פרנסואה הולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרנסואה הולנד
(12 באוגוסט 1954; רואן, צרפת) (בן 60)
François Hollande (Journées de Nantes 2012).jpg
שם בשפת המקור François Hollande
מדינה צרפת
מפלגה המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית
בת-זוג
הנשיא ה-24 של הרפובליקה הצרפתית
תקופת כהונה 15 במאי 2012 (שנתיים ו-23 שבועות)
הקודם בתפקיד ניקולא סרקוזי

פרנסואה ז'ראר ז'ורז' ניקולא הולנד (נהגה אולונד, במלרע; בצרפתית: François Gérard Georges Nicolas Hollande; נולד ב-12 באוגוסט 1954) הוא נשיא צרפת. הוא הנשיא ה-24 של הרפובליקה הצרפתית והנשיא השביעי של הרפובליקה החמישית.

ילדותו והשכלתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ברואן כבנם הצעיר של גיאורג הולנד, רופא ויזם נדל"ן שהיה צאצא למורדים קלוויניסטים הולנדים שהתיישבו במאה ה-16 בפה-דה-קאלה, וניקול טריבר, אחות שעבדה כעובדת סוציאלית. הוריו היו פעילים משני צדי המפה הפוליטית; אביו גילה עוינות עמוקה לקומוניזם והיה בעל השקפות פוליטיות לאומניות, ששמר נאמנות מסוימת לממשל פטן ששיתף פעולה עם גרמניה הנאצית, וכן גילה אהדה לארגון הטרור OAS שפעל במלחמת אלג'יריה. בשנת 1959 נמנה אביו בין מועמדי הימין הקיצוני בבחירות לרשויות המקומיות ברואן. אמו הייתה קתולית, שהתמודדה לבחירות המקומיות בקאן מטעם המפלגה הסוציאליסטית.‏[1]

הוא בילה את ילדותו בבואה-גיום שברואן והתחנך בבית הספר הנוצרי "סן ז'אן בטיסט דה לה סאל". בתחילת 1968 החליט אביו לסגור את המרפאה שלו ולעזוב את רואן, ועבר עם משפחתו לניי-סיר-סן, פרבר אמיד מאוד במערב פריז, שם למד הולנד בתיכון סן פסטר.

הולנד הוא בוגר בית הספר הגבוה ללימודי תעשייה וניהול בפריז, המכון למדע המדינה פריז, ובית הספר הלאומי למינהל בשטרסבורג (ÉNA), שם הכיר את בת זוגו לעתיד סגולן רויאל. עוד קודם שהכיר את רויאל התארס הולנד עם דומיניק רובר, בת פוליטיקאי סוציאליסטי וידיד של פרנסואה מיטראן שקירב אותו למיטראן. במהלך לימודיו ב-ÉNA, היה הולנד בין מייסדי קרן שתרמו לה סטודנטים עשירים ושנועדה לסייע למעוטי היכולת.‏[1] בקיץ 1974 זכה במלגה שאפשרה לו לחיות בארצות הברית, שם חקר את כלכלת מסעדות מזון מהיר. ב-1976 קיבל הולנד פטור משירות צבאי בשל קוצר ראייה, אך ערער על החלטה זו ובינואר 1977 הוא החל את שירותו בבית הספר לקצינים. בתום לימודיו בשטרסבורג בשנת 1980 החל לעבוד כמבקר במוסד פיננסי-שיפוטי לביקורת המדינה ("בית המשפט לביקורת") וב-1984 הפך לשופט במוסד זה. בשנות השמונים ועד 1991 הוא לימד כלכלה בסיאנס פו.

