ביג לבובסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביג לבובסקי
The.Big.Lebowski.1998.Cover.jpg
שם במקור: The Big Lebowski
בימוי: ג'ואל כהן
הפקה: אית'ן כהן
תסריט: ג'ואל כהן,
אית'ן כהן
שחקנים ראשיים: ג'ף ברידג'ס,
ג'ון גודמן,
סטיב בושמי,
ג'וליאן מור,
דייוויד האדלסון,
ג'ון טורטורו,
פיליפ סימור הופמן,
טארה ריד,
סם אליוט
מוזיקה: קרטר בורוול
צילום: רוג'ר דיקינס
חברת הפצה: Gramercy Pictures
הקרנת בכורה: 8 במרץ 1998
משך הקרנה: 117 דקות
שפת הסרט: אנגלית
תקציב: 15,000,000 דולר אמריקני
הכנסות: 46,189,568 דולר אמריקני
דף הסרט ב-IMDb

ביג לבובסקיאנגלית: The Big Lebowski) הוא סרט משנת 1998 שנכתב ובויים על ידי האחים איתן וג'ואל כהן. הסרט הפך בחלוף הזמן לסרט פולחן. ג'ף ברידג'ס מגלם את דמותו של ג'פרי לבובסקי, המכונה "The Dude" - היפי מזדקן ופליט של שנות ה-60, מובטל שמבלה את זמנו הפנוי בעישון מריחואנה ומשחקי באולינג. חייו של הדוּד משתנים כאשר הוא מזוהה בטעות בתור ג'פרי לבובסקי אחר, מיליונר הנשוי לכוכבת פורנו לשעבר. הסרט עוסק בביקורת קומית על החברה האמריקאית בראשית שנות ה-90 של המאה ה-20. אף על פי שהסרט לא הצליח בקופות בזמן שיצא לאקרנים, ואף תגובות המבקרים היו מעורבות, הוא הפך לסרט פולחן ברמה בינלאומית, וציטוטים רבים מהסרט הפכו לפופולריים בקרב הצופים, שאהבו את הדמויות המשעשעות והייחודיות, הסגנון היוצא דופן של סצנות ההזיה, והפסקול המגוון של הסרט.

מדי שנה נערכים פסטיבלים בסגנון הסרט בארצות הברית (ה-Lebowski Fest) ובלונדון (The Dude abides), אליהם מגיעים מעריצים רבים. בישראל התקיים פסטיבל שכזה בירושלים ביוני 2011. ההערצה לסרט לא מסתיימת בכך, ואף מתבטאת בתנועה הנקראת "דודאיזם". הדודאיסטים (כ- 100,000 איש[1]) חיים לפי סגנון החיים הנינוח והעצל של הדוד, ופילוסופיית החיים שלו.

דמויות ראשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפ'רי "הדוּד" לבובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את "הדוּד" מגלם השחקן ג'ף ברידג'ס, תפקיד שג'ואל ואיתן כהן ייעדו בשבילו מראש. "הדוּד" הוא רווק חסר עבודה, החי בוניס, קליפורניה. הוא מתלבש בסגנון מרושל ואף מוזנח, ומתנהל באופן מנומנם ועצל. תחביביו ופעילותו העיקרית הם עישון מריחואנה, שתיית קוקטייל רוסי לבן ומשחקי באולינג. הוא מגדיר עצמו כפציפיסט, אך אין לו דעות עצמאיות מוצקות, ואת עיקר דעותיו הוא מצטט מוולטר או מתכנים טלוויזיונים. דמותו של "הדוּד" מבוססת על אדם אמיתי שהאחים כהן פגשו.

