יהודי טוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודי טוב
A Serious Man Poster Israel.jpg
כרזת הסרט בישראל
שם במקור: A Serious Man
בימוי: האחים כהן
הפקה: האחים כהן
תסריט: האחים כהן
שחקנים ראשיים: מייקל סטולברג
שׂרִי לניק
ריצ'רד קיינד
מוזיקה: קרטר בורוול
צילום: רוג'ר דיקינס
הקרנת בכורה: Flag of the United States.svg 2 באוקטובר 2009
Flag of Israel.svg 10 בדצמבר 2009
משך הקרנה: 105 דקות
שפת הסרט: אנגלית, יידיש, עברית
תקציב: $7,000,000
הכנסות: $20,514,312
תורגם לעברית: נורית יהודאי
דף הסרט ב-IMDb

יהודי טובאנגלית: A Serious Man, תרגום מילולי: אדם רציני) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת קומדיה שחורה, שכתבו, הפיקו וביימו האחים ג'ואל ואיתן כהן. הסרט, משנת 2009, מספר את סיפורו של פיזיקאי יהודי בשם לארי גופניק, המחפש חיים יציבים בקרב משפחתו, קהילתו ומקום עבודתו, אך נוחל אכזבות בזו אחר זו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתחיל בציטוט המיוחס לרש"י: Receive with simplicity everything that happens to you (קבל בפשטות כל מה שקורה לך).‏[1]

לפני עלילתו העיקרית של הסרט מוקרן סיפור קצר, המתרחש בזמן ובמקום רחוקים מאלה של העלילה העיקרית. הסיפור, ששפתו יידיש, מתרחש בשטייטל במאה ה-19. עגלון יהודי חוזר מאוחר לבקתה שבה הוא מתגורר, ומספר לאשתו שהתעכב עקב תקלה בעגלה, שתוקנה, למרבה המזל, בעזרתו של רבי גרושקוב. "רבי גרושקוב?", שואלת האישה, "הוא הרי מת לפני שלוש שנים, ישבו עליו שבעה. זה היה דיבוק שעזר לך". רבי גרושקוב, שהוזמן להתארח, נכנס אל הבקתה. האישה מציעה לו מרק, אך הוא מסרב בנימוק שאינו רעב. האישה רואה בסירובו לאכול הוכחה נוספת לדבריה שהדמות אינו אלא דיבוק. לאחר ויכוח עם בעלה, כדי להוכיח את צדקת טענתה היא נוטלת דוקרן ונועצת אותו בחזהו של רבי גרושקוב, ומכריזה היות שהדקירה לא גרמה לנזילת דם כלשהי, ברור שהאורח הוא דיבוק. עם סיום דבריה הנחרצים, מתחיל כתם דם להתפשט סביב מקום הדקירה. רבי גרושקוב אומר "אני מבין שאינני רצוי כאן", קם ויוצא מהבקתה, אל החושך והשלג. האישה דבקה בעמדתה שהיה זה דיבוק, ואילו הבעל מביע חשש שכאשר תימצא הגופה, הם יואשמו ברצח.

העלילה העיקרית של הסרט מתרחשת בשנת 1967 במיניאפוליס. גיבור הסרט, לארי גופניק (מייקל סטולברג), הוא פרופסור לפיזיקה, המתמודד עם קשיים משפחתיים: אשתו, ג'ודית (שׂרִי לניק), מעוניינת להתגרש ממנו, כדי שתוכל להתחתן עם ידידם, האלמן סיי אבלמן, המחבק את לארי באהבה מעושׂה; בנו דני, המתכונן לטקס הבר מצווה, מעשן מריחואנה, שאותה הוא רוכש בהקפה מחבר ללימודים (ועקב חוסר יכולת לשלם, נאלץ להתחמק שוב ושוב מחברו); בתו שרה גונבת ממנו כסף, כדי שתוכל לממן ניתוח אף; אחיו המובטל ארתור מתגורר בביתו, ועסוק בכתיבת ספר נומרולוגיה. בביתו שבפרוור מסוכסך לארי עם שכנו הגוי על גבולות המגרש של כל אחד מהם.

