נשק גרעיני בארצות הברית
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 |
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
| נשק גרעיני |
|---|
|
| רקע |
| היסטוריה • מלחמה • מרוץ החימוש • תוכן / ניסויים • השפעות • ארסנל • ריגול • התפשטות הנשק |
| סוגי פצצות |
| פצצה מלוכלכת • נייטרון • ביקוע גרעיני • מימן • ילד קטן • איש שמן • פצצת הצאר • פצצה מומלחת |
| מדינות שמחזיקות בנשק גרעיני או שהחזיקו בו בעבר |
|
תוכנית הגרעין הראשונה של ארצות הברית הייתה פרויקט מנהטן. התוכנית בוצעה בתקופת מלחמת העולם השנייה (באותה תקופה גם גרמניה הנאצית ניסתה לפתח נשק גרעיני). יכולת ביקוע האטום התגלתה במעבדתם של אוטו האן ופריץ שטרסמן בברלין, אך ארצות הברית הייתה הראשונה לממש גילוי זה ולהגיע לכדי ייצור פצצות גרעין. במסגרת פרויקט מנהטן יוצרו שתי פצצות האטום היחידות בהיסטוריה האנושית שהופעלו בזמן מלחמה, "איש שמן" ו"ילד קטן".
ב-1952 הגיעה ארצות הברית לרמה טכנולוגית אשר אפשרה ייצור פצצת מימן. ב-1 בנובמבר אותה שנה בוצע הניסוי הראשון בפצצה מסוג זה, שפותחה על ידי אדוארד טלר ושותפיו. הניסוי, "קיסוס מייק", בוצע באטול אנווטאק באיי מרשל.
ארצות הברית אומנם חתמה על אמנת NPT למניעת הפצת נשק גרעיני, אך גם לפי האמנה מותר לה להחזיק נשק גרעיני כיוון שהחזיקה בו לפני כתיבת האמנה. בין השנים 1940 ל-1996 השקיעה ארצות הברית 8.89 טריליון דולר[דרוש מקור] בתוכנית הגרעין שלה כולל פיתוח פלטפורמות (מטוסים, טילים ומתחמי פיתוח), מרכזי פיקוד ובקרה, תחזוקה, ניהול הפסולת הגרעינית ועלויות מנהליות. לפי ההערכות, מאז 1945 ייצרה ארצות הברית יותר מ-70,000 ראשי נפץ גרעיניים, יותר מאשר כל שאר מדינות העולם יחדיו. ברית המועצות/רוסיה ייצרה, מאז 1949, כ-55,000 ראשי נפץ גרעיניים וצרפת כ-1,100 מאז 1960. הממלכה המאוחדת ייצרה כ-852[דרוש מקור] ראשי נפץ גרעיניים מאז 1952, הרפובליקה העממית של סין כ-650[דרוש מקור] מאז 1964 וכל שאר מדינות העולם ייצרו קרוב ל-500 ראשי נפץ גרעיניים.[דרוש מקור]
לפי הערכות משנת 2016, ארצות הברית מחזיקה כיום בכ-4,500 ראשי נפץ גרעיניים ובמתחמים רבים לשם פיתוחם ועיצובם. רבים מהמתקנים ששימשו את ארצות הברית בפרויקט הגרעין שלה במהלך המלחמה הקרה הושבתו. רוסיה מחזיקה כיום גם היא ב-4,500 ראשי נפץ גרעיניים.
בשנת 2019 נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ החליט על תוכנית מודרניזציה של כל סוגי הנשק הגרעיני[1].
בשנת 2021 חשפה מחלקת המדינה, כי נכון לספטמבר 2020 היו לארצות הברית 3,750 ראשי נפץ גרעיניים במלאי צבאי[2].
ניסויים גרעיניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסוי הראשון בפצצה גרעינית, ניסוי טריניטי (Trinity), התרחש ב־16 ביולי 1945 והוגדר כהצלחה. כמות האנרגיה שהשתחררה בניסוי הייתה שקולה כנגד פיצוץ 21,000 טונות של TNT (21 קילוטון TNT). למחרת, נפגש הנשיא טרומן עם וינסטון צ'רצ'יל ועם יוסיף סטלין, בוועידת פוטסדאם, וסיפר להם כי יש בידי ארצות הברית נשק חסר-תקדים.