וולטר סובצ'אק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של וולטר, לוחם לשעבר בצבא האמריקני, שהשתתף במלחמת וייטנאם, מגולמת על ידי ג'ון גודמן. וולטר, כפי שנשקף מהסרט, חווה פוסט טראומה מאותה מלחמה, וניכר שהוא נמצא עדיין במעין הלם קרב. וולטר משקף את אירועי חייו דרך המלחמה הזו, ובכל הזדמנות נותן דוגמאות לחבריו מאותם אירועים שחווה, הן במילים והן במעשים. וולטר הוא חברו הטוב של לבובסקי (הדוּד), עמיתו למשחקי הבאולינג, והוא דמות המפתח או "עמוד השדרה" של השלישייה, בהיותו קשוח, בעל דעות ברורות ומוצקות, ו"רגליים על הקרקע" לעומת השאר. וולטר רואה את העולם בצבעי שחור-לבן ומאופיין בנטייה לתגובות אלימות כלפי המפריעים לו, כולל איומים באקדח ושימוש בלום. וולטר, שהוא בן למשפחה פולנית קתולית במוצאו, התחתן עם אשה יהודיה בשם סינתיה, והתגייר. לאחר גירושיהם וולטר המשיך לשמור אמונים לסינתיה ואף שומר על כלבהּ, מסוג פומרני. דמותו מבוססת באופן חלקי על הבמאי ג'ון מיליוס, ידידם של האחים כהן.

תאודור דונלד "דוני" קרבטסוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוני, שאותו מגלם השחקן סטיב בושמי, הוא הצלע השלישית לצוות הבאולינג של וולטר והדוּד. דוני הוא דמות משנה בסרט, והוא משתתף בעיקר במשחקי הבאולינג, בהם הוא תמיד עושה "סטרייק", חוץ מפעם אחת, לפני מותו מהתקף לב. דוני, שאינו מעורב בתעלומת הכסף של לבובסקי והפורצים, שואל שאלות תמימות על מנת להיות מעורב, אך זוכה ליחס פוגעני ומעליב, שהוא אינו קשור לעניין, דבר המסתכם במשפט "סתום את הפה כבר, דוני!" ("!Shut the fuck up, Donny"). הוא זוכה ליחס מזלזל אף במותו מצידם של וולטר והדוּד, בסצנת הסיום המפורסמת, בו האפר שלו עף ברוח, על פרצופו של הדוּד.

ג'פרי לבובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דמותו של ג'פרי לבובסקי מגלם דייוויד האדלסטון. ג'פרי לבובסקי הוא נכה מולטי מיליונר שאיבד את כושר הליכתו במלחמת קוריאה. הוא אביה של מוד מנישואיו הראשונים, אך לטענת בתו, ואף על פי שהוא מציג עצמו כאיש עסקים מצליח, שעבד קשה למען ההצלחה שלו, הדבר אינו כך, והשליטה האמיתית בכסף אינה בידיו. ג'פרי נשוי לבאני (אותה מגלמת טארה ריד), נערה פוחזת שברחה ממשפחתה במינסוטה, והשתתפה בעבר בסרטי פורנו. בסרט ניכר כי מוד אינה מרוצה מהתנהלותו של אביה, והקשרים ביניהם אינם טובים. ג'פרי לבובסקי מתנשא מעל הדוּד, ופונה אליו בטון מזלזל, מכנה אותו "בטלן" בכל הזדמנות, ומנסה להערים עליו למען האינטרסים האישיים שלו.

מוד לבובסקי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתו של ג'פרי לבובסקי, אותה מגלמת ג'וליאן מור. מוד היא אמנית מיצג אוואנגרדית ופמיניסטית, שעבודותיה הוגדרו כ"ואגינליות במידה רבה". יש לה סטודיו שם היא יוצרת את עבודותיה, והיא בעצם זו ששולטת בכסף במשפחת לבובסקי. היא ואביה לא מסתדרים בעקבות אורחות חייו מהם היא סולדת.

הזר[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הזר", זקן חביב, אותו מגלם סם אליוט, הוא הדמות המלווה את הסרט מתחילתה ועד סופה, בצורת "מספר הסיפורים". הזר מגלם דמות של אדם חכם, שכבר "ראה הכל", והוא מסתכל על כל הסיטואציה באופן משועשע, ומחכה לראות יחד עם הצופים, מה יקרה בהמשך העלילה. בתחילת הסרט הוא מתאר את הדוּד, ולאחר מכן הוא צץ מפעם לפעם במהלך הסרט, באזור הבר של אולם הבאולינג, למעין שיחות ביניים . "הזר" נוהג לשתות כוסית של סספרילה (משקה אלכוהולי עתיק), והוא לבוש בגדי בוקרים. בסוף הסרט מסכם "הזר" את משנתו - "לפעמים אתה אוכל את הדוב, ולפעמים הדוב אוכל אותך", ציטטה המתארת את מעגל החיים - לפעמים אתה מנצח, לפעמים אתה מפסיד.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדוד במשרדו של "ביג לבובסקי" בדיון אודות פיצוי עבור השטיח

עלילת הסרט מתרחשת בלוס אנג'לס בתקופת מלחמת המפרץ. הדמות הראשית בסרט, ג'פרי לבובסקי המכנה את עצמו "הדוּד", חוזר לביתו לאחר קניות בסופרמרקט, ומותקף בידי שני בריונים הדורשים כסף שהוא חייב לג'קי טריהורן, מפיק סרטים פורנוגרפיים (מגולם על ידי בן גזארה). בטרם הטעות בזיהוי מתבררת, משתין אחד הבריונים על שטיח הסלון של לבובסקי, רכוש יקר ערך בעיניו ש"נתן את האופי לחדר", לדבריו. הבריונים בלבלו בין הדוּד לבין ג'פרי לבובסקי אחר ("ביג לבובסקי"), נדבן מיליונר נכה שאשתו היא באני לבובסקי, נערה פוחזת ומפונקת, שאכן קשורה לאותו ג'קי טריהורן וחייבת לו כספים. הקשר בין השניים נוצר, כאשר חברו של הדוּד, וולטר, שומע על התקיפה ומשכנע את הדוּד לדרוש מלבובסקי המיליונר את הפיצוי ההולם על עוגמת הנפש שנגרמה לו. הדוּד נפגש עם לבובסקי, ולאחר פגישה לא מוצלחת במיוחד, הוא לוקח במרמה את אחד השטיחים שמצאו חן בעיניו בביתו של לבובסקי. הוא מבקש לחזור לחייו הפשוטים והמנומנמים. אך לאחר כמה ימים, באני נחטפת על ידי עבריינים הדורשים כופר של כמיליון דולר, ולבובסקי יוצר עמו קשר על מנת שיבצע למענו משימת בלדרות, בתמורה לסכום כסף נכבד.

העלילה מסתבכת כאשר וולטר מחליט להצטרף למשימה ומציע שעדיף להם לשמור את כל הכסף של "ביג לבובסקי" לעצמם, ולתת לחוטפים מזוודה עם תחתונים במקום. שיבוש התוכנית מכניס את הדוּד ללחץ, והוא מודאג שמא באני תירצח בעקבות כך. וולטר אינו מודאג כי הוא מאמין שבאני חטפה את עצמה. באותו ערב נגנבת מכוניתו של הדוּד, (שבתוכה הייתה המזוודה המלאה בכסף) ממגרש החניה של אולם הבאולינג. במקביל, יוצרת עמו קשר בתו של ביג לבובסקי, מוד, שמספרת לו שבאני היא כוכבת פורנו שמשתפת פעולה עם ג'קי טריהורן, ומאשרת שיש סיכוי גדול שהיא באמת חטפה את עצמה, ושהיא מנצלת את אביה. היא מבקשת ממנו להחזיר את הכופר, שלטענתה נלקח מקרן הצדקה של משפחת לבובסקי, והיא זועמת על כך שלבובסקי משך את הכסף על מנת להציל את באני. ביג לבובסקי נפגש עם הדוּד, ומבין שהמשימה לא נעשתה כראוי. הוא מאשים את הדוּד באי חזרתה של באני, ואף מראה לו בוהן חתוכה שנשלחה אליו על ידי החוטפים, שכביכול שייכת לה. הוא מבשר לדוּד שהחוטפים ייצרו עמו קשר מעתה וכל נזק שיקרה לבאני, יוכפל על חשבונו. הדוּד מקבל טלפון מהמשטרה, שרכבו נמצא, אך עוד לפני שהוא יכול להירגע, פורצים לביתו שלושה גרמנים ניהליסטים עם חמוס, ומאיימים עליו שאם לא יביא להם את הכסף, הם יחתכו לו את איבר המין. כשהדוּד מגיע לאסוף את רכבו, הוא מגלה שהתיק עם הכסף נעלם. ממצאים במכונית הגנובה מראים קשר לנער בבית הספר התיכון בשם לארי סלרס. וולטר והדוּד הולכים לביתו ומאיימים עליו שיחזיר את הכסף. לארי לא משתף פעולה, והם עוזבים, לאחר גרימת נזקי רכוש לשכניו.