דרכו הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד החל את פעילותו הפוליטית במהלך לימודיו בסיאנס פו, שם היה פעיל באגודת הסטודנטים שהייתה קרובה בהשקפתה למפלגה הקומוניסטית הצרפתית. בהמשך פעילותו הסטודנטיאלית תמך במסע הבחירות של פרנסואה מיטראן בבחירות לנשיאות צרפת שהתקיימו ב-1974. למפלגה הסוציאליסטית הצטרף הולנד בשנת 1979 בהזמנתו של ז'אק אטלי, ששימש כיועצו הכלכלי של מזכיר המפלגה דאז מיטראן. בשנת 1981, בגיל 26, התמודד כנציג מחוז הבחירה קורז לבחירות לאסיפה הלאומית הצרפתית שהתקיימה ב-1981, אך הפסיד על חודו של קול לנשיא לעתיד ז'אק שיראק.‏[2] באותה שנה מונה ליועץ כלכלי של אטלי ובהמשך לראש המטה של ​​שני דוברי הממשלה: מקס גאלו ורולנד דיומא. כראש המטה של גאלו תרם הולנד את קולו באופן אנונימי לקלטת שבה הוא הוצג כמחברו של ספר שחיבר לכאורה איש ימין, אך הספר נכתב למעשה על ידי אנשי מיטראן במטרה להכפיש את הימין.‏[3]

ב-14 במרץ 1983 נבחר הולנד לחבר המועצה של אוסל (Ussel), תפקיד בו כיהן עד מרץ 1989. בשנת 1988, בעקבות בחירתו מחדש של מיטראן לנשיא, התמודד הולנד מחדש לאסיפה הלאומית כנציג המחוז קורז ונבחר.

בוועידת המפלגה הסוציאליסטית שנערכה ב-1990 יצא הולנד, שהוגדר לעתים קרובות כטכנוקרט חביב, בביקורת חריפה נגד בכירי המפלגה. לאחר שהובס בבחירות 1993 ואיבד את המנדט כנציג קורז, עבד כעורך דין במשך מספר חודשים.‏[4] בשנת 1997 מונה לדובר ראש הממשלה ליונל ז'וספן, ונחשב לדובר טוב המסוגל ליצור מערכת יחסים טובה עם עיתונאים. ביוני 1997 נבחר מחדש לאסיפה הלאומית מטעם קורז עם 54% מהקולות. באותה שנה ירש מז'וספן את תפקיד המזכיר הראשון של המפלגה הסוציאליסטית, כשהוא נתמך בעיקר מהאגף המתון במפלגה. ביוני 1999 היה מועמד הרשימה הסוציאליסטית לפרלמנט האירופי, אך התפטר בדצמבר אותה שנה כדי להתרכז בעבודתו הפרלמנטרית בעיריית טול, שם כיהן כסגן ראש העיר. באותה שנה מונה גם לסגן נשיא הארגון הבינלאומי האינטרנציונל הסוציאליסטי. בשנת 2001 נבחר לראש העיר טיל (Tulle), ובמרץ 2008 וויתר על התפקיד לאחר שנבחר לנשיא המועצה הכללית של קורז.

בתקופת כהונתו כמזכיר המפלגה נחלה המפלגה הסוציאליסטית תבוסה קשה בבחירות לנשיאות בשנת 2002, אך הוא הצליח לשמור על מקומו באסיפה הלאומית. שנה לאחר מכן נבחר מחדש למזכיר המפלגה, וב-2004 זכתה המפלגה לניצחונות משמעותיים בבחירות האזוריות ואף בבחירות לפרלמנט האירופי.

בשנת 2004 תמך בעריכת משאל עם בצרפת בסוגיית החוקה האירופית, זאת בניגוד לעמדת בכירי המפלגה ובכללם לורן פביוס. בהצבעה פנים-מפלגתית בנושא זכתה עמדתו ל-59% מקולות החברים, אך לבסוף לא זכתה ההצעה לרוב במשאל העם שנערך במאי 2005, וכוחו במפלגה נחלש.‏[4] עם זאת, בחודש נובמבר 2005 נבחר מחדש כמזכיר ברוב גדול. בנובמבר 2008, לאחר 11 שנות כהונה כמזכיר הראשון של המפלגה, פרש הולנד מהתפקיד כדי להקדיש את עצמו לתפקידו כנשיא מועצת קורז. בשנים 1998-2001 כיהן גם סגן נשיא וחבר המועצה האזורית של חבל לימוזן.‏[5]