לפי דרישת ג'ודית, עוזבים לארי וארתור את הבית ועוברים להתגורר במוטל סמוך. ג'ודית מרוקנת את חשבון הבנק המשותף שלהם, ומותירה את לארי ללא פרוטה. אחד מתלמידיו של לארי, קוריאני בשם קלייב, מתלונן שהוכשל בבחינה, אך לארי מסרב לבקשתו לבחינה חוזרת. לאחר שקלייב יוצא ממשרדו של לארי, לארי מגלה על שולחנו מעטפה ובה אלפי דולרים, ומתמלא זעם על ניסיונו של קלייב לשחד אותו. לארי מצפה לאישור הקביעות שלו באוניברסיטה, אך ראש המחלקה מספר לו שהגיעו מכתבי השמצה אנונימיים כנגדו, ומדגיש שהם לא יובאו בחשבון בדיוניה של ועדת המינויים. לארי חושד בתלמיד הקוריאני, ושואל האם המכתבים נכתבו באנגלית עילגת, אך ראש המחלקה עונה שהם נכתבו באנגלית משובחת.

פעילותם של ג'ודית ולארי בעניין גירושיהם נפסקת במפתיע לאחר שסיי נהרג בתאונת דרכים, המתרחשת בדיוק באותו זמן שבו לארי עצמו עובר תאונת דרכים קלה.

דני, בנו של לארי, מזעיק אותו מפעם לפעם לתקן בעיות בקליטת שידורי הטלוויזיה. לארי עולה לגג ביתו, כדי לטפל באנטנה, וממרומי הגג רואה את שכנתו משתזפת בעירום בחצר ביתה, והמראה מרתק אותו.‏[2] מאוחר יותר הוא ניגש לשיחת חולין עם השכנה (הלבושה), ולאחר מכן היא מופיעה בחלום ארוטי של לארי.

על מנת להתמודד עם קשייו, לארי מבקש את עצתם של רבני הקהילה:

  • הראשון, רב צעיר מאוד, מגמגם בשטחיות על פרספקטיבות חדשות להכרת האל, ומציע ללארי לראות את האל אפילו במגרש החניה הנשקף מהחלון.
  • השני, רב מנוסה, במקום להתייחס ישירות למצוקותיו של לארי, מספר לו סיפור על רופא שיניים יהודי, שביקש את עצתו לאחר שגילה, לאחר יציקת תבנית לשיניו של פציינט גוי, שבצד הפנימי של שיניו הקדמיות חקוקה הכתובת "הושיעני". בניסיון להבין את המשמעות של המילה "הושיעני" רופא השיניים כותב לכאורה את הגימטריה שלה,‏[3] ומטלפן למספר הטלפון שיצא, אך ללא תועלת. לארי אינו מבין את הרלוונטיות של הסיפור לשאלות שהביאו אותו אל הרב, ודורש תשובה. הרב עונה לו: "תשובה! כמובן! כולנו רוצים תשובה! אבל השם אינו חייב לנו תשובה, לארי. השם אינו חייב לנו דבר. המחויבות היא בכיוון ההפוך". לארי מנסה לקבל תשובה אחת, ושואל מה עלה בגורלו של הגוי, והרבי עונה: "הגוי? למי אכפת?"
  • הרב השלישי, רבי מרשק, הוא רב זקן ונכבד, שכבר אינו עוסק בהנחיית חברי הקהילה, ומסתפק במתן ברכות לבני מצווה. לארי מנסה להיפגש עם רבי מרשק, אך נדחה על ידי הרבנית.

לטקס בר המצווה, הנערך בבית הכנסת, דני מגיע מסומם, ומתקשה להתחיל בקריאת התורה. במהלך הטקס ג'ודית מביעה חרטה באוזני לארי על העימות ביניהם, ומציינת שסיי תמיד אהב אותו, ואפילו שלח מכתבים בעניינו לוועדת המינויים. בתום הטקס הולך דני לקבל את ברכתו של רבי מרשק, והרבי מצטט באוזניו שורה מהשיר Somebody to Love של להקת ג'פרסון איירפליין, ומחזיר לו מקלט רדיו שהוחרם ממנו על ידי המורה לעברית. דני שמח לגלות ששטר של עשרים דולר שהחביא במכשיר עודנו נמצא שם.