ב-1 בנובמבר 1952 בוצע הניסוי הראשון בפצצת מימן, שפותחה על ידי אדוארד טלר ושותפיו.
אתר הניסויים נבדה הוקם ב-11 בינואר 1951 והפך לשדה הניסויים העיקרי של נשק גרעיני אמריקאי בעוצמה של 500 עד 1,000 קילוטון. מאז הקמתו נערכו בו 928 ניסויים גרעיניים.
עד נובמבר 1962 רוב הניסויים בראשי נפץ גרעיניים שביצעה ארצות הברית היו מעל פני האדמה. אחרי חתימתה על האמנה למניעת ניסויים בנשק גרעיני היא העבירה את כל ניסוייה אל מתחת לפני האדמה[3].
עד פברואר 2006 הוצרכה ארצות הברית לשלם 1.2 מיליארד דולר פיצויים לאזרחי ארצות הברית שנפגעו בריאותית כתוצאה מתוכנית הגרעין האמריקנית. עד 1998 שולמו כ-759 מיליון דולר לאיי מרשל כפיצוי לחשיפת אזרחיה לניסויים הגרעיניים שביצעה ארצות הברית באיים.
אמצעי שיגור
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לשיגור הנשק הגרעיני ליעדו פיתחה ארצות הברית אמצעי שיגור אחדים[4]:
- פצצות המושלכות ממטוסים וטילי אוויר-קרקע. מפציצים עיקריים ששימשו למטרה זו הם בואינג B-29 סופרפורטרס (ששימש להטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי) B-52 סטרטופורטרס, קונבאייר B-58 הסלר, B-1 לנסר, B-2 ספיריט.
- טילים בליסטיים המשוגרים מבסיסים קרקעיים: אטלס D, טיטן 1, טיטן 2, LGM-30 מיניטמן.
- טילים בליסטיים המשוגרים מצוללות: פולאריס, טריידנט.
מרכזי פיקוד
[עריכת קוד מקור | עריכה]פיקוד האוויר האסטרטגי היה ענף של חיל האוויר האמריקני שהיה אחראי על חלק גדול מארסנל הנשק הגרעיני של ארצות הברית, החל מהטילים הבליסטיים עד המפציצים אשר נשאו נשק גרעיני ומטוסי התדלוק שתידלקו אותם באוויר. כמו כן היה אחראי על התקפות גרעיניות בשטחי ברית המועצות במקרה של מלחמה. הפיקוד הוקם ב-21 במרץ 1946. ב-1992, לאחר נפילת מסך הברזל והתמוטטות ברית המועצות, נסגר הפיקוד רשמית וכל משאביו ובסיסיו הוכפפו לחיל האוויר האמריקני. מעט מכלי הנשק הגרעיניים הועברו לחיל הים האמריקני. בהמשך אוחדו המפקדות השונות תחת הפיקוד האסטרטגי של ארצות הברית, שהוקם ב-1992. המפקדה שלו ממוקמת בבסיס חיל האוויר אופט מערבית לאומהה, נברסקה. באוקטובר 2002 הוא התמזג עם פיקוד החלל של ארצות הברית.
פיקוד התקיפה הגלובלית של חיל האוויר של ארצות הברית אחראי על כל המפציצים האסטרטגיים בעלי יכולות נשיאת נשק גרעיני ועל הטילים הבליסטים הבין-יבשתיים. במהלך 2009 התמקמה מפקדתו הראשית בבסיס ברקסדייל בלואיזיאנה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניו יורק טיימס, ארה"ב שקלה שימוש בנשק גרעיני נגד סין ב–1958, באתר הארץ, 25 במאי 2021
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ U.S. Nuclear Modernization Programs | Arms Control Association, www.armscontrol.org
- ^ טראמפ הסתיר, ביידן חשף: לארה"ב 3,750 פצצות גרעין, באתר ynet, 6 באוקטובר 2021
- ^ Nina Tannenwald, The nuclear taboo : the United States and the non-use of nuclear weapons since 1945, Cambridge: Cambridge University Press, 2007, ISBN 978-0-521-81886-5
- ^ James N. Gibson, Nuclear weapons of the United States : an illustrated history, Atglen, PA: Schiffer Pub, 1996, ISBN 0-7643-0063-6