ב-31 במרץ 2011 הודיע על התמודדותו בבחירות מקדימות במפלגה הסוציאליסטית לקביעת מועמד המפלגה לבחירות לנשיאות צרפת, באפריל 2012. בתחילה הוא נגרר בסקרים אחרי דומיניק סטראוס-קאהן שהוביל במירוץ, אולם בעקבות מעצרו של האחרון בחשד לתקיפה מינית וויתורו על המועמדות, הפך הולנד למועמד המועדף והוא נהנה מתמיכת המועמדים האחרים מקרב מפלגתו למשרה, כולל מתמיכתה של המועמדת לנשיאות בבחירות 2007, סגולן רויאל. ב-16 באוקטובר 2011 הפך למועמד המפלגה בבחירות לנשיאות ב-2012, לאחר שניצח עם 57 אחוזים מהקולות. הביקורת שנמתחה עליו במהלך התמודדותו בבחירות המקדימות וגם הארציות עסקה בעיקר במה שהוגדר כחוסר תפקודו כמזכיר המפלגה וכן בחוסר ניסיונו המינסטריאלי, ואילו הולנד הציג את עצמו כ"נשיא נורמלי" מול אישיותו המוגזמת והשנויה במחלוקת של הנשיא ניקולא סרקוזי, כמועמד שמאל מתון וכבעל סדר עדיפויות משלו: הנוער, הרפורמה במס והטיפול במשבר החוב האירופי.‏[6]. הולנד התנגד להגבלת האשראי למגזר העסקי ולצעדי הצנע שהוביל סרקוזי יחד עם נשיאת גרמניה אנגלה מרקל, ובמקום זאת תמך בהרחבת ההתקציב על ידי מיסוי עשירים ובקידום הצמיחה כדי להקטין את היקף החובות.‏[7] כמו כן תמך בהסגת כוחות הצבא מאפגניסטן עד סוף שנת 2012.‏[8] בנוסף, תמך הולנד בנישואים חד-מיניים ובמתן הזכות לאימוץ לזוגות חד-מיניים.‏[9]

בסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות ניצח הולנד ברוב יחסי של קולות (28.6% מול 27%), ובכך היה למתמודד הראשון בהיסטוריה של הרפובליקה החמישית המקבל יותר קולות בסיבוב ראשון מאשר הנשיא המכהן. בסיבוב השני ב-6 במאי ניצח הולנד, כשקיבל כ-52% מקולות המצביעים.‏[10] הוא הנשיא הראשון מן המפלגה הסוציאליסטית מאז תום כהונתו של פרנסואה מיטראן ב-1995. הולנד הושבע ונכנס לתפקידו ב-15 במאי 2012.

עם כניסתו לתפקידו, ביטל הולנד את הכוונה להעלות את המע"מ והעלה במקום זאת את מס ההכנסה על עשירים ל-75%, צעד שהביא להגירה של עשירים מצרפת למדינות שכנות עם שיעורי מס נמוכים יותר‏[11]. אולם, בעקבות הדרדרות במצב הכלכלי של צרפת, בחודשים הראשונים לכהונתו, הכריז הולנד בנובמבר 2012 על שורה של רפורמות שכללו הורדת מיסים על מעסיקים והעלאת המע"מ‏[12][13].

ב-17 בנובמבר 2013 הגיע הולנד לביקור ממלכתי בישראל במהלכו אף נאם בכנסת.

יחסו לישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד התבטא כמה פעמים כנגד האנטישמיות בצרפת כלפי יהודים והתנצל בפני היהודים על כך שצרפת שיתפה פעולה עם הנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה. הוא מתנגד לתוכנית הגרעין של איראן שיכולה לסכן את ישראל והמזרח התיכון ובעד פיתרון שיכפה על ישראל והפלסטינים הסכם שלום. בזמן צוק איתן קרא לישראל לעצור את "הטבח בעזה" ולאחריו נפגש עם אבו מאזן והודיע שיפנה למועצת הביטחון של האו"ם בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להכיר באופן חד-צדדים במדינה פלסטינית עצמאית‏[14]

