ראש (להקה)

**ראש**
מקום הקמה	טורונטו
מוקד פעילות	טורונטו, אונטריו, קנדה
תקופת הפעילות	1968–2018 (כ־50 שנה)
סוגה	הארד רוק, רוק מתקדם, הבי מטאל, גל חדש
חברת תקליטים	Moon, Mercury, Anthem, Athlantic
	האתר הרשמי
	פרופיל ב-IMDb
חברים לשעבר
	ג'ון ראטסי; ג'ף ג'ונס; ניל פירט; גדי לי; אלכס לייפסן

המונח "Rush" מפנה לכאן. לערך העוסק באלבומה הראשון של הלהקה, ראו Rush (אלבום).

ראש (באנגלית: Rush) הייתה להקת רוק קנדית שהוקמה באוגוסט 1968 בטורונטו, קנדה. ההרכב האחרון, במתכונתו כ"פאוור טריו", כלל את הבסיסט, הקלידן והסולן גדי לי, את הגיטריסט אלכס לייפסן, ואת המתופף וכותב המילים, ניל פירט.

בין השנים 1968–1974 השתתף בלהקה גם ג'ון ראטסי, אך ההצלחה הגיעה רק לאחר שהוחלף ראטסי במתופף ניל פירט ביולי 1974, שבועיים לפני שפתחה הלהקה בסיבוב ההופעות הראשון שלה בארצות הברית.

לאחר צאת אלבומה הראשון, אשר נקרא "Rush", על שם הלהקה, התפרסמה ראש ברחבי קנדה בעיקר בזכות וירטואזיות חברי הלהקה, והיצירות המסובכות אשר כתבו. שירי הלהקה באותה התקופה נכתבו בעיקר על ידי המתופף, ניל פירט, אשר כתיבתו עסקה בעיקר במדע בדיוני, בפנטזיה ובפילוסופיה ליברטריאנית. פירט גם כתב על נושאים הומניטריים ואמוציונליים.

מוזיקלית, סגנונה של ראש התפתח במהלך השנים. אלבומם הראשון היה מושפע ממוזיקת בלוז והבי מטאל, מאוחר יותר החלה הלהקה לשלב בין מוזיקת הארד רוק, לרוק מתקדם. בתקופה מסוימת אופיינה המוזיקה של ראש בנגינת סינתיסייזרים, ולאחרונה, גם ברוק מודרני. ראש השפיעו על מגוון אמנים, ביניהם מטאליקה, הסמאשינג פאמפקינס ופרימוס. בז'אנר הפרוגרסיב מטאל, השפיעה ראש על הלהקות דרים ת'יאטר וסימפוני אקס.

ראש זכתה במספר פרסי ג'ונו, ונכנסה להיכל התהילה של המוזיקה הקנדית בשנת 1994.

במהלך הקריירות שלהם, נחשבו חברי ראש לנגנים וירטואזים בתחומם, וזכו בפרסים ממשאלים אשר נערכו על ידי מגזיני מוזיקה שונים. כלהקה, זכתה ראש בכ-24 אלבומי זהב, ב-14 אלבומי פלטינה (3 מולטי - פלטינות). נתונים סטטיסטיים אלו העמידו את ראש במקום החמישי, מאחורי הביטלס, הרולינג סטונז, קיס ואירוסמית' כלהקת הרוק אשר מכרה הכי הרבה אלבומי זהב ופלטינה. ראש גם מדורגת במקום ה-78 בארצות הברית, במכירת אלבומים לפי ה-RIAA, כאשר מכרה 25 מיליון עותקים. על אף שבתוצאות הכלל-עולמיות, לא הוחשבה ראש על ידי גופי דירוג מקצועיים. ההשערה היא, שראש מכרה כ-40 מיליון עותקים.

ב-2008, קידמה הלהקה את אלבומה ה-19, Snakes & Arrows, בסיבוב הופעות עולמי, אשר התחיל בפוארטו ריקו ב-11 באפריל, והסתיים באטלנטה, ב-22 ביולי.

ב-7 בספטמבר 2012 יצאה הלהקה לקדם את אלבומה האחרון, Clockwork Angels, בסיבוב הופעות עולמי. רשימת השירים בסיבוב הופעות זה כוללת 8 שירים מתוך Clockwork Angels החדש ושירים מתקופת הסינטיסייזרים (שנות ה-80) של הלהקה.

בשנת 2018 הודיעה הלהקה על הפסקת פעילותה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות (1968 - 1974)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההרכב המקורי של ראש הוקם באוגוסט 1968 בעיירה ווילאודל, אשר בטורונטו, אונטריו, על ידי אלכס לייפסן, ג'ף ג'ונס וג'ון ראטסי. לאחר שבועיים של יצירה, ולפני ההופעה השנייה שלהם, הוחלף הבסיסט ג'ונס במכר של לייפסן, גדי לי. ראש נוהלה באותה התקופה על ידי ריי דניאלס, תושב טורונטו, אשר ביקר לעיתים קרובות בהופעותיה.

לאחר שההרכב התייצב, והלהקה כבר הופיעה מספר פעמים בברים המקומיים, פנתה הלהקה בשנת 1973 להקליט את הסינגל הראשון שלה, Not Fade Away, קאבר לשירו של באדי הולי. הצד השני של הסינגל, הכיל בתוכו את השיר המקורי You Can't Fight It, אשר נכתב והולחן על ידי לי וראטסי. הסינגל לא זכה להצלחה, וחברות התקליטים לא התרשמו. הלהקה הקימה חברת תקליטים עצמאית, Moon Records. בסיועו של דניאלס והמפיק טרי בראון, הוציאה הלהקה בשנת 1974 את אלבומה הראשון, אשר קרוי על שמה. ראש זכתה להצלחה מקומית בלבד, עד שהאלבום אומץ על ידי הWMMS, תחנת רדיו בקליבלנד, אוהיו. דונה הלפר, תקליטנית אשר עבדה בתחנת הרדיו, הכניסה את הרצועה "Working Man" לרשימת ההשמעה בתוכנית שלה. שירי האלבום, הפכו לפתע לפופולריים מאוד אצל מעריצי ההארד רוק, ותהודה זו הביאה גם להוצאה מחודשת של האלבום, על ידי ענקית התקליטים מרקיורי רקורדס.

