לדלג לתוכן

צבא בולגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבא בולגריה
מדינה בולגריהבולגריה בולגריה
תקופת הפעילות 1908–הווה (כ־116 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מטה סופיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגות
המפקד העליון נשיא הרפובליקה עריכת הנתון בוויקינתונים
ראש הצבא רומן ראדב (המפקד העליון)
אדמירל אמיל אפטימוב (ראש המטה הכללי)
שר ההגנה דרגומיר זקוב
כוח אדם
גיל הגיוס 18
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 3,258,822 (2010)[1]
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה 2,658,571 (2010)[1]
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס 65,519 (2010)[1]
כוחות פעילים 34,975
כוחות מילואים 302,500
תקציב
תקציב שנתי 1.19 מיליארד דולר אמריקני (2009)
אחוזי תמ"ג 1.46% (2012)[1]
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
טנקי T-72 בולגריים במהלך אימון
רונדל של חיל האוויר הבולגרי הנוכחי
דגל הצי הבולגרי

צבא בולגריהבולגרית: Българска армия) הוא שמם של הכוחות המזוינים של בולגריה. נשיא בולגריה הוא מפקדו העליון של הצבא ומשרד ההגנה הבולגרי אחראי פוליטית על התנהלותו. הצבא בנוי משלוש זרועות מרכזיות: זרועהאוויר, הים והיבשה. ניתן להתגייס לצבא החל מגיל 18 ועד גיל 49.בשנת 2008 שירתו בצבא הבולגרי 34,000 חיילים סדירים ו-302,000 כוחות מילואים. ב-2009 עמד תקציב הביטחון הבולגרי על 1.19 מיליארדי דולר, המהווים 1.98 אחוזים מהתוצר המקומי הגולמי בבולגריה.

בולגריה חברה באופן רשמי בנאט"ו מאז 29 במרץ 2004, ובין 2003 ל-2008 השתתפו 485 חיילים בולגרים במלחמת עיראק, בהמשך נשלחו גם 608 חיילים בולגריים לכוח הסיוע הביטחוני הבינלאומי המוצב באפגניסטן. בתקופת המלחמה הקרה שירתו בצבא הבולגרי כ-150,000 חיילים סדירים, אך לאחר קריסת השלטון הקומוניסטי החל תהליך הדרגתי של צמצום מספר החיילים. בולגריה סגרה גם את כוח הטילים הבליסטיים וצי הצוללות שלה, ולפי תכנוני הממשל הבולגרי צפויים ב-2014 לשרת בצבא 27,000 חיילים סדירים, מתוכם 14,310 בצבא היבשה, 6,750 בחיל האוויר, 3,510 בצי הבולגרי ו-2,420 במטה הכללי.

חג הצבא הבולגרי (אנ') או "יום ג'ורג' הקדוש" הוא חג לאומי בבולגריה שנחגג מדי שנה ב-6 במאי לכבודו של צבא בולגריה. ביום זה נערכים מצעדים צבאיים וטקסים חגיגיים בליווי זיקוקים ברחבי המדינה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא בולגריה המודרני הוקם ב-22 ביולי 1878 על ידי 12 יחידות צבא בולגריות שלחמו במלחמה העות'מאנית-רוסית באותה שנה. בשנת 1883 הצבא אורגן מחדש, וחולק לארבע חטיבות חיל רגלים וחטיבת פרשים אחת.

צבא בולגריה לחם במספר מלחמות שהתחוללו באזור לאורך השנים, כמו מלחמת בולגריה-סרביה, מלחמת הבלקן הראשונה ומלחמת הבלקן השנייה.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם הראשונה

ממלכת בולגריה השתתפה במלחמת העולם הראשונה לצד מעצמות המרכז, במשך התקופה שבין 15 באוקטובר 1915, כאשר המדינה הכריזה מלחמה על סרביה, לבין ה-29 בספטמבר 1918, אז חתמה על הסכם שביתת הנשק של סלוניקי, שנערך בינה לבין מעצמות הברית. בעקבות מלחמות הבלקן, דעתה של בולגריה הייתה נגד רוסיה ומעצמות המערב, כשהללו לא עזרו לבולגרים במלחמה באף דבר. ממשלתו של ואסיל רדוסלאבוב יישרה קו עם גרמניה ואוסטריה-הונגריה, למרות שפירוש הדבר היה גם להיות בעל ברית של העות'מאנים, שהיו האויב המסורתי של בולגריה. עם זאת, בנקודת זמן זו כבר לא היו לבולגריה לא תביעות נגד העות'מאנים, ואילו סרביה, יוון ורומניה (בנות ברית של בריטניה וצרפת) נתפסו על ידי הבולגרים כשייכות להם.

ב-1915 הבטיחה גרמניה להחזיר את הגבולות על פי חוזה סן סטפנו ובולגריה, שצבאה היה הגדול ביותר בבלקן, הכריזה מלחמה על סרביה באוקטובר של אותה שנה. במהלך המלחמה הראתה בולגריה בצורה ברורה את יכולותיה הצבאיות הגבוהות. קרב דויראן השני, עליו פיקד הגנרל הבולגרי ולדימיר ואזוב, הנחית מכה קשה על הצבא הבריטי שהיה עליון מספרית, אשר ספג כ־12,000 אבדות לעומת כ-2,000 בלבד בצד הבולגרי. שנה לאחר מכן, במהלך הקרב השלישי על דויראן, בריטניה, בתמיכת יוון, שוב ספגה תבוסה משפילה, ואיבדה 3,155 חיילים מול כ-500 בצד הבולגרי. גם המוניטין של הצבא הצרפתי נפגע קשות בלחימה מול בולגריה, כשהקרב על החומה האדומה הנחיל תבוסה מוחלטת לכוחות הצרפתיים, שאיבדו כ-5,700 הרוגים מתוך כ-6,000 בסך הכל. 261 החיילים הצרפתים ששרדו נפלו בשבי לידי החיילים הבולגרים.

בזמן שבולגריה נחלה ניצחונות כה בולטים, גרמניה מצדה הייתה קרובה לתבוסה, מה שעלול לגרום לכך שבולגריה תישאר ללא בעלת בריתה החזקה ביותר. המהפכה הרוסית של פברואר 1917 השפיעה מאוד בבולגריה, והפיצה סנטימנט אנטי-מלחמתי ואנטי-מונרכיסטי בקרב החיילים ובערים. ביוני התפטרה ממשלתו של רדוסלאבוב. ב-1919 בולגריה פרשה באופן רשמי מהמלחמה עם חתימתה על הסכם נוילי-סור-סיין.

