משבר איראן (1946)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

משבר איראן היה משבר בין-לאומי ב-1946 סביב ניסיון להרחבת הכיבוש של איראן על ידי ברית המועצות תחת שלטונו של סטלין, שסוכל על ידי ארצות הברית. במסגרת המשבר הוכרזו בשטחה של איראן שתי מדינות בדלניות בחסותה של ברית המועצות – מדינה כורדית (רפובליקת מהאבאד (אנ')) במערב איראן ומדינה אזרית (אנ') בצפונה, אך אלה הובסו ופורקו במהירות.

מהלך המאורעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הכרזת השאה רזה פהלווי על הזדהותו עם היטלר, שלחו בריטניה וברית המועצות כוחות לאיראן, בפעולה שהסתיימה בשליחת השאה לגלות באיי מאוריציוס. בנו של השאה, מוחמד רזה פהלווי, מונה למלך החדש על ידי הכוחות הכובשים. ב-1941 נכבשו חלקים מאיראן על ידי כוחות בריטיים, והצבא האדום כבש את החלקים הצפוניים של המדינה. דרך איראן עבר חלק משמעותי של הסיוע שהועבר מארצות הברית לברית המועצות במהלך המלחמה עם גרמניה הנאצית. במרץ 1945 כוחות בריטניה החלו לעזוב את שטחי איראן. בהתאם להסכם שגובש גם הצבא האדום היה צריך לחזור לתחומי ברית המועצות. במקום זאת, סטלין ניסה להרחיב את שטח ההשפעה הסובייטי על ידי עזרה בבניית מדינות עצמאיות חדשות. במסגרת זו, סייעה ברית המועצות בהקמת הרפובליקה הכורדית, תחת שלטונו של קאזי מוחמד. הנושא היה במרכזה של החלטה 2 של מועצת הביטחון של האו"ם, החלטה 3 של מועצת הביטחון של האו"ם ו-החלטה 5 של מועצת הביטחון של האו"ם. לאחר שברית המועצות נאלצה לעזוב את איראן עקב לחצים אמריקאיים, כבש הצבא האיראני, בסיוע כוחות שכנים, את מהאבד, הבירה הכורדית. מנהיגי הרפובליקה הכורדית נתלו בכיכר המרכזית של מהאבד ב-1947.

הסכסוך היה לאחד הגורמים בהתפתחות ההבדלים ביחסים פוליטיים בין ארצות הברית וברית המועצות. הסכסוך גם היה חלק משלביה הראשונים של המלחמה הקרה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • André Fontaine, La guerre froide 1917-1991, Editions de la Martinière, 2004, ISBN 2-84675-139-0 (צרפתית)
  • George Lenczowski, "The Communist Movement in Iran", Middle East Journal, no. 1 (January 1947) pp. 29-45
  • Archie Roosevelt, Jr., "The Kurdish Republic of Mahabad", Middle East Journal, no. 1 (July 1947), pp. 247-69

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משבר איראן בוויקישיתוף