מיד לאחר ההוצאה המחודשת של האלבום, עזב ראטסי ביולי 1974 את הלהקה, בגלל סיבות שונות, ביניהן מחלת הסוכרת בה חלה, וסלידתו מסיבובי הופעות רחבים. ראש ערכה מבחנים שונים, ולבסוף בחרה במתופף ניל פירט כמחליפו של ראטסי. הצטרפותו הרשמית של פירט ללהקה הייתה ב-29 ביולי 1974, שבועיים לפני שפתחה הלהקה בסיבוב ההופעות הראשון שלה ברחבי ארצות הברית. ההופעה הראשונה של ההרכב עם פירט הייתה מופע פותח להופעתם של אוריה היפ ומנפרד מן בCivic Arena, אשר נמצא בפיטסבורג, פנסילבניה, אל מול 11 אלף איש. הופעה זו התקיימה ב-14 באוגוסט. בנוסף לתפקיד המתופף, עם הזמן הפך פירט גם לכותב המילים העיקרי של הלהקה, היות שללייפסן וללי היה עניין מצומצם מאוד בכתיבה. במקום זאת, הם התמקדו בעיקר בהיבט המוזיקלי של הלהקה.

בשנת 1975 יצא אלבומה הראשון של הלהקה יחד עם פירט, אשר נקרא Fly By Night, והראה התקדמות ביכולות חברי הלהקה, אשר הציגו באלבום יכולות וירטואזיות מסובכות. גם התמלילים עברו שינוי דרמטי, בעיקר שתמליליו של פירט, שבתקופה זו היה הכותבה העיקרי בלהקה, התמקדו במדע בדיוני ופנטזיה.

לוגו ה"סטארמן (עוצב על ידי הוגו סים). הופיע לראשונה על העטיפה האחורית של האלבום "2112".

למרות ההשפעות הרבות מהסגנונות השונים אותן ספגה הלהקה, ראש מצאה לעצמה כיוון מוזיקלי חדש ויחודי, אשר הושפע מאוד ממוזיקת הבלוז.

זמן מועט לאחר יציאת Fly By Night, הוציאה הלהקה את אלבומה השלישי, Caress Of Steel, אלבום הארד רוק המונה בתוכו 5 רצועות, כאשר שתיים מהן הם שירים ארוכים במיוחד לעומת שאר השירים של ראש עד לאותו הרגע, השיר "The Necromancer" והשיר "The Fountain of Lamneth". מבקרים שונים תארו את האלבום כאלבום נועז, בעיקר מהסיבה שהכיל בתוכו שני שירים ארוכים מיד אחד לאחר השני. האלבום גרר ציפיות מסחריות רבות, וממש את חלקן. לאחר צאת האלבום פתחה הלהקה בסיבוב הופעות לקידומו, אשר זכה בכינוי "Down the Tubes Tour". באור האירועים הללו, לחצה חברת התקליטים על הלהקה להמשיך את ההצלחה, ולהוציא עוד אלבום, אך הפעם מסחרי יותר. למרות הלחץ, התעלמה הלהקה מבקשת חברת התקליטים, המשיכה הלהקה בכיוון אליו נמשכה על ידי שתי הרצועות הארוכות באלבום הקודם, והוציאה את אלבומה הבא, 2112. לראשונה זכתה הלהקה לטעום מטעמה של הצלחה מסחרית גדולה, ומאלבום הפלטינה הראשון שלהם בקנדה. סיבוב ההופעות לקידום האלבום, הגיעה לשיאו ב-3 הופעות בMassey Hall בטורונטו, בו הקליטה הלהקה את אלבום ההופעה הראשון שלה, All World's A Stage.

התקופה הפרוגרסיבית (1977 - 1981)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר צאת 2112, עברו ראש אל הממלכה המאוחדת כדי להקליט את האלבומים A Farewall to Kings, אשר יצא בשנת 1977, ואת האלבום Hemispheres, אשר יצא בשנת 1978 בRockfield Studios,ווילס. האלבומים הללו דחפו את ראש עוד יותר אל ז'אנר הפרוגרסיב רוק, והכילו בהם יותר מוטיבים מתקדמים מאשר קודמיהם. באלבומים אלו היו מוטיבים חדשניים נוספים ; שימוש נרחב בסינתסיזיירים, ויצירות קונספט ארוכות. כדי לקדם את המוטיבים הפרוגרסיביים באלבום, עבר לייפסן לנגן על גיטרת 12 מיתרים, ולי התחיל לנגן גם על פדאלי-בס ומינימוג סינתיסייזר. בנוסף לכך, גיוון גם פירט בתפקידי התיפוף בכך שהחל לתופף גם על משולש הקשה, גלוקנשפיל, קרשים, קאמפנה, טימפני, גונג ופעמון צינורי.

מעבר לשדרוג כלי הנגינה, הקפידה הלהקה להמשיך ולהתקדם אל הז'אנר הפרוגרסיבי, בכך שהמשיכה עם היצירות הארוכות, אשר לרוב עסקו במדע בדיוני ופנטזיה. למרות זאת, עם התקרבות העשור החדש, בהדרגה נפטרה ראש מהתדמית הפרוגרסיבית, והיצירות הפכו קצרות יותר, ולעיתים, רכות יותר.