הצבא בין מלחמות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסכם נוילי-סור-סיין היווה מכה קשה לצבא בולגריה, כאשר על פי ההסכם, בין היתר, נשללה מהמדינה הזכות לארגן צבא המבוסס על גיוס חובה. מספר המשרתים בצבא המקצועי הוגבל ל-20,000 איש, כולל 10,000 כוחות פנימיים ו-3,000 משמר הגבול. הצטיידות הצבא בטנקים, צוללות, מפציצים וארטילריה כבדה נאסרה בתכלית האיסור, אך בולגריה הצליחה לעקוף חלק מהאיסורים הללו. למרות ההגבלות הקשות, ערב מלחמת העולם השנייה הצבא הבולגריהיה מאומן ומצויד היטב. הצבא הבולגרי הורחב משמעותית החל משנת 1935.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – בולגריה במלחמת העולם השנייה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכריזה ממשלת בולגריה בראשותו של ראש הממשלה בוגדאן פילוב על עמדה נייטרלית. בולגריה ציפתה להישאר בעמדה זו עד תום המלחמה, אך בה בעת גם קיוותה להישגים טריטוריאליים ללא שפיכות דמים, במיוחד בארצות בהן יש אוכלוסייה בולגרית משמעותית שנכבשה על ידי מדינות שכנות במלחמת הבלקן השנייה ומלחמת העולם הראשונה. עם זאת, היה ברור כי המיקום הגאופוליטי המרכזי של בולגריה בבלקן יוביל בהכרח ללחץ חיצוני חזק מצד שני הצדדים במלחמה. לטורקיה היה הסכם אי-התקפה עם בולגריה. ב-7 בספטמבר 1940 הצליחה בולגריה לנהל משא ומתן על שיקום דוברוחה הדרומית בהסכם קראיובה (ראה פרס וינה השני), אזור שהיה חלק מרומניה מאז 1913. התאוששות זו של השטח חיזקה את התקוות לפתרונם של בעיות טריטוריאליות אחרות ללא מעורבות ישירה במלחמה. למרות כל זאת, ב-1941 בולגריה הצטרפה למדינות הציר, כאשר כוחות גרמניים שהיו בדרכם לפלוש ליוגוסלביה ויוון, הגיעו לגבולותיה של בולגריה ודרשו אישור לעבור בשטחה.

ב-1 במרץ 1941 חתמה בולגריה על ההסכם התלת-צדדי עם מדינות הציר, ובכך הצטרפה רשמית לברית זו. לאחר תקופה קצרה של חוסר פעולה, פתח צבא בולגריה במבצע נגד יוגוסלביה ויוון, שמטרתו הייתה לכבוש לחלוטין את אזור מקדוניה ולהגיע לחופי הים האגאי, מטרה שהוכתרה בהצלחה. למרות שבולגריה לא שלחה כוחות לתמוך בפלישה הגרמנית לברית המועצות במבצע ברברוסה, הצי שלה היה מעורב במספר קרבות עם צי הים השחור הסובייטי, שתקף את הספנות הבולגרית. מלבד זאת, הכוחות המזוינים הבולגריים שהיו בשטחי הבלקן נלחמו בקבוצות התנגדות שונות. ממשלת בולגריה הכריזה באופן סמלי מלחמה על בריטניה וארצות הברית לקראת סוף 1941, מה שהביא להפצצת סופיה וערים בולגריות אחרות על ידי מטוסי בעלות הברית.

כמה פעילים קומוניסטים הצליחו להקים תנועת גרילה, בראשותה של המפלגה הקומוניסטית הבולגרית המחתרתית. תנועת התנגדות בשם Otechestven front ("חזית מולדת", בבולגרית: Отечествен фронт) הוקמה באוגוסט 1942 על ידי המפלגה הקומוניסטית, תנועת זבנו ומספר מפלגות נוספות במטרה להתנגד לממשלה הנבחרת, לאחר שמספר ניצחונות של בעלות הברית הצביעו על כך שהציר הולך להפסיד במלחמה. בשנת 1943 מת בפתאומיות מלך בולגריה בוריס השלישי. בקיץ 1944, לאחר שריסק את ההגנה הנאצית סביב יאשי וקישינב, התקרב הצבא הסובייטי לאזור הבלקן ולבולגריה. ב-23 באוגוסט 1944 פרשה רומניה ממדינות הציר, הכריזה מלחמה על גרמניה ואפשרה לכוחות הסובייטיים לחצות את שטחה כדי להגיע לבולגריה. ב-26 באוגוסט קיבלה חזית המולדת את ההחלטה להוביל מרד מזוין נגד הממשלה, שהוביל למינוי ממשלה חדשה ב-2 בספטמבר. התמיכה בממשלה נמנעה על ידי חזית המולדת, מאחר שהיא הורכבה מגורמים פרו-נאציים בניסיון נואש להחזיק בשלטון. ב-5 בספטמבר 1944 הכריזה ברית המועצות מלחמה על בולגריה ופלשה למדינה. ב-8 בספטמבר 1944 הצטרף הצבא הבולגרי לברית המועצות במלחמתה נגד גרמניה הנאצית.

המלחמה הקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר הצבא האדום פלש לבולגריה ב-1944 והקים בה ממשלה קומוניסטית, נאלץ צבא בולגריה להתארגן מחדש במהירות לפי המודל הסובייטי, ושמו שונה ל"צבא העם הבולגרי" (Bohlgarska Narodna Armija, BNA). עד מהרה סיפקה מוסקבה לבולגריה טנקי T-34 ו-85, תותחי SU-100, מטוסי תקיפה Il-2 ומערכות נשק חדשות אחרות. מכיוון שבולגריה הייתה מדינת לוויין סובייטית, היא הייתה חלק מהגוש המזרחי ונכנסה לברית ורשה כאחד ממייסדיה. בשלב זה הצבא גדל ליותר מ-200,000 חיילים ועוד מאות אלפי חיילי מילואים. השירות הצבאי היה חובה. קו הגנה מיוחד, המכונה 'קו ההגנה קראלי מרקו', נבנה לאורך כל הגבול עם טורקיה. הוא היה מבוצר בכבדות בקירות בטון ובצריחים של טנקי T-34, פנצר III ופנצר IV.

הצבא היה מעורב במספר התכתשויות גבול מ-1948 עד 1952, והדף כמה התקפות יווניות, והשתתף גם בדיכוי אירועי האביב של פראג. בתקופת שלטונו של תאודור ז'יבקוב, הוקם מתחם צבאי-תעשייתי משמעותי, שייצר כלי רכב משוריינים, ארטילריה מתנייעת, נשק קל ותחמושת, וכן מנועי מטוסים וחלקי חילוף. בולגריה סיפקה נשק וידע צבאי לאלג'יריה, תימן, לוב, עיראק, ניקרגואה, מצרים וסוריה. סיוע הצבאי ורפואי סופק גם לקוריאה הצפונית ולצפון וייטנאם בשנות ה-50 וה-60. בשנות ה-70 חיל האוויר היה בשיא כוחו, והחזיק במלאי של כ-500 מטוסי קרב מודרניים. האימונים בצבא העם הבולגרי היו מעולים אפילו בסטנדרטים סובייטיים; עם זאת, הוא מעולם לא נתפס ככוח מרכזי במסגרת ברית ורשה. ב-1989, כשהמלחמה הקרה הגיעה לסיומה, מנה הצבא (על כלל כוחות היבשה, האוויר והים) כ-120,000 איש, רובם חיילים סדירים. בנוסף, היו כמה שירותים, שאמנם היו מחוץ לתחום השיפוט של משרד ההגנה בימי שגרה, אך עדיין נחשבו לחלק מהכוחות המזוינים. אלה היו בראש ובראשונה חיילי העבודה (כוחות הבנייה), המיליציה העממית (כוחות המשטרה של המדינה, שנפלו בסמכות משרד הפנים, אבל המשרד עצמו היה מבנה צבאי) וחשוב מכך, חיילי הפנים שלו, חיילי הגבול - שבתקופות שונות נפלו תחת פיקוח של משרד הביטחון או משרד הפנים - שירות ההגנה האזרחית, חיילי האותות (תקשורת ממשלתית) וחיילי התחבורה (בעיקר תחזוקת תשתיות רכבת), שהיו שני שירותים נפרדים תחת רשות הדואר ומשרד התקשורת. המספר של צבא העם הבולגרי עם כל השירותים הללו הגיע למעל 325,000 חיילים.