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להולנד ולבת זוגו משנות ה-70 ועד שנת 2007 סגולן רויאל נולדו ארבעה ילדים: תומאס (1984), קלמנס (1985), ז'וליין (1987) ופלורה (1992). בני הזוג, שמעולם לא נישאו או נרשמו כאזרחים שותפים,‏[15] הודיעו על פרידתם ביוני 2007, כחודש לאחר שרויאל הפסידה בבחירות לנשיאות צרפת.‏[16] כמה חודשים לאחר מכן פרסם בלוג צרפתי פרטים על מערכת יחסים רומנטית שמנהל הולנד עם העיתונאית ואלרי טריאֵרוֵיילר (Trierweiler) מאז 2006, פרסום שעורר ביקורת על הפרת השמירה הנוקשה בצרפת על צנעת הפרט של פוליטיקאים.‏[17] בנובמבר 2010 אישרו השניים כי הם מנהלים חיי זוגיות משותפים, ולאחר תקופה פרשה טריירווילר מעיסוק בעיתונות פוליטית.‏[18] בינואר 2014 הודיע הולנד כי הם נפרדו.‏[19]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הולנד כתב והשתתף בכתיבת ספרים פוליטיים אחדים:

  • L’heure des Choix 1991
  • La Gauche bouge, éd. Jean-Claude Lattès, 1985
  • L'Idée socialiste aujourd'hui, Omnibus, 2001
  • Devoirs de vérité, Stock, 2007
  • Droit d'inventaires, Le Seuil, 2009
  • Le rêve français, Éditions Privat, 2011
  • Un destin pour la France, Fayard, 2012

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 François Hollande, "Miss Glaçon" et les "nantis", Le Nouvel Observateur, 31-08-2011
  2. ^ Francois Hollande, ina.fr קובץ וידאו
  3. ^ קטע האודיו שנחשף בערוץ Canal + בשנת 2008, באתר דיילימושןקובץ וידאו
  4. ^ 4.0 4.1 Qui est François Hollande ?
  5. ^ François Hollande, depute-francoishollande.fr
  6. ^ François Hollande, l'homme d'appareil qui se rêve en "président normal", באתר לה אקספרס
  7. ^ הולנד ידרוש מאירופה: במקום משמעת גרמנית - עידוד הצמיחה, 27.04.2012
  8. ^ סוכנויות הידיעות, פרשני צרפת: עימות הבחירות נגמר בשוויון, באתר nrg
  9. ^ Erlanger, Steven (26 January 2012). "Sarkozy’s Main Rival Offers Proposals for Lifting France’s Economy". אוחזר ב־ 18 February 2012. 
  10. ^ אבירמה גולן (פאריס) וספי הנדלרלאחר 17 שנה, סוציאליסט באליזה: פרנסואה הולנד הוא נשיא צרפת הבא, באתר הארץ, 06.05.2012
  11. ^ יואב בורנשטיין, עשירי צרפת עושים רילוקיישן ללונדון כדי להימלט מהמסים, באתר כלכליסט, 22 באוקטובר 2012
  12. ^ אורי פסובסקי , "לצרפת צפויות שלוש שנים מאוד קשות והאבטלה רק תחריף", באתר כלכליסט, 19 בנובמבר 2012
  13. ^ הולנד עושה סיבוב פרסה: מעלה את המע"מ ומציג הטבות מס לחברות, באתר TheMarker
  14. ^
    הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא, במקום שבו רוצים שיופיע הקישור להערה:
    {{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

    שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

    {{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
    שימו לב לתוספת "1=".
  15. ^ François et elle : un couple en équilibre
  16. ^ French Socialists’ First Couple Disclose a Parting of Ways
  17. ^ How bloggers revealed Royal's break-up
  18. ^ PEOPLE ET POLITIQUE - Hollande officialise son histoire avec une journaliste
  19. ^ רויטרסנשיא צרפת פרנסואה הולנד ובת זוגו ואלרי טרירוויילר נפרדו, באתר הארץ, 25 בינואר 2014


הקודם:
ניקולא סרקוזי
נשיא צרפת
2012 ואילך
הבא: