אפולו 13 (סרט)
| אפולו 13 | |
|---|---|
 כרזת הסרט |
|
| שם במקור: | Apollo 13 |
| בימוי: | רון הווארד |
| הפקה: | בריאן גרייזר |
| תסריט: | הספר: ג'יימס לוול ג'פרי קלוגר תסריט: ויליאם ברוילס הבן אל ריינרט |
| עריכה: | דניאל פ. הנלי מייק היל |
| שחקנים ראשיים: | ראו פסקה |
| מוזיקה: | ג'יימס הורנר |
| צילום: | דין קאנדי |
| חברת הפצה: | אולפני יוניברסל |
| מדינה: |  ארצות הברית |
| אולפן: | Imagine Entertainment |
| הקרנת בכורה: | 30 ביוני 1995 (ארה"ב) 6 באוקטובר 1995 (ישראל) |
| משך הקרנה: | 140 דקות |
| שפת הסרט: | אנגלית |
| תקציב: | 52 מיליון דולר[1] |
| הכנסות: | $355,237,933 |
| פרסים: | שני פרסי אוסקר ופרסים נוספים |
| דף הסרט ב-IMDb | |
אפולו 13 (באנגלית: Apollo 13) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1995. הסרט מבוסס על סיפורה האמיתי של משימת אפולו 13 לירח בשנת 1970, שבמהלכה התפוצץ מיכל חמצן בסיפון החללית, דבר שאילץ את צוות המשימה לאלתר את חזרתם בשלום לכדור הארץ. הסרט מהווה עיבוד קולנועי לספר "הירח האבוד", שכתבו האסטרונאוט ג'ים לוול, אשר השתתף במשימה, וג'פרי קלוגר. הסרט בוים על ידי רון הווארד ומככבים בו טום הנקס, קווין בייקון, ביל פקסטון, גארי סיניז ואחרים.
עם יציאתו לאקרנים, זכה הסרט לרוב לתשבחות המבקרים, והיה מועמד לפרסים רבים, החשובים שבהם כתשעה פרסי אוסקר, שמהם זכה בשניים – בקטגוריות העריכה והסאונד הטובים ביותר.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלילת הסרט
בתחילת הסרט מוצג הרקע לשיגורה של אפולו 13, עם קריינות קצרה של וולטר קרונקייט, המתארת את האסון של אפולו 1, שבו נספו שלושה אסטרונאוטים במהלך בדיקה שגרתית לפני שיגור החללית. הסרט קופץ לאחר מכן ל-20 ביולי 1969, יום נחיתתה של אפולו 11 על הירח, אשר הביאה עמה את האדם הראשון שדרך על הירח. באירוע זה צופים האסטרונאוט ג'ים לוול (טום הנקס), משפחתו וחבריו, במסיבה בביתו שביוסטון.
מספר חודשים לאחר מכן, בזמן שלוול וצוותו, פרד הייז (ביל פקסטון) וקן מטינגלי (גארי סיניז), ציפו להשתתף במשימת אפולו 14, מודיע לו מנהל צוותי הטיסה של נאס"א, דיק סלייטון (כריס אליס), כי הוא וצוותו הוקפצו למשימת אפולו 13.
יומיים לפני שיגור החללית נאלץ לוול לעמוד בפני החלטה קשה, כאשר מתגלה כי חברו לטיסה, קן מטינגלי, היה חשוף למחלת האדמת בלא שהיה מחוסן מפניה. לאחר שלא הצליח לבטל את המלצת רופא הטיסה, לוול מחליט לבטל את השתתפותו של מטינגלי במשימה, אשר מוחלף בחבר צוות הגיבוי של המשימה, ג'ק סוויגרט (קווין בייקון).