1990-הווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם קריסת ברית ורשה וסיום המלחמה הקרה, בולגריה כבר לא יכלה עוד להחזיק בצבא כה עצום. צמצום מהיר של כוח אדם וציוד פעיל היה אמור להתבצע במקביל להתאמת האינטרסים האסטרטגיים מחדש. ב-1990 היו לבולגריה יותר מ-2,400 טנקים, 2,000 כלי רכב משוריינים, 2,500 מערכות ארטילריה בקליבר גדול, כ-300 מטוסי קרב ומפציצים, 100 מטוסי אימון, יותר מ-40 מסוקי קרב ו-40 מסוקי תובלה, 6 ספינות טילים מהירות, 2 פריגטות, 5 קורבטות, 6 ספינות טורפדו, 9 ספינות סיור, 30 שולות מוקשים ו-21 ספינות תובלה. בשל המשבר הכלכלי שפגע ברוב מדינות הגוש המזרחי לשעבר, לא ניתן היה לבצע רפורמה מתמדת בצבא; חלק גדול מהציוד התקלקל וחלקו הוברח ונמכר לשוק השחור הבינלאומי. תשלומים לא נאותים, מחסור בדלק ובחלקי חילוף ופירוקן של יחידות רבות בעלות יכולת הובילו לירידה כללית במוכנות הלחימה, במורל ובמשמעת בצבא.

לאחר התאוששות חלקית ממשבר שנות ה-90, הצבא הבולגרי הפך לחלק מנאט"ו. עוד לפני כן, שלחה בולגריה 485 חיילים לעיראק (2003–2008) במלחמת עיראק, ושמרה על כוח חזק של 608 איש באפגניסטן במסגרת ISAF.בנוסף, לבולגריה היה ארסנל טילים משמעותי, עם 67 טילים SCUD-B 50 ו-24 טילים בליסטיים SS-23. בשנת 2002 פירקה בולגריה את כוח הטילים שלה למרות מחאות כלל ארציות, ופירקה את רכיב הצוללות שלה.

ארגון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטה ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפקדת הכוחות המזוינים הבולגריים נמצאים בסופיה, שם יושב רוב מטה ההגנה. עד לא מזמן המוסד הצבאי העליון היה המטה הכללי, והקצין הצבאי הבכיר ביותר היה ראש המטה הכללי. לאחר יישום הרפורמה הצבאית האחרונה, הפך המטה הכללי למחלקה במשרד הביטחון ונוצר צורך לשנות את שמה כדי להתאים למצב החדש. מסיבה זו הפך ה-GS לשעבר ל"מטה ההגנה", והמפקד הצבאי העליון הפך לראש ההגנה. ראש ההגנה כיום הוא האדמירל אמיל אפטימוב.

מטה ההגנה ממונה על הפיקוד המבצעי של הצבא הבולגרי על שלושת הזרועות העיקריות שלו. הסגנים המכהנים במטה ההגנה כיום הם סגן אדמירל פטר פטרוב, גנרל אטנאס זפריאנוב וגנרל דימיטר זכטינוב.

הדרגות הבכירות בצבא בולגריה

התיקון האחרון בדרגות, שפורסם בעיתון המדינה ב-2 בדצמבר 2022:

משרד ההגנה

  • ראש ההגנה – גנרל / אדמירל
  • סגן ראש ההגנה – סגן-אלוף / סגן-אדמירל
  • סגן ראש ההגנה - סגן-גנרל / סגן-אדמירל (עד 1 באוקטובר 2014 - רב-אלוף)
  • מטה ההגנה
    • מנהל מטה ההגנה – רב-אלוף / אחורי אדמירל (הוקם ב-6 במאי 2018, הרמטכ"ל בפועל של ה-BAF)
    • מנהל מנהלת "מבצעים והדרכה" – חטיבה כללית / אדמירל שייטת
    • מנהל מנהלת "לוגיסטיקה" – חטיבה כללית / אדמירל שייטת
    • מנהל מנהלת "תכנון אסטרטגי" – חטיבה כללית / אדמירל שייטת
    • מנהל מנהלת "מערכות תקשורת ומידע" – חטיבה כללית / אדמירל שייטת
    • מנהל מנהלת "מדיניות הגנה ותכנון" (הוקמה ב-1 בינואר 2019) – חטיבה כללית / אדמירל המשט
  • פיקוד הכוחות המשותפים
    • מפקד, פיקוד הכוחות המשותפים – אלוף / אדמירל עורפי (עד 31 באוגוסט 2021 סגן אלוף / סגן אדמירל)
    • סגן מפקד פיקוד הכוחות המשותפים - אלוף חטיבה / אדמירל שייטת (עד 31 באוגוסט 2021 אלוף / אח"י)
    • הרמטכ"ל, פיקוד הכוחות המשותפים – אלוף חטיבה / אדמירל שייטת
    • כוחות היבשה
    • מפקד, זרוע היבשה – אלוף
    • סגן מפקד זרוע היבשה – אלוף חטיבה
    • הרמטכ"ל, זרוע היבשה – אלוף חטיבה
    • מפקד חטיבה ממוכנת 2 – אלוף חטיבה
    • מפקד חטיבה ממוכנת 61 – אלוף חטיבה
  • חיל האוויר
    • מפקד חילות האוויר – אלוף
    • סגן מפקד חילות האוויר – אלוף חטיבה
    • מפקד, בסיס אוויר 3 – אלוף חטיבה
    • מפקד, בסיס אוויר 24 – אלוף חטיבה
  • חיל הים
    • מפקד, כוחות חיל הים – אדמירל
    • סגן מפקד כוחות חיל הים – אדמירל המשט
    • מפקד, ספינות לחימה ותמיכה Ftilla – אדמירל המשט
  • פיקוד משותף של הכוחות המיוחדים
    • מפקד, פיקוד הכוחות המיוחדים המשותפים – אלוף
  • פיקוד תמיכה לוגיסטית (הוקמה ב-1 בספטמבר 2021)
    • מפקד, פיקוד תמיכה לוגיסטי – אלוף חטיבה
  • תמיכה בתקשורת ומידע ופיקוד הגנת סייבר
    • מפקד, תמיכה בתקשורת ומידע או פיקוד הגנת הסייבר – אלוף חטיבה
  • שירות המשטרה הצבאית, הכפוף ישירות לשר ההגנה
    • מנהל שירות המשטרה הצבאית – חטיבה אלוף / אדמירל שייטת
  • שירות המודיעין הצבאי, הכפוף ישירות לשר ההגנה
    • מנהל, שירות המודיעין הצבאי - גנרל חטיבה / משט אדמירל, או עובד מדינה בדרגה זהה
  • מוסדות חינוך צבאיים, הכפופים ישירות לשר ההגנה
    • ראש האקדמיה הצבאית " ג'ורג'י סטויקוב רקובסקי " – מייג'ור-גנרל / אחורי אדמירל
    • ראש האקדמיה לרפואה צבאית ושירות הרפואה של הצבא – אלוף / אדמירל
    • ראש האוניברסיטה הצבאית הלאומית " וסיל לבסקי " – חטיבה כללית
    • ראש בית הספר הגבוה לחיל האוויר " גיאורגי בנקובסקי " (הוקם מחדש ב-1 בינואר 2020) - אלוף החטיבה
    • ראש בית הספר הימי הגבוה " ניקולה יונקוב ואפטסרוב " – אדמירל המשט
  • תפקידים נוספים במשרד ההגנה
    • יועץ צבאי לענייני ביטחון צבאי למפקד העליון (נשיא בולגריה) – מייג'ור-גנרל
    • נציג צבאי של ראש ההגנה ב'וועדה הצבאית של נאט"ו' וב'וועדה הצבאית של האיחוד האירופי' - לוטננט-גנרל / סגן-אדמירל
    • ראש המנהלת לשיתוף פעולה וביטחון אזורי בוועדה הצבאית של נאט"ו - אלוף / אדמירל עורפי
    • נציג צבאי לאומי במטה העליון של נאט"ו-מעצמות הברית באירופה - מייג'ור-גנרל / אדמירל עורפי
    • סגן מפקד הקורפוס הניתן לפריסה מהירה של נאט"ו - יוון (סלוניקי) - מייג'ור-גנרל / אדמירל עורפי
    • סגן הרמטכ"ל למבצעים, בחיל הרב לאומי דרום מזרח שבסיביו, רומניה - גנרל חטיבה

