תל כנרות

תל כנרות

(למפת הגליל העליון מוגדלת)

 

תל כנרות

(למפת הגליל העליון רגילה)

 

תל כנרות

(למפת ישראל רגילה)

 

ירושלים

תל אביב

חיפה

ראשון לציון

אשדוד

באר שבע

נתניה

אילת

קריית שמונה

בית שאן

קצרין

טבריה

עפולה

חדרה

נהריה

עכו

כרמיאל

אשקלון

מצפה
רמון

ערד

עזה

יריחו

ירדן

סוריה

לבנון

סיני

(מצרים)

הים התיכון

נצרת

לוד

רהט

הים
האדום

תל כנרות

(למפת ישראל מוגדלת)

 

ירושלים

תל אביב

חיפה

ראשון לציון

אשדוד

באר שבע

נתניה

אילת

קריית שמונה

בית שאן

קצרין

טבריה

עפולה

חדרה

נהריה

עכו

כרמיאל

אשקלון

מצפה
רמון

ערד

עזה

יריחו

ירדן

סוריה

לבנון

סיני

(מצרים)

הים התיכון

נצרת

לוד

רהט

הים
האדום

תל כנרות

חלקו המערבי של תל כנרות

שרידי מבנים על פני התל

תל כִּנְרׂות הידוע גם כתל אל-עורימה בערבית, הוא האתר ארכאולוגי הנמצא בחופה הצפון מערבי של הכנרת, 10 קילומטר צפונית לעיר טבריה ודרומית לצפת. כביש 90 עובר על יד חלקו הצפוני של התל. באתר התקיימו יישובים מאז התקופה הכלכוליתית ועד התקופה העותמאנית. לתל עיר עליונה ועיר תחתית. בתקופת הברזל I, היא תקופת ההתנחלות של שבטי ישראל, התקיימה במקום עיר שהייתה מרכז אזורי חשוב המוזכרת בתנך בשם "כנרת". מאחר ששרידי האתר השתמרו בצורה טובה, האתר משמש אתר מפתח בהבנת תקופת הברזל I השנויה במחלוקת.

האתר

תל כנרות הוא תל ארכאולוגי שנוצר על גבי גבעת סלע גיר, בגבוה של 125- מטר מתחת לפני הים. חלקו המערבי של התל משתפל באופן מאוד תלול בעוד חלקו הדרום-מזרחי משתפל באופן מתון לכיוון מי הים. שטחו הכולל של התל הוא כ-40 דונם, אך כמעט כל חלקו הדרום-מערבי, כולל מעיין עין תינה שלרגלו חסום לכניסה בעקבות בניה של תחנה לשאיבת מים של חברת מקורות בשנות ה-60. בין תל כנרות וחלקה הצפוני של העיר טבריה משתרעת בקעת גינוסר הפורייה. בבקעה מספר נחלי אכזב הזורמים מכיוון הרי הגליל במערב אל תוך הכנרת, כאשר הנחל הקרוב ביותר לאתר הוא נחל עמוד. מצפון לאתר ניתן למצוא את בקעת עין שבע (עין טבח'ה) ובה מספר מעיינות. מקורות מים רבים אלה כמו גם המישורים הפוריים מצידי התל ומזג האוויר הנוח הפכו את המקום הזה למצוין להתיישבות. הגבעה עליה התפתח התל מאפשרת הגנה ושליטה קלה על האזור שמסביב. מיקומו של התל על חוף הכנרת אפשר לתושבי המקום גם להתעסק בדייג וגם בפעולות של מסחר. האתר שוכן על יד דרך הים שהיא הדרך העתיקה המחברת בין ארצות מצרים וסוריה.

זיהוי

במאה ה-19, היה תל כנרות מוצע כמיקומו של כפר נחום, אתר חשוב בנצרות. הארכאולוגיים האירופאים גוסטב דלמן וויליאם פוקסוול אולברייט שניהם בנפרד כי יש לזהות את האתר עם העיר כנרת. העיר "כנרות" מוזכרת ברשימת הערים אותן כבש תחותמס השלישי באמצע המאה ה-15 לפנה"ס (עיר מספר 34 ברשימה). פפירוס מאוחר יותר, כנראה מתקופת יורשו, אמנחותפ השני, מזכירה משלוחים מכנרות כחלק ממנחות לפרעה מארץ כנען. העיר מוזכרת יחד עם ערים חשובות אחרות כגון מגידו, תענך, אשקלון וחצור, דבר המעיד על חשיבותה בתקופה זו. באתר נמצאה אסטלה ובה מסופר על אחד מפרעוני מצרים ששמו אינו מצוין, אשר הביס את ממלכת מיתני. על פי בדיקת לשונית של הכתב, נראה כי האסטלה הזו היא מתקופת שלטונו של תחותמס השלישי המוזכר לעיל. אסטלה זו, אשר נמצאת כיום במוזיאון בית גורדון שבדגניה א', מהווה ראייה לקשרים הדוקים בין האתר לבין מצרים בתקופת השושלת ה-18, כמו גם שהיא מחזקת את הזיהוי. העיר מוזכרת גם בתנ"ך, בספר יהושע, פרק י"ט, פסוק ל"ה, בתור אחת הערים שבנחלת שבט נפתלי. לדעת החוקרים רשימת הערים כתובה מדרום לצפון, ולאחר זיהוי רוב הערים המופעים ברשימה, מיקמה של העיר כנרת בתל כנרות מתאים. השם "כנרת" הפך עם השנים בשפה הארמית לגינוסר ולאחר מכן בשפה היוונית לגנסרת. ייתכן ושמו הערבי של האתר במאה ה-19, תל חנאזיר ("תל החזירים"), הוא אולי עיוות של השם גנסרת, אך טענה זו אינה נתמכת על ידי כל החוקרים.