אשתו של לוול, מרילין (קת'לין קווינלן), חוששת לחייו של בעלה, שזוהי משימתו הרביעית בחלל, דבר המתבטא בסיוט שחלמה. בסופו של דבר, בעקבות חששה הרב, ולמורת רוחו של לוול, מחליטה מרילין שלא לבוא ולצפות בשיגור המשימה לחלל. למרות זאת, בלילה שלפני השיגור היא מפתיעה אותו ובאה להיפרד ממנו ולצפות בשיגור. יחד עם זאת, היא מקבלת אות רע נוסף במלון שבו שהתה, לאחר שאיבדה את טבעת הנישואין שלה במקלחת.
ביום השיגור, 11 באפריל 1970, לוול, הייז וסוויגרט מתכוננים לשיגור ונאטמים בחללית, בזמן שמנהל הטיסה ג'ין קרנץ (אד האריס) מכין את מרכז הבקרה לטיסה. לאחר שיגור החללית על גבי משגר סאטורן 5, אחד ממנועי השלב השני של המשגר מפסיק לפעול בטרם עת. לוול שוקל לבטל את המשימה, אך צוות מרכז הבקרה ביוסטון קובע כי ארבעת המנועים הנותרים של השלב יספיקו.
ביום השלישי למשימה, במהלך דרכה של החללית לכיוון הירח, סוויגרט מתבקש "לערבל" את מיכלי החמצן. מיד אחר כך נשמע פיצוץ בבטן החללית, ומתברר כי אחד המיכלים, אשר מהווים מקור עיקרי לחמצן לנשימה ולחשמל, התפוצץ וכי כעת המיכלים דולפים. דבר זה מוביל להחלטה הקשה לבטל את הנחיתה על הירח. צוות האסטרונאוטים נאלץ לנטוש את תא הפיקוד "אודיסיאה" ולעבור לנחתת הירח "אקווריוס", המחוברת לתא הפיקוד, אשר תוכל לשמש כ"סירת הצלה" עבור הצוות בזמן החזרה לכדור הארץ.
במרכז הבקרה ביוסטון מתלבטים לגבי דרך החזרתם של האסטרונאוטים לכדור הארץ. לאחר ויכוח קצר בין בקרי הטיסה, מוחלט כי האסטרונאוטים יוחזרו באמצעות "מסלול חזרה חופשית לכדור הארץ", אשר משתמש בעיקרון מקלעת כבידתית וכולל הקפה של הירח וחזרה לכיוון כדור הארץ באמצעות ניצול כוח המשיכה של הירח.
בפני צוות האסטרונאוטים ומרכז הבקרה בכדור הארץ עומדות בעיות נוספות. על מנת לשמר את אספקת החשמל המועטה שבאקווריוס, הצוות נאלץ לכבות את מערכותיה השונות ולהתקיים בתנאי כפור מכפיר. סוויגרט חושד כי מרכז הבקרה לא סיפק להם עדיין תוכנית לחזרה לכדור הארץ, כיוון שביצעו טעות אותה לא ניתן לתקן, ושאינם מעוניינים שהאסטרונאוטים ידעו על כך. בעיה נוספת אשר עומדת בפני שלושת האסטרונאוטים היא עליית כמות הפחמן הדו-חמצני באקווריוס, אשר נועדה לאכלס רק שני אסטרונאוטים. צוות מהנדסים מתכנס על מנת לפתור את הבעיה, ובונה מערכת לסילוק הפחמן הדו-חמצני, באמצעות התאמת המערכות לסילוק הגז הרעיל שבתא הפיקוד "אודיסיאה", לשימוש באקווריוס.
עם התקרבות החללית לכדור הארץ, נאלצים האסטרונאוטים לבצע תיקון מסוכן של מסלול החללית, על מנת שלא לפספס את אטמוספירת כדור הארץ. למרות מצבם הרעוע של האסטרונאוטים, הם מצליחים במשימתם ומתקנים את מסלול החללית.
