משה לייב ליליינבלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "ליליינבלום" מפנה לכאן. לערך העוסק ברחוב בתל אביב, ראו רחוב ליליינבלום.
משה לייב ליליינבלום

משה יהודה לייב לִילְיֶי‏נְבְּלוּםראשי תיבות: מל"ל; בכתיב יידי: ליליענבלום; ברוסית: Моше Лейб (Моисей Лев) Лилиенблюм; כ"ט בתשרי תר"ד, 22 באוקטובר 1843, קיידאן, פלך קובנה, האימפריה הרוסיתג' באדר א' תר"ע, 12 בפברואר 1910, אודסה, פלך חרסון, שם) היה משכיל וסופר שכתב בעברית, ברוסית וביידיש, מראשי תנועת חובבי ציון ברוסיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליליינבלום נולד ב-1843 בעיירה קיידאן שליד קובנה (אז בתחום המושב של האימפריה הרוסית, כיום בליטא). בגיל שלוש עשרה ארגן חבורת נערים ללימודי 'עין יעקב', ובגיל חמש עשרה התחתן ועבר אחרי חתונתו לווילקומיר. לאחר מכן עבר לווילנה.

קרא את ספרי הסופר המשכיל אברהם מאפו והושפע מן הרעיונות שבהם. ראה אידאל לתקן את מצבו הרוחני של עם ישראל, והצטרף לתנועת ההשכלה. היה שמרן יותר ממשכילים אחרים, אך ראה צורך להקל בחומרות שהונהגו על ידי אחרים ונאבק על דעותיו כנגד הרבנים. בשנת 1869 הגיע לאודסה. הוא פחד ממה שהגדיר "רוח השרלטנות והכפירה שנושאת עמה רוח הלאום". באודסה הרצה על השקפותיו נגד ההפקרות בכללה. ליליינבלום ראה בשינוי כלכלי וחברתי פתרון לעם ישראל. על מנת ליישם את שיטתו פיתח את רעיונו לייסד מושבות ליהודי רוסיה.

פרעות הסופות בנגב שינו את מגמתו של ליליינבנלום לייסד מושבות ברוסיה, והוא פנה לעסוק ביישוב בארץ ישראל. החל מ-1881 הצטרף לתנועת "חובבי ציון", והפיץ את הרעיון הלאומי. צירף את יהודה לייב פינסקר לתנועה. עם היווסדה של חברת תמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריה וארץ ישראל שימש כמזכיר החברה עד יום מותו. אחרי הקונגרס הציוני הראשון (בזל, 1897) נעשה ליליינבלום לציוני מעשי, והתנגד לשיטת הציונות הרוחנית של אחד העם.

בין השנים 18721873 חיבר ליליינבלום אוטוביוגרפיה בשם "חַטֹּאת נְעוּרִים או וידוי הגדול של אחד הסופרים העברים צלפחד בר חשים התוהה" (שם עט), שנתפרסמה ב-1876.

על שמו נקראו כפר מל"ל, רחובות מל"ל בירושלים וחיפה ורחוב ליליינבלום בתל אביב.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער המהדורה הראשונה, ברוסית, של "על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו " (אודסה, 1884)

ליליינבלום כתב חיבורים שונים, חלקם ביוגרפיות, וכן מאמרים בעברית, ביידיש וברוסית, שנועדו לפרסם את רעיונותיו בנושא הציונות. ספריו סודרו על ידו ויצאו לאור אחרי מותו על ידי חבריו מאודסה. מכתביו:

  • קהל רפאים: שיר, אודסה: דפוס מ"א בעלינסאן, תר"ל-1870.
  • בקרת לכל שירי יהודה ליב גורדון,‫ [תל אביב?: חמו"ל, תרמ"ה].
  • חטאת נעורים (תחת שם העט "צלפחד בר חשים התוהה"), וינה: דפוס בראג וסמאלענסקין, תרל"ו-תרנ"ט (1876–1879).
  • על תחיית ישראל על אדמת ארץ אבותיו, אודסה: 1884 – החשוב שבחיבוריו הציוניים של ליליינבלום, שנכתב על שני חלקיו בעקבות הסופות בנגב.
  • לשאלת קיום הלאומיות הישראלית, [אודסה: אחיאסף, תרס"ז-תרס"ח].
  • זרובבל, אָדער, שיבת ציון: ‫אַ דראַמע אין פינף אַקטען, אודסה: דפוס אדעססקי וויעסטניק, 1888 – דרמה היסטורית ביידיש.
  • דרך לעבור גולים [גאולים]: ורשה: אחיאסף, תרנ"ט-1899.
  • דרך תשובה: ורשה, 1899.
  • חמשה מומנטים בחיי משה: ורשה, 1901.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "משה ליב לילינבלום", בתוך מרדכי בן הלל הכהן, מערב עד ערב, כרך א, עמ' רמה–רסד. (נדפס קודם לכן ב"לוח אחיאסף" תרנ"ד.)
  • איגרות משה לייב ליליינבלום ליהודה לייב גורדון (הובאו לדפוס בצירוף הקדמה והערות על ידי שלמה בריימן), ‫ירושלים: מאגנס, תשכ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוקנו של משה לייב ליליינבלום בצעירותו, בשנות ה-70 של המאה ה-19