אריה ליב לבנדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לב לבנדה

לֵב (אריה לֶיְבּ) אוסיפוביץ לֶבַנדָה (גם: לוואנדה, לבאנדה; בכתיב יידי: לעוואנדא; ברוסית: Лев Осипович Леванда; ל' בכסלו תקצ"ה, 1 בינואר 1835י"ז בטבת תרמ"ח, 1 בינואר 1888) היה סופר, פובליציסט, ומחנך יהודי-רוסי, מטיף להתבוללות ברוסיה ולימים פעיל ב"חובבי ציון".

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבנדה נולד בשנת 1835 במשפחה יהודית ענייה בעיר מינסק שברוסיה (רוסיה הלבנה). למד ב"חדר", וכבר מילדותו שאף להשכלה כללית והיה קורא בסתר ספרים ברוסית. במינסק ביקר בביתו של המשכיל ר' דוד לוריא, שם עודדו אותו לרכוש השכלה.‏[1] הלך ברגל ממינסק לווילנה, שם התקבל לבית המדרש לרבנים שהיה בחסות הממשלה. עם סיום לימודיו בשנת 1854 חזר למינסק ונתמנה למורה בבית הספר העברי הממשלתי. הוא לימד בו עד שנת 1860, אז שב לווילנה ומונה לתפקיד ה"יהודי מלומד" (ученый еврей, עוזר לענייני יהודים) של מושל פלך וילנה – משרה בה כהן 32 שנים. בתפקידו זה היה אחראי על תכנון ועריכת ספרים ללימודי היהדות.
מאורעות המרד הפולני של 1863 נצטיירו ברוב כישרון בספורו "עת המבוכה" (Горячее время, "גוֹריָאצִ'יֶה ורֶמיָה"). אודות אובדן העצות ששרר בקרב המשכילים היהודים, בין ההתקרבות לתרבות הפולנית או הרוסית. הימים ימי תקופת ההשכלה, ולבאנדה, שצידד בהתקרבות לתרבות הרוסית, ראה באזרחות הרוסית את המפתח היחיד והמיוחד לפתרון שאלת היהודים. הוא לא פסק מלקוות שהתקרבות זו עשויה להרוס מעט את קיר הברזל המפריד בחיים האזרחיים והמדיניים בין היהודים ובין בני עם-הארץ. בתקוותו זו חיזקה אותו ידידתו הסופרת הפולנית אליזה אוֹזֶ'שקובה (Orzeszkowa).

עם הגעתו לווילנה, החל לכתוב בעיתון היהודי בשפה הרוסית "רַאזסוֶויט" (Рассвет, 'השחר') שאותו ייסד באותה שנה יוסף רבינוביץ. כמו כן כתב לעיתון "ציון". בשנים 18701880 כתב לעיתונים היהודיים-רוסיים בסנקט פטרבורג "ייברייסקאיה ביבליוטקה" (Еврейская библиотека, 'הספרייה היהודית') ו-"רוסקי ייבריי" (Русский еврей, 'היהודי הרוסי') ו-"ווֹסחוֹד" (Восход, 'הזריחה'). כל ימי שהותו בווילנה חלם לעבור לבירה סנקט פטרבורג וללמוד באוניברסיטה, אולם לא היה מספיק החלטי בעניין, ונשאר כתב עיתון בווילנה. עבודתו הספרותית הקנתה לו מעמד בתור אחד הסופרים הפופולריים בחוגי הספרות היהודית-רוסית באותם הימים. החיים בשנות הארבעים והחמישים למאה זו תוארו בסיפוריו "ציורי העבר", "פאות מלמדו", "אימת בית-הספר" ו"מבוכת-פתאום", שבהם צייר את ליקויי החינוך, את המלמדים הבטלנים, את ה"חדרים" הנרפשים, את צרות נישואי הבוסר, את סדרי הקהילות הפרועים ואת מקורות הפרנסה התלוים על בלימה ועומדים בנס.