בינתיים, ג'ון ארון, בקר שליטה במרכז הבקרה ביוסטון, משתף פעולה עם קן מטינגלי שלא יצא למשימה, בניסיון למצוא דרך להתניע מחדש את האודיסיאה, דבר אשר האסטרונאוטים ידרשו לו עם התקרבותם לכדור הארץ. בסופו של דבר הם מבינים כי ניתן להעביר חשמל מנחתת הירח לתאי הפיקוד והשירות, ובכך להשיג את הזרם הדרוש להתנעת האודיסיאה. הם מגבשים לכך נהלים ומטינגלי מדריך את סוויגרט בביצוע המשימה.
עם הגעתם לכדור הארץ, הצוות מתנתק מתא השירות ומן הנחתת הירחית, דבר המאפשר לו לצפות בפעם הראשונה בנזק הרב שגרם הפיצוץ לתא השירות. לאחר מכן תא הפיקוד ובו האסטרונאוטים חודר לאטמוספירה, ולמרות הסיכונים הרבים שעומדים בפני הצוות בכניסתם לאטמוספירה, הם נוחתים בשלום באוקיינוס השקט. הצוות מחולץ מתא הפיקוד ונאסף אל ספינת הצי האמריקני USS Iwo Jima, בה הוא מתקבל בתרועות שמחה.
הסרט מסתיים במונולוג של טום הנקס (כג'ים לוול), בו הוא מתאר את האירועים שקרו בעתיד, כולל ועדת החקירה לכשל במשימה וחייהם המאוחרים של חבריו האסטרונאוטים ושלו. לוול לוחץ ידיים עם מפקד הספינה (ג'ים לוול האמיתי בהופעת אורח), ומסיים את המונולוג שלו בשאלה: "אני מתבונן בירח ושואל: מתי נחזור? ומי זה יהיה?".
במהלך הסרט ניתן ביטוי לחוסר העניין של הציבור האמריקאי באותה תקופה בשיגורי תוכנית אפולו לירח.[2] כך למשל, רשתות הטלוויזיה מחליטות שלא לשדר סרטון בו האסטרונאוטים צילמו את עצמם בתוך חללית אפולו בדרכם לירח. למרות זאת, עם היוודע דבר התקלה והניסיונות להציל את חיי האסטרונאוטים, מקבל האירוע תשומת לב רבה מצד כלי התקשורת והציבור הרחב.
[עריכה] צוות השחקנים
- טום הנקס – ג'יימס "ג'ים" לוול
- ביל פקסטון – פרד הייז
- קווין בייקון – ג'ון "ג'ק" סוויגרט
- גארי סיניז – תומאס "קן" מטינגלי
- אד האריס – ג'ין קרנץ
- קת'לין קווינלן – מרילין לוול
- לורן דין – ג'ון ארון
- כריס אליס – דיק סלייטון
כמו כן, העיתונאי וולטר קרונקייט תרם את קולו לקריינות בתחילת הסרט ודיבב מחדש את קולו בקטעי ארכיון של הסיקור החדשותי של האירוע על ידי ערוץ CBS. בסרט משחקים גם קרובי משפחתו של הבמאי רון הווארד, אמו ג'ין ספיגל הווארד בתפקיד אמו של ג'ים לוול, ואחיו קלינט הווארד כאחד מבקרי הטיסה ביוסטון. ג'ים לוול עצמו השתתף בסרט כניצב, בתפקיד מפקד הספינה אליה חולצו האסטרונאוטים. אשתו, מרילין לוול, רוג'ר קורמן וג'ין קרנץ הופיעו גם הם כניצבים בסרט.[3]
[עריכה] הפקה
כהכנה לתפקידם בסרט, נכחו טום הנקס, ביל פקסטון וקווין בייקון ב"מחנה חלל", שם, יחד עם האסטרונאוטים ג'ים לוול ודייוויד סקוט, הם ביצעו אימונים בסימולטורים של תא הפיקוד ונחתת הירח של חללית אפולו, ולמדו על 500 הכפתורים והמתגים שהפעילו את החללית.[4]
