איי ריוקיו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיקום איי ריוקיו

איי ריוּ‏קיוּ‏ ( ביפן נקראים איי נָ‏אנסֵיי, 南西諸島) הם קבוצת איים ביפן, השוכנים דרום מערבה מהאי קיושו ועד לאי טאיוון במערב האוקיינוס השקט. הגדול מבין האיים הוא האי אוקינאווה. אדמיניסטרטיבית, איי ריקיו הצפוניים, איי סאטסוּ‏נָ‏אן, שייכים למחוז קגושימה, בעוד שהאיים הדרומיים, המכונים ריוּ‏קיוּ‏ שוֹ‏טוֹ‏, שייכים למחוז אוקינאווה. באיים שורר אקלים סובטרופי גשום המאופיין בחורפים נוחים וריבוי משקעים.

על האיים התקיימו מספר ממלכות קטנות, אשר במאה ה-14 התאחדו לשלוש ממלכות. בתחילת המאה ה-15 אחת הממלכות קיבלה את תמיכתה של סין והצליחה לאחד את שלוש הממלכות לממלכת ריוקיו המאוחדת, אשר התקיימה כממלכה עצמאית תחת חסות סין עד לשנת 1609. בשנה זו נכבשו האיים על ידי משפחת סַ‏אטסוּ‏מָ‏ה היפנית, והמלך היפני הפך לוסאל של הדאימיו של סאטסומה. עם זאת, עד למאה ה-19 נהנתה הממלכה מעצמאות יחסית, היות שקשריה עם סין איפשרו סחר בין האיים לסין, אשר באותה תקופה סחרה רק עם נתינות שלה. בזמן רסטורציית מייג'י האיים הוכרזו רשמית כחלק מיפן. בעת מלחמת העולם השנייה, על שטחי האיים התנהלו קרבות רבים, בתוכם קרב אוקינאווה. לאחר תום המלחמה, המשיכו האיים להיות תחת השליטה של ארצות הברית עד שנות ה-70. גם היום מחנות צבא ארצות הברית תופסים כ-20 אחוז משטחי האיים.

באיים התפתחה תרבות מקורית, אשר אומנם הושפעה מתרבות סין ויפן, אך נשמרה במשך מאות שנים על ידי האוכלוסייה המקומית. השפות והניבים של איי ריוקיו מהווים את אחד משני הענפים של עץ השפות היפניות, כאשר את הענף השני מרכיבה יפנית וניביה. הדת של איי ריוקיו מתבססת על פולחן מתים, ולנשים תפקיד מוביל בדת. עד היום היחס של תושבי האיים להיותם חלק מיפן אמביוולנטי, כאשר לא פעם קמות שאלות של הפליה נגד תושבי האיים ביפן. ככלל, התושבים הצעירים של האיים פחות מתעניינים ובקיאים בתרבות אבותיהם, ורואים בעצמם יפנים לכל דבר, בעוד שהתושבים הוותיקים נוטים לשמור בקפדנות על מנהגי ושפות אבותיהם.

מריוקיו יצאו אנשים מפורסמים בתרבות יפן כגון אנקו איטוסו מייסד הקראטה ואיקואה אסאזאקי זמרת ריקיונית בולטת ביפן.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שקיעה באיי ריוקיו
דגל איי ריוקיו עד לשנת 1875

הארכיפלג של איי ריוקיו מונה 98 איים, מתוכם 47 מיושבים. האיים הגדולים יותר הם לרוב איי סלעיים ממקור געשי, בעוד שהאיים הקטנים שטוחים ומקורם בשוניות אלמוגים. האורך הכולל של קשת האיים הוא כ-1200 קילומטרים, ושטחם הכולל מגיע ל-4800 קמ"ר.

