא", טד מוסבי מעלה את תאוריית דובלר–דאהמר, שטוענת שהאופן בו מחווה רומנטית גדולה נתפשת, תלוי בשאלה האם הצד המקבל נמשך לצד היוזם; אם כן, אז המחווה תיחשב רומנטית (דובלר), אחרת אותה מחווה תיראה כשיגעון של רוצח־סדרתי (דאהמר). "דאהמר" מתייחס לג'פרי דאהמר, בעוד "דובלר" מתייחס ללויד דובלר, הדמות הראשית בסרט הקומדיה הרומנטית "אמרי לי כן" מ־1989, שבסצנה המרכזית עמד מחוץ לביתה של אהובתו עם מכשיר רדיו טייפ נייד גדול ("בום־בוקס").

קורותיו של דהאמר מפורטות גם בסרט התעודה מ-2001, "Serial Killers: The Real Life Hannibal Lecters" ובסרט העלילתי משנת 2017 "חברי דאהמר" המספר על חייו של דאהמר בבית הספר והאירועים שהובילו לביצוע הרצח הראשון שלו.

כמו כן הוזכר לרגע בסדרת האימה-מדע בדיוני "גרים" (עונה 2 פרק 11) כיצור הדמיוני "ווינדיגו" שבין השאר אחד ממאפיניו הוא קניבליזם שכביכול מסביר את התנהגותו של ג'פרי דאהמר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'פרי דאהמר בוויקישיתוף

• ג'פרי דאהמר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)