התמלילים, אותם כתב פירט, הושפעו בצורה משמעותית מפיוטים, מדע בדיוני, פנטזיה, ומרומניה של איין ראנד. ניתן לראות בבירור השפעה זו בשיר "Anthem", מהאלבום "Fly By Night". "Permanent Waves"‏ (1980), משך את הלהקה בפתאומיות אל ז'אנרי הרגאיי והגל החדש. על אף שההארד רוק היה עדיין בולט בשיריהם, יותר ויותר סינתיסייזרים הופיעו בשירי הלהקה. בנוסף, ואולי בגלל, ההשמעות המועטות בתחנות הרדיו אשר הושמעו הרצועות הארוכות מהאלבום "2112", "Permanent Waves" היה קצר וקליט יותר, והכיל בו את שני להיטי הרדיו, "The Spirit of Radio" ו-"Freewill", שתי רצועות אשר תרמו להפיכת "Permanent Waves" לאלבום הראשון של ראש, אשר הגיע למקום החמישי במצעד האמריקאי; שני השירים תרמו רבות להשמעת שירי הלהקה ברדיו הקנדי והאמריקאי.

בינתיים, עברה כתיבתו של פירט להתמקד בנושאים כמו פנטזיה, אלגוריה, אמונה ומזלות. בנוסף, כתב פירט גם על תחומים פילוסופיים כמו מטאפיזיקה.

הפופולריות של ראש הגיעה לשיאה עם הוצאתו של "Moving Pictures" בשנת 1981. בעקרון, המשיך "Moving Pictures" את מה שהחל ב-"Permanent Waves", והכיל גם הוא מוזיקה קליטה יותר, מסחרית יותר, ושילב בו מוזיקת פופ עם רוק מתקדם, וגרר הצלחה רבה. השיר הפותח, "Tom Sawyer", הוא קרוב לוודאי השיר המוכר ביותר של ראש. השיר, יחד עם השיר Limelight זכו להשמעות רבות בתחנות הרדיו ולביקורות אוהדות מהמעריצים ומהמבקרים כאחד. "Moving Pictures" היה האלבום האחרון של ראש אשר הכיל בו שיר ארוך מהנורמה, "The Camera Eye"" (באורך של 10:30 דקות), כאשר חלקו העיקרי הורכב מנגינת הסינתיסייזרים, מה שרמז על המוזיקה של ראש בהמשך.

"Moving Pictures" הגיע למקום השלישי ברשימת המכירות Billboard 200. האלבום גם זכה לפלטינה מרובעת על ידי ארגון הRIAA.

בעקבות ההצלחה מאלבומיה הקודמים, הוציאה ראש את אלבום ההופעה השני שלה, "Exit... Stage Left", ב-1981. האלבום היווה את קצה היצירה הפרוגרסיבית אליה הגיעה ראש במהלך השנים. עם יציאת "Exit... Stage Left" הלהקה התנסתה בסאונד חדש ומסחרי יותר באלבום "Signals".

תקופת הסינתיסייזרים (1982 - 1989)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן שנגינת הסינתיסייזרים של גדי לי "שלטה" על צליל הלהקה, הוזזו הקלידים מקדמת הבמה והושמעו כצלילים חלשים ברקע. מהפך זה ניתן לשמוע בבירור בשירים כמו "Countdown" ו-"Subdivisions " מהאלבום Signals. שניהם אופיינו בנגינת סינתיסייזרים מהירה, בהם הגיטרות נדחקו לפינה, והצטמצמו לאקורדים ברקע, וסולואים מועטים. כלי נוסף אשר לא נשמע עד לאותה התקופה בשירי הלהקה, גם ניתן היה לשמוע באלבום, הוא כינור חשמלי בשיר Losing It, אשר בו שיתפה הלהקה פעולה עם הנגן בן מינק. Signals הכיל את השיר היחיד של ראש אשר העפיל לרשימת הטופ-40 של להיטי הפופ בממלכה המאוחדת, עם הלהיט New World Man. באלבום זה ניסתה הלהקה לשלב אלמנטי סקא, רגאיי ופאנק בשיריה, ניסיון זה ניתן לשמוע בשירים "Digital Man", "The Weapon" ו"Chemistry". ניתן לשים לב כי בSingals, סגנון הנגינה של לייפסן השתנה לכיוון מודרני יותר. על אף שקיוו חברי הלהקה להימנע מזאת, לאחר זמן רב כל כך, הם התאכזבו מהפקת Terry Brown's Studio ודרכיהם נפרדו לאחר יציאת Signals ב-1983.

סגנון הלהקה בתקופת Signals היה מגוון, הורכב מאלמנטים שונים של ז'אנרים שונים, והתפתח לכיוונים מגוונים עד יותר עם יציאת Grace Under Pressure בשנת 1984. היה זה פירט אשר בחר בשם האלבום, שכן שם האלבום הוא ציטוט ממילותיו של ארנסט המינגוויי, אשר נבחר כדי לתאר את החלטת הלהקה להפרד מהמפיק טרי בראון ולהתחיל בדרך חדשה. המפיק סטיב ליליוויט, אשר הפיק את הלהקות המצליחות U2 וSimple Minds גויס להפקת Grace Under Pressure. למרות זאת, הוא חזר בו ברגע האחרון כיוון שקיבל הצעה מפתה מSimple Minds. על כך אמר לי "Steve Lillywhite is really not a man of his word....after agreeing to do our record, he got an offer from Simple Minds, changed his mind, blew us off,..so it put us in a horrible position". לבסוף שכרו ראש את המפיק פטר אנדרסון להפיק את האלבום.