ראש המחלקה רומז ללארי שוועדת המינויים תאשר בקרוב את הקביעות שהוא מצפה לה. לארי, שלשולחנו הגיע חשבון לפירעון על סך אלפי דולרים מעורך דינו של ארתור, שהסתבך בפלילים, מחליט בצער לקחת את השוחד שקיבל מקלייב, ומשנה את הציון שלו מנכשל לעובר. הרופא של לארי מבקש ממנו להגיע מיד לשיחה על צילום חזה שעבר. באותו זמן מגיעה סופת טורנדו לבית הספר של דני.‏[4] בזמן שהמורה לעברית נאבק ללא הצלחה במנעול המרתף, שבו התלמידים אמורים להתגונן מפני הסופה, צופים דני וחבריו בסופה המתקרבת, ודני מנסה לפרוע את חובו לספק הסמים שלו.

שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לסרטים קודמים של האחים כהן, שאליהם לוהקו שחקנים נודעים לתפקידים הראשיים, בסרט זה מרבית השחקנים אינם מוכרים לצופים.

  • מייקל סטולברג: לורנס "לארי" גופניק, פרופסור לפיזיקה החי עם משפחתו במיניאפוליס. סטולברג לוהק לסרט על פי משחקו בתיאטרון בניו יורק. בהתחלה הוא נבחן עבור תפקיד בפרולוג שבסרט, אך הוא נקרא בחזרה כדי להיבחן על הקטעים של ארתור ולארי ובסופו של דבר שיחק בתפקיד הראשי‏[5].
  • ריצ'רד קיינד: ארתור, אחיו המובטל של לארי העוסק בנומרולוגיה ומסתבך בפלילים. קיינד הוא המפורסם מבין שחקני הסרט, בזכות השתתפותו בסדרות הטלוויזיה "משתגעים מאהבה" ו"ספין סיטי".
  • שׂרִי לניק: ג'ודית גופניק, אשתו של לארי המבקשת להתגרש ממנו. בגלל אמונם של האחים כהן בה הם התייעצו איתה בקשר לפרטי האופי של דמותה.‏[5]
  • פרד מלמד: סיי אבלמן, מאהבה של ג'ודית גופניק.
  • אהרון וולף: דני גופניק, בנם של לארי וג'ודית. נרדף
  • ג'סיקה מקמאנוס: שרה גופניק, בתם של לארי וג'ודית. שרה מעוניינת לעשות ניתוח באפה ולכן גונבת כסף מארנקו של לארי, שחושד שג'ודית היא הגנבת.
  • אלן מנדל: הרבי מרשק.
  • אדם ארקין: דון מילגרם, עורך דינו של לארי.
  • ג'ורג' ויינר: הרבי נכטנר.
  • איימי לאנדקר: גברת ויויאן סמסקי; בראיון עם לאנדקר, היא אמרה ששמה הפרטי של גב ויויאן סמסקי מתבסס על שמה האמיתי של שכנתם של האחים כהן.
  • קתרין בורוביץ: מימי נודל.
  • אלן לואיס ריקמן: ולוול.
  • ילנה שמואלנזון: דורה.
  • פיבוש פינקל: טרייטל גרושקוב
  • סיימון הלברג: הרבי סקוט גינזלר. הרב הראשון עמו מתייעץ לארי. שמה של הדמות לא הופיע בסרט אלא רק ברשימת הקרדיטים שבסופו.
  • אנדרו ס. לאנץ: מארק סלרסון.
  • ג'ק סיילר: הווארד אלתר (נער באוטובוס)
  • טים הרלן מרקס: נהג האוטובוס של בית הספר העברי.
  • בנג'י פורטנוי: רוני נודל.
  • ברנט בראונשווייג: מיץ' ברנדט.
  • ארי הופטמן: ארלן פינקל.
  • מייקל לרנר: סולומון שלוץ
  • דוד קאנג: קלייב. תלמיד של לארי שמנסה לשחד אותו כדי שייתן לו ציון עובר.
  • סטיב פארק: אבא של קלייב.
  • פיטר ברייטמאייר: מר ברנדט.