תולדות המחקר

את האתר חקר פאול קרגה (Karge) בין 1909–1911 שמצא בה את האסטלה המצרית כמו גם חרפושית הנושאת את שמה של המלכה המצרים תיה, אשתו של אמנחותפ השלישי. רוברט קפל (Köppel) חפר באתר ב-1932, ושב אליו ב-1939 כשקיים חפירות בשיתוף של המכון הגרמי לארכאולוגיה וקהילת גרס (Görres-Gesellschaft). החפירות נפסקו בגלל פרוץ מלחמת העולם השנייה. בצלאל רבני וגרשון אדלשטיין חקרו את האתר בחלקו הדרום מזרחי בשנת 1963. הארכאולוג הגרמני פולקמר פריץ ניהל באתר חפירות בשתי תקופות, ב-1982–1985 ו-1994–1996. פריץ ניהל את החפירות מטעם אוניברסיטאות אירופאיות שונות, ובמקביל חפר באופן עצמאי בשנת 1982 בחלק אחר של התל יחד עם ג'ק יקר מאוניברסיטת תל אביב ושן ווין ממיסיסיפי. ב-2001 החלו באתר חפירות מטעם "פרויקט אזורי כנרת" (Kinneret Regional Project - KRP), בו משתתפות אוניברסיטת ברן (שווייץ), אוניברסיטת הלסינקי (פינלנד), ואוניברסיטת מיינץ (גרמניה). חפירות אלה מנוהלות על ידי שטפן מונגר, יוהה פקלה ויורגן זנגנברג. החפירות הנוכחיות מתמקדות בחשיפת חלקו הנמוך של התל בסמוך לחוף, בניגוד לחפירות המוקדמות שהתמקדו בחלקו הגבוה.

היסטוריה

תקופת הברונזה

שכבת היישוב הקדומה ביותר שנמצאה באתר היא מתקופת הברונזה הקדומה. בחלקו המערבי של האתר התקיים יישוב בתקופת הברונזה הקדומה I (בין 3300-3000 לפנה"ס), שהיא תחילת תקופת העיור בארץ ישראל. היישוב המשיך להתקיים בתקופת הברונזה הקדומה II (בין 3000-2700 לפנה"ס). האתר ניטש ככל הנראה בסוף תקופת הברונזה התיכונה III (בין 2700-2200 לפנה"ס) ונשאר שומם עד תקופת הברונזה התיכונה IIב (בין 1750-1550 לפנה"ס). מתקופת הברונזה המאוחרת (1550-1200 לפנה"ס), בה הפך האתר לעיר חשובה ביחסי כנען ומצרים, נמצאו באתר כלים מיובאים מקפריסין ומיקנה.

תקופת הברזל

במאה ה-10 לפנה"ס הוקמה באתר עיר חדשה ששטחה היה כ-25 דונם. מתיישבי העיר פינו ככל הנראה את שרידי היישובים הקודמים והרימו חומה מרשימה ששרידיה הגיעו בחלקם לעובי של 11 מטרים. מתקופה זו נמצאו גם מבנים מדגם בית ארבעת המרחבים האופייניים לתקופה. בין סוף המאה ה-9 לפנה"ס ותחילת המאה ה-8 לפנה"ס, תקופת ממלכת ישראל הצפונית, הצטמצמה העיר לראש התל. החומה החדשה הייתה בעובי של בין 3 ל-4 מטרים והיא הקיפה מתחם ששטחו היו 8 דונם בלבד. החומה תוגברה על ידי סוללת עפר בחלקה הצפוני. בחלקה הדרומי של העיר החדשה ובפסגת התל נמצא האקרופוליס של העיר המוגן על ידי חומה נוספת. שער העיר נמצא בחלקה המזרחי והוא פונה לכיוון הים. שער זה נמצא בין שני מגדלי שמירה ומאחוריו הייתה במה. המעבר היה מרוצף בלוחות אבן. בעיר זאת נמצאו כלים רבים המעידים על השפעה פיניקית גדולה בעיר. נמצאו גם כמות גדולה של כלי ברזל כגון סכינים וראשי חיצים. ממצא חשוב הוא צלמית עשויה ברונזה של דמות המזוהה כאל הכנעני אל. הצלמית נמצאה בשרידי תקופת הברזל אך על פי עיצובה נראה כי הוא נוצרה בתקופת הברונזה המאוחרת. שרידי השריפות ומפולות אבנים מעידים על כך שהעיר חרבה בפתאומיות ועל פי ממצא החרסים סביר שהעיר נחרבה, כמו שאר הערים בצפון ארץ ישראל, במהלך מסעו של תגלת-פלאסר השלישי, מלך אשור, בסביבות שנת 732 לפנה"ס. לאחר הכיבוש האשורי נבנה על חלקו העליון של התל בניין שאורכו כ-22 מטר, בסגנון אשורי. לא ניתן לתארך במדויק את הופעת המבנה אך נראה כי הוא נבנה בין הכיבוש האשורי לכיבוש הבבלי (732-539 לפנה"ס), תקופה שבה קמו ארמונות מסוג דומה בערים חצור ומגידו. ייתכן גם שהמבנה נבנה בתקופה הפרסית (539-332 לפנה"ס).

התקופה ההלניסטית והרומאית

לאחר כיבושי אלכסנדר ב-332 לפהנ"ס הוקמו במורדות התל מספר בתי חקלאים, כנראה במאה ה-3 לפנה"ס. היישוב הכפרי הקטן ניטש כנראה באמצע התקופה הרומית, אולי בסיבובות המרד הגדול (66-70 לספירה).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תל כנרות בוויקישיתוף