מוזיקלית, על אף שהסינתיסייזרים החדשניים נשארו הכלי המרכזי, ההתחדשות הטכנולוגית במקרה זה נרשמה לטובת פירט, אשר עבר לנגן על סימונ'ס, תופים אלקטרוניים. על אף שתרומת לייפסן לאלבום הייתה קטנה יחסית, בגלל השתלטות הסינתיסייזרים על צליל הלהקה, עדיין ניתן לראות בשירים כמו "Distant Early Warning", "Red Lenses", Red Sector A, The Enemy Within" את אלמנטי הפאנק/הגל החדש אשר תרם לייפסן. עם המפיק החדש פיטר קולינס, הלהקה הוציאה ב-1985 את האלבום Power Windows, וב-1987 את האלבום Hold Your Fire. באלבומים אלו הודגשה והתבלטה עבודת הMulti-Layered Synthesizer של גדי לי. על אף שמעריצים ומבקרים שונים ציינו את זה שהגיטרה של לייפסן כמעט לא נשמעת באלבומים אלו, נוכחותו באלבום הייתה עדיין ברורה ומוחשית, ניתן לשמוע זאת בשירים; The Big Money, ובאופן בולט יותר בשירים "Grand Designs", "Middletown Dreams" ובשיר "Marathon". לייפסן, כמו גיטריסטים רבים אחרים בסיום שנות ה-80, ניסה את כוחו בצלילים עדינים יותר. Hold Your Fire הכיל את שני סגנונות הנגינה של לייפסן, העדין והחזק יותר. וPower Windows הוגדר לפי מבקר Allmusic אד ריבאדיאה, כשיא היצירה של ראש במהלך השנים. בעוד שחמשת האלבומים הקודמים של ראש מכרו פלטינה או יותר, Hold Your Fire הגיע רק לאלבום זהב בנובמבר 1987, על אף שהגיע למקום ה-13 ב-Billboard 200.

אלבום ההופעה השלישי של ראש, A Show of Hands (1989), יצא גם הוא על ידי חברת התקליטים Mercury, והציג בו בעיקר את שירי שנות ה-80 של הלהקה. A Show Of Hands זכה גם הוא באהדה רבה מצד המעריצים, אבל מבקר מגזין הרולינג סטון מיכאל אזרד ביקר את האלבום בצורה חריפה, ונתן לו דירוג של רק 1.5 כוכבים, וטען כי מעריצי ראש רואים בהם "טריו קדוש". למרות זאת, A Show of Hands הגיע גם הוא למעמד של אלבום זהב, וזכה במקום ה-21 ב-Billaboard 200. בנקודה זו החליטה הלהקה לעבור מחברת התקליטים Mercury לחברת התקליטים Atlantic. לאחר עזיבת ראש ב-1989, הוציאה חברת התקליטים Mercury אלבום אוסף כפול בשם Chronicles (1990).

חזרה למקורות (1989 - 1997)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש החלה לסטות מסגנונה בשנות ה-80 באלבומים Presto וRoll The Bones אשר הופקו על ידי המפיק והיוצר רופרט היין. שני האלבומים הראו את הוצאת הסינתיסייזרים ממרכז הבמה, ומדומיננטיות הגיטרה בסאונד הלהקה. כבר בPresto (1989) החליטה הלהקה להחזיר את הגיטרה לאחר הבמה, לאחר שנדחקה לפינה בשני אלבומי האולפן הקודמים של הלהקה. על אף שהסינתיסייזרים עדיין נשמעו בשירים רבים, הם כבר לא היו דומיננטיים כמו בעבר. Roll The Bones (1991) המשיך את הרעיון של הוצאת הסינתיסייזרים ממרכז הצליל, ובאלבום זה הם כמעט ולא נשמעו. על אף שאלבומים אלו לא סטו בצורה חד-משמעית מסאונד הפופ/רוק, ראש התקרבו יותר ויותר למוזיקה אקזוטית יותר. "Roll The Bones", לדוגמה, מציג אלמנטי פאנק והיפ הופ, והאינסטרומנטל "Where' My Thing" מאופיין ב"רכיבי ג'אז" אחדים. חזרה זו לנגינת שלושת הכלים [בס, גיטרה, תופים], עזרה לייצב את הצליל באלבומים הבאים באמצע שנות ה-90, אשר אימצו את נוסחה זו גם הם.

מעבר זה משימוש נרחב בסינתיסזיירים להבלטת נגינת הגיטרה, וחזרה לשימוש בכלים המקוריים בהם השתמשה הלהקה התפתח באלבום Counterparts(1993), ובלט במיוחד באלבום Test For Echo(1996). את שני האלבומים הללו הפיק המפיק פטר קולינס. על אף שהמוזיקה באלבומים אלו מוגדרת כ"פרוגרסיב רוק", כמה מהשירים מורכבים יותר ממה שמצופה מלהקת רוק סטנדרטית. לצורך הדוגמה, "Time and Motion", שיר מורכב אשר מתפתח רבות מהתחלתו ועד סופו, וגם מכיל שימוש נרחב באורגן, בעוד שהאינסטורמנטל "Limbo" מכיל בו קטעים ומעברים מסובכים הרבה יותר ממה שמצופה מלהקת רוק סטנדרטית. מוזיקלית,Text For Echo עדיין שימר את סגנון ההארד רוק/פרוגרסיב של הלהקה, אשר התקיים גם באלבום הקודם. נגינתם של לייפסן ולי נשארה ללא שינוי ; למרות זאת, טכניקת התיפוף של פירט השתפרה, וסגנון התיפוף שלו הושפע רבות ממתופפי ג'אז וסווינג כמו פרדי גרובר (Freddie Gruber). באוקטובר 1996, יצאה הלהקה למסע הופעות מצליח בצפון אמריקה לקידום האלבום, אשר כונה "An Evening with Rush". הסיבוב התקיים בין אוקטובר לדצמבר 1996, ובין מאי ליולי 1997, ובסיומו לקחה הלהקה הפסקה קצרה מהמוזיקה.