בנוסף לתפקידים הנ"ל, ישנ תפקידי דרג כללי בשירות המודיעין הלאומי ובשירות אבטחה של מטה ההגנה הלאומי (שירות שומרי ראש לבעלי תפקידים גבוהים וביקור נכבדים). שירותים אלו נחשבים אמנם לחלק מהכוחות המזוינים של בולגריה, אך כפופים ישירות לנשיא בולגריה ואינם נמצאים תחת שיפוטו של מטה ההגנה.

  • שירות המודיעין הלאומי
    • עם הפיכתו של שירות המודיעין הלאומי לסוכנות הממלכתית למודיעין נמחקו מהרשימה תפקידי המנהל, שירות המודיעין הלאומי (אלוף / אח"י) וסגן המנהל, שירות המודיעין הלאומי (מח"ט / אדמירל המשט). התפקידים החדשים שהוקמו הם תפקידים אזרחיים של יו"ר וסגן ויו"ר הסוכנות הממלכתית למודיעין.
  • שירות הגנה סגור לאומי
    • מנהל שירות מיגון סגור לאומי - אלוף / אדמירל
    • סגן מנהל שירות מיגון צמוד ארצי - חטיבה אלוף / אדמירל משט

עם הקמת הסוכנות הממלכתית לביטחון לאומי - SANS (בבולגרית: Darzhavna Agentsiya za Natsionalna Sigurnost - DANS, Държавна агенция за национална сигурност - ДАНС) עברו חלק מאנשי הביטחון של הרשות הצבאית שלה. לפני כן ההיבטים הביטחוניים של הכוחות המזוינים טופלו על ידי ארגון מאוחד תחת המטה הכללי - "השירות הצבאי לביטחון ומשטרה צבאית". לאחר הקמת SANS השירות פוצל, כאשר אנשי המודיעין הנגדי הצבאי נכנסו למבנה החדש שהוקם ואנשי המשטרה הצבאית נשארו תחת כפיפות משרד הביטחון. בעוד שמבחינה טכנית משרתים אזרחיים אינם חלק מהכוחות המזוינים, אנשי המודיעין הנגדי הצבאי של הסוכנות הממלכתית לביטחון לאומי שומרים על דרגותיהם הצבאיות.

משרד ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארגון של משרד ההגנה כולל:

  • שר ההגנה
  • 3 סגני שר ההגנה
  • קבינט מדיני
  • שר ההגנה הקבוע (עובד המדינה הבכיר במשרד)
  • פִּקוּחַ
  • מינהל כללי
    • מנהלת ניהול ותמיכה במידע.
    • מנהלת יחסי ציבור ופרוטוקול.
    • מנהלת הכספים.
  • מינהל מיוחד
    • המנהלת הראשית לתשתיות ההגנה.
    • מנהלת מדיניות ותכנון ההגנה.
    • מנהלת תכנון, תכנות ותקצוב.
    • מנהלת פעילות משפטית הגנה.
    • מנהלת ניהול משאבי אנוש בביטחון.
    • מנהלת הוראות הציבור של ההגנה.
    • מנהלת מדיניות חימוש.
    • מנהלת מדיניות סוציאלית וחינוך צבאי-פטריוטי.
  • מנהלת אבטחת מידע.
  • מנהלת ביקורת פנימית.
  • יחידת בקרה פיננסית ובדיקת אחריות משמעותית.
  • עובד מדינה הממונה על הגנת מידע אישי
  • ראש ההגנה - הקצין הבכיר ביותר
    • סגן ראש ההגנה (סגן-גנרל / סגן-אדמירל)
    • סגן ראש ההגנה (סגן-גנרל / סגן-אדמירל)
    • מנהל מטה ההגנה (רב-אלוף / אחורי אדמירל, מטה ההגנה הוא יורשו של המטה הכללי ולפיכך המנהל הוא ראש המטה של צבא בולגריה)
      • מנהלת "פעולות והדרכה".
      • מנהלת לוגיסטיקה.
      • מנהלת תכנון אסטרטגי.
      • מנהלת מערכות תקשורת ומידע.
      • מנהלת מדיניות ותכנון הגנה.
    • מפקדת הפיקוד של הצבא הבולגרי

ארגונים הכפופים ישירות למשרד ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגונים הכפופים ישירות למשרד ההגנה כוללים:

  • שירות המודיעין של ההגנה שבסופיה (בפיקודו של מייג'ור-גנרל/ אדמירל עורפי)
    • מְנַהֵל
    • דִירֶקטוֹרִיוֹן
    • אגף המידע
    • חטיבת הניתוח
    • חטיבת אספקת משאבים
  • שירות המשטרה הצבאית, שמטהו בסופיה (בפיקודו של גנרל חטיבה / אדמירל משט)
    • פיקוד המשטרה הצבאית
    • פלוגה מבצעית של המשטרה הצבאית
    • שירות המשטרה הצבאית האזורית בסופיה
    • שירות המשטרה הצבאית האזורית בפלובדיב
    • שירות המשטרה הצבאית האזורית בפלבן
    • שירות המשטרה הצבאית האזורית בוארנה
    • שירות המשטרה הצבאית האזורית בסליבן
    • מרכז לוגיסטיקה והדרכה של המשטרה הצבאית, סופיה
  • שירות גאוגרפי צבאי
    • מטה MGS
    • מרכז תמיכה במידע גאוגרפי
    • מצפה גיאודזי (מצפה GPS)
    • מרכז גאוגרפי צבאי
    • יחידת אבטחת מידע
    • בקרה פיננסית
  • יחידת המשמר הלאומי, סופיה (בפיקודו של קולונל)
    • מַטֶה
    • גדוד משמר 1
    • גדוד משמר מעורב 2
    • הלהקה הצבאית - נציגת יחידת המשמר הלאומי
    • להקת המחול - נציגת הצבא
    • מרכז הכשרת שומרים
    • חברת תמיכה לוגיסטית
  • האקדמיה הצבאית לרפואה, סופיה (בפיקודו של מייג'ור-גנרל / אדמירל-עורף)
    • ראש ה-MMA, ראש ה-MATH - סופיה והמנתח הכללי של הכוחות המזוינים של בולגריה
    • סגן הממונה על פעילויות האבחון והטיפול רפואי
    • סגן ראש החינוך והפעילויות המדעיות
    • סגן ראש התמיכה הרפואית של יחידות צבאיות ונציגויות הצבא בחו"ל
    • בית החולים Multiprofile Active Treatment בסופיה
    • בית החולים Multiprofile Active Treatment (המכונה באופן לא רשמי בית החולים הימי) בוארנה
    • בית החולים Multiprofile Active Treatment בפלובדיב
    • בית החולים Multiprofile Active Treatment בסליבן
    • Multiprofile Active Treatment Hospital - פלבן
    • מעקב טיפול ארוך טווח ושיקום בית חולים "ג'ורג' הקדוש המנצח" - פומורי
    • מעקב טיפול ארוך טווח ושיקום בית חולים "קלרויה" - היסר
    • מעקב בית חולים טיפול ושיקום ארוך טווח - בנקיה
    • כוח תגובה מהיר רפואי צבאי (יחידת סיוע לאסון ומשברים)
    • מרכז בריאות פסיכולוגית ומניעה
    • מרכז מדעי ויישומי למומחיות רפואית צבאית ורפואה תעופה ויבשה
    • מרכז מדעי ויישומי לאפידמיולוגיה והיגיינה צבאית
  • האקדמיה הצבאית " גיאורגי סטויקוב רקובסקי ", סופיה (בפיקודו של מייג'ור-גנרל / אדמירל-עורף)
    • פקודה
      • מפקד האקדמיה הצבאית
      • סגן ראש מחקר ופעילויות מדעיות
      • סגן ראש לפעילות אדמיניסטרטיבית ולוגיסטיקה
    • יחידות אדמיניסטרטיביות
      • מחלקת תמיכה אדמיניסטרטיבית
      • מחלקת לוגיסטיקה
      • מחלקת לימוד ופעילויות מדעיות
      • המחלקה הפיננסית
      • מגזר פעילויות ספריות והוצאה לאור
      • יחסי ציבור, פעילויות בינלאומיות ומגזר פרוטוקולים
    • יחידות הדרכה
      • המכללה לביטחון לאומי ולהגנה
      • מכללת סגל הפיקוד
      • מגזר פעולות שמירת שלום והדמיות ממוחשבות
      • החוג ללימודי שפות זרות
    • מכון המחקר הביטחוני של פרספקטיבה
  • האוניברסיטה הצבאית הלאומית " וסיל לבסקי ", וליקו טרנובו (בפיקודו של גנרל בריגדה)
    • מחלקת חינוך משולבת לנשק, וליקו טרנובו
    • מחלקת חינוך ארטילריה ומערכות תקשורת, שומן
    • בית ספר למש"ק, וליקו טרנובו
    • מחלקת חינוך לשפות זרות ומערכות מחשב, שומן
  • בית הספר הגבוה של חיל האוויר " גיאורגי בנקובסקי ", דולנה מיטרופליה (בפיקודו של גנרל חטיבה, פקולטה זמנית של ה-NMU, הוחזר לתפקידו ב-20 בינואר 2020)
  • בית הספר הימי הגבוה " ניקולה יונקוב ופטסרוב ", ורנה (בפיקודו של אדמירל משט)
    • ראש בית הספר הגבוה לקציני ים
    • סגן ראש מינהל ולוגיסטיקה
    • סגן ראש מחלקת לימודים ופעילויות מדע
    • מחלקת ניווט
    • מחלקת הנדסה
    • מחלקת הסמכה לתואר שני
    • מכללת קצינים תחתונים מקצועית
  • המכון הביטחוני "פרופ' צווטן לזרוב", סופיה
    • המכון הביטחוני הוא מינהלת המחקר והפיתוח של משרד הבריאות. הוא כולל את:
    • מחלקת ניהול וניהול פיננסי
    • מחלקת תקינה, איכות והסמכה צבאית
    • מחלקת פיתוח חימוש, ציוד וחומרים
    • מחלקת בדיקות ובקרה של חימוש, ציוד וחומרים
    • מחלקת פיתוח מערכות C4I
  • מגרש הוכחה להערכה טכנית של ארטילריה מרכזית, סטארה זגורה
  • המשרד המרכזי של המחוז הצבאי, סופיה
  • שירות הפיקוד של משרד הביטחון, סופיה
    • שירות הדברות הינו מוסד הממונה על ניהול נדל"ן, הובלה, שירותי ספרייה, פרסום תיעוד ותמיכה בתקשורת להנהלה המרכזית של משרד הבריאות, תמיכה בהסעות לאנשי משרד הבריאות המיידי, מידע מסווג, קריפטוגרפיה ואבטחה היקפית להנהלת משרד הבריאות. מבנים.
    • מְנַהֵל
    • סגן מנהל
    • יועץ משפטי ראשי
    • מבקר פיננסי
    • המחלקה האדמיניסטרטיבית
    • המחלקה הפיננסית
    • מחלקת עסקים
    • מחלקת תמיכה בתחבורה
    • מחלקת תמיכה
    • מחלקת התמיכה של CIS
    • המרכז הטכני לאבטחת מידע של הצבא
  • הסוכנות המבצעת למועדונים צבאיים ופעילויות פנאי, סופיה
  • המוזיאון הלאומי להיסטוריה צבאית, סופיה

פיקוד הכוחות המשותפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקוד המבצעי המשותף (Съвместно оперативно командване ( СОК)) הוקם ב-15 באוקטובר 2004 עם המטה בסופיה. המדינה הפכה לחברה בנאט"ו באותה שנה וארגון מחדש זה נעשה כדי לייעל את הכוחות המזוינים הבולגריים לשיטות נאט"ו. התכנון והביצוע של המבצע הצבאי הועברו ממפקדות השירות המזוין בהתאמה לארגון משותף.

בשנת 2010 השלים משרד הביטחון מחקר מעמיק של מדיניות הביטחון והוציא ספר לבן, או ספר לבן על הביטחון, הקורא לשינוי גדול במבנה כוחות ההגנה. ב-1 ביולי 2011 אורגן הפיקוד המבצעי המשותף לפיקוד הכוחות המשותפים (Съвместно командване на силите ( СКС)) לפי המסמך הצבא של הרפובליקה של בולגריה צריך לכלול שתי חטיבות ממוכנות, ארבעה רגימנטים (לוגיסטיקה, הנדסה, ארטילריה), SpecOps), ארבעה גדודים (סיור, ממוכן, NBC, מבצעים פסיכולוגיים) בצבא היבשה; שני בסיסי אוויר, בסיס הגנה אווירית SAM ובסיס אימונים של חיל האוויר בחיל האוויר; ובסיס ימי אחד המורכב משני נמלי בית בחיל הים. ישנם שבעה מערכי רמת חטיבה, ביניהם שתי החטיבות הממוכנות וחטיבת הכוחות המיוחדים של הצבא, שני בסיסי האוויר של חיל האוויר, הבסיס הימי והחטיבה הלוגיסטית של ה-JOC.