לבאנדה היה הראשון בין סופרי דורו שעמד גם על הצד המעציב בתנועת ההשכלה. גיבורי סיפוריו הגדולים "וידויו של עסקן" (Исповедь дельца) ו"הרֶמיז הגדול" (Больш й ремизъ) "הם אנשים רודפים אחר הבצע ושואפים שאיפה נמרצת אל השגת המאויים הגופניים והגדלת עשרם בכל האופנים האסורים והמותרים, והכל בשם ההשכלה; סוחרים מבריחים נכסיהם ובולעים חיל זרים על ידי מעשי עָוֶל ותרמית, וצעירים דלי-מַעַש, ריקי-מח ושואפי-תענוגים בעודם יושבים על ספסלי בית-תלמודם".‏[2] הוא הִרבה לנסוע ברחבי רוסיה ואירופה ופרסם רשמי תיירות. בזיכרונותיו "רשימות מן העבר", שראו אור בפטרבורג בשנת 1870, הוא מעלה באופן הומוריסטי את השאלה, מה צריך לעשות יהודי שאינו נראה כיהודי, כאשר חבריו למסע טועים וחושבים אותו לנוצרי,‏[3] ועונה עליה על פי אמונתו: "בתור קוסמופוליט יש לי הזכות המלאה לא להישען יותר מדי על מוצאי".‏[4]
כאשר פרסם משה לייב ליליינבלום "ב"ראזסווט" ב-1881 את מאמרו על אודות הרעיון העברי-הלאומי, דן לבנדה אותו ואת מסקנותיו ברותחין; אבל עד מהרה, בעקבות הפוגרומים של "הסופות בנגב", החלה דעתו להשתנות. באמצע שנת 1882 קיבל את החוברת "אוטואמנציפציה!", וכאשר שמע כי המחבר הוא לאון פינסקר, מיהר להודות לו והביע נכונות מוחלטת לתמוך ברעיון.

בשנת 1882 סיפר לידידו שמואל ליב ציטרון: "לא סמולנסקין בעל "השחר" וגם לא חברי סופרי "הראזסווט" משכו את לבי לרעיון תחיית האומה הישראלית על אדמת אבותיה, אלא אותה המשפחה היהודית מחרקוב שעמדה לעלות לארץ-ישראל".‏[2] בחורף שנת תרמ"ג כבר היה לבאנדה הרוח החיה בחברת "חובבי ציון" בווילנה; כולו היה שקוע בנושא ארץ ישראל, והוא הרבה לעשות נפשות לרעיון גאולת הארץ.
אחרי חג הפסח שנת 1887 התחילו מקרוביו מרגישים בלבאנדה סימנים של התמוטטות עצבים. יהודים מהעיירה הקטנה מולודיטשנה שבסמוך לווילנה סיפרו לו כי מתוכנן פוגרום בעיירה, ושמועה זו עשתה עליו רושם מדכא מאוד; מצבו החל להידרדר, ואט-אט התגלו אצלו סימנים של דיכאון. הרופאים בעירו לא מצאו לו מרפא, וידידיו החליטו לאשפזו בבית חולים פסיכיאטרי בסנקט פטרבורג, אולם הוא לא הסכים לצאת מביתו, והגיע לבית החולים רק לאחר שידידו יצחק ליב גולדברג אמר לו כי מוליכים אותו לארץ ישראל. לבנדה נפטר בשנת 1888.

אחיו הצעיר ויטאלי לבנדה (Леванда Виталий Осипович;‏ 1840–1913) היה משפטן יהודי-רוסי נודע.

תרגום יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

את כל יצירותיו ומאמריו כתב לבאנדה ברוסית וביידיש. הוא העיד על עצמו, "אלמלא המורה העברי של בית מדרש הרבנים בוודאי הייתי היום לא רק קורא עברית, אלא גם כותב עברית".[דרוש מקור] בשנת תרכ"ב פנה אליו חיים זליג סלונימסקי (חז"ס) בבקשה לכתוב לעתונו "הצפירה", ולבאנדה כתב מאמר קטן בעברית ובו ביקורת חריפה על כתב העת העברי הווילנאי "הכרמל" ועל עורכו שמואל יוסף פין. מחשש לריב גנז סלונימסקי את המאמר, ובכל פעם שנזכר לבאנדה בעובדה זו היה אומר: "ברם זכור חז"ס לטוב, כי לא נעשיתי על ידו מחבר עברי".‏[2] למרות זאת, שאף לבאנדה תמיד לראות את יצירותיו מתורגמות לעברית. תרגום ראשון לעברית נעשה באמצע שנות השבעים בידי סופר אודיסאי בשם יהושע רייציסזון, ללא נטילת רשות מהמחבר. הוא תרגם את סיפורו "חנות המכולת: תמונות מחיים יהודיים" (Депо бакалейных товаров. Картины еврейского быт, "דיפו באקאלייניך טובארוב") לעברית בשם "המַרכֹּלֶת", אבל התרגום העברי היה פגום למדי. לעומת זאת, לבנדה שמח משתרגם אייזיק מאיר דיק סיפור זה ליידיש, בשם "ר' שלומעלע: דער פער פון דער קהלה".