אודישנים פתוחים לתפקידים של דני ושרה נערכו ב-4 במאי 2008, במרכז Sabes הקהילה היהודית בסנט לואיס פארק, מינסוטה, באחד המיקומים המתוכננים לצילום הסרט. אודישנים פתוחים נוספים עבור תפקידה של שרה נערכו ביוני 2008 בשיקגו, אילינוי[5][6].

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת כתיבתו של התסריט על ידי האחים כהן, ניתן משקל שווה לדמויותיהם של לארי גופניק ובנו דני, אך במהלך פיתוח התסריט עבר הדגש אל לארי.‏[7]

תשומת לב רבה ניתנה למציאת אזור מגורים שישקף את הסגנון האדריכלי שנדרש לסרט, כפי שנראתה שכונת ילדתם של האחים כהן בשלהי שנות ה-60. נבחנו אזורי מגורים אחדים, ולבסוף נבחר אזור בלומינגטון. המראה בסרט מתבסס, בין השאר, על ספרו של בראד זלר, Suburban World: The Norling Photographs, שבו תצלומים של בלומינגטון בשנות ה-50 וה-60.

צלם הסרט, רוג'ר דיקינס, חזר לשתף פעולה עם האחים כהן, לאחר שנעדר מסרטם הקודם, "לקרוא ולשרוף". זהו סרטו השמיני של דיקינס עם האחים כהן. למעצבת התלבושות, מרי זופרס, זהו סרטה התשיעי עם האחים כהן.‏[8]

צילומי הסרט החלו ב-8 בספטמבר 2008 במינסוטה. הסצנות בקולג' שבו מלמד לארי צולמו בקולג' הקהילתי נורמנדייל בבלומינגטון. סצנות אחדות צולמו בסנט אולף קולג', בזכות התאמתו לאדריכלות התקופה.‏[9] סצנות בית הכנסת צולמו בבית הכנסת "בני אמת" בסנט לואיס פארק. סצנות צולמו גם במשרד עורכי הדין משבשר וספנס במיניאפוליס,‏[10] שהעומד בראשו, רונלד משבשר, הוזכר בסרט כעורך הדין שנשכר על ידי לארי להגן על אחיו, ארתור. הצילומים הסתיימו כעבור 44 ימים, ב-6 בנובמבר, מוקדם מכפי שתוכנן ותוך עמידה בלוח הזמנים.‏[11]

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט חובר על ידי קרטר בורוול, שהלחין את כל סרטיהם של האחים כהן מלבד "אחי, איפה אתה?". הפסקול כולל שירים אחדים מהאלבום "Surrealistic Pillow" של להקת הרוק "ג'פרסון איירפליין": "Somebody to Love",‏ "Today",‏ "Comin' Back to Me" ו-"‎3/5 of a Mile in 10 Seconds". כן נכללים בפסקול השיר "Machine Gun" מאלבומו של ג'ימי הנדריקס "להקה של צוענים" וקטעי שירה ביידיש, בהם שיר של מארק ורשבסקי בביצועו של סידור בלרסקי.

השיר "Somebody to Love" משתלב גם בעלילת הסרט: בתום טקס הבר-מצווה הולך דני לקבל את ברכתו של רבי מרשק, והרבי מצטט באוזניו שורה מהשיר.

פרשנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו המקורי של הסרט, A Serious Man, נלקח מעדות של לארי גופניק על עצמו: I've tried to be a serious man. מפיצי הסרט בישראל בחרו שלא לתרגם את שם הסרט לעברית ("אדם רציני"), אלא לתת לו שם חדש - "יהודי טוב". שם זה אכן משקף את תוכן הסרט, משום שלארי גופניק, גיבור הסרט, הוא יהודי טוב (אם כי לא אורתודוקסי): לילדיו קוראים דניאל ושרה ולאשתו ג'ודית (יהודית), הוא שולח את בנו ללימודי עברית, בנו חוגג בר מצווה בעלייה לתורה, אשתו אינה מסתפקת בגירושים אזרחיים אלא דורשת גט, והוא מחפש עצה אצל שלושה רבנים. על מעשיו של שכנו הגוי הגס הוא מביט בתיעוב מסוים.