האסטרונאוט דייוויד סקוט[5], ג'רי גריפין, מנהל מספר טיסות אפולו, ופקח הטיסה ג'רי בוסטיק[4] שימשו כיועצים טכניים עבור יוצרי הסרט והשחקנים במהלך הפקת הסרט. השחקנים האזינו להקלטות מקוריות מהמשימה, עברו על מאות דפי תמלילים ועברו קורס מזורז בפיזיקה.[4]
|
"סרטי חלל לרוב נמנעו מלנסות להציג כבידה אפסית, כי בסופו של דבר זה בלתי אפשרי. אבל אנחנו לא היינו כבולים לטריקים הישנים בהם השתמשו בעבר כדי לדמות זאת. [בסרט] אין צילומים של הילוך-איטי מזויף. אנחנו לא היינו זקוקים לטריקים הישנים כי היה לנו הדבר האמיתי. זה היה מסובך לביצוע, אבל זו הייתה חוויה יוצאת דופן". |
| רון הווארד[5] |
חלק מקטעי הסרט צולמו בתנאים אמיתיים של חוסר משקל, על גבי מטוס בואינג KC-135 של נאס"א, אשר טס בצורה פרבולית ואִפשר פרקי זמן קצובים וקצרים (25 שניות לערך) של חוסר משקל. הצוות טס בסופו של דבר כ-612 פרבולות, שנאמדות בכ-3 שעות ו-54 דקות של חוסר משקל.[6] לא כל הקטעים בסרט שבהם נראים האסטרונאוטים "מרחפים" צולמו על גבי המטוס, וחלקם נעשו בעזרת אפקטים מיוחדים. מעבר לצילומים במטוס ה-KC-135, צילומים נוספים נערכו במרכז החלל קנדי, אך רובם נערכו באולפני סרטי יוניברסל בקליפורניה.[7]
בסרט נעשה שימוש באפקטים מיוחדים ממוחשבים, שהופקו על ידי חברת האנימציה והאפקטים הוויזואליים Digital Domain.
בסרט לא מוצגים צילומים מהמשימה המקורית או ממשימות חלל אחרות. יש בו שמירה על השפה המקצועית בין עובדי נאס"א והאסטרונאוטים, ואחת השיטות לפשט לצופה את הבעיות השונות הייתה הכנסת קטעי חדשות וראיונות טלוויזיה.[8]
[עריכה] ציוד
מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס (Kansas Cosmosphere and Space Center) היה אחראי על בניית דגם של פנים חללית אפולו[9]. לצורך הצילומים נבנו שני העתקים של נחתת הירח ושניים של תא הפיקוד של חללית אפולו. על מנת לצלם בתוך המרחב הזעום של ההעתקים, הם נבנו כך שחלקיהם השונים היו ניתנים להפרדה. כמו כן, עבור צילומי הסרט במטוס ה-KC-135, המרכז בנה העתקים של נחתת הירח ותא הפיקוד, אשר הותאמו לצילום המורכב במטוס. חליפות החלל שלבשו השחקנים במהלך הסרט נבנו גם הן על ידי מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס, והיוו העתק מדויק למדי של החליפות שלבשו טייסי אפולו המקוריים.
על אף שנאס"א הסכימה לאפשר את צילום הסרט בחדר הבקרה המקורי ביוסטון, הווארד החליט שלא לצלם שם ולבנות במקום זאת העתק מדויק של חדר הבקרה באולפני סרטי יוניברסל.