ב-1 בספטמבר 2021 אורגנו מחדש פיקוד הכוחות המשותפים בהתאם למפעל הפיתוח לכוחות המזוינים עד 2026 (План за развитие на Въоръжените сили до 2026 г.), שנקבעה בפעולה בהחלטת 3/05 של הממשלה. 2021. החטיבה הלוגיסטית ויחידות בקרת התנועה של ה-JFC הקימו את פיקוד התמיכה הלוגיסטית. מאז מונה לפיקוד הכוחות המשותפים שבע יחידות הכפופות לו ישירות:

  • מרכז פיקוד צבאי
  • מרכז מידע מודיעיני תפעולי
  • המרכז לניטור ובקרה של סביבה רדיולוגית, כימית, ביולוגית ואקולוגית
  • מערכת תקשורת ומידע ניידת
  • ארכיון מבצעי של הצבא הבולגרי
  • מטווח האימונים של הכוחות המשותפים "נובו סלו"
  • מתחם הלימוד הצבאי הלאומי "צ'רליצה"
  • קבוצת תמיכה ותחזוקה של ה-JFC

עם כניסת מבנה הכוח החדש של הכוחות המזוינים הבולגריים, הפיקודים של שלושה שירותים מזוינים של הצבא הבולגרי - כוחות היבשה, האוויר והים אחראים על יצירת כוחות מוכנים ללחימה, המועברים תחת הפיקוד המבצעי. השליטה ב-JFC.

  • פיקוד זרוע היבשה
  • פיקוד חיל הים
  • פיקוד חיל האוויר

לפי המבנה הקודם הם היו כפופים ל-JFC.

יחידות הלוגיסטיקה של ה-JFC אורגנו מחדש לפיקוד התמיכה הלוגיסטית שהוקמה לאחרונה (Командване за логистична поддръжка ( КЛП)):

  • פיקוד תמיכה לוגיסטית, סופיה
    • חטיבה לוגיסטית
      • מטה החטיבה
      • גדוד התחבורה הראשון, סופיה
      • גדוד תובלה 2, בורגס
      • בסיס אספקה מרכזי, נגושבו
      • בסיסי תיקון ותחזוקה
      • מחסנים, מתקני אחסון ויחידות בדיקה טכנית
    • מטה בקרת תנועה

חטיבת האותות ה-62 הקודמת בגורנה מלינה הייתה אחראית לתחזוקת קווי הקשר הצבאיים הגבוהים. לצד תפקידיו של גדוד האותות בפרבר סוהודול בסופיה, היו לחטיבה לפחות שלושה גדודים מפוזרים לתקשורת ממשלתית, כמו גדוד האותות ה-75 (לובץ'), גדוד האותות ה-65 (נובה זגורה) ולפחות אחד. גדוד אותות לא ידוע נוסף במסיף הרי רילה - פירין. היורשים המודרניים של חטיבת האותות ה-62 הם מערכת התקשורת והמידע הנייחת (Стационарна Комуникационна Информационна Система ( СКИС)) של צוות ההגנה והמטלות הבאות של ההגנה וה-SIGINT (שממלאת גם את משימתו של ההגנה ושל ההגנה) מערכת התקשורת והמידע הניידת (Мобилна Комуникационна Информационна Система ( МКИС)) של פיקוד הכוחות המשותפים.

ב-1 בספטמבר 2021 מערכת התקשורת והמידע הנייחת, שהייתה כפופה ישירות לשר הביטחון, הפכה לפיקוד התמיכה והגנת הסייבר (Командване за комуникационно-информационна покидр О) ).

  • תמיכה בתקשורת ומידע ופיקוד הגנת סייבר, סופיה
    • מרכז תקשורת ומידע
    • מרכז תמיכה בתקשורת ממשלתית,
    • מרכזים תפעוליים
    • הנדסה ומרכז התאוששות CIS
    • רשת תקשורת נייחת

פיקוד מבצעים מיוחדים משותפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חטיבה 68 של הכוחות המיוחדים הודחה מה-ORBAT של זרוע היבשה ב-1 בפברואר 2017, והפכה למעשה לשירות הקרבי הרביעי במדינה. אולם בניגוד לכוחות היבשה, האוויר והים של בולגריה, הוא נפל מחוץ למבנה הפיקוד של הכוחות המשותפים, לאחר שהוקצה ישירות בסמכותו של ראש ההגנה. החטיבה הפכה ל-JSOC, נכנסה לתוקף ב-1 בנובמבר 2019 ומפקדה, חטיבה אלוף יבור מטייב, הועלה לדרגת אלוף כראש הפיקוד החדש.

  • פיקוד מבצעים מיוחדים משותף, פלובדיב
    • מטה פיקוד וגדוד פיקוד
    • קבוצת הכוחות המיוחדים ה-68 (מיועדת לכבוד בסיס ההכשרה ה-68 לשעבר של Para-Recon, פלובדיב)
    • קבוצת הכוחות המיוחדים ה-86 (מיועדת לכבוד בסיס ההכשרה ה-86 לשעבר של פארא-רקון, מוסצ'בו)
    • קבוצת הכוחות המיוחדים הראשונה (קבוצת המבצעים המיוחדת החדשה ביותר, מוצבת בבנקיה)
    • קבוצת הכוחות המיוחדים השלישית
    • מרכז הדרכה ותמיכה לחימה
    • גדוד תמיכה לוגיסטית
    • נקודה רפואית

כוח אדם וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2014, סך כל המשרתים בצבא בולגריה היה כ-37,100 איש, מתוכם 30,400 (80.1%) אנשי צבא פעילים ו-8,100 (11.9%) הם משרתים אזרחיים. צבא היבשה הוא הענף הגדול ביותר, עם כ-18,000 איש המשרתים בו. בהתפלגות לאחוזים, 53% מכלל אנשי הצבא נמצאים בזרוע היבשה, 25% בחיל האוויר, 13% בחיל הים ו-9% בפיקוד הכוחות המשותפים. ההוצאה השנתית לחייל מסתכמת ב-30,000 לב (כ-15,000 אירו).

בצבא הבולגרי, בניגוד לצבאות רבים מהגוש הסובייטי לשעבר, בעיות משמעת ומורל אינן שכיחות. בתקופה הקומוניסטית נהנו אנשי הצבא מפריבילגיות חברתיות נרחבות. לאחר נפילת הקומוניזם והמעבר של בולגריה לכלכלת שוק, השכר ירד מאוד. במשך כמעט עשור ההטבות הסוציאליות כמעט שלא היו קיימות, וחלקן שוחזרו רק לאחרונה. ניקולאי צוונב, שר ההגנה בשנים 20052009, נקט צעדים כדי לספק לאנשי הצבא ולמשפחותיהם זכויות יתר בשירותי בריאות וחינוך, ושיפור תנאי החיים.

החינוך הצבאי בבולגריה ניתן באוניברסיטאות צבאיות ובאקדמיות. עקב קיצוץ בהוצאות ובכוח אדם, חלק מהאוניברסיטאות פורקו והקמפוסים שלהן נכללו בפקולטות של מוסדות חינוך אחרים וגדולים יותר. המוסדות הגדולים ביותר לחינוך צבאי בבולגריה הם:

  • האוניברסיטה הצבאית הלאומית ואסיל לבסקי
  • מכללת רקובסקי להגנה ומטה
  • האקדמיה הימית של ניקולה ופטסרוב
  • אקדמיה לרפואה צבאית – אקדמיה צבאית מעורבת/מוסד חולים

אימונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות היבשה עורכים אימונים צבאיים נרחבים לאורך כל השנה, בתנאים שונים. תרגילי שיתוף פעולה עם ארצות הברית מתרחשים לעיתים קרובות, והסדרה האחרונה שבהם נערכה בשנת 2008. התרגיל האחרון בהיקף מלא של בולגריה המדמה פלישה למדינה נערך בשנת 2009. הוא נערך במטווח קורן, וכלל כ-1,700 חיילים בליווי טנקים, ATGMs, מטוסי תקיפה, רובי AA וכלי רכב משוריינים. כישורי הלחימה של חיילים בודדים התגלו כבעלי רמה גבוהה מאוד, בדומה לאלו של כוחות צבא ארצות הברית.

עד השנים האחרונות חיל האוויר סבל מעט ממחסור בדלק, שנפתר בשנת 2008. טייסי הקרב עורכים טיסות במשך כל השנה. בגלל קשיים כלכליים לטייסי קרב יש כ-60 שעות טיסה בלבד בשנה, רק שליש מהנורמה הארצית של 180 שעות.

גם לחיל הים יש בעיות של מחסור בדלק, אבל האימונים הצבאיים עדיין מתקיימים ביעילות. המבצע האחרון של חיל הים בחו"ל היה לאורך חופי לוב במסגרת מבצע מגן מאוחד.

תקציב[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר קריסת ברית ורשה איבדה בולגריה את היכולת לרכוש דלק זול וחלפים לצבאה. חלק גדול מכ-2,000 טנקי ה-T-55 שלה התקלקל, ובסופו של דבר כמעט כולם נגרטו או נמכרו למדינות אחרות. בתחילת שנות ה-90 התקציב היה כה קטן, עד שחיילי הקבע קיבלו משכורות בשווי סמלי בלבד. ההוצאות הצבאיות גדלו בהדרגה, במיוחד בשנים האחרונות. נכון לשנת 2005, תקציב ההגנה עמד על לא יותר מ-400 מיליון דולר, ובשנת 2009 כבר עלה על 1.3 מיליארד דולר - עלייה של כמעט פי שלושה בתוך ארבע שנים. למרות הצמיחה הזו, הצבא עדיין לא מקבל מספיק תקציב לפיתוח והצטיידות בכלים מודרניים. דוגמה לתכנון גרוע של התקציב, היא רכישה בקנה מידה גדול של מטוסי תובלה, בעוד שלחיל האוויר יש צורך חמור דווקא במטוסי קרב חדשים. הרכש המתוכנן של 2–4 קורבטות מסוג Gowind בוטל. נכון לשנת 2009, ההוצאות הצבאיות היו כ-1.98% מהתמ"ג, ובשנת 2010 התקציב עמד על 1.3% בלבד, עקב המשבר הכלכלי הבינלאומי שהתרחש באותה תקופה.

כוחות היבשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמר ראשי: כוחות היבשה הבולגריים

כוחות היבשה מחולקים לכוחות פריסה וכוחות מילואים. תפקידיהם העיקריים כוללים הרתעה, הגנה, תמיכה בשלום, ניהול משברים, משימות הומניטריות והצלה, כמו גם תפקידים חברתיים באוכלוסייה הבולגרית. הכוחות הפעילים בכוחות היבשה מונים כ-18,000 איש, וחיילי המילואים מונים כ-13,000.

הציוד של כוחות היבשה גדול יחסית מבחינת כמות, אך רובו אינו מבצעי, ומתוכנן להיגרט, או להימכר למדינות אחרות. לבולגריה מאגר צבאי של כ-5,000,000 כלי נשק קל, עם דגמים החל מאקדחי מכונות MP 40 מתקופת מלחמת העולם השנייה ועד רובי סער מודרניים מסוג Steyr AUG,AK-74,HK MP5,HK416 ו-AR-M12F.

יחידת המשמר הלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמר הלאומי של בולגריה, שנוסד ב-1879, הוא היורש של השומרים האישיים של קניאז אלכסנדר הראשון. ב-12 ביולי של אותה שנה, ליוו השומרים את הקניאז הבולגרי בפעם הראשונה; היום נחגג החג הרשמי של המשמר הלאומי ב-12 ביולי. במהלך השנים התפתח מבנה השומרים, ועבר משיירה לטייסת, לגדוד ובהמשך לשנת 1942 לדיוויזיה. כיום היא כוללת יחידות צבאיות לתפקידי הצדעה ותזמורת כלי נשיפה.

בשנת 2001 הוגדרה יחידת המשמר הלאומי כיחידה צבאית רשמית של צבא בולגריה, ואחד מסמלי סמכות המדינה, לצד הדגל, הסמל וההמנון הלאומי. זהו מערך שכפוף ישירות לשר ההגנה, ולמרות שמשפטית הוא חלק מהכוחות המזוינים, בפועל הוא עצמאי לחלוטין ממטה ההגנה.

נתוני כוח אדם וציוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח אדם 36,112
טנקי קרב ראשיים <100 T-72 M2
כלי רכב משוריינים כבדים (IFVs ו־APCs) <1000 (BMP-23/A, BMP-1 P; BTR-60PB-MD1, MT-LB, MT-LBu)
כלי רכב משוריינים קלים <500 M1117 Guardian/Commando Select (7/10), BRDM-2 (<50), M1114 Humvees (50+),

חתול חול (<25), G-class (<300)

כלי ארטילריה מעל 100 מ"מ (לא כולל מרגמה) <100 (BM-21, RM-70, 2S1, D-20)
SAMs 84 – SA-10 גרמבל (10), SA-5 גמון (10), SA-6 Gainful (20),

SA-8 Gecko (24), SA-13 Gopher (20)

מערכות ATGM AT-3 Sagger, AT-4 Spigot, AT-5 Spandrel,

AT-6 Spiral, AT-7 Saxhorn, BRDM-2 Konkurs (24 כלי רכב)

MANPADS SA-7 Grail, SA-14 Gremlin, SA-16 Gimlet, SA-18 Grouse
SS-21 חרפושית 8 טלפונים

הצי הבולגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצי הבולגרי היה באופן מסורתי הזרוע הקטנה ביותר של הצבא הבולגרי. הצי הוקם כמעט במקביל להקמת צבא היבשה בשנת 1879, בתחילה היה מורכב הצי ממספר סירות על נהר הדנובה. לבולגריה קו חוף קטן יחסית של כ-354 קילומטרים לים השחור - ומאחר שכך לוחמה ימית איננה בראש סדר העדיפויות של המדינה.

לאחר השפל ב-1990, חיל הים הוזנח במידה רבה וכמעט ולא קיבל תקציב. לא בוצעו פרויקטים למודרניזציה עד 2005, אז נרכשה מבלגיה פריגטה מסוג ויילינגן (F912 Wandelaar). עד 2009 רכשה בולגריה שתי פריגטות נוספות מאותו סוג. השם הראשון שבהם שונה ל-41 Drazki שהשתתף במספר מבצעים ותרגילים, ובראשם הסיירת הימית של UNIFIL לאורך חופי לבנון ב-2006, ומבצע "מאמץ אקטיבי". היא גם השתתפה באכיפת המצור הימי נגד משטרו של מועמר קדאפי מול חופי לוב מ-2011 עד 2012.

מספר הכלים בצי אופייני לצי קטן כמוהו, ומורכב ברובו מכלי שיט רב-תכליתיים קלים - ארבע פריגטות, שלוש קורבטות, חמש ספינות שולות מוקשים, שלוש ספינות טילים מהירות ושתי נחתות. ציוד נוסף כולל גדוד טילי הגנה חופי חמוש בטילי P-15 טרמיט שעבר שינוי מקומי, סוללת ארטילריה חופית, בסיס אווירי של מסוקים ימיים ויחידת כוחות מיוחדים ימיים.

שני הבסיסים העיקריים של הצי הבולגרי נמצאים בערי הנמל וארנה ובורגס.

חיל האוויר הבולגרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור האחרון בולגריה ניסתה לארגן מחדש את צבאה בכללותו, ובמיוחד הקוקדש מאמץ לשמירה על כשירות המטוסים הרוסיים המזדקנים. מטוסי התקיפה והיירוט העיקריים של חיל האוויר הבולגרי כיום הם בעיקר מטוסי מיג-29 וסוחוי Su-25 מתוצרת ברית המועצות. כ-15 ממטוסי המיג-29 עברו שיפורים והתאמות על מנת לעמוד בתקני נאט"ו.

בשנת 2006 חתמה ממשלת בולגריה על חוזה עם חברת Alenia Aeronautica לאספקת חמישה מטוסי תובלה מסוג ספרטן C-27J, שיחליפו את האנטונוב An-24 וה-26-An הקיימים שיוצרו בברית המועצות. מאוחר יותר החוזה שונה לאספקת שלושה מטוסים בלבד. המטוס הראשון הגיע ב-2007 והמסירה הסופית הייתה אמורה להיות במרץ 2009. בשנת 2005 נרכשו מסוקי תובלה מודרניים אירופאיים, מהם סופקו לבולגריה 12 מסוקי יורוקופטר קוגר (שמונה מסוקי תובלה וארבעה מסוקי חילוץ וחיפוש). ב-2016 הגיעו שלושה מסוקי Eurocopter AS565 Panther עבור הצי הבולגרי.

יחידות חיל האוויר כוללות טייסות קרב, טייסות מסוקי סער, מטוסי מודיעין, טייסות תחבורה, צוותי הגנה וסיוע, צוותי המערך הטכני, צוותי מערך התקשורת, מערך התמיכה הרדיו-טכני ומערכי הלוגיסטיקה והרפואה.

משרד ההגנה הבולגרי הודיע על תוכניותיו להחליף את מטוסי ה-MiG-29 במטוסי F-16V חדשים עד 2025–2026.

מלאי מטוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב כלי הטיס הצבאיים של בולגריה נמצאים בשימוש חיל האוויר, למעט מספר מסוקים בשירות הצי. מלאי המטוסים של חיל האוויר מונה פחות מ-50 מטוסים ומסוקים. מטוסים מערביים החלו להיכנס לצי רק לאחרונה, ומהווים חלק קטן מכלל מטוסי החיל. רוב מטוסי חיל האוויר אינם שמישים, ישנים או לא פעילים.

שיתוף פעולה עם ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתקנים הצבאיים המשותפים הבולגריים-אמריקאים הוקמו בהסכם שיתוף פעולה ביטחוני שנחתם על ידי ארצות הברית ובולגריה באפריל 2006. ההסכם מאפשר לכוחות ארצות הברית לערוך אימונים במספר בסיסים בבולגריה, שנמצאים בשליטת בולגריה. לפי ההסכם, לא יותר יכולים לשהות יותר מ-2,500 אנשי צבא ארצות הברית בבסיסים הצבאיים המשותפים.

מגזין Foreign Policy כולל את בסיס האוויר בזמר שבבולגריה כאחד מששת המתקנים החשובים ביותר מחוץ לארצות הברית שנמצאים בשימוש חיל האוויר האמריקני.

פריסות במדינות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם בתקופת השלטון הקומוניסטי וגם לאחר מכן, בולגריה שלחה כוחות למשימות בינלאומיות במדינות שונות. הטבלה שלהלן מפרטת את הפריסה הצבאית הבולגרית במדינות זרות. המשימות הפעילות מודגשות:

מדינה מבצע\ייעוד אִרגוּן שנים כוח אדם נפגעים
ג'מהיריה הערבית הלובית הרפובליקה העממית של בולגריה ? בסך הכל 9,000 יועצים צבאיים ולא צבאיים
ניקרגואה מהפכת ניקרגואה הרפובליקה העממית של בולגריה שנות ה-80 מספר לא ידוע של מדריכים צבאיים
קמבודיה שמירת השלום UNTAC 1992–1993 850 חיילים

34 משקיפים צבאיים 11 משטרה צבאית 10 קצינים

11
אנגולה תצפית צבאית UNOMA 1995–2000 48 משקיפים צבאיים
טג'יקיסטן תצפית צבאית UNMOT 1995–2000 27 משקיפים צבאיים
בוסניה והרצגובינה שמירת שלום (EUFOR Althea) SFOR / EUFOR 1997-הווה 140 -
קרואטיה הוצאת מוקשים OSCE 1999–2001 לא ידוע
אתיופיה / אריתריאה שמירת השלום UNMEE 2001–2004 11 משקיפים צבאיים
קוסובו בנייה / שמירת שלום UNMIK ו־KFOR 2000-הווה 10
הרפובליקה של מקדוניה הומניטרי (בניית מטבחי שדה ובית חולים) 1999–2003 ?
אפגניסטן ביטחון פנים / אנטי טרור ISAF 2001–2021 767 -
ליבריה שמירת השלום UNMIL 2003–2018 2 -
עִירַאק מלחמת עיראק כוח רב לאומי - עיראק 2003–2008 485 13
גאורגיה שמירת השלום EUMM ג'ורג'יה 2008-הווה 12 -
עִירַאק משימת אימון משימת ההדרכה של נאט"ו - עיראק 2009-דצמבר 2011 - -
לוב מבצע מגן מאוחד 27 באפריל 2011 - 3 ביוני 2011 160 משקיפים צבאיים, כולל קבוצה של 12 קומנדו מיוחדים ימיים עם הפריגטה דרזקי
סומליה אנטי פיראטי ATALANTA / מגן אוקיינוס 2012-הווה 3

תוכניות מודרניזציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 באפריל 2024 אישרה ממשלת בולגריה את "תוכנית להשקעות בביטחון עד 2032". התכנית אמורה להציג טכנולוגיות חדשות עבור הצבא, ולפצות על 30 שנה של חוסר מודרניזציה וציוד חדש. התוכנית כוללת רכישות של:

  • משוריינים חדשים לגדודים ממוכנים בצבא היבשה. (בוצע כבר בדמות רכבי הסטרייקר שהוזמנו בדצמבר 2023)
  • מכ"מים תלת-ממדיים חדשים של AESA עבור חיל האוויר. (התהליך כמעט כמעט הגיע לסיומו ב-אפריל 2024)
  • כלי טיס קרביים בלתי מאוישים עבור חיל האוויר הבולגרי.
  • טילי חוף-נגד ספינות חדשים לצי הבולגרי.
  • מערכות תקשורת ומידע עבור מטה אוגדה של פיקוד אוגדה רב לאומי.
  • טילי קרקע-אוויר חדשים לטווח בינוני עד ארוך, עבור חיל האוויר הבולגרי.
  • מערכות הגנה אווירית חדשות לצבא היבשה הבולגרי. (SHORAD)
  • מערכת רקטות שיגור מרובה HIMARS חדשה עם ניידות מוגברת עבור כוחות היבשה.
  • תותחי הוביצר חדשים 155 מ"מ לצבא היבשה הבולגרי.
  • מסוקי תקיפה חדשים עבור חיל האוויר הבולגרי.
  • ציידי מוקשים חדשים עבור הצי הבולגרי.
  • פיתוח יכולות להתגבר על מכשולים יבשים ומכשולי מים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צבא בולגריה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 CIA World Factbook: Bulgaria, updated June 23, 2014.


ערך זה הוא קצרמר בנושא בולגריה ובנושא צבא. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.