אמיר תיבון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אמיר תיבון
אין תמונה חופשית
לידה 1989 (בן 33 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מעסיק וואלה!, ערוץ 2, הארץ עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר amirtibon
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמיר תִּיבּוֹן (נולד ב-11 בפברואר 1989) הוא עיתונאי ישראלי. שימש בעבר ככתב המדיני של אתר "וואלה! NEWS" וכתחקירן בתוכנית "עובדה" בערוץ 2. בינואר 2017 הצטרף לעיתון "הארץ" ושימש כשליחו לוושינגטון עד שנת 2020[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לנעם תיבון, לימים אלוף בצה"ל, וד"ר גלי מיר-תיבון, היסטוריונית העוסקת בחינוך ובחקר השואה.

בהיותו תלמיד תיכון הקים אתר אקטואליה לנוער בשם Legoz, שמאוחר יותר שינה את שמו ל"בריקדה". כיום האתר אינו פעיל.

בשנים 2011–2013 היה תיבון תחקירן בתוכנית "עובדה". בדצמבר 2012, בעיצומה של מלחמת האזרחים בסוריה, הסתנן לשטח המדינה יחד עם איתי אנגל, לצורך הכנת כתבה על המורדים הלוחמים נגד משטר אסד. הכתבה נבחרה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים לכתבת הטלוויזיה הטובה של השנה[2].

ביוני 2013 הצטרף לאתר "וואלה! NEWS" בתפקיד הכתב המדיני. ביומו הראשון בתפקיד, נשלח לסקר את המהומות שפרצו בכיכר טקסים באיסטנבול[3].

במרץ 2014 נשלח למלזיה[4], מדינה מוסלמית שלרוב אינה מאפשרת כניסת ישראלים לשטחה, כדי לסקר את היעלמותה של טיסה 370 של מלזיה איירליינס. תוך כדי הסיקור הוא נעצר בידי המשטרה המקומית, ונאלץ לעזוב את המדינה.

בעקבות מבצע צוק איתן עבר תיבון להתגורר בקיבוץ נחל עוז, בסמוך לגבול רצועת עזה. בשנים 2017-2020 שימש ככתב עיתון "הארץ" בוושינגטון. מגיש מאז 2021 את הפודקסט השבועי של "הארץ" בשפה האנגלית.[5]

שמו נקשר במספר הזדמנויות לתיק 4000, בו מואשמים ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיש העסקים שאול אלוביץ' בשוחד. מנכ"ל אתר וואלה, אילן ישועה, סיפר בעדותו בבית המשפט כי רעייתו של אלוביץ', איריס, דרשה לפטר את תיבון מהאתר בשל כתיבתו על נתניהו, וכי תיבון כונה "העצם" בשיחותיו עם איריס אלוביץ'.[6] העיתונאי החוקר גידי וייץ, שחשף את תיק 4000, כתב כי אלוביץ' תיאר את תיבון בהתכתבות עם ישועה כ"איש ללא תקנה".[7] בראיון בשנת 2021 אמר תיבון כי עדותו של אילן ישועה בתיק 4000 'לא הפתיעה אף אחד שעבד בוואלה באותן שנים'[8].

פרסומים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2014 פרסם תיבון, יחד עם העיתונאי האמריקני בן בירנבאום, תחקיר מקיף במגזין "ניו ריפבליק" שסקר את המשא ומתן הישראלי-פלסטיני שניהל דאז מזכיר המדינה ג'ון קרי. כתבתם של תיבון ובירנבאום זכתה בפרס מטעם ה-National Press Club בארצות הברית, המוענק מדי שנה לכתבה מצטיינת בתחום הדיפלומטי. בנוסף, הכתבה הייתה מועמדת לפרס ה-National Magazine Award, הנחשב לפרס היוקרתי ביותר בארצות הברית לעיתונות מגזינית[9]. ברט סטיבנס, הפרשן הבכיר לענייני חוץ של העיתון וול סטריט ג'ורנל, כתב כי הוא ממליץ לנשיא ברק אובמה לקרוא את הכתבה.

בפברואר 2015 פרסם תיבון סדרת כתבות על מצבם של יהודי אוקראינה ברקע מלחמת האזרחים בארצם. בין היתר, הוא דיווח ממחנה פליטים שהקימה הסוכנות היהודית במזרח אוקראינה, שאליו הגיעו מאות יהודים שנמלטו מאזורי הקרבות.

באוקטובר 2015 פרסם תיבון כתבה באתר טיימס אוף ישראל, שבמסגרתה הסביר מדוע החליט לעבור להתגורר בקיבוץ נחל עוז הסמוך לרצועת עזה.

כתבות של תיבון על ישראל פורסמו בכלי תקשורת בולטים בארצות הברית בהם האטלנטיק, הניו יורקר, מגזין "פוריין אפיירס" ואתר "האפינגטון פוסט".

בשנת 2017 פרסם ביוגרפיה בשפה האנגלית של יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס[10]. הספר, אותו פרסם יחד עם הפרשן האמריקאי גראנט ראמלי, יצא בהוצאת Prometheus וזכה לשבחים בעיתונים וול סטריט ג'ורנל[11] וניוזוויק[12].

בדצמבר 2021 ציטט הפרשן הבכיר תומאס פרידמן בפתח טורו בניו-יורק טיימס מאמר של תיבון בנושא פרישת ארצות הברית מהסכם הגרעין עם איראן[13] כדי לטעון שהמהלך גרם נזק ביטחוני לישראל[14].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ PODCAST: Trump's tragedy, Netanyahu's debt and Jewish unity, Haaretz.com (באנגלית)
  2. ^ הכתבה בmako
  3. ^ הידיעה
  4. ^ הידיעה
  5. ^ "'I Hope We Won't Need It': Israel's Doomsday Option Against Iran". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2022-02-28.
  6. ^ אלוביץ' כתב לישועה: הסברתי לנתניהו שהידיעה הוסרה, הוא אמר 'טוב' ועבר לאיראן - וואלה! חדשות, וואלה!, ‏2021-04-07
  7. ^ העדויות בתיק 4000 חושפות את הקשר בינו לבחירות בארה"ב, Haaretz הארץ
  8. ^ "Inside Walla: What It Was Like Being a Journalist for 'Netanyahu's Website'". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2021-10-22.
  9. ^ awards-2015-finalists-announced הידיעה
  10. ^ The Last Palestinian: The Rise and Reign of Mahmoud Abbas, www.amazon.com
  11. ^ Rubenstein, Adam (2017-08-01). "Mahmoud Abbas: Negotiator Turned Autocrat". Wall Street Journal (בAmerican English). ISSN 0099-9660. נבדק ב-2021-12-04.
  12. ^ Book review: The Last Palestinian: The Rise and Reign of Mahmoud Abbas, Newsweek, ‏2017-09-23 (באנגלית)
  13. ^ "Three Years Late, Israelis Finally Hear the Truth About Trump". Haaretz (באנגלית). נבדק ב-2021-12-04.
  14. ^ Friedman, Thomas L. (2021-12-01). "Opinion | Trump's Iran Policy Has Become a Disaster for the U.S. and Israel". The New York Times (בAmerican English). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2021-12-04.