בכרזת הסרט בישראל מודגשת מרכזיותה של היהדות בסרט גם בבחירת הגופן שבו נכתב שם הסרט, גופן המזכיר בעיצובו כתב סת"ם (אלמנט עיצובי זה אינו מופיע בכרזה באנגלית, שעליה מתבססת הכרזה בעברית).

שפת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

שפתו של הסיפור הקצר, המקדים את העלילה העיקרית של הסרט, היא יידיש. גיבורי העלילה המרכזית של הסרט מדברים אנגלית, אך שפתם מתובלת במילים עבריות. דני לומד עברית, והמורה כותב בעברית על הלוח תרגיל בהטיית הפועל "הלך", תוך שהוא מקריא את שהוא כותב. ג'ודית מודיעה ללארי על רצונה ב"גט" ממנו. המילה "הושיעני" חרותה בשיניו של הפציינט באותיות עבריות. אלוהים מוזכר פעמים אחדות בכינוי "השם".‏[12]

אלמנטים אוטוביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

זהו סרטם הראשון של האחים כהן שגיבוריו הם יהודים. הוא מתרחש בפרוור של מיניאפוליס, עיר ילדותם של האחים כהן. שנת התרחשותו, 1967, היא השנה שבה ג'ואל כהן, המבוגר מבין שני האחים, חגג בר מצווה, בדומה לדני שבסרט.

הדיבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הקצר שבתחילת הסרט, על הדיבוק, חובר אף הוא על ידי האחים כהן, לאחר שלא מצאו סיפור עממי מתאים. לדבריהם אין לסיפור הקצר זיקה עלילתית לסרט שבהמשכו, וכל מטרתו היא לקבוע את האווירה המתאימה.‏[7] לפי פרשנותו של מבקר הקולנוע רוג'ר איברט קיימת זיקה עלילתית: בני הזוג שבסיפור הקצר הם אבות אבותיו של לארי גופניק, שבהכניסם דיבוק לביתם המיטו קללה על משפחתם.‏[13] ציור דיוקנו של האורח החשוד כדיבוק, רבי גרושקוב, נראה לרגע על הקיר במשרדו של רבי מרשק.

חיפוש משמעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור הקצר שבפתח הסרט מבוסס כולו על אמונה מיסטית בדיבוק - "אלוהים קילל אותנו", אומרת האישה על ביקורו של הדיבוק בביתם. הקללה, כך נראה, רובצת גם על לארי גופניק ומשפחתו, גיבורי העלילה העיקרית, המתרחשת בשנת 1967. בעלילה זו המיסטיקה אינה גלויה, אך ניתן לראותה מסתתרת מאחורי האירועים שבסרט. משמעותם של האירועים המתרחשים בחייו מטרידה את לארי, ומבקר הקולנוע יאיר רוה רואה גם בזיהוי משמעותו של הסרט אתגר לצופה:

Cquote2.svg

והנה באים האחים כהן ומייצרים סרט שבו המשמעות חומקת. ויותר מזה: ניתנת לפיענוח לכל כיוון אפשרי. אנשים שלא מאמינים באלוהים ימצאו בסרט הוכחה לכך שהסרט טוען שאין אלוהים. שזה משונה, כי אני רואה בסרט הזה הוכחה מובהקת לכך שיש אלוהים, ושאנחנו כולנו בידיו, אלא שהוא גם משחק איתנו מחבואים ומסתתר מאיתנו, וגם לא נותן לנו תשובות חד משמעיות על השליחות שלנו בעולם ועל למה קורים לנו הדברים כפי שהם קורים. וגיבור "יהודי טוב" מתחרפן מהעובדה שלא ברורה לו החוקיות של חייו, והמשמעות שלהם, ותפקידו בהם, בשעה שאת כל חייו הוא מקדיש לפיענוח חוקיות והצבתן בתוך נוסחאות מתימטיות.

Cquote3.svg
– יאיר רוה‏[14]

על פי דעות אחרות, לסרט מסר אקזיסטנציאליסטי, השוזר את ההקדמה וגוף הסרט ברצף אירועים ברוטלי אליו מושלך גיבור הסרט המנסה לשווא לפענח ולצקת בו משמעות. הוא מתחיל כאיש המדעים המדויקים, אך בדומה לנושא שאותו הוא מלמד - תורת הקוונטים - הוא עצמו מאבד את היכולת לפענח "מה באמת מצבו של החתול" ואט אט עובר לשים מבטחו בסמכויות דתיות, שגם הן מתגלות כולן כמשענת קנה רצוץ.