הפסקה וחזרה (1997-2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום סיבוב ההופעות לקידום Test For Echo ב-1997, לקחה הלהקה הפסקה של 5 שנים עד להתחדשות פעילותה, בעיקר בגלל הטרגדיות בחייו האישיים של ניל פירט. בתו סלנה מתה בתאונת דרכים באוגוסט 1997, ושנה לאחר מכן מתה אשתו ג'קולין מסרטן. פירט לקח הפסקה מהמוזיקה עקב הטרגדיות במשפחתו, ויצא למסע בצפון אמריקה עם אופנועו ונסע כ-88,000 קילומטרים. בנקודה מסוימת במסעו החליט פירט לחזור ולחדש את פעילות הלהקה. פירט כתב ספר בשם Ghost Rider: Travels on the Healing Road אשר מתאר את המסע הגאוגרפי והרגשי שעבר. בספר זה הוא גם מתאר את איך שסיפר לחברי הלהקה על הלווייתה של סלנה, ועל כך שייתכן כי יפרוש מהלהקה "consider me retired". ב-10 בנובמבר 1998, אלבום משולש בהופעה חיה אשר נקרא Different Stages יצא לאור, והוקדש לזכרן של סלנה וג'קולין. האלבום הופק על ידי המפיקים פול נורתפילד וטרי בראון, ומכיל שלושה דיסקים עם הקלטות חיות מסיבובי ההופעות של האלבומים Counterparts, Test For Echo וA Farewall To Kings. האלבום הוא אלבום ההופעה הרביעי של הלהקה.

לאחר זמן מה של אבל והתרפות, ביקר פירט את צלם הלהקה אנדרו נאקנאף, אשר עתיד להפגיש בין פירט לאשתו העתידית, קארי נוטאל. פירט התחתן עם נוטאל ב-9 ספטמבר, 2000. בתחילת 2001 הוא הודיע לחבריו ללהקה כי הוא מוכן לסיבוב חדש ולחזרה לעסקי המוזיקה. עם עזרת מפיק הלהקה פול נורתפילד, חזרה הלהקה במאי 2002 עם האלבום Vapor Trails, אשר נכתב והוקלט בטורונטו. מה שבישר את חזרת הלהקה, היה הסינגל "One Little Victory", אשר כדי למשוך את תשומת לב המאזינים, הכיל בו נגינת גיטרה מהירה וסולו תופים. Vapor Tralils הוא האלבום הראשון של ראש אשר לא הכיל אפילו סינתיסייזר בודד, אורגן או קלידים מאז שנות ה-70 המוקדמות של הלהקה. העבודה על Vapor Trails הייתה תובענית ומפרכת, ונמשכה כ-14 חודשים, הזמן הממושך ביותר אשר נלקח ללהקה כדי לכתוב ולהקליט אלבום. קידום האלבום לווה בסיבוב ההופעות הראשונה מזה 6 שנים של הלהקה, וכלל הופעות בפעם הראשונה במקסיקו סיטי ובברזיל, בהופעות אלו הופיעה הלהקה מול הקהל הגדול ביותר אשר היה בהופעותיה מעולם.

אלבום הופעה משולש, ו-DVD כפול בשם Rush In Rio יצא באוקטובר 2003, ובו הוקלטה בריו ההופעה האחרונה של סיבוב ההופעות לקידום האלבום Vapor Trails, ב-23 בנובמבר 2002. ההופעה הוקלטה באצטדיון המרקנה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל. כדי לחגוג את שנת ה-30 להרכב, יצא לאור ביוני 2004 הEP Feedback והכיל בתוכו 8 קאברים לאמנים כמו: קרים, המי, והיארדבירדס. לפי דברי חברי הלהקה, הם הושפעו מאוד מלהקות אלו וניתן לשמוע זאת לאורח כל הקריירה שלהם. באותו קיץ ב-2004, הוציאה הלהקה עוד אלבום הופעה מצליח בשם R30: 30th Anniversary Tour. ב-24 בספטמבר 2004, הוקלטה הופעת הלהקה בפרנקפורט, גרמניה, לצורך DVD אשר נקרא R30: Live In Frankfurt, אשר יצא לאור ב-22 בנובמבר 2005.

Snakes & Arrows ‏ (2006 - 2016)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיונות שונים לקידום הR30 Live In Frankfurt DVD, חשפו חברי הלהקה את רצונם לכתוב חומרים חדשים בתחילת 2006. בינואר 2006 אכן התחילו לייפסן ולי בתהליך כתיבת השירים. גם פירט החל לכתוב, אך באותה תקופה לא התגורר בטורונטו כמו לייפסן ולי, אלא במזרח קליפורניה. בספטמבר, החליטה הלהקה לשכור את המפיק ניק רסקולינסז להפקת האלבום, והקלטות האלבום הסתיימו בדצמבר. ב-14 בפברואר 2007, הודיעה הלהקה באתרה הרשמי כי שם האלבום החדש יהיה Snakes & Arrows. הסינגל הראשון מהאלבום, Far Cry נשלח לתחנות הרדיו של צפון אמריקה ב-12 במרס, 2007, והגיע למקום השני במצעד ה Mediabase Mainstream and Radio and Records Charts.

אתרה הרשמי של הלהקה, עוצב מחדש ב-12 במרץ למען קידום האלבום ונכתב שם גם כי הלהקה תפתח בסיבוב הופעות חדש בקיץ. Snakes & Arrows יצא לאור רשמית ב-1 במאי 2007 בצפון אמריקה, וזכה במקום ה3 בBillabord 200, כאשר מכר בקירוב 93,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. הסינגל השני מהאלבום, "Spindrift" ב-1 ביוני 2007, וThe Larger Bowl (A Pantoum) יצא ב-25 באותו חודש. "The Larger Bowl" נכנס לטופ 20 של Mediabase Mainstream and Radio and Records Charts, למרות זאת, "Spindrift" לא נכנס לרשימות ההשמעה של תחנות הרדיו השונות. סיבוב ההופעות המתוכנן לקידום Snakes & Arrows התחיל ב-13 ביוני 2007, באטלנטה, ג'ורג'יה, והועד להסתיים ב-29 באוקטובר בהלסינקי, פינלנד.