לעברית תורגמו יצירותיו רק בשנות חייו האחרונות. המתרגם הראשון היה אברהם שלום פרידברג, שתרגם ב"המליץ" את המאמר הפובליציסטי "מהותו של רעיון חיבת-ציון" (שהתפרסם בקובץ הרוסי "פלשתינה" שהוציא ואסילי בֶּרמן), ואחר-כך את סיפורו "עיר ובהלות" (שנדפס ב"כנסת ישראל" של שאול פנחס רבינוביץ תרמ"ח). אחריו תרגם ש"ל ציטרון את סיפורו "אברהם בן יוסף" (שהתפרסם גם הוא ב"כנסת ישראל" של אותה שנה); את התרגום המלא לעברית לא הספיק לקרוא, כי בצאתו לאור כבר לא היה בין החיים.

קשריו עם יהודה ליב גורדון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לבאנדה לא חשב את יהודה ליב גורדון (יל"ג) למשורר; הוא ראה בו רק בעל סגנון מצוין, אולם לדעתו היצירות התרכזו רק ב"מעיכת רבנים כפשפשים" (מבטאו של לבאנדה), והתעלמו מצדדים אחרים בחיים.‏[2] ואולם למרות משפטו זה הקשה, היה לבאנדה ידיד קרוב ליל"ג והיה קורא תמיד את שיריו, והרבה לצטט מחרוזיו. באותה תקופה עמד יל"ג בראש "המליץ" ועבר על שאלת ישוב ארץ ישראל בשתיקה מוחלטת, לבאנדה פנה אליו במכתב מלא תוכחות על שהוא מניח ל"אפרוחים", כך כינה את עוזריו של העורך, לטפל בעניין הגדול הזה. בעת ביקורו של יל"ג אצל ידידו בווילנה, הוכיח אותו לבאנדה על התעלמותו מהנושא. ואכן הלה שינה את עמדתו. יל"ג העיד על כך במכתב, שכתב לאחר חמש שנים, בשנת תרמ"ח, אל הד"ר שמעון ברנפלד (זהו המכתב הידוע, שציווה יל"ג לפרסמו ברבים שלשים יום אחר מותו).‏[5] באמצע קיץ שנת תרמ"ה, כותב לבאנדה לצייטלין על שינוי הלך רוח זה: "בימים האלה בקר אותי בביתי, על דרכו לחוץ לארץ, מר י"ל גורדון, ומה השתוממתי לשמחת לבי למצוא בו פלסטיני [=ציוני] נלהב".‏[2]

"ערירי מת האיש, אבל הוא קנה לו שם טוב מבנים ובנות, שם גבור לאומי, שהיה מראשוני הלוחמים מלחמת עמו, נלחם מתחלה בעד השכלתו וזכיותיו ונלחם לבסוף בעד רעיון הלאומיות הישראלית ושיבת בנים לגבולם על אדמת אבות". (שמואל ליב ציטרון)