בזמן צילומי הסרט, ספינת הצי האמריקני USS Iwo Jima, אשר אליה חולצו האסטרונאוטים לאחר נחיתתם באוקיינוס השקט, כבר הוצאה משירות, ובשל כך נעשה שימוש בספינת האחות שלה USS New Orleans.[10]
[עריכה] דיוק היסטורי
הסרט ברובו מדייק בפרטים ההיסטוריים והטכניים של אירועי משימת אפולו 13 המקורית,[7] אך עם זאת, ניתן למצוא בו אי דיוקים ושינויים רבים; חלקם נעשו מתוך הכרח בשל דחיסת אירועים שנפרסו על מספר ימים לסרט באורך מלא, וחלקם מתוך כוונה להפוך את הסרט לדרמטי ומעניין יותר. מבין אי הדיוקים והשינויים, ניתן למנות בסרט:
- בקריינות בתחילת הסרט נאמר ש-18 חודשים חלפו מאז אסון אפולו 1 ועד אשר אפולו 11 נחתה על פני הירח, אולם ההפרש האמיתי בין שני האירועים הוא 30 חודשים. כמו כן, השריפה באפולו 1 לא החלה לאחר לחיצת כפתור, כפי שמוצג בסרט.[11]
- בסרט, משגר הסטורן 5 ועליו חללית אפולו הובל לכן השיגור יומיים בלבד לפני מועד השיגור, אולם במציאות הוא הועבר לכן השיגור זמן רב לפני כן, בדצמבר 1969.[11]
- בסרט, בלילה שלפני שיגור המשימה, האסטרונאוטים נפרדים מקרוביהם כאשר הם נמצאים בצד אחד של כביש בעוד קרוביהם נמצאים בצדו השני, מתוך חשש להעברת מחלות. במציאות, מסורת זו החלה רק בתקופת תוכנית מעבורות החלל, זמן רב לאחר משימת אפולו 13.[10]
- בסרט קן מטינגלי נמצא קרוב מדי למשגר הסטורן 5 במהלך הצפייה בשיגור החללית.[10]
- סצנה המוצגת בסרט, במהלכה פורץ ויכוח סוער בין הייז לסוויגרט, מעולם לא קרתה במציאות.[10] אך לפי דבריו של הבמאי רון הווארד, היא כן הייתה מבוססת על קונפליקט מסוים בין האסטרונאוטים.[8]
- בסרט, לאחר שיגור החללית, כאשר סוויגרט מתכונן לעגון עם נחתת הירח, אחד מהעובדים בחדר הבקרה ביוסטון חושש כי אם סוויגרט ייכשל, המשימה כולה תיכשל. אולם לפי דבריו של לוול, אם סוויגרט לא היה מצליח בכך, הוא או הייז היו יכולים לעשות זאת במקומו. כמו כן, לפי לוול, סוויגרט היה מנוסה בתפקידו, ואיש לא באמת חשש שהוא לא יצליח במשימתו.[10]
- בסרט לא מוצג תיקון המסלול הראשון שביצעו האסטרונאוטים במטרה להגיע ל"מסלול חזרה חופשית לכדור הארץ".
- בסרט מתואר קן מטינגלי כמי שלקח חלק מרכזי ביותר בניסיונות למצוא פתרון לאספקת החשמל הנדרש להתנעה מחודשת של תא הפיקוד ה"אודיסיאה". במציאות מטינגלי אכן עזר בנושא, אך כחלק מקבוצה של מהנדסים ואסטרונאוטים נוספים.[10]
- בעירת המנוע האחרונה שבוצעה על מנת לתקן את מסלול החללית, ארכה כ-14 שניות ולא 39, כפי שמוצג בסרט.
[עריכה] פסקול
פסקול הסרט הולחן על ידי ג'יימס הורנר, אשר היה מועמד בשל כך לפרס אוסקר בקטגוריית הפסקול המקורי הטוב ביותר בשנת 1996. הפסקול שוחרר לשווקים בשנת 1995 בידי חברת התקליטים MCA Records.[12]
[עריכה] הכנסות וביקורות
עם יציאתו לאקרנים היה הסרט לשובר קופות, והוא מדורג במקום השלישי בהכנסות הסרטים בארצות הברית ובהכנסות העולמיות בשנת 1995,[13] כאשר הכנסותיו ברחבי העולם נאמדות בלמעלה מ-355 מיליון דולר.
