תקרית הנגיחות בים השחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הפריגטה הסובייטית בזווטני (מימין) נוגחת את הסיירת האמריקאית יורקטאון
הפריגטה הסובייטית SKR-6 (מימין) נוגחת את המשחתת האמריקאית קארון

תקרית הנגיחות בים השחור התרחשה ב-12 בפברואר 1988 בין שתי אוניות של הצי הסובייטי לבין שתי אוניות של צי ארצות הברית. האוניות הסובייטיות נגחו את האוניות האמריקאיות, אשר נכנסו לתחום המים הטריטוריאליים של ברית המועצות בים השחור. האירוע התרחש על רקע מחלוקת בין שתי המדינות אודות זכות השיט במים אלו. לארבע האוניות נגרמו נזקים קלים בלבד.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1979 החלה ארצות הברית לממש תוכנית לא רשמית של מימוש זכות המעבר של כלי שיט וכלי טיס במים בינלאומיים ובמרחבים אוויריים בינלאומיים. תוכנית זו הופעלה על מנת לשמר את זכות המעבר בתום לב (Innocent Passage) של אוניות ומטוסי ארצות הברית במרחבים אלו לפי המשפט הבינלאומי ועל מנת למנוע ממדינות בעולם להביא לצמצום חופש זה על ידי הטלת מגבלות חדשות עליו, אשר אם לא ייתקלו בהתנגדות יביאו לשינוי המשפט הבינלאומי על ידי יצירת מנהג בינלאומי חדש.

בשנות השמונים נשלחו אוניות מלחמה של ארצות הברית לעבור מהים התיכון אל הים השחור מספר פעמים בשנה. הדבר נעשה על מנת לממש את חופש השיט במים אלו כפי שפירשה אותו ארצות הברית. הדבר נדרש במיוחד לאור הוראות אמנת מונטריי בנוגע למשטר במצרי הבוספורוס והדרדנלים משנת 1936. אמנה זו קבעה בין השאר מגבלות של הדחק ומספר לכלי שיט שאינם של מדינות הים השחור המבקשים להיכנס לים השחור.

תפיסתה של ברית המועצות בנוגע לחופש השיט בים השחור הייתה שונה משל ארצות הברית. היא טענה לתחום מים טריטוריאליים של 12 מיילים מהחוף, לעומת תחום של 3 מיילים שבו הכירה ארצות הברית. ב-1983 קבעה מועצת השרים של ברית המועצות כללי פעולה בנוגע לזכות המעבר של כלי שיט זרים במים הטריטוריאליים של ברית המועצות. לפיהם הוכרה זכות המעבר של כלי שיט זרים רק בנתיבי ספנות מוכרים במים הטריטוריאליים הסובייטיים בים הבלטי, בים אוחוצק ובים יפן. הכללים שקבעה מועצת השרים לא הכירו בקיום נתיבי ספנות שכאלו במים הטריטוריאליים הסובייטים בים השחור וקבעה כי על כלי שיט זרים לקבל את הסכמת ברית המועצות על מנת להיכנס לתוכם.

ב-13 במרץ 1986 חדרו שתי אוניות אמריקאיות למים הטריטוריאליים של ברית המועצות בים השחור. הן נדרשו על ידי אוניה סובייטית לצאת מהם, אך לא נענו לדרישה. לאחר תקרית זו הציע מפקד הצי הסובייטי אדמירל ולדימיר צ'רנווין (Vladimir Chernavin) למועצת ההגנה של ברית המועצות (שבה כיהנו מנהיג ברית המועצות גורבצ'וב, שר ההגנה סוקולוב, שר החוץ שוורנדזה ואישים נוספים) לסלק כלי שיט זרים שיחדרו למימי ברית המועצות על ידי נגיחתם.

התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-12 בפברואר 1988 חדרו שוב שתי אוניות אמריקאיות למים הטריטוריאליים של ברית המועצות מדרום לחצי האי קרים. היו אלו שתי האוניות שהשתתפו בתקרית 1986 - סיירת הטילים יורקטאון (Yorktown) והמשחתת קארון (Caron). האוניות שטו במרחק של 7 עד 10 מיילים מהחוף הסובייטי.

מפקד צי הים השחור הסובייטי נצטווה על ידי אדמירל צ'רנאווין לבלום את האוניות האמריקאיות החודרות. לעבר הסיירת יורקטאון יצאה הפריגטה הסובייטית בזווטני (Bezzavetny) ולעבר המשחתת קארון יצאה הפריגטה SKR-6. שתי היו קטנות בממדיהן מן האוניות האמריקאיות (9,600 טון לעומת 3,900 טון ו-7,800 טון לעומת 1,100 טון, בהתאמה). גם מפציצים סובייטים מדגם טופולב Tu-16 יצאו לשמי האזור.

לפי הדיווח שהעבירו האוניות האמריקאיות לאחר התקרית למפקד כוחות צי ארצות הברית באירופה קראו להן האוניות הסובייטיות ברדיו לצאת את המים הטריטוריאליים הסובייטיים והזהירו כי אם לא ייענו הן ינגחו בהן. לפי גרסת ארצות הברית השיבו אוניותיה כי עומדת להן זכות המעבר בתום לב במים אלו לפי המשפט הבינלאומי. ברית המועצות טענה כי האוניות האמריקאיות לא השיבו לאזהרה.

לאחר מכן התקרבו האוניות הסובייטיות למטרותיהן. בשעה 10:00 לערך נגחה הפריגטה SKR-6 את הקארון בירכתיה משמאל. דקות מעטות לאחר מכן נגחה בזווטני את יורקטאון בצידה השמאלי. לא היו נפגעים בנפש. לארבעת כלי השיט נגרמו נזקים קלים. בין השאר נפגעו שני מארזים של טילי ים-ים הארפון על סיפון היורקטאון ממכת חרטומה של בזווטני. לאחר הנגיחות התרחקו מעט האוניות הסובייטיות מן האוניות האמריקאיות והוסיפו ללוות אותן. האוניות האמריקאיות לא שינו את נתיב השיט שלהן ויצאו את תחום המים הטריטוריאליים הסובייטים כשעתיים לאחר מכן.

לאחר התקרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד ההגנה של ברית המועצות פרסם לאחר התקרית הודעה שבה האשים את האוניות האמריקאיות כי התעלמו מן האזהרות לצאת מן המים הטריטוריאליים הסובייטים וכי תמרנו במים הסובייטים באופן מסוכן. הממשל האמריקאי בראשות הנשיא רייגן מחה באוזני נציגי ברית המועצות בוושינגטון על הפעולה הסובייטית ופרסם הודעה גינוי לה. עם זאת הגבילה ארצות הברית את ממדי תגובתה לתקרית מתוך רצון שלא לנפח אותה.

ב-11 ביולי 1988 נפגשו בוושינגטון ראש המטה הכללי הסובייטי הגנרל סרגיי אקרומייב (Sergey Akhromeyev) וראש המטות המשולבים של ארצות הברית האדמירל ויליאם קראון (William J. Crowe). הם פרסמו הודעה משותפת בנוגע למניעת פעילות צבאיות מסוכנת. ב-12 ביוני 1989 נפגשו במוסקבה קראון וגנרל מיכאיל מויסייב (Mikhail Moiseyev), יורשו של אקרומייב, וחתמו על הסכם בין שתי המדינות למניעת תקריות צבאיות מסוכנות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]