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
  • Mirovozzrenie talmudistov : svod religiozno-nravstvennykh poucheniĭ v vyderzhkakh iz glavneĭshikh knig ravvinskoĭ pisʹmennosti (ספר ברוסית)
Author: S I Fin; Kh L Kat︠s︡enelenbogen; L O Levanda
Publisher: Moskva : Nauchno-izdatelʹskiĭ t︠s︡entr "Ladomir", 1994
  • Der Poylisher magnaṭ (ספר ביידיש)
Author: L O Levanda; F Halperin
Publisher: Ṿarsha : Tsenṭral, 649.
  • Gori︠a︡chee vremi︠a︡ : roman iz posli︠e︡dni︠a︡go polʹskago vozstanīi︠a︡ (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: S.-Peterburg : Tip. A.E. Landau, 1875.
  • Der Poylisher magnaṭ : eyne ṿahre ertsehlung fun dem akhtsehnṭen yohr-hundert (ספר ביידיש)
Author: L O Levanda
Publisher: Ṿilna : [s.n.] , 649.
  • Di Idishe kleĭder-umbekslung, ili, Ob izmi︠e︡nenīi evrĭskago kosi︠u︡tma v 1884 g (ספר ביידיש)
Author: לעוואנדע, ל. איבערזעצט פאן דעם העררען ל׳ לעוואנסעם רוסישע ארטיקעלען וואש ער האט זייא אין דיזעס יאר אריין גיגעבין אין די אידעש רוסישע צווטונג ״דעוו״
Publisher: וילנה 1870 בדפוס י.ב. ב׳׳ר מנחם מן ראן
  • Skromnyi︠a︡ besi︠e︡dy o proshlogodnem sni︠e︡gi︠e︡ ; i, O tom, kak gora rodila myshʹ (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: Ekaterinoslav : Pechatni︠a︡ L. I︠A︡. Shparbera, 1894.
  • Mirovozzri︠e︡nie talmudistov (ספר ברוסית)
Author: S J Fuenn; Kh L Kat︠s︡enelenbogen; L O Levanda; L O Gordon
Publisher: S.-Peterburg : Tip. E̊ Goppe, 1874-76.
  • Ispovi︠e︡dʹ di︠e︡lʹt︠s︡a roman v 2kh chasti︠a︡kh (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: Petersburg : I.P. Tuzov, 1880.
  • Ocherki proshlago razskazy (ספר ברוסית)
Author: L O Levanda
Publisher: S. Peterburg : Tip. i litografii︠a︠ A. E. Landau, 1875.
  • In shṭurem : roman by Lev Osipovich Levanda (ספר ביידיש)
  • Leo Lewanda, Das Schulgespenst (Школобоязнь): Humoreske aus der jüdischen Vergangenheit in Lithauen; aus dem Russischen übersetzt von William Zeitlin, Berlin: Jüdische Rundschau, 1907.‎ (בגרמנית)
Author: Lev Osipovich Levanda
Publisher: Varshe : Farlag "Tsenṭral", [1912]
  • ספר המרכלת : והוא אוצר מרכלת מגרים : או תמונת היהדות
יצרו ל. ליװאנדי ; ועתה נעתק ... השפה עברית מאתי יהושע ב׳׳ר משה חײציסזאהן. רייציסזאהן, יהושע. בדפוס אולריך את שולצע, אודסה 1874
  • אברהם בן יוסף : ספור מחיי היהודים במלכות פולין מלפנים בהמאה השלישית לאלף הששי
‏מאת ל. ליבאנדה ; מתורגם עברית על ידי שמואל ליב ציטרון
דפוס:‏ סיקורה, תושיה ומילנער,‏ ורשה 1911
  • עיר ובהלות :‏ ‏ספור מחיי אחינו במדינת ליטה במאה העברה
מאת י.ל. לעוואנדא ; בהעתקת א.ש. פריעדבערג. ‏ 1835־1888.
דפוס: Ṿarsha : B. Tursh. 1903
  • אין שטורם : ראמאן (ספר ביידיש)
מחבר: ל. לעװאנדא ; איבערזעצט פון ליפמאן לעװין .
דפוס: Ṿarsha : Tsenṭral 1912 או 1913
  • א גרויסער רעמיז : ראמאן ספר ביידיש)
מחבר: ל. לעװאנדא .
דפוס: Ṿarsha : Tsenṭral 1914

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Б .А. Гольдберга, Л.О. Леванда какъ публицистъ: по случаю сорокалѣтняго юбилея возникновенія русско-еврейской печати, Вильна: Тип. бр. Д. и Х. Яловцеръ, 1900. (ברוסית)
  • Н. А. Бухбиндер, Л.О. Леванда : по неизданным архивным матеріалам: к 30-лѣтию его кончины: 1888-1918, Петроград: Еврейская библиотека, 1918. (ברוסית)
  • Shimon Markish, 'Lev Levanda between assimilation and Palestinophilia,' Shvut 4, 20 (1996), 1-52; 6, 22 (1997), 1-27‬‬‬‬‬.
  • Moshe Perlmann, '‫ Levanda's Jubilee, 1885,' Proceedings of the American Academy for Jewish Research 43 (1976), 167-182.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו מאמרו של לבנדה על החינוך היהודי במינסק משנת 1873, שבו מתואר מפעלו החינוכי החלוצי של דוד לוריא, בתוך: מינסק עיר ואם: קורות-מעשים-אישים-הוי; כינס דוד כהן; ערך שלמה אבן שושן, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל: הקיבוץ המאוחד; לוחמי הגיטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ה, עמ' 120–126.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 שמואל ליב ציטרון, אריה ליב בן יוסף לוואנדה, III., בפרויקט בן-יהודה.
  3. ^ חמוטל בר-יוסף, הציונות והקוסמופוליט היהודי, בתוך: אניטה שפירא, יהודה ריינהרץ, יעקב הריס (עורכים), עידן הציונות, ירושלים: מרכז זלמן שזר לתולדות ישראל, תש"ס, עמ' 127–143 ‬(נדפס שוב בספרה: קריאות ושריקות: מסות ומאמרים, ירושלים: כרמל, תשס"ה), בדף של בר-יוסף באוניברסיטת בן-גוריון.
  4. ^ Очерки прошлаго: разсказы--, С.-Петербургъ: Тип. А.Е. Ландау, 1875, P. 206; מובא אצל בר-יוסף (תש"ס).
  5. ^ אגרות יל"ג, כרך ב, עמ' 249.