הסרט זכה לרוב לתשבחות המבקרים, ובאתר ריכוז ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes, על בסיס 51 ביקורות שנאספו, הסרט זכה לדירוג של כ-96% ביקורות חיוביות. באתר Metacritic זכה הסרט לדירוג של כ-77 מתוך 100, על בסיס ממוצע משוקלל של כ-22 ביקורות.
 |
זהו סיפור חזק, אחד מהסרטים הטובים של השנה, מסופר בבהירות רבה ובפירוט טכני יוצא דופן, ומשוחק ללא תיאטרליות מנופחת. |
 |
| – רוג'ר אברט, שיקגו-סאן טיימס[14] | ||
|
...הסרט החדש מהווה גם תצוגה נפלאה של אפקטים מיוחדים ריאליסטים "מיושנים", אשר משכנעים את הצופים כי הם בחללית אמיתית עם אנשים אמיתיים שעלולים באמת למות, ולא בסרט מצויר. התוצאה היא אותו הישג הוליוודי נדיר, הרפתקה בסגנון האינטלגנטי. מהשיגור ועד לנחיתה בים – הסרט נותן חווייה מיוחדת. |
|
| – ריצ'רד קורליס וג'פרי רזנר, טיים מגזין[15] | ||
|
[הסרט] אפולו 13... נבנה כמחווה מרגשת ופטריוטית לתוכנית החלל של נאס"א ולגבורת האסטרונאוטים... והוא אולי נאה, כן, משוחק-היטב ומבוצע לעילא, אבל הוא בקושי [הסרט] המרטיט שיוניברסל הבטיחו. |
|
| – אדוארד גוטמן, סן פרנסיסקו כרוניקל[16] | ||
|
בזמן שמאורעות הסרט עשויים לתאר את שעתה היפה ביותר של נאס"א, יציאת הסרט לאקרנים מתארת את זו של הווארד. |
|
| – ג'יימס בררדינלי, אתר ReelViews[17] | ||
[עריכה] פרסים
להלן חלק מהפרסים בהם זכה הסרט או היה מועמד לזכייה בשנת 1996:
- עריכת הסרט הטובה ביותר – מייק היל ודניאל הנלי – זכייה
- הסאונד הטוב ביותר – ריק דיור, סטיב פדרסון, סקוט מילאן ודייוויד מק'מיליאן – זכייה
- התסריט המעובד הטוב ביותר – ויליאם ברוילס הבן ואל ריינרט – מועמדות
- הסרט הטוב ביותר – בריאן גרייזר – מועמדות
- שחקן המשנה הטוב ביותר – אד האריס – מועמדות
- שחקנית המשנה הטובה ביותר – קת'לין קווינלן – מועמדות
- הניהול האומנותי הטוב ביותר – מייקל קורנבלית' ומרידת בוזוול – מועמדות
- הפסקול המקורי הטוב ביותר – ג'יימס הורנר – מועמדות
- האפקטים המיוחדים הטובים ביותר – רוברט לגטו, מייקל קנפר, לזלי אקר ומאט סווניי – מועמדות
- הסרט הטוב ביותר - דרמה – מועמדות
- הבמאי הטוב ביותר - סרט קולנוע – רון הווארד – מועמדות
- שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע – אד האריס – מועמדות
- שחקן המשנה הטוב ביותר - סרט קולנוע – קת'לין קווינלן – מועמדות
- הפקת העיצוב הטובה ביותר – מייקל קורנבלית' – זכייה
- הישג מצוין באפקטים ויזואליים מיוחדים – רוברט לגטו, מייקל קנפר, לזלי אקר ומאט סווניי – זכייה
- הצילום הטוב ביותר – דין קאנדי – מועמדות
- העריכה הטובה ביותר – מייק היל ודניאל הנלי – מועמדות
- הסאונד הטוב ביותר – ריק דיור, סטיב פדרסון, סקוט מילאן ודייוויד מק'מיליאן – מועמדות
- העיבוד הדרמטי הטוב ביותר – מועמדות
- שחקן המשנה הטוב ביותר בסרט קולנוע – אד האריס – זכייה
- צוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע – זכייה
כמו כן, המשפט המפורסם "יוסטון, יש לנו בעיה" ("Houston, we have a problem"), שנאמר במציאות (בצורה קצת שונה) על ידי ג'ים לוול והוכנס לסרט, דורג במקום ה-50 ברשימת 100 הציטוטים הזכורים ביותר בקולנוע האמריקני, דירוג שנעשה על ידי מכון הסרטים האמריקאי.[18]
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- "אפולו 13", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
- "אפולו 13", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
- "אפולו 13", במסד הנתונים Box Office Mojo (באנגלית)
- "אפולו 13", באתר allmovie (באנגלית)
- "אפולו 13", באתר Metacritic (באנגלית)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ 'APOLLO 13: It's a sky-high success!', באתר CNN (באנגלית)
- ^ מאיר כהן, "צעדים בחלל: חקר החלל מראשיתו ועד ימינו", מודן הוצאה לאור, עמ' 59
- ^ פרטי טריוויה, באתר IMDb (באנגלית)
- ^ 4.0 4.1 4.2 הערות ההפקה, עמ' 10
(באנגלית) - ^ 5.0 5.1 הערות ההפקה, עמ' 13 (באנגלית)
- ^ הערות ההפקה, עמ' 12 (באנגלית)
- ^ 7.0 7.1 סקירה של הסרט, מאת פיליפ צ'יין (באנגלית)
- ^ 8.0 8.1 מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיו של הבמאי רון הווארד (באנגלית)
- ^ replication and fabrication, באתר מרכז הקוסמוספירה והחלל של קנזס (באנגלית)
- ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 10.4 10.5 מהדורת DVD מיוחדת של הסרט הכוללת שני תקליטורים. תקליטור 1, הערותיהם של ג'ים לוול ואשתו מרילין (באנגלית)
- ^ 11.0 11.1 סקירת השגיאות והטעויות בסרט, באתר IMDb (באנגלית)
- ^ סקירה באתר Allmusic (באנגלית)
- ^ דירוג הכנסות הסרטים העולמיות והמקומיות בשנת 1995, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- ^ ביקורתו של אברט, באתרו הרשמי, 30 ביוני 1995 (באנגלית)
- ^ CINEMA: HELL OF A RIDE, ריצ'רד קורליס וג'פרי רזנר, טיים מגזין, 3 ביולי 1995 (באנגלית)
- ^ REVIEW -- `Apollo 13' Never Gets Off the Ground, סן פרנסיסקו כרוניקל, 24 בנובמבר 1995 (באנגלית)
- ^ ביקורתו של ג'יימס בררדינלי, אתר ReelViews (באנגלית)
- ^ AFI's 100 YEARS...100 MOVIE QUOTES, באתר מכון הסרטים האמריקאי (באנגלית)
| פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע | ||
|---|---|---|
| 1995-2000 |
אפולו 13 (1995) • כלוב הציפורים (1996) • ללכת עד הסוף (1997) • שייקספיר מאוהב (1998) • אמריקן ביוטי (1999) • טראפיק (2000) |
|
| 2001-היום |
פארק גוספורד (2001) • שיקגו (2002) • שר הטבעות: שיבת המלך (2003) • דרכים צדדיות (2004) • התרסקות (2005) מיס סנשיין הקטנה (2006) • ארץ קשוחה (2007) • נער החידות ממומביי (2008) • ממזרים חסרי כבוד (2009) • נאום המלך (2010) • העזרה (2011) |
|