הסרט ערוך באופן שמדגיש את שלושת הביקורים אצל הרבנים השונים - והאכזבה ההולכת וגוברת - כאבני הבניין והפרקים שמהם מורכב הסרט. הרב הראשון, הצעיר, מדבר בסגנון אמריקאי מלוקק, אך אומר לו שהכל תלוי באופן בו הוא מסתכל על הדברים ועליו להסתכל על האל בצורה שונה. הרב השני, המבוגר יותר, מספר לו סיפור מיסטי סתום שהמסקנה ממנו היא שהכל בעצם חסר משמעות ומעשי האל סתומים. הרב השלישי, גדול הרבנים המוצג כשיא שאליו לא מצליח לארי להגיע - נפגש לבסוף רק עם בנו, חתן בר המצווה. בפגישתם מצטט הרב את המילים הראשונות בשיר "מישהו לאהוב" של להקת Jefferson's airplane, מונה את שמות חברי הלהקה, מחזיר לדני את הטרנזיסטור שהוחרם בשיעור העברית, ואומר לו להיות ילד טוב. הרב השלישי בעצם ממחיש את משפט הפתיחה של הסרט "קבל את הדברים כפשוטם": כאשר האמת היא שקר והשמחה שבך מתה, כדאי שתמצא מישהו לאהוב (אהבה לאדם או לאל). אולם לארי נשאר עם עצמו ועם הצורך להתמודד עם ערכיו המוסריים מול עולם נשבר.

בדומה לסרטים קודמים של האחים כהן, גם בסרט זה מסר ברור בדבר חשיבות הבית והמשפחה, והקשר בין בני הבית. דני, הבן הצעיר, מתלונן שוב ושוב על "חוסר קליטה" (של הטלוויזיה), ואכן מפגין חוסר עניין מוחלט בגורלו של אביו, שמצדו אינו מודע כלל לשלל בעיותיו המטרידות של בנו.

כמו גם בסרטים אחרים של האחים (למשל "אחי, איפה אתה?"), הגיבור נאלץ לעזוב את ביתו ולהיאבק כדי לחזור אליו.

ייתכן שזהו המסר העיקרי של האחים אחרי ככלות הכול - לא לאבד את הצלם המוסרי גם בחיים אכזריים חסרי משמעות - שוב רמיזה לקירקגור והוגים אקזיסטנציאליסטים אחרים, הקוראים לשמור על חירות מוסרית בעולם ללא פשר. אחרי הכל, במהלך הסרט לארי נשאר נאמן לאחיו, לאשתו ולקודים המוסריים שלו. הוא כמעט מפסיד את אשתו לסיי, סמל מוקצן לצביעות המוחצנת האמריקאית, שמאחורי המילים היפות גוזל בפועל את אשתו, זורק אותו מביתו ואף כותב נגדו מכתבי נאצה, אך סביר שמותו של סיי הוא מסר של האחים לעליונות המוסרית של לארי, שיוצא בלי פגע מתאונה באותה השעה בדיוק.

אך העלילה אינה נגמרת ב"הפי אנד". לקראת סוף הסרט לארי מוותר לראשונה על ערכיו, נשבר ונכנע לאיומי הסטודנט הקוריאני הסוחט אותו בתחילת הסרט. מיד, תוך שבריר שנייה, מגיע הטלפון מבשר הרעות מהרופא. האם זהו העונש על הנפילה המוסרית של הגיבור?

פיזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוך הסרט: סיום הצגתו של עקרון האי-ודאות

לארי גופניק הוא פרופסור לפיזיקה, ועיסוקו זה בא לידי ביטוי בסצנות אחדות בסרט. בשיחתו עם קלייב, הסטודנט שנכשל, לארי מסביר את הזיקה ההדוקה שבין פיזיקה למתמטיקה:

Cquote2.svg

אי אפשר להבין פיזיקה בלי להבין את המתמטיקה. המתמטיקה מסבירה איך זה פועל. היא הדבר האמיתי. הסיפורים שאני מספר לכם הם רק לצורך התיאור. אלה משלים. הם עוזרים לצייר את התמונה. אפילו אני לא מבין את עניין החתול המת. רק המתמטיקה מסבירה את זה.

