היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הקיסר היינריך השישי, תמונה מכתב יד עתיק
היינריך השישי חוגג את ניצחונו בסיציליה, מתוך כתב יד משנת 1196

היינריך השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (נובמבר 1165 - 28 בספטמבר 1197) היה מלך גרמניה לבית שטאופן (הוהנשטאופן) - משנת 1190 עד ליום מותו, ובנוסף קיסר האימפריה הרומית הקדושה משנת 1191 ומלך סיציליה משנת 1194. הוא היה שליט אגרסיבי ופעיל, שבתקופת שלטונו הקצרה יחסית הרחיב את השפעתה של הקיסרות הרומית הקדושה תוך שהוא ממשיך את מפעלו של אביו לביסוס האימפריה ככוח החילוני העיקרי באירופה. בקרב נתיניו האיטלקים היה ידוע היינריך בכינוי "האכזר", שניתן לו לאחר כיבוש סיציליה.

היינריך היה איש משכיל, ששלט בלטינית. ההיסטוריון אלבריק מטרואיפונטיין מתאר אותו כאדם משכיל, רהוט ובעל ידע בחוק הקאנוני והרומי. פטרון של אמנות שלזכותו נזקף חיבור הפואמה "היינריך הקיסר".‏‏[1]

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד להכתרה כקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך השישי נולד בשנת 1165 בניימכן, בנו של פרידריך הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (ברברוסה) ושל ביאטריס מבורגונדי. בהיותו בן ארבע נבחר והוכתר למלך גרמניה. על פי החוק הנהוג בגרמניה, התואר מלך הטווטוניםלטינית: Rex Teutonicorum) ניתן לאציל שנבחר על ידי האלקטורים הגרמנים כמלך. משנבחר למלך גרמניה נערך טקס הכתרה בקתדרלת העיר אאכן על ידי הארכיבישוף של העיר. הכתר הגרמני זיכה את השליט בתואר מלך הרומאים (בלטינית: Rex Romanorum).

נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חתונת היינריך השישי וקונסטנס מסיציליה
כס המלכות של היינריך השישי

בשנת 1184 התארס היינריך השישי לנסיכה קונסטנס מסיציליה שהייתה מבוגרת ממנו בעשר שנים, הם התחתנו ב-27 בינואר 1186. דודה של קונסטנס, מלך סיציליה ויליאם השני, נפטר ללא יורש בשנת 1189 הותיר אותה כטוענת העיקרית לכתר הממלכה הנורמנית של סיציליה. הן ערי המדינה האיטלקיות והן האפיפיור ראו בהתרחבות שליטת הקיסרות איום ישיר על האינטרסים הכלכליים ועל העצמאות שלהם ומאידך גיסא, הנסיכים הנורמנים של סיציליה לא היו מוכנים לוותר על עצמאותם למען מלך גרמני. על מנת לקדם את פני הרעה ובניסיון למנוע את אובדן העצמאות של כתר ממלכת סיציליה, הוכתר טנקרד מלצ'ה, נכדו של רוג'ר השני, מלך סיציליה כמלך. ‏‏[2] היינריך השישי לא היה מוכן לוותר על כס ממלכת סיציליה. עמדת כוח זו עתידה הייתה להרחיב ולבסס את שלטון האימפריה הרומית בכל איטליה, פרויקט בו החל אביו, פרידריך ברברוסה. ניגוד אינטרסים זה הוביל לסדרת עימותים בלתי נמנעת שהובילה בסיכומו של דבר לכיבוש סיציליה על ידי הקיסר וסתימת הגולל על השושלת הנורמנית של האי.

קיסר האימפריה הרומית הקדושה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מות פרידריך ברברוסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מסע הצלב השלישי

ב-11 במאי 1189 יצא הצבא הגרמני בראשות פרידריך ברברוסה ובנו פרידריך השישי, דוכס שוואביה למסע הצלב השלישי - חלק מהמאמץ האירופי להסב לאחור את גלגל החורבן של ממלכת ירושלים הצלבנית לאחר קרב קרני חיטין. לאחר מסע מתיש ורצוף קרבות, ב-10 ביוני 1190 טבע הקיסר פרידריך ברברוסה בנהר קאליקאדנוס (לטינית: Calycadnus ) הידוע כיום בשם גק-סו (טורקית: Göksu) ‏‏[3] עם מותו של פרידריך ברברוסה התפזר המחנה הגרמני. כוח קטן המשיך לסוריה בפיקוד בנו של הקיסר דוכס שוואביה כשהם נושאים איתם את גופתו של הקיסר משומרת בחומץ. ב-20 בינואר 1191 נהרג הדוכס בקרבות על חומות העיר וכך בא המסע הגרמני אל סופו.

בעת מסע הצלב נותרו מושכות השלטון בגרמניה בידי היינריך, שנאלץ להתמודד עם מרד שהנהיג היינריך "הארי", דוכס בוואריה. המאבק הוכרע לטובת היינריך השישי, אך הניצחון לא היה מוחלט, והעימות חזר והתפרץ בשנת 1191, משיצא היינריך דרומה לאיטליה, לתבוע את זכותו על כתר סיציליה.

היינריך השישי על כס המלוכה, ציור מכתב היד ספר הכבוד לקיסר או המרד הסיציליאני (לטינית: Liber ad honorem Augusti sive de rebus Siculis) משנת 1196 המתאר את היסטוריית בית שטאופן
הכתרת היינריך השישי, מתוך "ספר הכבוד לקיסר"

מלך סיציליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1191 הוכתר היינריך כקיסר האימפריה הרומית על ידי האפיפיור סלסטינוס השלישי, ובשנת 1192 יצא היינריך בראש צבא גרמני חזק מלווה באשתו במטרה להוציא את כתר סיציליה מידי טנקרד. הערים הצפוניות של איטליה פתחו את שעריהן בפני הקיסר וכך גם הערים האיטלקיות הנורמניות שבחצי האי האפניני ובהן סלרנו, בירתו האיטלקית של רוג'ר השני. בעוד קונסטנס יושבת בארמון הנורמני בסלרנו יצא היינריך לצור על נאפולי. המצור נכשל והקיסר נאלץ לחזור לגרמניה לדכא מרידה נוספת של היינריך האריה. קונסטנס נותרה בסלרנו עם גדוד קטן של שומרי ראש. עם נסיגת הצבא הגרמני, חזרו הערים האיטלקיות והכריזו על נאמנותן לטנקרד. אזרחי סלרנו, מתוך רצון לרכוש חזרה את אמונו של טנקרד, הסגירו את קונסטנס לידיו. טנקרד, ששלטונו בסיציליה היה נתון בסימן שאלה מבחינה חוקית, ומעמדו בקרב האצילים הנורמנים רעוע בהיותו בן לא חוקי וללא זכויות ירושה, החליט להשתמש בקיסרית כקלף להכשיר את מעמדו ונכנס למשא ומתן עם האפיפיור. על פי ההסכמה בין הצדדים תשוחרר קונסטנס תמורת הכתרתו של טנקרד כמלך סיציליה על ידי האפיפיור. כך היה זוכה טנקרד לחותמת הכשר והאפיפיור היה מסלק את הסכנה של איחוד כתר סיציליה על הקיסרות. התוכנית עלתה על שרטון משהצליחו גדודים קיסריים לשחרר את קונסטנס ולהחזיר אותה לגרמניה.

בעוד העסקה קורמת עור וגידים קיבל היינריך לידיו את ריצ'רד הראשון מלך אנגליה (ריצארד לב הארי) שנפל לידיו של ליאופולד דוכס אוסטריה בעת שחזר מארץ הקודש בתום מסע הצלב השלישי. במשא ומתן נוקשה, תחת נידוי שהוטל עליו על ידי האפיפיור, הצליח היינריך לסחוט מהאוצר האנגלי סכום עתק של 150,000 דינרים של כסף. סכום זה שרושש את אנגליה העשיר את קופת האימפריה ואיפשר להיינריך לגייס צבא גרמני חדש איתו יצא למסע כיבושים באיטליה. ‏‏[4]

בינואר 1194 חתמו הקומונות האיטלקיות הסכם עם היינריך שאיפשר לו מעבר מהיר לכיוון סיציליה, הסכם מקביל עם המורדים הגרמנים הבטיח שקט בעורפו. בפברואר של אותה שנה נפטר טנקרד ועל כס סיציליה ישב ויליאם השלישי - ילד בן 4. צבאו של היינריך צעד ללא התנגדות לאורך איטליה ותפס את פלרמו ב-20 בנובמבר. מהלך שלטונו כמלך סיציליה היה קצר וסוער. תושבי האי ובעיקר הערבים, תושבי דרום האי, מרדו נגד השליט הזר - מרידה שדוכאה בכוח על ידי חייליו הגרמנים של הקיסר. על פי הסיפורים עיניו של ויליאם השלישי נעקרו בעוד אבירים סיציליאנים שנחשדו בחוסר נאמנות לשליט החדש הועלו על המוקד, מעשים אלו העניקו לו את הכינוי "היינריך האכזר" בקרב תושבי האי.

השליטה בסיציליה הפכה את היינריך למונרך החזק ביותר באירופה בכלל ובאגן הים התיכון בפרט והכנסות האימפריה וההכנסות הפרטיות של היינריך גדלו פלאים.

לידת פרידריך השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו של היינריך, פרידריך, נולד ב-26 בדצמבר 1194. המלכה קונסטנס, בשלבים האחרונים להיריונה, הייתה בדרכה דרומה לאורך קו החוף האיטלקי בדרכה אל בעלה הקיסר היינריך השישי בסיציליה. עם התגברות הצירים נאלצה לעצור בעיר יסי (איטלקית: Jesi). קונסטנס,‏‏ אישה בת 40 שעצם יכולתה ללדת בגיל זה נחשבה לפלא, ילדה את פרידריך באוהל מיוחד שהוקם בכיכר העיר, והזמינה נשות אצילים מקומיים לחזות בלידה - על מנת למנוע לזות לשון לגבי נסיבות לידתו, ימים מספר לאחר הלידה חזרה קונסטנס לכיכר העיר והניקה את התינוק בפומבי. [5]

מותו של הקיסר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרקופג של הקיסר בכנסייה בפלרמו

במהלך שנת 1196 ניסה היינריך להעביר החלטה בקרב ועידת האלקטורים (הנסיכים הבוחרים) שלפיה יעבור כס הקיסר בירושה בתהליך אוטומטי ולא בתהליך של בחירה על ידי אלקטורים. מסע שכנוע זה היה בתחילתו וייתכן שהיה נושא פרי, אך בשנת 1197 נפטר היינריך השישי ממלריה[6], והיוזמה מתה איתו. מותו של היינריך השישי ב-28 בספטמבר העביר את השלטון על האי חזרה לידי אשתו קונסטנס בהיותה היורשת החוקית לכס המלוכה הנורמנית של סיציליה.

מבצע אחר שלא יצא אל הפועל בגין מותו הפתאומי של הקיסר היה מסע צלב שתוכנן לצאת מסיציליה במטרה כפולה - למלא את הצוואה הרעיונית של פרידריך ברברוסה שנפטר בדרכו לכנסיית הקבר מחד ולהרחיב את מעגל ההשפעה של האימפריה לחופים המזרחיים של הים התיכון - מהלך שהיה מגמד כל כוח ים תיכוני אחר והופך את ביזנטיון לגורם זניח באזור. כוחות חלוץ של הצבא הקיסרי הספיקו לנחות בקפריסין ולהפוך את האי לממלכה וסאלית של האימפריה, כוחות אחרים נחתו בעכו אך מותו של הקיסר הביא להתפוררות היוזמה.

הוא נקבר בקתדרלה של פלרמו. בנו פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה עתיד היה ללכת בדרכו - העמקת השליטה של האימפריה באיטליה, מסע צלב בארץ הקודש ומאבק מול מדינת האפיפיור על הגמוניה באיטליה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.spiritus-temporis.com/henry-vi-holy-roman-emperor/‏
  2. ^ ‏Steven Runciman.The Sicilian Vespers: a history of the Mediterranean world in the later thirteenth century. Cambridge University Press, 1958. ISBN:0521437741 page 10‏
  3. ^ ‏Thomas F. Madden The new concise history of the Crusades‏.Rowman & Littlefield‏, 2005 ISBN 0742538222, 9780742538221 page 83‏ ‏
  4. ^ ‏"Henry VI (Holy Roman Empire)," Microsoft® Encarta® Online Encyclopedia 2009 http://encarta.msn.com © 1997-2009 Microsoft Corporation. All Rights Reserved‏
  5. ^ David Abulafia. Frederick II: a medieval emperor. Oxford University Press US, 1992 ISBN 0195080408 page 89 ‏
  6. ^ היינריך השישי באתר אנציקלופדיית בריטניקה.