אוטו השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטו השני

אוטו השני (955 - 7 בדצמבר 983) היה קיסר האימפריה הרומית הקדושה השלישי לשושלת האוטוניאנית ושליט ממלכת פרנקיה המזרחית (גרמניה של ימינו). במהלך כהונתו החזיק גם בשטחים בפולין, בוהמיה ואיטליה.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטו השני היה בנם של אוטו הגדול ואדלאיד מאיטליה. הוא התחנך על ידי דודו, ברונו הארכיבישוף של קלן, ואחיו למחצה וויליאם, הארכיבישוף של מיינץ. בשנת 961 הוכתר אוטו כמלך בקתדרלה של אאכן בגרמניה ושלט לצידו של אביו. ב- 25 בדצמבר 967 הוא הוכתר לקיסר לצידו של אביו על ידי האפיפיור ג'ון ה-13.

ב-14 באפריל 972, בחלק מברית מדינית בין האימפריה המזרחית לבין הקיסרות הקדושה נישא אוטו לתאופאנו, אחייניתו של קיסר האימפריה הביזנטית, יוחנן הראשון צימיסקס. לאחר מות אביו, בשנת 973, עם שובו ממערכות אביו באיטליה, הוכתר אוטו לקיסר וכיהן כשליט יחיד על ממלכת פרנקיה המזרחית.

מרידות בגרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו לשלטון של הקיסר הצעיר נתקלה במרידות רבות בשנותיו הראשונות. לאחר מיגור מרד בחבל לורן, פרץ נגדו מרד בראשות דודו, היינריך השני. המרד החל בקשר שקשרה נגדו אמו של היינריך, יודית, עם הבישוף של פרייזלינג ועם הדוכסים של בוהמיה ופולין. אוטו דיכא בהצלחה חלקית את המרד ושלל מדודו את תואר הדוכס. באותה שנה התמודדו כוחותיו של אוטו עם ניסיונו של הארלד הראשון מדנמרק להניס את הכוחות הגרמנים משטחו.

שנה מאוחר יותר התמודד אוטו במרד בלוראן פעם נוספת. הפעם הוא הניס את היינריך השני מרגנסבורג לבוהמיה והעביר את הטיפול בו לבן דודו, אוטו מבוואריה. בשנת 977 יצא אוטו לבוהמיה פעם נוספת והכריח את הדוכס בולסלוס השני להשבע לו אמונים בשנית. באותה שנה נכנעה פולין לכוחותיו של אוטו.

המלחמה עם צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך התמודדותו של אוטו עם המרד של הנרי בבוואריה, פלש לותר, מלך צרפת, לחבל לוראן עם 20,000 חיילים. אוטו נאלץ לסגת לקולון ולאחר מכן לסקסוניה. אימו, אצילה ממוצא צרפתי, תמכה בלותר ועברה לבורגון.

בספטמבר 978, ארגן אוטו צבא של 30,000 לוחמים ויצא למתקפת נגד בצרפת. צבאו נתקל בהתנגדות מועטה ביותר והוא ערך מצור על פריז. רק מגפה בקרב חייליו מנעה ממנו לכבוש את העיר. בדרכם חזרה לגרמניה הותקף צבאו מאחור וספג אבדות קשות בנפש ובציוד.

ב980 חתמו שני המלכים הסכם שלום בו לותר זנח את דרישת הריבונות הצרפתית על הלוראן ואוטו, מצידו, הכיר בזכותו של בנו של לותר, לואי, למלוך בצרפת אחרי אביו.

איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הסכם השלום עם צרפת, אוטו עבר עם אשתו, בנו וחצרו להרי האלפים שם השלים עם אימו. הוא חגג עמה את חג המולד ברוונה. האפיפיור בנדיקטוס השישי, שנבחר לתפקיד על ידי אוטו הראשון, נכלא על ידי הרומאים בטירת סנטאנג'לו. הוא מת בשבי בשנת 974. האפיפיור שירש אותו ברח באותה שנה לקונסטנטינופול ובנדיקטוס השביעי היה לאפיפיור החדש. בנדיקטוס קיבל את פניו של אוטו עם כניסתו לרומא ביום חג הפסחא של 981.

אוטו טיפח את חצרו ברומא, אליה הגיעו אישים רבים מרחבי אירופה. הוא התמודד עם הסרצנים ועם המדיניות התוקפנית של הצי של האמיר הסיציליאני אבו אל-קאסים. הצי הטריד את אפוליה וכבש את קלבריה. בספטמבר 981 צעד אוטו עם צבאו לדרום איטליה. הוא נתקל במאבקיהם של הנסיכים הלומבארדים שחילקו ביניהם את השטח לאחר מותו של פנדולף איירונהד. בסופו של דבר השיג הכרה מלאה מצדם בסמכותו כקיסר. בינואר 982 צעד הצבא הגרמני על אפוליה הביזנטית וסיפח את שטחה לאימפריה המערבית.

אוטו נחל תבוסה קשה בקרב סטילו ונאלץ לברוח בסירה יוונית לרוסאנו. במהלך הקרב אל-קאסים נהרג. אוטו חזר לרומא ב-12 בנובמבר 982. בסעודה חגיגית שערך בוורונה ביוני 983 הוא הכריז על בנו, אוטו השלישי, כמלך גרמניה. הוא נערך למסע חדש כנגד הסרצנים והגיע להסדר עם הרפובליקה של ונציה. עם חזרתו לרומא הוא הבטיח את בחירתו של פיטר מפאביה להיות האפיפיור ג'ון הארבע עשרה.

אוטו השני מת בארמונו ברומא ב-7 בדצמבר 983, מיד עם הגעתן של החדשות על מרידה סלאבית בגבול המזרחי של גרמניה, כתוצאה ממחלת המלריה[1]. הוא נקבר בבזיליקת פטרוס הקדוש. בנו אוטו השלישי, שהיה בן 3 באותה עת הוכתר לקיסר.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 255.Reuter T. (2000). The New Cambridge Medieval History, Vol. III: c. 900-c. 1024, Cambridge University Press. p