Cquote3.svg

גישתו זו של לארי מודגמת בשתי סצינות שבהן הוא ניצב ליד הלוח, באחת הוא מסיים את הניסוח המתמטי של הפרדוקס של "החתול של שרדינגר", ובאחרת הוא מסיים את הניסוח המתמטי של עקרון האי-ודאות.

שני רעיונות פיזיקליים אלה, במשמעותם הפופולרית, נקשרים לעלילת הסרט. בחלק ניכר מעלילת הסרט לארי מתחבט באי-ודאות שהוא שרוי בה, וחותר בלא הצלחה להפכה לוודאות.

סוף הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לסרטים נוספים של האחים כהן, כגון "ארץ קשוחה", גם סרט זה מותיר את הצופה עם שאלות פתוחות: מה רצה הרופא לומר ללארי בדחיפות לאחר שראה את צילום החזה שלו? מה עלה בגורלו של לארי בעקבות זאת? האם הצליח המורה לעברית למלט את תלמידיו למרתף קודם שהסופה הגיעה אליהם? בדומה לחתול של שרדינגר, שלארי מספר עליו לתלמידיו, גם לארי ודני נמצאים בסוף הסרט במצב של ספק חיים ספק מתים.

הקשרים תנ"כיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לארי גופניק כאיוב: מבקרי קולנוע אחדים‏[15] התייחסו לדמיון שבין לארי לבין איוב. המבקר רוג'ר איברט רואה את גורלו של לארי כמשקף את הפסוק מספר איוב: "אָדָם, יְלוּד אִשָּׁה - קְצַר יָמִים וּשְׂבַע-רֹגֶז".‏[13] ברוח זו, שלושת הרבנים, שאליהם פונה לארי בניסיון לברר מדוע עולה כך בגורלו ואינו זוכה לתשובה של ממש, הם מקביליהם המודרניים של שלושת רעי איוב. בניגוד לאיוב, שבשלב מסוים מקלל את היום בו נולד ומייחל למות, לארי נאחז בחיים ואין בפיו טענות - הוא רק רוצה להבין.
  • העימות בין לארי לסיי, שבשיאו מת סיי ולארי תוהה אם זה בגללו ואם "השם" מנסה לומר לו משהו, מקבל משנה תוקף באמצעות הארמז לקין והבל בשמות המשפחה של הגיבורים, אבלמן (הבל) וגופניק (קין).

Abraxas[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלב מסוים בסרט לארי חוזר וצועק שהוא אינו רוצה Abraxas (שם תקליט של להקת סנטנה), אינו מעוניין ב-Abraxas ומעולם לא ביקש Abraxas. השם Abraxas או Abrasax משמש בתאולוגיה הגנוסטית לציון כוח עליון. הגנוסיס מדבר על חלוקת העולם לכוחות אבסולוטיים של טוב ורע, ובכך מעניק משמעות עמוקה לצעקתו של לארי.

ככל הנראה בכוונה, הכניסו האחים את התקליט Abraxas לסרט המתרחש ב-1967 (לפי לוח השנה המופיע בסרט) למרות שהתקליט יצא 3 שנים לאחר מכן.

ביקורת ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורי קליין, מבקר הקולנוע של "הארץ", הסתייג מהסרט, ואמר:

Cquote2.svg

"יהודי טוב" מבקש להעלות מגוון שאלות אתיות וקיומיות הנובעות ממכלול המשברים שלארי נתון בהם; אך כפי שללארי אין הכלים להתמודד עמם, כך נדמה שגם לאחים כהן אין הפעם כלים כאלה. סרטם, במקום להתעמק בהשלכות של סיפורו של לארי - גם אם ללארי עצמו אין יכולת לעשות זאת - מתאים את עצמו יתר על המידה למגבלותיו של לארי, והתוצאה נהפכת בהדרגה לאוסף סצינות בעלות אופי קומי שהוא לעתים קרובות מדי צפוי, לעתים תמוה ולעתים קרובות עוד יותר טרחני (ולכמה מסרטיהם של האחים כהן בעבר כבר הייתה הנטייה לטרחנות). הצרה המרכזית של הסרט היא שנדמה שלאחים כהן לא אכפת מלארי וגם לא מאף אחת מהדמויות הנוספות בסרט.