ב-3 באוקטובר 2007, הודיע לייפסן כי סיבוב ההופעות לקידום Snakes & Arrows יימשך גם בקיץ 2008, עם 45 מועדי הופעות חדשים. מועדי ההופעות החדשים ילוו ביציאת אלבום הופעה כפול חדש, אשר מתעד את סיבוב ההופעות של Snakes & Arrows (ללא המועדים החדשים), אשר ייקרא Snakes & Arrows Live, ומועד לצאת ב-15 באפריל. בהתאם למה שנכתב באתר האינטרנט של ראש ושל ניל פירט, ההופעות צולמו ב-16 וב-17 באוקטובר באצטדיון ה-Ahoy ברוטרדם, הולנד ואלבום ההופעה יצא בפורמט DVD.

ב-2010 יצאו ראש לסיבוב הופעות לחגיגות ה-30 של אלבומם מ-1981 "Moving Pictures", בסיבוב הופעות זה ביצעה הלהקה את האלבום במלואו, וכן שני שירים "Caravan" ו "BU2B" מאלבומם העתיד לצאת. הסיבוב זכה להצלחה רבה בעקבות יציאת הסרט הדוקומנטרי "Rush : Beyond the lighted stage" כשנה לפני. סיבוב הופעות זה מתועד בDVD,CD ותקליט הנקרא "Time Machine: Live In Cleveland" אשר צולם והוקלט ב-15 באפריל 2011, בהופעה שהתקיימה בקליבלנד, אוהיו. אלבום הופעה זה יצא לאור ב-8 בנובמבר 2011.

לאחר שהסתיים סיבוב ההופעות Time Machine בקיץ 2011, חזרה הלהקה לעבוד על שירים לאלבומה העתידי, Clockwork Angels, ובתחילת החורף של אותה שנה החלה להקליט את השירים החדשים באולפני הקלטות בטורונטו. "Headlong Flight", הסינגל השני מתוך האלבום, יצא לאור ב-19 באפריל 2012. ב-12 ביוני 2012 יצא לאור האלבום החדש כולו. Clockwork Angels הוא אלבום האולפן ה-20 של הלהקה, והוא האלבום המצליח ביותר של הלהקה מאז Counterparts שיצא ב93'. Clockwork Angels נכנס למקום השני במצעד המכירות האמריקאי הBillboard עם יותר מ-100,000 עותקים.

סוף דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 הודיע ניל פירט כי הוא מסיים להיות מתופף פעיל, אך הלהקה המשיכה להתקיים באופן רשמי. בשנת 2018 הודיעו אלכס לייפסן וגדי לי, בראיונות נפרדים, כי הלהקה הגיעה לסוף דרכה.

סגנון מוזיקלי והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגנונה המוזיקלי של ראש השתנה משמעותית במשך השנים. אלבומם הראשון הושפע ישירות מהבלוז-רוק הבריטי, הלהקה הושפעה בתקופה זו מלהקות בלוז והארד רוק, המשפיעות ביותר היו הלהקות קרים, לד זפלין ודיפ פרפל. במהלך אלבומיהם הראשונים השפיעו להקות ההארד רוק, וגם מספר להקות הבי מטאל, ביניהן המי ולד זפלין, אך במקביל הושפעה הלהקה יותר ויותר מלהקות הרוק המתקדם הבריטיות. כנהוג ברוק המתקדם, כתבה ראש שירים ארוכים בהם אלמנטי חתימת זמן משולבים עם תמלילים על פנטזיה/מדע בדיוני; למרות זאת, הם לא רככו את הסאונד שלהם. שילוב זה של רוק כבד ומתקדם נשאר בסאונד הלהקה עד לסיום שנות ה-70. מצד שני, בשנות ה-80 שילבה הלהקה בהצלחה בין הסאונד שלה לבין המיינסטרים באותה התקופה; גל חדש, רגאי ופופ רוק. תקופה זו הכילה בה את השימוש הנרחב ביותר בכלים כמו סינתיסייזרים, סקוונסר ותופים אלקטרונים. ידוע כי ההצלחה הגדולה ביותר לה זכתה ראש במהלך תקופה זו הייתה בשנת 1987 לאחר הוצאת Hold Your Fire. בסיום שנות ה-80, הסאונד של ראש השתנה שוב בצורה משמעותית והכיל אלמנטי רוק אלטרנטיבי. עם המילניום החדש חזרה הלהקה לסגנון הרוק נ' רול, אך עדיין עם השפעות מודרניות.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גדי לי - גיטרה בס, שירה, קלידים, מלוטרון, פדאלי בס וסינתיסייזרים, גיטרה אלקטרונית (ספטמבר 1968 - 2018)
אלכס לייפסן - גיטרה חשמלית, גיטרה קלאסית, מנדולינה, מנדולה, בוזוקי, גיטרת שנים עשר מיתרים, קולות רקע, פדאלי בס וסינתיסייזרים (קיץ 1968 - 2018)
ניל פירט - תופים, תופים אלקטרונים (יולי 1974 - 2018 נפטר ב-2020)

חברים לשעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ון ראטסי - תופים, קולות רקע (קיץ 1968 - יולי 1974)
ג'ף ג'ונס - גיטרה בס, שירה (קיץ 1968 - ספטמבר 1968)

מוניטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

למעלה מ-40 שנות פעילות הוכיחו גיוון רב במוזיקה של ראש. כמו להקות אחרות רבות באותה התקופה, ניסו ראש דברים שונים בסגנונם המוזיקלי, ולשינויים אלה היו השפעות על המעריצים והמבקרים, לטובה ולרעה.

חברי הלהקה בעצמם הודו כי "או לאהוב את ראש או לשנוא אותה" כתוצאה מזלזול מצד אחד, וממעריצים רבים. כתוצאה מאכזבת המעריצים, לא הגישה ראש מועמדות לכניסה להיכל התהילה של הרוק'נ'רול, עד שהרגישו כשרים לכך בשנת 1998. סירוב ההיכל להכנסת ראש לתוכו נבע ככל הנראה מהתעקשות הלהקה להישאר מחוץ למיינסטרים-רוק כשזה מגיע למכירות אלבומים, בהעדפה לשמירת המעמד העצמאי. באותו יום ערכו המעריצים המולה רבה כאשר הוכללה סוף סוף ראש בהיכל התהילה בזכות השפעה, מיומנות וותק. למרות זאת, לייפסן

הביע את אדישותו מן המעמד בכך שאמר "I couldn't care less, look who's up for induction, it's a joke". ראש זכתה בהכרה רבה מצד המעריצים, בכך שהתייחסה באדישות לכניסתה להיכל.

גדי לי[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד וגדל בטורונטו, בן למשפחה יהודית, ובשמו המלא, גארי לי ויינריב. שמו כיום (גדי) כתוצאה מכך, שאמו, הייתה קוראת לו בקיצור "גרי", שבמבטא הפולני הכבד שלה, נשמע "גדי". במהלך שנותיו, אימצו חבריו ומכריו את השם "גדי", וכך אימץ זאת, עד היום, באופן רשמי. סגנון הקול הגבוה של גדי לי תמיד היווה את סמל הלהקה - ולפעמים, כחסרון בעיני המבקרים, בעיקר במשך השנים המוקדמות של הלהקה, בהן סגנון שירתו דמה מאוד לסגנונו של רוברט פלאנט מלד זפלין. אך בעצם, קולו מתואר כ"יללה". למרות זאת, קולו התרכך בצורה משמעותית במהלך השנים. כישרונו האינסטרומנטלי קיבל ביקורת לעיתים נדירות מאוד. לי זכה במשאלים שונים על נגני בס, בזכות וירטואזיותו, ובעיקר בגלל השפעתו, אשר ניכרת גם על נגנים ידועים כמו ; סטיב האריס מאיירון מיידן, ג'ון מיונג מדרים ת'יאטר, לס קלייפול מפרימוס, קליף ברטון ממטאליקה ורבים אחרים. לי מוערך בזכות כישרונו לנגן על כלים רבים בו זמנית. דבר זה ניכר בעיקר במשך הופעות חיות, בהן לי שר, מנגן על גיטרה בס, קלידים, ופדאלי בס וסינתיסייזרים בחלק מהשירים. בגלל זה נדרש לי להישאר במקום אחד במהלך שירים בהם מנוגנים כלים רבים. גם לייפסן ופירט מוגבלים בתנועתם במשך ההופעות, גם כתוצאה מנגינה על כלים רבים.

אלכס לייפסן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אינסטרומנטלית, אלכס לייפסן הוא אחד הגיטריסטים המוערכים ביותר, בעיקר בזכות כישרונו ביצירה וניגון של ריפים מסובכים, שימוש מושכל באפקטים אלקטרוניים, וכדומה. למרות ההערכה לה זכה וזוכה לייפסן עד היום, תמיד נשאר לייפסן בצל הבמה. גדי לי תפס את רוב תשומת הלב באמצעות נגינתו על כלים רבים בו זמנית ופירט משך גם הוא תשומת לב רבה בזכות הוירטואזיות הבלתי רגילה שלו על התופים.

במשך שנות גיל ההתבגרות שלו, הוא הושפע רבות מגיטריסטים כמו ג'ימי הנדריקס, פיט טאונסנד, ג'ף בק, אריק קלפטון וג'ימי פייג'. לצורך הגיוון, שילב נגיעות של מוזיקה ספרדית ומוזיקה קלאסית בנגינת הגיטרה בסאונד של ראש. בשנות ה-70 פינו הגיטרות של לייפסן את קדמת הבמה אל הסינתיסייזרים של לי, ובשנות ה-90, במיוחד בשנת 2002, חזרו להוות את עיקר הצליל בסאונד של הלהקה. כמו לי, גם לייפסן עושה דברים רבים בו זמנית במהלך הופעות רבות ; משתמש באפקטי גיטרה רבים, בפדלי-בס סינתיסייזר ועושה קולות רקע.

ניל פירט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירט מוערך על ידי מעריצים ומבקרים שונים כאחד ממתופפי הרוק הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא גם מוחשב כאחד מהטובים ביותר בסולו תופים בהופעות. בתחילת דרכו הושפע מאוד פירט מקית' מון, המתופף של להקת המי, אך הושפע גם ממתופפים אחרים של שנות ה-60 וה-70 כמו קרמין אפיס, ג'ינג'ר בייקר וג'ון בונהם. בתחילת הקריירה שלו ניגן פירט על כלים יוצאי דופן באותה התקופה, כמו גלוקנשפיל, פעמון צינורי, בנוסף לאלמנטים סטנדרטיים אחדים, באמצעות כל אלה תרם פירט לתדמית ה"גיוון" של הלהקה. תרומת פירט ללהקה הייתה רבה, בעיקר כאשר היא ניסתה להרחיב את סגנונה אל ז'אנרים רבים והגיוון ביכולת התיפוף של פירט תרמה רבות ליישום אלמנטי הז'אנרים החדשים. בשנות ה-90, המציא פירט את סגנון התיפוף שלו מחדש בעזרת מורה התופים פרדי גרובר. בנקודה זו סגנונו של פירט התקרב יותר לסגנונם של מתופפי הג'אז השונים, וביניהם המתופף המוערך באדי ריץ'.

תמלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירט שימש גם כן ככותב השירים העיקר של ראש, ומשך תשומת לב רבה באמצעות סגנון הכתיבה האקלקטי שלו. ידוע ככותב מילים המושפע מספרות, ובעל תובנות יומרניות, ויש המוצאים בכתיבתו אופי הטפתי. במהלך השנים המוקדמות של הלהקה, עסקו התמלילים של פירט בעיקר בפנטזיה, מדע בדיוני ולא משכו את כל המעריצים. עד היום סגנון הכתיבה של פירט שרוי במחלוקת. לדוגמה, בשנת 2007 דירג מגזין המוזיקה בלנדר את פירט במקום השני ברשימת התמלילנים הגרועים ביותר בהיסטוריית הרוק.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכירות אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות הקריירה שלה, זכתה ראש בכ-24 אלבומי זהב ו-14 אלבומי פלטינה (3 אלבומי מולטי-פלטינה), ומוקמה במקום החמישי בדירוג "להקת הרוק אשר זכתה בהכי הרבה אלבומי זהב".

לפי הRIAA, ראש מדורגת במקום ה-78 בכמות מכירות האלבומים בארצות הברית, לאחר שמכרה בארצות הברית כ-25 מיליון עותקים. אם מחשבים את המכירות הכלל-עולמיות, ראש מכרה בקירוב כ-40 מיליון עותקים לאלבומיה.

למרות היציאה מעולם המוזיקה למשך חמש שנים לאחר יציאת אלבום הזהב Test For Echo(אשר זכה במקום החמישי במצעד הBillaboard 200), וזאת שהלהקה הושמעה אך ורק בתחנות רוק קלאסי בארצות הברית, Vapor Trails זכה במקום השישי במצעד ה-Billaboard 200 ומכר כבר בשבוע הראשון שלו כ-108,000 עותקים. עד היום, האלבום מכר בקירוב 343,000 עותקים. סיבוב ההופעות בו פתחה הלהקה מיד לאחר יציאת Vapor Trails השיג כ-24 מיליון דולר. ובאחת ההופעות בו כמות הקהל הייתה הגדולה ביותר לה זכתה ראש במשך כל שנות פעילותה - 60,000 מעריצים בסאו פאולו, ברזיל. אף על פי כן, Vapor Trails נשאר האלבום היחיד של הלהקה אשר לא הגיע למעמד אלבום זהב.

למרות זאת, אלבום ההופעה המשולש של ראש, Rush In Rio (2003), הגיע למעמד אלבום זהב על פי ה-RIAA, וסימל את אלבום העשור הרביעי של הלהקה אשר הגיע למעמד זה. מלבד זאת, ה-EP Feedback (2004), הגיע ל-top 20 ב-Billaboard 200 ברשימת השידור ברדיו. האלבום החדש ביותר של הלהקה, Snakes & Arrows (2007), הגיע למקום השלישי ב-Billaboard 200 לאחר שמכר 93,000 עותקים בקירוב בשבוע הראשון ליציאתו. האלבום גם זכה במקום הראשון במצעד הBillboard's Top Rock Albums, ובמקום הראשון במצעד הTop Internet Albums כאשר האלבום הושק בפורמט MVI חודש לאחר יציאתו הרשמית. עדיין, Snakes & Arrows לא עבר בכמות מכירותיו את כמות המכירות של Rush In Rio או Vapor Trails.

הופעות חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי ראש שידרו בהופעות התנהגות "מוסרית", כאשר ביצעו שיר כלשהו בהופעה חיה, הם מעולם לא שינו אותו וביצעו אותו בדיוק כפי שהוא נשמע באלבום, כלומר לפי גרסת האולפן. ניסיון הגשמת יעד זה החל בשנות ה-80, כאשר כללה ראש בציוד ההופעות שלה דוגם צלילים וירטואלי, בו השתמשו חברי הלהקה ב"זמן האמת" כדי לשחזר את הסאונד האולפני. כלומר, בהרמוניות הקוליות, בנגינת הכלים, ודברים אחרים כדי לשמר את הסאונד באולפן.

בהופעות חיות, חברי הלהקה מופיעים עם בדיוק אותם הכלים בהם ניגנו באלבום (כלומר, כלים מאותו דגם), גם זאת כדי לדמות את הסאונד בהופעות לסאונד האולפני. לכל אחד מחברי הלהקה יש Midi Controller המאפשר לו להשתמש בידיו החופשיות לשליטה בדוגם הצלילים האלקטרוני, מה שמאפשר למעריצים בזמן ההופעות ליהנות מאפקטים וממוזיקה שנשמעת כמו באלבום ללא צורך בפלייבק.

חברי הלהקה משתמשים לרוב בפדלי סינתיסייזרים וכלים אלקטרוניים אחרים, וניתן לראות ולשמוע זאת בבירור ב-R30: 30th Anniversary World Tour, DVD של הלהקה משנת 2005.

מרכיב מרכזי בהופעות של ראש הוא סולו תופים של פירט. סולואי התופים של פירט מכילים מצד אחד מקצבים בסיסיים, אך פירט גם נוהג לאלתר בסולואים שלו, ויוצר מופע ייחודי. מאז אמצע שנות ה-80, החל פירט להשתמש בMIDI Sound module, וכך היה יכול לשלב במקצבי התופים גם מקצבים אקוסטיים, ודגימות של מרימבה, נבל, משולש הקשה, פעמונים ורבים אחרים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ראש בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ראש

ראש, ברשת החברתית פייסבוק
ראש, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ראש, ברשת החברתית אינסטגרם
ראש, סרטונים בערוץ היוטיוב
ראש, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ראש, באתר אייטונס (באנגלית)
ראש, באתר ספוטיפיי
ראש, באתר Last.fm (באנגלית)
ראש, באתר AllMusic (באנגלית)
ראש, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ראש, להקה באתר Encyclopedia Metallum (באנגלית)
ראש, באתר דיזר
ראש, באתר Discogs (באנגלית)
ראש, באתר Songkick (באנגלית)
ראש, באתר Genius
ראש, באתר SecondHandSongs
ראש, באתר בילבורד (באנגלית)
ראש, באתר טיידל (באנגלית)
האתר הרשמי של ניל פירט