אריך הרטמן
אריך הרטמן (גרמנית: Erich Hartmann; 19 באפריל 1922 - 20 בספטמבר 1993) היה טייס גרמני בלופטוואפה בזמן מלחמת העולם השנייה ואלוף ההפלות (אייס) המצליח ביותר בכל הזמנים (352 הפלות). הוא גם זכה בצלב האבירים עם עלי אלון, חרבות ויהלומים, אחד העיטורים הגבוהים ביותר של גרמניה הנאצית.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
[עריכה] שנותיו הראשונות
הרטמן נולד בווירטמברג ובילה את רוב ילדותו המוקדמת במזרח הרחוק מכיוון שאביו הרופא עבד בסין.
מגיל צעיר רצה להיות טייס מכיוון שכמו הרבה ילדים גרמנים הוא העריץ את האייסים הגרמנים שנלחמו במלחמת העולם הראשונה ומכיוון שאימו הייתה בעלת רישיון טיסה אזרחי.
הרטמן חזר לגרמניה בשנת 1928 והתחיל להטיס דאונים. בשנת 1939 קיבל רישיון טייס. באוקטובר 1940 הצטרף לבית הספר להכשרת טייסים קרביים של הלופטוואפה במזרח פרוסיה ובינואר 1942 סיים את הכשרתו.
[עריכה] קריירה בזמן מלחמת העולם השנייה
באוקטובר 1942 הוצב הרטמן בטייסת קרב גרמנית שהוצבה בחזית המזרחית והייתה מצוידת במטוסי מסרשמיט Bf 109.
מפקד הטייסת שלו, מאיור (רס"ן) הוברטוס פון בונין הציב אותו תחת פיקוחו של אוברפלדבל (סמ"ר) אלפרד גריסלווסקי בימיו הראשונים בטייסת. לאחר מספר ימי אימון והדמיית קרבות אוויר, גריסלווסקי אמר שלמרות שלהרטמן דברים רבים ללמוד בנושא טקטיקת קרבות אוויר, הוא מראה כישורים טובים כטייס.
בחמישה בנובמבר 1942, הפיל הרטמן לראשונה מטוס סובייטי ועד סוף השנה הפיל מטוס נוסף.
ביולי 1943 הפיל שבעה מטוסים סובייטים בקרב האוויר שהתרחש בזמן קרב קורסק, עד אוגוסט 1943 הגיע ל-50 הפלות ובאותו החודש הוא הוסיף עוד 48 הפלות לרקורד שלו. בעקבות כך הוא קודם לדרגת האופטמן (סרן). באוגוסט 1943 נפל בשבי הסובייטי לאחר שמטוסו הופל, אך הוא הצליח לברוח ולחזור לקווים הגרמנים. באוקטובר אותה שנה הוא הפיל עוד 33 מטוסים סובייטים וקיבל את צלב האבירים, לאחר שצבר 148 הפלות. בתום אותה שנה עמד מניין ההפלות שלו על 159.
במרץ 1944 הגיע מניין ההפלות של הרטמן ל-202. הפיקוד הסובייטי שם פרס על ראשו, והטייסים הסובייטים הכירו את כינויו במערכת הקשר - "קרייה אחד". על מטוסו היה מצויר צבעוני שחור והטייסים הסובייטים, שהכירו את סמל המטוס, החלו לברוח מקרבות האוויר כשראו אותו. מסיבה זו הוקצה המטוס לטייסים צעירים.
הרטמן השיג את ההפלה ה-300 שלו ב-24 באוגוסט 1944, לאחר שבאותו היום הפיל 11 מטוסים. אחרי ההישג הזה קורקע על ידי מפקד הלופטוואפה, הרמן גרינג, שפחד מהאפקט השלילי על מורל הטייסים אם הרטמן יופל במהלך קרב אווירי, אולם בשל מחאותיו הוא הצליח לחזור לשירות כטייס קרבי.
בתחילת 1945 הוצע להרטמן להצטרף לטייסת הסילון הגרמנית הראשונה על ידי אדולף גאלאנד אך הוא סירב בגלל העדפתו להישאר ביחידתו הנוכחית. בסוף המלחמה נכנעו הרטמן ויחידתו לצבא ארצות הברית ונשבו.
[עריכה] לאחר המלחמה
לאחר נפילתו בשבי, נמסר הרטמן לסובייטים על ידי האמריקאים. הוא הואשם ונשפט על ביצוע פשעי מלחמה וסבל מיחס קשה בשבי, למרות זאת הוא סירב להודות בהאשמות (שחלקן בוטלו). נסיונות השלטונות הסובייטים להעבירו למחנה הקומוניסטי נכשלו. בזמן שביו, נפטר בנו בן השלוש שמעולם לא פגש.
בשנת 1955, אחרי עשר וחצי שנים בשבי הסובייטי, שוחרר הרטמן וחזר למערב גרמניה. הוא הצטרף לחיל האוויר המערב גרמני שהוקם מחדש, ושירת בטייסת הגרמנית הראשונה שכללה רק מטוסי סילון. כדי לרענן את כישוריו ולהתאמן במטוסים האמריקאים החדשים של חיל האוויר הגרמני, הוא נשלח לתקופת אימונים בארצות הברית.
הרטמן חשב שהמטוס שנבחר על ידי חיל האוויר הגרמני, הלוקהיד F-104, פגום מיסודו והתנגד לשימוש שנעשה בו בחיל האוויר של ארצו. למרות שהזמן הוכיח את נכונות טענותיו, הממונים עליו לא אהבו את הביקורת הגלויה שהשמיע והוא פרש מחיל האוויר בשנת 1970 בדרגת אוברסט (אל"מ).
בשנת 1996, שלוש שנים אחרי מותו, זוכה הרטמן על ידי רוסיה מאשמה של פשעי המלחמה וצויין שהרשעתו לא הייתה חוקית.
