נאווי פילאי
 | |||
| לידה |
23 בספטמבר 1941 (בת 82) דרבן, נטאל, איחוד דרום אפריקה  | ||
|---|---|---|---|
| מדינה |
 דרום אפריקה | ||
| השכלה |
| ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
| |||
  | |||
נוואנטם "נאווי" פילאי (בשם מלא באנגלית: Navanethem "Navi" Pillay; נולדה ב-23 בספטמבר 1941) היא משפטנית דרום אפריקאית, שכיהנה כנציבה החמישית של האו"ם לזכויות האדם. היא שימשה גם כנשיאת בית הדין הבינלאומי הפלילי לרואנדה וכשופטת בבית הדין הפלילי הבינלאומי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פילאי נולדה בעיר דרבן שבדרום אפריקה למשפחה ממוצא הודי-טמילי. ב-1965 נישאה לעורך הדין גבי פילאי. נולדו להם שתי בנות. באותה שנה סיימה את לימודיה באוניברסיטת נטאל, שמומנו בעזרת תרומות מהקהילה שבה גדלה. ב-1982 סיימה לימודים לתואר שני בבית הספר הרווארד למשפטים וב-1988 קיבלה תואר דוקטור למשפטים ממוסד זה (הדרום אפריקאית הראשונה שעשתה זאת).
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1967 הייתה פילאי האישה הלא-לבנה הראשונה שפתחה משרד עורכי דין בפרובינציית נטאל – לדבריה, היות ששום משרד עורכי דין של לבנים לא היה מוכן להעסיקה. תחת חוקי שלטון האפרטהייד נאסר עליה להיכנס ללשכות השופטים בבתי המשפט. במהלך 28 השנים שבמהלכן שימשה כעורכת דין ייצגה מתנגדים של האפרטהייד, השתתפה בחשיפת עדויות על עינויים על ידי הממשל והיחס הירוד כלפי עצורים על רקע פוליטי. ב-1973 הצליחה להבטיח לאסירים ברובן איילנד לרבות נלסון מנדלה את הזכות להיפגש עם עורך דין. היא הייתה פעילה למען זכויות נשים וחברה במועצה הלאומית לנשים של דרום אפריקה. הייתה בין הפעילים שהצליחו להכניס לחוקת דרום אפריקה איסור על אפליה מטעמי גזע, דת ונטייה מינית.
בשנת 1995 מינה הנשיא מנדלה את פילאי לשופטת הלא-לבנה הראשונה בבית המשפט הגבוה (High Court) של דרום אפריקה.
כהונה בבתי דין בינלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כהונת פילאי כשופטת בארצה הייתה קצרה, שכן כבר ב-1995 היא נבחרה על ידי העצרת הכללית של האו"ם לכהן כשופטת בבית הדין הבינלאומי הפלילי לרואנדה. היא כיהנה בו במשך שמונה שנים, עד 2003; בארבע השנים הראשונות הייתה האישה היחידה בין שופטי בית הדין. בשנים 1999-2003 כיהנה כנשיאת בית הדין.
בשנת 2003 הייתה פילאי בין השופטים הראשונים שנבחרו לכהן בבית הדין הפלילי הבינלאומי, לתקופה של שש שנים. היא הוצבה במדור הערעורים של בית הדין. באותה שנה הייתה הכלה הראשונה של פרס גרובר לזכויות נשים (Gruber Prize for Women's Rights).
נציבת האו"ם לזכויות האדם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2008, לפני תום תקופת כהונתה בבית הדין הפלילי הבינלאומי, היא פרשה ממנו לאחר שמונתה על ידי עצרת האו"ם לנציבת האו"ם לזכויות האדם. מועמדותה הוצעה על ידי המזכ"ל באן קי-מון. ארצות הברית התנגדה בתחילה למועמדותה בשל עמדותיה בנושאים שונים, לרבות הפלות, אך הסירה את התנגדותה בהמשך.
פילאי מונתה כנציבה לתקופה של ארבע שנים, ובשנת 2012 הוארכה כהונתה בשנתיים נוספות. היא סיימה את כהונתה כנציבה בספטמבר 2014.
לפילאי הוענקו תוארי כבוד מטעם מספר אוניברסיטאות בארצות הברית ובבריטניה. בשנת 2009 דירג אותה מגזין פורבס במקום ה-64 בדירוג מאה הנשים החזקות בעולם.[1]
ביקורת הועלתה כנגד עמדותיה והתבטאויותיה של כנציבה, בטענה שהיא נוהגת באופן בלתי צודק ומוטה ביחס לנושאים שונים, לרבות היחס לישראל בהקשר של הפרת זכויות אדם. בין השאר נמתחה עליה ביקורת לאחר שטענה כי מדינת ישראל ביצעה פשעי מלחמה בעזה במבצע צוק איתן בכך שלא סיפקה ללוחמים הערבים את מערכת כיפת ברזל להגנה מפני רקטות,[2] ולאחר שסיווגה את ממשלת פרובינציית קוובק בקנדה כמפרת זכויות אדם בנוגע לחופש ההפגנה וחופש הביטוי של סטודנטים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נאווי פילאי באתר האו"ם
- נאווי פילאי באתר בית הדין הפלילי הבינלאומי
ניק קאמינג־ברוס, הניו יורק טיימס, נציבת זכויות האדם של האו"ם מסיימת כהונה לוחמנית, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ http://www.forbes.com/lists/2009/11/power-women-09_Navanethem-Pillay_79MI.html.
- ^ רן דגוני, מהפך במועצת זכויות האדם? ישראל כבר לא הנבל הראשי, באתר גלובס, 9 בספטמבר 2014