באיים שורר אקלים סובטרופי, המושפע מרוחות מונסון. הטמפרטורות בקיץ מגיעות ל-30 מעלות, ובחורף נעות בין 5-10 מעלות בצפון הארכיפג ל-16-20 מעלות באיים הדרומיים. האיים הם אזור של יער גשם טרופי, והעולם החי והצומח של האיים דומה לזה של טאיוואן ופיליפינים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האזכור הראשון של תרבות באיי ריוקיו מופיעים ברישומי היסטוריה של סין מהמאה ה-7‏‏‏[1], אשר משבחים את טיב הכנסת האורחים של התושבים המקומיים.

על האיים, בעיקר על האי אוקינאווה התקיימו מספר יישובים, אשר בשנת 1322 התאחדו לשלוש ממלכות - הוקוזאן, "ההר הצפוני"; צ'וזאן, "ההר האמצעי"; ונאנזאן, "ההר הדרומי". בשנת 1372 הפך האי למשלם המסים של שושלת מינג הסינית. בתחילת המאה ה-15 השליט של הממלכה האמצעית קיבל את התמיכה של סין; בשנת 1426 הוא כבש את הממלכה הצפונית, ובשנת 1429 את הממלכה הדרומית. בכך הוא איחד את איי הריוקיו לממלכה מאוחדת אחת; הוא לקח לעצמו את השם שוֹ‏ הָ‏אשִי והקים את שושלת שו, אשר שלטה באיים עד צירופם הרשמי ליפן בשנת 1879. הוא אימץ את ההיררכיה הסינית, ובנה נמל וארמון המלך בנהה.

בסוף המאה ה-16 ביקש טויוטומי הידיושי את עזרת הממלכה במסעו נגד קוריאה; במקרה של הצלחת המסע, התכוון להמשיך ולצאת נגד סין. בהיותה של הממלכה נתינה של סין, בקשתו נתקלה בסירוב. לכן השליט הבא של יפן טוקוגאווה אייסו הורה למשפחת סטסומה לכבוש את הממלכה. בשנת 1609 כ-3000 לוחמים על מאה ספינות מלחמה יצאו מהאי קיושו וכבשו את איי ריוקיו ללא כל התנגדות: שליט האיים הורה לנתיניו לא להילחם מפאת קדושת החיים. במשך כ-250 שנה לאחר מכן הייתה הממלכה תחת שליטתה של משפחת סאטסומה, אף על פי שרשמית לא הייתה חלק מאדמות המשפחה. הדבר איפשר לסטסומה לנצל את האיים למסחר עם סין, אשר באותה תקופה חתמה על הסכמי מסחר רק עם המדינות הנתינות. מאוחר יותר, כאשר יפן ניתקה את הקשרים עם העולם המערבי, שימשו האיים כפרצה למסחר עם מדינות המערב. היפנים חששו כי במקרה של שליטה גלויה בממלכת ריוקיו תפסיק סין את קשרי המסחר עם המדינה, לכן במהלך התקופה הזאת נהנו האיים מעצמאות יחסית. היפנים יכלו להגיע לאיים רק בהוראתו של השוגון, ועל האוכלוסייה המקומית נאסר לאמץ את מנהגי יפן ותרבותה. עם זאת, משפחת סטסומה הכניסה מספר תקנות אשר היו מקובלות ביפן הפיאודלית, כגון האיסור על נשיאת נשק על ידי פשוטי העם. הדבר הביא לפיתוחה של אמנות הלחימה קראטה.

התושבים המקומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוכלוסיית האיים מונה כ-1,5 מליון איש, כאשר כ-90% מהם גרים על האי אוקינאווה. תושבי ריוקיו ידועים בזכות אריכות ימיהם. ייתכן כי הדבר נובע משילוב של תזונה ומערכת יחסים חמה בתוך המשפחה והקהילה. לאורך ההיסטוריה אנשי ריוקיו היו ידועים כמארחים טובים וכשוחרי שלום: בעוד שביפן הפיאודלית היה מקובל לשים זוג חרבות בטוֹ‏קוֹ‏נוֹ‏מָ‏ה (גומחה מיוחדת בחדש יפני), אנשי ריוקיו היו נוהגים לשים בטוקונומה כלי נגינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]