נחמיה ארגוב
 | |
| רב-סרן נחמיה ארגוב, 1 ביוני 1950 | |
| לידה |
21 בדצמבר 1914 ריגה |
|---|---|
| התאבד |
2 בנובמבר 1957 (בגיל 42) תל אביב-יפו, ישראל  |
| תאריך עלייה | 1 בדצמבר 1935 |
| מדינה |
ישראל |
| השתייכות |
 ההגנה צבא הגנה לישראל |
| דרגה |
 אלוף-משנה |
| תפקידים בשירות | |
| קצין ההסברה של ההגנה, שלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה | |
  | |
נחמיה ארגוב (נימויטין) (21 בדצמבר 1914[1] - 2 בנובמבר 1957) היה שלישו הצבאי של דוד בן-גוריון.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ליהושע-חיים וצפורה נימויטין בריגה (כיום בלטביה), אז חלק מן האימפריה הרוסית. אביו נמנה עם מייסדי הגימנסיה העברית "תושיה" בעיר, שימש שם כמורה ומנהל המוסד וכן היה פעיל בתנועת המזרחי. האווירה בביתו הייתה ציונית והוא למד גם עברית. ארגוב חבר בנעוריו לתנועת הציונית "השומר הצעיר - נצ"ח" וסיים את לימודיו התיכוניים ב"תושיה". בדצמבר 1935[1] עלה ארגוב לארץ ישראל.
בארץ הצטרף להגנה והיה בין מייסדי קיבוץ עין גב. הוא עזב את הקיבוץ ב-1940 ועבר לחיפה, שם שימש כקצין ההסברה של ההגנה בעיר ולאחר מכן התמנה לשלישו של מפקד-העיר. בהמשך שימש כשלישו של ראש המטה הכללי של ההגנה, יעקב דורי וכן של ישראל גלילי ויצחק שדה. אחיו דוד שרד את השואה ועלה ארצה לאחר תום מלחמת העולם השנייה.
בדצמבר 1947 עבר דוד בן-גוריון לגור בתל אביב. ה"הגנה" הפקידה עליו משמר של אנשי פלמ"ח ובראשם עמד ארגוב, שעבד במטה ההגנה ב"בית האדום" ומונה כעבור מספר חודשים לשלישו.[2] עם קום המדינה התמנה לשלישו הצבאי ובינואר 1950 נתמנה למזכירו הצבאי, בדרגות סגן-אלוף ולאחר מכן אלוף-משנה. ארגוב נמנה עם מקורביו של בן-גוריון. בתחילת 1952 עבר ארגוב קורס מפקדי גדודים וחטיבות ובתחילת 1955 סיים קורס צניחה. בתקופה בה שהה בן-גוריון בשדה בוקר, החל מדצמבר 1953, לא שימש ארגוב בתפקידו. עם שובו של בן-גוריון לתפקיד ראש הממשלה בפברואר 1955, שב ארגוב לתפקידו.[3]
ב-2 בנובמבר 1957, בדרכו מתל אביב לירושלים, פגע ארגוב במכוניתו בסביבות רמלה ברוכב אופניים, דוד קדוש, נשוי ואב לארבעה ילדים. ארגוב הכניס את קדוש הפצוע למכוניתו ונסע לבית החולים, שם הביעו הרופאים ספקות אם יוכלו להציל את חייו.[3] במשטרה סיפר ארגוב כי עקיצת דבורה בעינו גרמה לו לסטות ולפגוע ברוכב האופניים. בעקבות האירוע, שם ארגוב בן ה-43 קץ לחייו באותו היום בביתו, ביריית אקדח ברקתו. את גופתו גילה עוזר קצין הביטחון של המשרד, שנשלח לחפש אותו בביתו. לאחר מכן הוזעק למקום ידידו שמעון פרס.[3] ארגוב נטמן בבית העלמין הצבאי קריית שאול.[4][5]
ארגוב השאיר על שולחנו שני מכתבים, אחד עבור חבריו ואחד עבור בן-גוריון.[6] במכתב לחבריו, ביקש את סליחתם של הקורבן ומשפחתו וציווה להם את כל כספו, משום ש"גם אם דוד קדוש יחיה, מי יודע אם יוכל להמשיך לדאוג למשפחתו".[3] קדוש שרד את התאונה וכעבור זמן החלים מפצעיו, אולם הוא ומשפחתו סירבו לקחת את הירושה. ארגוב סבל מדיכאון או מרה שחורה כבר זמן מה לפני התקרית, בעקבות אהבה נכזבת. יש הקושרים את התאבדותו לצערו בעקבות אירוע השלכת הרימון בכנסת שהתרחש ימים מספר קודם לכן בכנסת ובו נפצעו קל בן-גוריון וחברי כנסת נוספים. מחשש לבריאותו של בן-גוריון הסתירו את דבר מותו של ארגוב. העיתונים באותם ימים הדפיסו מהדורה מצונזרת מיוחדת שהתעלמה ממותו הטרגי של ארגוב, ואשר הופצה במתכונת זו רק בבית החולים, כדי שבן-גוריון לא יבחין.[7] ב-5 בנובמבר בישר לו משה דיין את הבשורה המרה. כעבור שבועיים עמד בן-גוריון דום לזכרו על דוכן הנואמים של הכנסת.[3]
הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מועדון לצעירי מפא"י בחולון
- "יד נחמיה" בכפר בלום, שכלל חדר עיון, אולם ספורט, בריכת שחיה ומגרש טניס
- במלאת שנה למותו הוציאו מכריו קובץ זיכרון שכלל פרקי יומן ודברי הערכה
- נתן אלתרמן, מותו של נחמיה, דבר, 8 בנובמבר 1957 - שיר לזכרו במסגרת הטור השביעי
- שמעון פרס קרא לבנו הצעיר נחמיה - חמי פרס על שמו של ארגוב
ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון פרס, לך עם האנשים: שבעה דיוקנאות. ירושלים: עידנים, 1978.
- נחמיה ארגוב דברים לזכרו ומשלו, הוצאת ידידים 1959, באדיבות אתר ספרים בוקספר
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
תיק בקשתו לאזרחות ארץ ישראלית - Argov Nehemya (formerly Nemoitins Nechemijs), באתר ארכיון המדינה
- קורות החיים של נחמיה ארגוב, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
- דוד תדהר (עורך), "אלוף משנה נחמיה ארגוב (נימויטין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3553
- אלוף משנה נחמיה ארגוב, דבר, 4 בנובמבר 1957, המשך
- אלי אשכנזי, בן גוריון על לבון: "באיזו רשות שלח 13 איש מהמסורים לטבח?", באתר וואלה!, 12 במאי 2015
- ירון דרוקמן, העוזר של בן גוריון וההתאבדות שהסעירה את ישראל, באתר ynet, 31 באוקטובר 2015
- נתי גבאי, התאבדותו של האיש שאהב את דוד בן גוריון, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 25 ביולי 2022
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ארכיון המדינה, תיק בקשתו לאזרחות ארץ ישראלית - Argov Nehemya (formerly Nemoitins Nechemijs), באתר ארכיון המדינה
- ^ מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ב, פרק ב, עמ' 676.
- ^ 1 2 3 4 5 מיכאל בר-זוהר, בן-גוריון, כרך ג, פרק יג, עמ' 1427–1430.
- ^ הקבר של נחמיה ארגוב בבית הקברות הצבאי קריית שאול, באתר BillionGraves
- ^ נחמיה ארגוב באתר GRAVEZ
- ^ צילום מכתבו של ארגוב לבן-גוריון, בבלוג של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
- ^ ישראל 50 בעמוד על שנת 1957
| המזכיר הצבאי של ראש הממשלה | |
|---|---|
|