יצחק ליב גולדברג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יצחק לייב גולדברג

יצחק לֶיְבּ גולדברג (י"ב בשבט תר"ך, 1860ט"ו באלול תרצ"ה, 1935) היה נדבן יהודי ועסקן ציוני ליטאי שפעל רבות למען התנועה הציונית ולמען בניין ארץ ישראל. מכונה לעתים "הנדיב הלא ידוע"‏‏.‏[1]

תולדות חייו ופועלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצחק לייב גולדברג נולד בעיירה שאקיפולנית: Szaki; בליטאית: Šakiai) שבפלך סובאלק בליטא (אז באימפריה הרוסית), בן לאלכסנדר סנדר. למד בחדר ובהמשך בישיבה של ר' יצחק אלחנן ספקטור. הוא עסק בווילנה במסחר ובפעילות ציונית, והיה ציר וילנה למן הקונגרס הציוני הראשון (1897). היה חבר באגודת חובבי ציון ומורשה הוועד האודיסאי. שימש כחבר מרכז ציוני רוסיה, ונאסר בגין פעילות זו.

בשנת 1888 נשא לאשה את רחל-רשל בת מִיכְל-זלמן פינס (בן דודו של הסופר הציוני יחיאל מיכל פינס). סייע לו בעסקיו ובפעילותו הציונית אחיו הצעיר בוריס (דוב) גולדברג (Борис Александрович Гольдберг;‏ 1866–1922)‏‏,‏[2] שנפצע במאורעות 1921, לא השתקם מהן ונפטר כעבור זמן קצר.

גולדברג הקדיש חלק נכבד מהונו למעשה הציוני. הוא היה התורם הראשון ליישום רעיון הקרן קיימת לישראל, ואף נידב לקרן את הקרקע הראשונה – 200 דונם באזור חדרה. היה ממייסדי החברות "הכשרת היישוב" ו"אחיאסף", נרתם לפעילות תעשייתית בארץ ישראל באמצעות ליאון שטיין, והיה ממייסדי חברת כרמל מזרחי. הוא רכש פרדס גדול מידי קאפוס, גרמני תושב שכונת שרונה. הפרדס שכן מדרום לנחל הירקון בסמוך לתל נפוליאון ולימים נקרא פרדס גולדברג והפך למתקדם לתקופתו. הפרדס שכן באמצע הדרך בין יפו לפתח תקווה, והיה תחנה חשובה בחיי חלוצי העלייה השנייה. הפרדס ננטש זמנית בתקופת המאורעות. על הפרדס היה ממונה חתנו שמואל טולקובסקי.

בשנת 1910 רכש גולדברג כמחצית משטח המושבה הר-טוב, שהייתה במצוקה. הוא הקים שם את חוות גולדברג שהייתה משק הבקר המודרני הראשון בארץ ומימן נטיעת אלפי עצי יער סביב המושבה.

בשלהי מלחמת העולם הראשונה השקיע גולדברג כספים ברכישת אדמות מהטמפלרים שעל הר הכרמל (מרכז הכרמל של ימינו). במקום בית סגן הקונסול הפרוסי, פריץ קלר, ברחוב קלר בחיפה, בנה גולדברג בית קיץ, וקרא לו "בית רחל" (ע"ש רעייתו, רחל גולדברג). הבית נהרס עם השנים, ונותר רק בית המשרתים המקורי של קלר. הרחוב הניצב נקרא על שם גולדברג: "שדרות יצחק".

גולדברג שילם את הסכום העיקרי (7,500 לא"י) לרכישת אחוזתו של סר ג'ון גריי היל,‏‏‏‏[3] הקרקע שעליה נבנתה האוניברסיטה העברית בהר הצופים בירושלים, והעביר את האדמות לרשות קק"ל. כמו כן הקים את "קרן יצחק לייב ורחל גולדברג" לתמיכה בתרבות העברית. הקרן מסייעת לרכישת ספרים לספריות בתי ספר, מעניקה פרסים ספרותיים ומלגות לתלמידי הטכניון ולתלמידי מכללת לוינסקי וגמנסיה הרצליה.

"פגישת מחזור" של משתתפי הקונגרס הציוני הראשון בביתו של השל פרבשטיין בירושלים, עם נחום סוקולוב. בתמונה: יוסף קלוזנר, צבי בלקובסקי, לייב יפה, מנחם אוסישקין ויצחק ליב גולדברג
שלט זיכרון בבית קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב ברחוב הירקון בתל אביב שהוקם במקורו לזכרו של בנימין גולדברג

חותמו של גולדברג הוטבע גם בתחום העיתונות הציונית בארץ ובעולם. הוא ערך והוציא לאור את ביטאון ההסתדרות הציונית "העולם", והיה ממוציאי העיתון העברי "העם". כן היה ממייסדי השבועון "הדור" והיומון "היום", וממקימי חברת אחיאסף, שהוציאה את הירחון "השילוח". ב-1919, לאחר עלותו ארצה, ייסד את עיתון "הארץ" בגלגולו הראשון.

רשל ויצחק לייב גולדברג תרמו את המגרש והלבנים להקמת תיאטרון הבימה, והיו ממיטביו.

יצחק גולדברג נפטר בשווייץ בקיץ תרצ"ה (1935), ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב בכ"ח באלול, בסמוך לקבר בנו בנימין. השאיר אחריו עיזבון של 75,000 לא"י לתנועה הציונית. בול קק"ל הוצא לזכרו בשנה שלאחר מותו.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו הבכורה, חנה-נְיוּטָה (נולדה ב-1889), למדה משפטים, והייתה האשה הראשונה שקבלה תואר דוקטור מאוניברסיטת ננסי. בשנת 1914 נישאה לשמואל טולקובסקי, מראשי הפרדסנים בישראל ועסקן ציוני נודע, ולזוג נולדו הבנות נעמי ועדה (אורבך) והבן דן טולקובסקי, לימים מפקד חיל האוויר.

בתו השנייה, יהודית-לוּדָה (נולדה ב-1891), נישאה ליעקב קליבנוב, לימים חבר הכנסת מטעם הציונים הכלליים.

בנו השלישי, מוּלִיק, נישא לפלורה באטוּס.

בתו שולמית-סוּלָה (נולדה ב-1900) נישאה לארנו הוכפלד, בעל מפעל לסיליקט במפרץ חיפה.

בן הזקונים של גולדברג, בנימין-זאב (19051929), סיים את לימודיו בגימנסיה הרצליה ויצא לאנגליה, ללמוד מכונאות בלונדון. בשנת 1927 שב ארצה, ופנה לייצר נשק במפעל "חרושת העמק". כשיצא להגן על יהודים שהותקפו בבית החרושת לספירט בימי מאורעות תרפ"ט, נפל עם שניים מחבריו והובא לקבורות בבית הקברות טרומפלדור. לזכרו הוקמה, על אדמותיו של גולדברג, שכונת 'תל בנימין' ברמת גן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שמואל אייזנשטט, יצחק ליב גולדברג: חייו ופעולותיו; בצירוף הקדמה מאת יעקב פיכמן, תל אביב: הוצאת משפחת גולדברג (דפוס הפועל הצעיר), תש"ה 1945.
  • עבר הדני [=אהרן פלדמן], איש ציוני: יצחק ליב גולדברג, י"ב שבט תר"ך – ט"ו אלול תרצ"ה (1860–1935), ירושלים: הקורטוריון של קרן י"ל ורחל גולדברג, תש"ח 1948. (חוברת)
  • גרשון גרא, הנדיב הלא ידוע, תל אביב: מודן, תשמ"ד 1984. (מונוגרפיה על גולדברג)
  • שולמית לסקוב, 'דמותו של נדבן (על י.ל. גולדברג חובב ציון שעל אדמתו קמה האוניברסיטה העברית)', עת-מול ו, 6 (1981), 14–16.
  • מרדכי ‬נאור, 'מו"ל מגוייס: חייו ופעולותיו של יצחק לייב גולדברג, המייסד והמו"ל הראשון של "הארץ"', קשר 16 (1994), 97–105 ‬(פורסם גם בקובץ מאמריו רבותי, העיתונות: פרקים בקורות התקשורת הכתובה בארץ, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ה).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אשתו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כך כינה אותו הביוגרף שלו, ‏גרשון גרא.
  2. ^ דוד תדהר (עורך), "דב (בוריס) גולדברג", אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 293; יצחק ליב גולדברג באתר חברה קדישא ת"א–יפו, כולל קטע מתוך יעקב מרקל, הפנתאון של תל אביב (עריכה) אהרון לירון), תל אביב: רחל, תשס"ב 2002 (ביוגרפיה של דמויות מבין אלו שמצאו מנוחתן בבית העלמין שברחוב טרומפלדור בתל אביב).
  3. ^ יעקב ורמן, ‏קרוליין אמילי גריי היל: הציירת האוריינטליסטית מהר הצופים, קתדרה 112, תמוז תשס"ד.