אנשיו של ג'קי טריהורן לוקחים את הדוּד לפגישה עם ג'קי, בביתו במליבו. ג'קי, שרוצה את הכסף שבאני חייבת לו, ואין לו קשר לחבורת הגרמנים הניהליסטים, מסמם את הדוּד. במה שמתואר כסצנת הזיה נוספת, הנראית כמו התחלה של סרט פורנו, ספק חלום-סיוט, עם שילובים מיניים, פאליים ואלמנטים אמנותיים הכוללים סצנות ריקוד ומוזיקה, המאופיינים על ידי משחק הבאולינג. בסצנה זו מופיעים הדוד עצמו, מוד, והגרמנים הניהליסטים. לאחר מכן הוא בורח ומוצא עצמו בתחנת המשטרה של מליבו.

לאחר התקרית הדוּד חוזר לביתו, ולהפתעתו הוא מוצא את מוד עירומה, ומבקשת לשכב אתו. לאחר ששכבו מספרת מוד לדוּד ששכבה אתו על מנת להתעבר. לאחר מכן, היא מספרת לו שלאביה אין כסף משלו, ושהכסף הוא בעצם של אמהּ. היא מוסיפה כי אביה מעולם לא הצליח בעסקים, והוא בעיקר עסוק בהתפארות שווא על הישגיו המעטים. ברגע זה, הדוּד מבין את כל התרמית וקורא באופן דחוף לוולטר. בזמן שהוא יוצא מהדירה, הוא פוגש חוקר פרטי, שנשלח ממשפחתה של באני, במינסוטה, משם ברחה לפני כשנה. הדוּד מחבר את כל החוטים בסיפור, ומבין שכל הסיפור היה בלוף. באני החליטה לצאת לטיול מבלי הודעה מוקדמת, וחבריה הניהליסטים ניצלו את העובדה על מנת לסחוט את ביג לבובסקי, בתואנה של חטיפה. ביג לבובסקי עצמו, ניצל את הפרשה על מנת להיפטר ממנה, והשתמש בחטיפה כתירוץ מוצדק לקחת מיליון דולר מקרן הצדקה של אשתו המנוחה. התיק שהביא לדוּד, היה בעצם ריק לגמרי מכסף.

לאחר משחק באולינג, הדוּד, וולטר ודוני יוצאים מהאולם לכיוון מגרש החנייה, ומגלים את שלושת הגרמנים הניהליסטים מול מכוניתו השרופה של הדוּד. הם דורשים את הכסף, אך מהר מאוד מבינים שהתרמית נחשפה במלואה. הם עדיין דורשים את הכסף באיומים, אך וולטר לא מוכן לוותר בקלות, והוא מתעמת איתם ומבריח אותם. אך הקטטה אינה מסתיימת בטוב, ודוני חוטף התקף לב ומת. וולטר והדוּד מביאים את גופתו לשריפה בבית לוויות, ומפזרים את אפרו מצוק שלחוף הים.

התגובות לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן בהקרנת בכורה בפסטיבל סאנדנס, ב-18 בינואר 1998. הוא הוקרן גם בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בברלין וב-6 במרץ 1998 החלו הקרנות מסחריות של הסרט בצפון אמריקה. בסוף השבוע הראשון להקרנתו היו הכנסות הסרט 5.5 מיליון דולר, ובסך הכל הכניס הסרט בארצות הברית 17 מיליון דולר, ובכך כיסה את תקציבו בסך 15 מיליון דולר. הכנסות הסרט מחוץ לארצות הברית היו כ-10.3 מיליון דולר, ובסך הכל הכניס הסרט מהקרנות מסחריות 27,739,163 דולר.

רבים מן המבקרים והצופים זיהו בסרט עלילת מערבון מודרני, בעוד טענו כי זהו סיפור פשע הסובב סביב זהות שגויה. מבקר הסרטים של העיתון טורונטו סטאר, פיטר האוול, כתב: "קשה להאמין כי זוהי יצירת צוות שזכה באוסקר שנה שעבר על התסריט המקורי של פארגו. בסרט כמות גדולה של גסויות, הנראות כניסיון לא מוצלח לטייח פערים בדיאלוג." מאוחר יותר שינה האוול את דעתו על הסרט ואף כתב: "ייתכן שזהו הסרט החביב עלי מבין סרטי האחים כהן."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]