Cquote3.svg
– אורי קליין‏[16]

מבקר הקולנוע יאיר רוה התרשם לטובה מהסרט, וציין:

Cquote2.svg

הסרט הזה מלא פרדוקסים והלצות, שאולי אומרים הכל, ואולי אינם אומרים דבר, אבל האחים כהן – מאמינים או לא, תלמידים חכמים בגמרא או לא – מגלים לנו שוב שהם המקוריים, השנונים והערמומים שביוצרי הקולנוע כיום.

Cquote3.svg
– יאיר רוה‏[14]

אליה ליבוביץ הביע התלהבות רבה מהסרט, בציינו:

Cquote2.svg

אם לרוב נהוג לקטלג סרטי קולנוע לפי דפוסים מקובלים כגון דרמה, מתח, פעולה, קומדיה, מחזמר, פארסה או טרגדיה, הרי שסרט זה הוא קטגוריה מיוחדת, שכן מדובר למעשה במאמר. ולא סתם מאמר, אלא המאמר העמוק והחשוב ביותר שחובר בשנים האחרונות בנושא המרכזי שבו הוא עוסק: מהי יהדות. מן הראוי שצפייה בו תהיה מטלת חובה על כל פוליטיקאי ישראלי, ובעצם על כל אזרח יהודי בוגר במדינה - אף שהמאמר קשה להבנה, הן בשל מקוריותו והן בשל המדיום האמנותי המיוחד שבו הוא מעוצב.

Cquote3.svg
– אליה ליבוביץ‏[17]

השחקן מייקל סטולברג היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרט קומי או מוזיקלי. הסרט היה מועמד לשני פרסי אוסקר: עבור הסרט הטוב ביותר והתסריט המקורי הטוב ביותר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמירה זו מופיעה בפירוש רש"י לציווי "תמים תהיה עם ה' אלהיך" (ספר דברים, פרק י"ח, פסוק י"ג), שבו מפרש רש"י: "התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבוא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".
  2. ^ רגע זה מופיע בכרזת הסרט
  3. ^ אך לספרוֹת שהוא כותב אין כל קשר לגימטריה.
  4. ^ סופת הטורנדו היא בהשראת סופה שפקדה את דרום מינסוטה ב-30 באפריל 1967 וגרמה ל-13 הרוגים ו-80 פצועים.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 yanayak, A Serious Man Production Notes, October 02, 2009
  6. ^ Coens cast about to fill three roles in 'A Serious Man' | Star Tribune
  7. ^ 7.0 7.1 yanayak, A Serious Man Production Notes, Focus Features, October 2, 2009
  8. ^ Production Begins on the Coens' A Serious Man, ComingSoon.net, September 8, 2008
  9. ^ David Gonnerman, St. Olaf gets 'Serious', October 9, 2008
  10. ^ C.J., Meshbesher's star turn, Star Tribune, October 6, 2009
  11. ^ Colin Covert, It's a wrap! Coen brothers' latest film is in the can, Star Tribune, November 6, 2008
  12. ^ מילון למושגים בעברית וביידיש הנכללים בסרט
  13. ^ 13.0 13.1 Roger Ebert, A Serious Man, October 7, 2009
  14. ^ 14.0 14.1 יאיר רוה, "יהודי טוב", הביקורת, באתר "סינמסקופ", 11 בדצמבר 2009
  15. ^ למשל: Steve Persall, Coen brothers' 'A Serious Man' has troubles of Job without uplift, St. Petersburg Times, 1.11.2009
  16. ^ אורי קלייןיהודי טוב: האם העם היהודי לא סבל מספיק?, באתר עכבר העיר, 14 בדצמבר 2009
  17. ^ אליה ליבוביץקריאה נוספת בסרטם של האחים כהן "יהודי טוב", באתר הארץ, 5 במרץ 2010


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg