פרץ סמולנסקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרץ בן משה סמולנסקין

פרץ בן משה סְמוֹלֶנְסְקִיןכתיב יידי: סמאָלענסקין; ברוסית: Перец Моисеевич Смоленскин;‏ 1842, האימפריה הרוסית1 בפברואר 1885, מראן, טירול, אוסטריה) היה סופר עברי ופובליציסט, מאנשי תנועת ההשכלה היהודית ובהמשך מראשי תנועת "חיבת ציון". לפי תפיסתו, עם ישראל הוא עם ייחודי - המאחד אותו הוא תרבותו, ההיסטוריה שלו ושפת התנ"ך, ולא ארצו. על עם ישראל להחיות את השפה העברית ולדבר בה, שכן רק אז ישמור העם על זכותו להיקרא בשם "ישראל". סמולנסקין חרג ממסגרת הדת הסטנדרטית עד אז, ושם דגש על הלאומיות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד באודסה, ובהמשך בווינה, שם היה ממייסדי אגודת הסטודנטים הלאומית "קדימה". התפרנס מהוראה.

סמולנסקין הושפע מגילויי אנטישמיות שהתרחשו בשנת 1881 (הסופות בנגב), אך בניגוד לאחרים, ששאפו להיטמע בסובבים אותם כדי להקטין את האנטישמיות, שאף סמולנסקין דווקא להדגיש את ייחודו של העם היהודי והתחיל לתמוך בפעילות ליישוב ארץ ישראל.

לסמולנסקין מיוחסת ההלצה על המימרה "כל האוכל מצה בערב פסח כבועל ארוסתו בבית חמיו"; על זה מספרים, אמר, "אני אכלתי ואינו דומה".[דרוש מקור] בין השאר חיבר ספר בשם "התועה בדרכי חיים", ויש אף שכינוהו בתואר זה, כנהוג, בעיקר בעולם הרבני, לכנות את המחבר על שם ספרו.

במהלך שנת 1878 הוציא סמולנסקין לאור שבועון בשם "המביט", שבהמשך שינה שמו ל"המביט לישראל".

משנת 1868 ועד מותו ב-1885 הוציא סמולנסקין בווינה כתב עת עברי בשם "השחר". השחר היה כתב העת הראשון שעסק בבעיותיהם האקטואליות של היהודים. הוא הטיף לשיבת ציון, ופרסם בצד מאמרים אלה גם מאמרים של משכילים רדיקליים וסוציאליסטיים. בכתב עת זה פרסם אליעזר בן יהודה לראשונה את רעיונותיו בנוגע לתחיית השפה העברית, בחודש ניסן תרל"ט (1879).

בשנת 1885 הלך סמולנסקין לעולמו, בן 43 בלבד. סמולנסקין לא דאג לענייניו הכספיים, וכשנפטר הותיר את משפחתו בחוסר כל. פרופ' דוד צבי מילר, שהיה מחסידיו ומהכותבים ב"השחר", ארגן קבוצה של אנשי שם בעולם היהודי לשם עזרה למשפחת הסופר. מנחם מנדל דוליצקי כתב לזכרו את שירו "הלויה"‏[1]. בשנת 1952 הועלו עצמותיו לקבורה בחלקה השמורה לאבות הציונות וסופרי התחייה בהר המנוחות בירושלים. לפי עדותו של דב סדן, נעלמו עצמותיו של סמולנסקין בדרכן ארצה בשל תאונה מסתורית, ובמקומו נקבר אדם אחר שזהותו לא נודעה‏[2].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו של סמולנסקין עסקו בעיקר בתחום המושב שבאימפריה הרוסית, שם ישבו מרבית יהודי העולם בתקופתו. מספריו:

  • קבורת חמור
  • התועה בדרכי החיים
  • גמול ישרים
  • שמחת חנף
  • הירושה

כל כתביו כונסו במהדורה בת מספר כרכים:

  • כל ספרי פרץ בן משה סמאלענסקי, וילנה: מ’ קאצענעלענבאגען, תרס"ה-1910.

כמו כן, יצאה לאור מהדורה של מבחר ממאמריו:

  • פרץ סמולנסקין: מבחר מאמריו / סדר בצרוף מבוא על ידי שלום קרמר, [תל אביב]: בהוצאת המחלקה לענייני הנוער של הנהלת ההסתדרות הציונית ובהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל על ידי מצפה, תש"ב. (מהדורות נוספות: שם, י' שרברק, תש"ה; שם, המחלקה לענייני הנוער של הנהלת ההסתדרות הציונית: בהשתתפות קרן היסוד והקרן הקימת לישראל: י' שרברק, [אחרי תש"ח].)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן בריינין, סמולנסקין בתור מספר, אודסה: [חמו"ל], תרנ"ח-תרנ"ט.
  • ה’ בריינין, סמאלענסקי ותולדותיו: כולל תולדות ימי חיי רבי פרץ בן משה סמאלענסקי ז"ל תכונתו הלך נפשו ורוחו עם תמונתו, וילנה: מ’ קאצענעלענבאגען: דפוס האלמנה והאחים ראָם, תרס"א.
  • פרץ סמאָלענסקין: זיַין לעבען און ליטעראַרישע ווירקונג / בעארבייט דורך א’ יצחקי, ורשה: פראָגרעס, דפוס ש"ב לנדא, תרס"ה. (ביידיש)
  • ספר סמולנסקין / ערוך בידי ש’ ברימן, ירושלים: אחיאסף, תשי"ב-1952.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מנחם מנדל דוליצקי, הלויה, פרויקט בן יהודה
  2. ^ "הכנסת השישית – ועדת חינוך ותרבות – מושב ג' " בתוך: א"מ/כ-171/9
P literature.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ספרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.