ביל שרמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ביל שרמן
Bill-Sharman.jpg
תאריך לידה 25 במאי 1926
תאריך פטירה 25 באוקטובר 2013
עמדה קלעי (shooting guard)
גובה 1.85 מטרים
מכללה אוניברסיטת דרום קליפורניה
דראפט בחירה מספר 17, 1950
וושינגטון קפיטולס
קבוצות
1950 - 1961 בוסטון סלטיקס
הישגים חבר נבחרת כל הזמנים לרגל 50 שנים לליגת ה-NBA בעונת 1997
היכל התהילה כשחקן (1976)
כמאמן (2004)

ויליאם וולטון "ביל" שרמןאנגלית: William Walton "Bill" Sharman; נולד ב-25 במאי 1926 בטקסס - 25 באוקטובר 2013) היה כדורסלן ומאמן עבר בליגת ה-NBA.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרמן סיים את לימודיו בבית ספר תיכון בקליפורניה. בחר להמשיך לאוניברסיטת דרום קליפורניה ומכיוון שהתבלט הן ככדורסלן, הן כשחקן בייסבול, חתם על חוזה כמקצוען בשני הענפים: בקבוצת הכדורסל וושינגטון קפיטולס שבחרה בו בדראפט במקום ה-17, ובמקביל, חתם בקבוצת הברוקלין דודג'רס.

בשנים 1950 - 1955 שיחק שרמן בייסבול בקבוצת המיינור ליג של הברוקלין דודג'רס. הוא הצטרף לקבוצה הבכירה של הדודג'רס בנשיונל ליג ב-1951. ב-27 בספטמבר אותה שנה נזרקו כל שחקני הדודג'רס מהמשחק כתוצאה מוויכוח עם השופט, וכך זכה שרמן להפוך לשחקן היחיד אי פעם שנזרק ממשחק במייג'ור ליג, מבלי שזכה לקחת חלק פעיל אף לא במשחק אחד בליגה.

עם זאת, פרסומו בא לו בעיקר מהקריירה שלו בתחום הכדורסל; הוא נודע במיוחד משנותיו כשחקן הבוסטון סלטיקס בשנות ה-50, אז שיתף פעולה עם הרכז האגדי בוב קוזי, במה שיש המחשיבים כצמד הקו האחורי הטוב בכל הזמנים. בזמן שקוזי היה מנהל המשחק העיקרי, שרמן התרכז בעיקר בקליעה.

שרמן היה אחד מהגארדים הראשונים שקלע מהשדה בדיוק של מעל 40%. הוא הוביל את ה-NBA באחוזי קליעה מקו העונשין בשבע שנים שונות והישגו מעונת 1958 - 1959, 93.2% מהקו, נותר שיא NBA עד עונת 1976 - 1977, אז התעלה ארני דיגרגוריו על הנתון הזה. שרמן עדיין מחזיק בשיא קליעות העונשין הרצופות בפלייאוף, 56 ללא החטאה. שרמן נבחר לחמישיית העונה ב-NBA ארבע שנים רצופות בין 1956 ל-1959, ובשנים 1953, 1955 ו-1960 נבחר לחמישייה השנייה. שרמן שיחק שמונה פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA וב-1955 נבחר ל-MVP של האולסטאר. מלבד הצטיינותו בצד ההתקפי, נודע שרמן כשומר עיקש וקשוח. קריירת המשחק שלו ב-NBA הסתיימה ב-1961.

ב-1971 הפך למאמן היוטה סטארס והוביל את הקבוצה לזכייה בתואר אליפות ה-ABA כשהוא חולק את תואר מאמן השנה עם מאמן נוסף. לאחר שהתפטר מתפקידו ביוטה, חתם שרמן על חוזה לאימון הלוס אנג'לס לייקרס. נוצרה מחלוקת לאחר עזיבתו, שכן הבעלים של יוטה תבע את שרמן בטענה שהפר את חוזהו והגיש תביעת נזיקין גם נגד הבעלים של הלייקרס בטענה שעודד את הפרת החוזה. תחילה נפסק כי על שרמן לשלם פיצוי בסך 250 אלף דולר, אולם שרמן עירער והביא להפיכת ההחלטה. בשנה שלאחר מכן אימן שרמן את הלייקרס אותה הובילו וילט צ'מברליין וג'רי ווסט לשיא של 33 ניצחונות רצופים, למאזן עונתי שהיווה שיא באותה תקופה, 69 ניצחונות לעומת 13 הפסדים, ולאליפות ראשונה של הלייקרס מזה כעשור, כששרמן זוכה לקינוח בתואר מאמן השנה ב-NBA. הוא אחד משני מאמנים בלבד שזכו גם באליפות ה-NBA וגם באליפות ה-ABA. במקרה, גם המאמן השני שזכה להישג, אלכס האנום, אימן בשנת 1967 קבוצה, פילדלפיה 76', שהובלה על ידי צ'מברליין לזכייה באליפות ה-NBA.

שרמן נבחר להיכל התהילה של הכדורסל כשחקן ב-1976 וכמאמן ב-2004. הוא אחד משלושה אנשים בלבד, לצד ג'ון וודן ולני וילקינס שנבחרו להיכל התהילה הן כשחקנים, הן כמאמנים. ב-29 באוקטובר 1996 נבחר שרמן לרשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA.

שרמן שירת בצי האמריקני בשנים 1944 - 1946 ואף לקח חלק פעיל במסגרתו בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה. הוא חיבר שני ספרים: Sharman on Basketball Shooting ו-The Wooden-Sharman Method: A Guide to Winning Basketball אותו כתב עם ג'ון וודן ובוב סלצר. אולם ההתעמלות בתיכון פורטרוויל שבקליפורניה, בו למד, נקרא על שמו.

מת ב-25 באוקטובר 2013 בגיל 87, לאחר שלקה בשבץ מוחי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

זוכי פרס מאמן השנה ב-NBA

1962/63: גלאטין • 1963/64: הנום • 1964/65: אאורבך • 1965/66: שייס • 1966/67: קר • 1967/68: גוהרין • 1968/69: שאו • 1969/70: הולצמן • 1970/71: מוטה • 1971/72: שרמן • 1972/73: היינסון • 1973/74: סקוט • 1974/75: ג'ונסון • 1975/76: פיטץ' • 1976/77: ניסאלק • 1977/78: בראון • 1978/79: פיטסימונס • 1979/80: פיטץ' • 1980/81: מקיניי • 1981/82: שאו • 1982/83: נלסון • 1983/84: ליידן • 1984/85: נלסון • 1985/86: פרטלו • 1986/87: שולר • 1987/88: מו • 1988/89: פיטסימונס • 1989/90: ריילי • 1990/91: צ'ייני • 1991/92: נלסון • 1992/93: ריילי • 1993/94: וילקינס • 1994/95: האריס • 1995/96: ג'קסון • 1996/97: ריילי • 1997/98: בירד • 1998/99: דונלייבי • 1999/00: ריברס • 2000/01: בראון • 2001/02: קרלייל • 2002/03: פופוביץ' • 2003/04: בראון • 2004/05: ד'אנטוני • 2005/06: ג'ונסון • 2006/07: מיטשל • 2007/08: סקוט • 2008/09: בראון • 2009/10: ברוקס • 2010/11: ת'יבודו • 2011/12: פופוביץ' • 2012/13: קארל • 2013/14: פופוביץ'