אולמפ דה גוז'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אולימפ דה גוז')
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אולמפ דה גוז'

אולֶמפ (אולימפיה) דה גוז' (Olympe de Gouges; נולדה כמרי גוז ב-7 במאי 1748 מתה ב-3 בנובמבר 1793) הייתה מחזאית ועיתונאית צרפתייה, שכתביה הפמיניסטיים הגיעו לקהל רחב. גוז' תמכה בדמוקרטיה, ובזמן המהפכה הצרפתית דרשה את מתן אותן הזכויות לנשות צרפת שדרשו הגברים הצרפתים לעצמם. ב"הצהרת זכויות הנשים והאזרחיות" שניסחה ב-1791, יצאה כנגד הנוהג של סמכות הגבר כלפי האישה, והרעיון של אי השוויון בין הגברים והנשים. בזמן שלטון הטרור הוצאה להורג באמצעות הגיליוטינה בשל דעותיה המהפכניות.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות ונעורים, קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרי גוז נולדה למשפחה מן המעמד הבינוני ב-1748 בעיר מונטובן (Montauban) שבמחוז טארן וגארון בדרום מערב צרפת. אביה היה קצב ואמה כובסת. גוז האמינה שהיא בתו הבלתי חוקית של ז'אן ז'אק לפרנק, המרקיז מפומפיניאן, אשר דחה טענה זו משהועלתה בפניו.

בהיותה בת 17 נישאה בשידוך ללואי אוברי, איש המנהל המקומי שהגיע מפריז. בספרה האוטוביוגרפי למחצה "Mémoire de Madame de Valmont contre la famille de Flaucourt" כתבה "הושאתי לאדם שלא אהבתי, ושלא היה עשיר או מיוחס. הוקרבתי ללא סיבה שיכלה לפצות על הדחייה שחשתי כלפי אותו אדם". אוברי מת כשנה לאחר הנישואים. בשנת 1770 עברה גוז לפריז עם בנה פייר, ואימצה לעצמה את השם "אולמפ דה גוז'".

דה גוז' הייתה בעלת השכלה ממוצעת לבת דורה. היא ידעה לקרוא היטב, אך לקתה בכתיבה, בדומה לאירופי הממוצע בתקופתה. היא חיה עם מספר גברים שתמכו בה כלכלית, והייתה לאשת חברה מבוקשת בסלונים בפריז. היא שאפה להתערות באליטה ולהפטר ממבטאה הפרובינציאלי. בסלונים הספרותיים והפילוסופיים של פריז פגשה בסופרים ופוליטיקאים רבים, וביניהם קונדורסה.

בשנת 1784 החלה לכתוב מסות, מאמרים, ומחזות המעידים על מודעות חברתית. בשנה זו כתבה גם מחזה בשם "זאמור ומירזה" המתנגד לעבדות, שפורסם אף בכותרת "L'Esclavage des Nègres" (עבדות הכושים). בשל היותה אישה, ובשל נושאו השנוי במחלוקת של המחזה, לא פורסם המחזה עד לשנת 1789 והועלה על הבמה רק בשנת 1792 כאשר המהפכה הצרפתית הביאה לשינוי חברתי שאיפשר זאת. במקביל למאבקה להעלות את המחזה על הבמה, כתבה גוז' מאמרים בנושאים הקשורים במגדר כגון הזכות לגירושים והזכות לקיים יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים.

המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המהפכה קיבלה אותה גוז' בברכה, אך עד מהרה התפקחה, והבינה כי ה"אחווה" (fraternité) לה הטיפו המהפכנים היא אחווה גברית, וכי זכויות האדם אינן כוללות את זכויות האישה.

ב-1791 הצטרפה אל ה-Cercle Social (החוג החברתי) אגודה שהטיפה למתן זכויות חוקיות ופוליטיות שוות לנשים. האגודה נפגשה בביתה של סופי דה קונדורסה. כאן הביעה לראשונה את המימרה המפורסמת "האישה היא בעלת הזכות לעלות לגרדום. עליה לקבל גם את הזכות לעלות לדוכן הנואמים".

הצהרת זכויות האישה והאזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1791, לאחר קבלת החוקה הצרפתית, הייתה דה גוז' מודאגת מכך שהחוקה אינה מקנה לנשים את זכות הבחירה, אינה משווה את מעמדן של הנשים למעמד הגברים במסגרת מוסד הנישואים, אינה מעניקה את הזכות להתגרש, ואינה מעניקה לנשים את זכות הקניין. מכיוון שכך, יצרה מסמך שלדעתה הוא מסמך משלים לחוקה, בו תינתנה לנשים הזכויות המגיעות להן.

המסמך "הצהרת זכויות האישה והאזרחית" נפתח במבוא מריר בו היא דורשת הסבר מדוע משועבדות הנשים ומוגדרות כמין הנחות. לאחר פיסקת הפתיחה היא מנסחת את הצהרת זכויות האישה והאזרחית, ומבקשת כי זו תתקבל על ידי האספה המחוקקת במושבה הבא. את הדרישה לשוויון הזכויות מבססת גוז' על בסיס שוויון הנשים לגברים, שכן שני המינים שייכים למין האנושי, ומסוגלים לאותן המחשבות. גוז' מהללת גם את השוני בין הנשים לגברים, את יופיין של הנשים ואת האומץ שלהן במעשה הלידה.

ההצהרה עצמה מנוסחת באותו האופן עצמו בה מנוסחת הצהרת זכויות האדם והאזרח, אך גוז' שינתה כל מקום בו מופיעה המילה "אדם" ל"גבר ואישה". כן הדגישה גוז' במילה "במיוחד" את "הזכות להתנגד לדיכוי".

כן הוסיפה גוז' מספר זכויות נוספות, כזכות האישה לתת לילדה את שם המשפחה של אביו, אף אם אינם נשואים.

בדברי הסיום של ההצהרה קראה גוז' לנשים להתעורר ולגלות כי הן אמנם בעלות הזכויות המופיעות בהצהרה. היא קובעת כי התבונה היא לצדן, וכי אל להן לסבול עוד את המצב בו היתרונות מן המהפכה מגיעים לגברים בלבד, מצב הנשען על מוסריות מיושנת לפיה האישה נחותה מן הגבר.

ההצהרה מסתיימת ב"אמנה חברתית בין הגברים והנשים", המושפעת מספרו של ז'אן ז'אק רוסו, "האמנה החברתית". האמנה קוראת לשיתוף פעולה קהילתי, לחלוקה שווה של הרכוש בין הבעל והאישה. הרכוש יהיה שייך לשניהם, וכן לילדיהם. במקרה של גירושין יש לחלק את המקרקעין שווה בשווה. גוז' קראה לעשירים לאמץ את ילדי העניים, ולהביא כך לחלוקה צודקת יותר של רכוש הקהילה. כן קראה להגנת החוק על אלמנות ונשים צעירות מגברים המבטיחים להן הבטחות שווא.

ההצהרה מעולם לא התקבלה על ידי כל גוף רשמי בצרפת, ונושא זכויות הנשים לא זכה לתשומת הלב הראויה לו, על אף חלקן הרב של הנשים במהפכה, ובמיוחד ב"מצעד על ורסאי". זכות ההצבעה לנשים התקבלה בצרפת רק למעלה ממאה וחמישים שנה לאחר כתיבת הצהרתה של דה גוז', עם קבלת החוקה שכוננה את הרפובליקה הרביעית בשנת 1946.

סופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוצאתה להורג של אולמפ דה גוז', תחריט בן התקופה

דה גוז' הייתה מעורבת בכל עניין בו ראתה אי צדק. היא התנגדה להוצאתו להורג של המלך לואי ה-16, הן בשל התנגדותה העקרונית לעונש המוות, והן מכיוון שהעדיפה מלך כנוע בעל סמכויות מוגבלות על פני האפשרויות של הקמת מלוכה גולה שתשאף לשוב לשלטון.

כאשר נכזבו שאיפותיה אלו, היא הפכה מתלהמת יותר בכתיבתה. ב-2 ביוני 1793 היעקובינים אסרו את הז'ירונדינים, שהיו בעלי בריתה הפוליטיים, ורבים מהם נשלחו אל הגיליוטינה. באותם הימים פרסמה מאמר בשם "שלוש קלפיות, או בריאות המדינה, מאת משקיף אווירי" (Les trois urnes, ou le salut de la Patrie, par un voyageur aérien). במאמר דרשה משאל עם שיבחר בין שלוש צורות ממשל: רפובליקה אחת ובלתי ניתנת לחלוקה, פדרציה, או מלוכה חוקתית. מאמר זה הביא למאסרה. היא שהתה בכלא שלושה חודשים, וניסתה להגן על עצמה ללא עורך דין. היא פירסמה באמצעות חבריה שני טקסטים, בהם סיפרה על החקירות שעברה, וגינתה את שלטון הטרור. דה גוז' נדונה למוות ב- 2 בנובמבר 1793 והוצאה להורג למחרת באמצעות עריפה בגיליוטינה .

מורשתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דה גוז' היא דמות אהודה בצרפת, ובקרב התנועה הפמיניסטית. שלא כחלוצה אחרת של הפמיניזם, בת זמנה, מרי וולסטונקראפט, כתביה של דה גוז', הרדיקלים בהרבה, זכו במהלך השנים לתשומת לב מועטה יחסית. לאחר מלחמת העולם השנייה התעורר העניין בה, והעיסוק בדמותה ובכתביה גבר.

ב-1981 פרסם ההיסטוריון אוליבייה בלאן ביוגרפיה ראשונה של דה גוז', שנסמכה על מקורות בני תקופתה. ב-1989, לקראת מלאת מאתיים שנה למהפכה הצרפתית, גבר מאוד העיסוק בדמותה. הטקסטים שלה נקראו, הועלו על הבמה ונערכו מחדש.

דה גוז' היא נושאו של הרומן "אולמפ" ("אולימפיה") מאת הסופרת הצרפתיה ז'נבייב שובל (Genevieve Chauvel), כמו גם של ביוגרפיות רבות ויצירות אומנות פלסטית.

על שמה של דה גוז' נקראים תיאטראות בתי ספר, בתי חולים, דרכים וכבישים במקומות רבים בצרפת, ובעיר הולדתה מונטובאן.

ב-6 במרץ 2004 נקראה על שמה כיכר ברובע השלישי של פריז. במעמד קריאת הכיכר על שמה נכחה סגנית ראש עיריית פריז, אן אידלגו, והוקראו קטעים נבחרים מהצהרת זכויות האישה והאזרחית.

במהלך השנים עלו דרישות לקבורתה מחדש של דה גוז' בפנתיאון. שרידיה של דה גוז', כשרידי קורבנות אחרים של שלטון הטרור, נקברו בקברי אחים, אך הדבר לא מנע בעבר קבורה סמלית של גדולי האומה בצרפת שנפלו קורבן לשלטון הטרור, כקונדורסה. מספר עצומות הופנו לנשיא הרפובליקה, ובנובמבר 1993, במלאת מאתיים שנה להוצאתה להורג הפגינו מפגינים לפני הפנתיאון בדרישה לקבורתה בין גדולי האומה. בבחירות לנשיאות צרפת בשנת 2007 הודיעה המועמדת לנשיאות, סגולן רויאל כי אם תזכה בבחירות תדאג לקבורתה של דה גוז' בפנתיאון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אולמפ דה גוז' בוויקישיתוף