אלן אייברסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלן אייברסון
Iverson dribbling.jpg
תאריך לידה 7 ביוני 1975
מקום לידה המפטון שבוירג'יניה
עמדה רכז, קלע
גובה 1.83 מטר
מספר 3
מכללה ג'ורג'טאון
דראפט בחירה מספר 1, 1996
פילדלפיה 76'
קבוצות
1996 - 2006
2006 - 2008
2008 - 2009
2009
2009 - 2010
2010 - 2011
פילדלפיה 76'
דנוור נאגטס
דטרויט פיסטונס
ממפיס גריזליס
פילדלפיה 76'
בשיקטאש
הישגים MVP של העונה הסדירה ב-NBA ‏(2001)
11 בחירות למשחק האולסטאר של ה-NBA
פעמיים ‏MVP של משחק האולסטאר
3 פעמים נבחרת ה-NBA

אלן איזייל אייברסוןאנגלית: Allen Ezail Iverson; נולד ב-7 ביוני 1975 בהמפטון, וירג'יניה) הוא כדורסלן עבר אמריקאי, ששיחק בעמדות הרכז וקלע. נבחר בדראפט 1996 על ידי ה-פילדלפיה 76' במקום הראשון לאחר שנתיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון. מגדולי הקלעים בהיסטורית המשחק.‏[1] מתנשא לגובה של 1.83 מטר.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלן אייברסון נולד בהמפטון, וירג'יניה. אימו, אן, ילדה אותו בהיותה בת 15 בלבד, זמן קצר לאחר שהגיעה להמפטון מקונטיקט, מקור משפחתה. אן נישאה בווירג'יניה למייקל פרימן, ולזוג נולדו שתי בנות. פרימן, אביו החורג של אייברסון, הסתבך בפלילים וריצה מספר ענשי מאסר בכלא, בעיקר בשל סחר בסמים. המשפחה התגוררה בדירה קטנה בשכונת עוני בהמפטון, בתנאים קשים, והאם נאלצה לעבוד למחייתה בזנות. "בכל פעם שחזרתי הביתה – לא היו אורות, לא היה אוכל, לפעמים גם לא היו מים. הביוב פרץ מהצינורות מתחת לבלטות ונאלצתי לראות את אחותי מסתובבת בבית בגרביים שלה, כי הרצפה רטובה מהביוב. הריח גרם לה בחילה" (אלן אייברסון). בבית הספר היה אייברסון תלמיד גרוע שנהג להיעדר תכופות מהלימודים.

בהשפעת אימו החל לשחק כדורסל, אף על פי שהעדיף פוטבול. הוא הצטיין בשני הענפים ועם השנים כיכב בנבחרות הכדורסל והפוטבול של בית ספרו.

ב-1993 הסתבך אייברסון, יחד עם כמה מחבריו, בקטטה עם חבורת נערים לבנים באולם באולינג בהמפטון. ארבעה שחומי עור נעצרו בעקבות האירוע כולל אייברסון עצמו, שהועמד למשפט ונידון למאסר. לאחר כ-5 חודשים בכלא זכה לשחרור בערבות, כשאחד מתנאי הערבות היה שלא ישחק כדורסל מקצועני עד שישלים את חובותיו הלימודיות.

אימו של אייברסון חיפשה מאמן מכללות קשוח שיהווה עבורו דמות אב וירחיק אותו מצרות. כך הגיע אייברסון לנבחרת הכדורסל של אוניברסיטת ג'ורג'טאון בוושינגטון הבירה, תחת חסותו של המאמן ג'ון תומפסון.

קריירה ככדורסלן מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנותיו הראשונות ב-NBA ‏(1996 - 2000)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתיים בלבד במכללה, נבחר אייברסון על ידי פילדלפיה 76' מה-NBA כבחירה ראשונה בסיבוב הראשון של דראפט 1996. כבר בשנותיו הראשונות בליגה הפגין יכולת גבוהה, שהתבטאה בשליטה מצוינת בכדור, מהירות, זריזות ויכולת קליעה טובה. בעונתו הראשונה ב-NBA שיחק 76 משחקים וקלע 23.5 נקודות למשחק, מסר 7.5 אסיסטים השיג 2.1 חטיפות למשחק ובסוף אותה העונה קיבל את תואר רוקי השנה.

בעונתו השלישית בליגה, קלע אייברסון 26.8 נקודות למשחק וזכה בתואר מלך הסלים הראשון שלו בקריירה. בנוסף רשם גם שיא קריירה בקליטת כדורים חוזרים עם 4.9 בממוצע למשחק וקינח במשחק הגנתי משובח עם 2.3 חטיפות למשחק. בסיום העונה הרגילה הגיעה הקבוצה לראשונה לשלב הפלייאוף, בו, לאחר ניצחון בשלב הראשון על אורלנדו מג'יק בארבעה משחקים, הפסידו ה-76' בסיבוב השני של הפלייאוף לאינדיאנה פייסרס בסדרה של 4 משחקים. במהלך משחקי הפלייאוף הציג אייברסון יכולת לא מבוטלת עם 28.5 נקודות למשחק, בעודו חוטף 2.5 כדורים ואוסף 4.1 כדורים חוזרים למשחק. בסוף עונת 1998/1999 אייברסון חתם על חוזה לשש שנים נוספות במדי פילדלפיה בשווי 70 מיליון דולר.

בעונה הבאה, קלע אייברסון 28.4 נקודות, חטף 2.1 חטיפות, מסר 4.7 אסיסטים ואסף 3.8 כדורים חוזרים בממוצע למשחק. באותה השנה נבחר אייברסון בפעם הראשונה למשחק אולסטאר, בו הבריק עם 26 נקודות ו-9 אסיסטים. אייברסון היה שני באותה שנה ברשימת הקלעים של הליגה, אחרי שאקיל אוניל ופילדלפיה העפילה לפלייאוף שוב. לאחר התמודדות בסיבוב הראשון מול המועדון משארלוט, אותו ניצחו ה-76' בסדרה של 4 משחקים, פגשו שוב בסיבוב השני את הפייסרס להם הפסידו בסדרה של 6 משחקים.

שנת השחקן המצטיין (2000/2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששני נסיונות הטרייד להעביר את אייברסון לדטרויט פיסטונס נכשלו, היה שותף אייברסון לקבוצתו במאזן הטוב במזרח עם 56 ניצחונות ו-26 הפסדים ולמאזן השני בטיבו בליגה אחרי סן אנטוניו. באותה העונה אייברסון הוביל את רשימת קלעי הליגה ואת טבלת החטיפות. הוא זכה בתואר מלך הסלים השני בקריירה שלו עם 31.1 נקודות למשחק ומלך החטיפות של הליגה עם 2.51 חטיפות למשחק. על ביצועיו המרשימים באותה העונה אייברסון קיבל את תואר השחקן המצטיין של העונה הסדירה.

באותה העונה הוא נבחר בפעם השנייה למשחק אולסטאר, וניצח עם נבחרת המזרח את המערב בעודו קולע 25 נקודות, מוסר 5 אסיסטים וחוטף 4 כדורים באותו המשחק, יכולת שגרמה לבחירתו לשחקן המצטיין של משחק האולסטאר.

אחרי שהגיע עם קבוצתו למקום הראשון במזרח, העפיל איתה גם לגמר הפלייאוף באותה השנה לראשונה מאז שנת 1983. פילדלפיה פגשה את אינדיאנה פייסרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף, וניצחה אותם בסדרה של ארבעה משחקים. בסיבוב השני, פגשה את וינס קרטר ואת טורונטו ראפטורס, ניצחה בסדרה של שבעה משחקים והעפילה לגמר המזרח. בגמר המזרח פגשה הקבוצה את מילווקי באקס וניצחה בסדרה של שבעה משחקים לגמר הפלייאוף.

בגמר הפלייאוף פגשו אייברסון ופילדלפיה את לוס אנג'לס לייקרס של שאקיל אוניל וקובי בראיינט. במשחק הראשון בסדרה אייברסון הוביל את קבוצתו לניצחון ראשון בעודו קולע 48 נק' באותו המשחק, אבל לא הצליח לחזור ליכולת זו ב-4 משחקים אחרים שבהם הפסידו את סדרת הגמר.

2002 - 2006[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונה הבאה פילדלפיה התקשו לחזור על ההצלחה שלהם, למרות שאייברסון סיים בפעם השנייה ברציפות בצמרת רשימת הקלעים של הליגה עם 31.4 נקודות למשחק וזכה בתואר מלך הסלים בפעם השלישית בקריירה שלו. בנוסף, קבע אייברסון שיא קריירה בממוצע חטיפות למשחק, דורג ראשון ברשימת החוטפים עם 2.8 חטיפות למשחק וזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר מלך החטיפות של הליגה.

באותה העונה אייברסון הגיעה הקבוצה למקום השישי במזרח ולסיבוב הראשון של הפלייאוף מול הבוסטון סלטיקס, בו נוצחה פילדלפיה בסדרה של חמישה משחקים. בתקופה זו מערכת היחסים של אייברסון עם מאמנו לארי בראון החלה להתדרדר. בראון מתח ביקורת על אייברסון בטענה שזה לא מופיע לאימונים, ובתגובה לכך אייברסון נשא את נאום "האימון" המפורסם בו חזר על המילה ‏"practice"‏ (אימון או להתאמן) 25 פעמים, בניסיון לבטא את מה שבעיניו נראה כהפרזה בחשיבות האימונים.

עונה לאחר מכן אייברסון הגיע עם פילדלפיה למקום הרביעי במזרח כשהוא קולע 27.6 נקודת וחוטף 2.7 חטיפות למשחק. בסיום אותה השנה, בפעם השלישית ברציפות, היה ראשון ברשימת החוטפים בליגה. באותה עונה אייברסון וקבוצתו התמודדו מול ניו-אורלינס ששיחקו במזרח באותה התקופה ובסדרה של שישה משחקים דילגו לסיבוב השני בפלייאוף. בסיבוב השני אייברסון ופילדלפיה הפסידו בסדרה של 6 משחקים לדטרויט פיסטונס. אחרי אותה העונה מאמנה של פילדלפיה לארי בראון עזב את הקבוצה עקב הכישלון בפלייאוף.

עונת 2003/2004 הייתה קשה לאייברסון, כשבגלל פציעה החמיץ 34 משחקים. עם זאת, בעונה הזאת הצליח להשיג ממוצעים מרשימים של 26.4 נקודות, 6.8 אסיסטים ו-2.4 חטיפות אם כי הקבוצה לא הצליח להעפיל לפלייאוף.

בעונה הבאה, 2004/2005, אייברסון פרח מחדש. אייברסון סיים בראש רשימת הקלעים בפעם הרביעית בקריירה שלו עם 30.7 נקודות וזכה בתואר מלך הסלים הרביעי שלו לקריירה. עם זכייתו בתואר מלך הסלים הרביעי הוא השתווה לג'ורג' גרווין במקום השלישי בהיסטוריה למספר תוארי מלך הסלים. בנוסף לכך, מסר גם 7.9 אסיסטים למשחק, הישג שיא עבורו, השלים 2.4 חטיפות ואסף ארבעה ריבאונדים בממוצע למשחק. פילדלפיה הגיעה למקום החמישי במזרח ולמפגש בסיבוב הראשון של הפלייאוף עם דטרויט של לארי בראון, אך נוצחה בחמישה משחקים.

עונת 2005/2006 תהיה השנה מלאה האחרונה שבה אייברסון שיחק במדי פידלפיה '76. למרות שאייברסון קלע 33.0 נקודות למשחק והיה שני ברשימת קלעים (אחרי קובי בראיינט שקלע באותה עונה 35.4 נקודות למשחק), קבוצתו סיימה רק במקום התשיעי במזרח ולא העפילה לשלב הפלייאוף. בדומה למצב הקבוצה, יחסיהם של אייברסון והמאמן ג'ים אובריין התדרדרו גם כן. אובריין פוטר ובמקומו התמנה מוריס צ'יקס. בקיץ שאחרי אותה העונה נפוצו שמועות בליגה אודות מעבר אפשרי של אייברסון לבוסטון, דנבר או אטלנטה אבל אייברסון הודיע שהוא ישאר בפילדלפיה.

עונת 2006/2007 נפתחה רע עבור אייברסון. יחסיו של אייברסון עם מאמנו ועם ההנהלה רק החמירו מרגע לרגע, וב-8 בדצמבר של 2006 אייברסון הודיע שהוא מעוניין לעבור מפילדלפיה.

התחלה חדשה במדי דנוור נאגטס (2006 - 2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אייברסון עבר בטרייד לדנוור נאגטס ב-19 בדצמבר 2006 תמורת הרכז אנדרה מילר, הפורוורד ג'ו סמית' ושתי בחירות סיבוב ראשון בדראפט 2007. באותה העונה בדנוור אייברסון קלע 24.8 נקודות בעודו מוסר 7.2 אסיסטים למשחק. בנוסף לכך, בלטו אייברסון וכרמלו אנתוני בקבוצה בדרכם למקום השישי במערב ופגשו את סן אנטוניו בסיבוב הראשון. דנוור הפסידו בסדרה של 5 משחקים לסן אנטוניו.

עונה לאחר מכן, 2007/2008, אייברסון קלע 26.4 נקודות ומסר 7.1 אסיסטים למשחק. דנוור הגיעה למקום השמיני במערב עם 50 ניצחונות בעונה. בפלייאוף של אותה העונה אייברסון פגש את קובי והלייקרס בסיבוב הראשון, והפסיד בסדרה של ארבעה משחקים.

בקיץ לאחר עונת 2007/2008, היו שמועות בליגה שיש מגעים בין דטרויט לדנוור להעביר את אייברסון או את כרמלו אנתוני תמורת צ'אנסי בילאפס או ריצ'רד המילטון. בסופו של הקיץ, אייברסון הגיב על השמועות ואמר שיש אפשרות לטרייד אך כמה ימים לאחר מכן הודיע שהוא מתכוון להמשיך בדנוור, שהוא אוהב את הקבוצה והעיר, ושהוא ישחק שם עד פרישתו.

דטרויט פיסטונס (2008 - 2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 בנובמבר 2008 אייברסון עבר בטרייד שכלל 3 שחקנים נוספים, לדטרויט. אייברסון הוחלף תמורת הרכז צ'אנסי בילאפס, אנטוניו מקדייס וצ'ייק סאב. אייברסון ששיחק במשך כל הקריירה שלו תחת המספר 3 נאלץ להחליף את מספר הגופיית המשחק ל-1.

בעונה זאת אייברסון התדרדר מבחינה סטטיסטית, הוא קלע רק 17.3 נקודות ובכך לראשונה ירד מגבול ה-22 נקודות למשחק. אם לא די בכך, ב-3 באפריל 2009, הודיע הבעלים של דטרויט פיסטונס, שאייברסון לא ישחק עד סוף העונה מפני שסירב לעלות מהספסל כמו שקבע המאמן. אייברסון לא שיחק בסוף העונה הסדירה, או בפלייאוף.

החזרה לפילדלפיה (2009 - 2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 09-10 אייברסון קיבל הצעה ממפיס גריזליז להצטרף לשורותיה והסכים אחרי שהיה מועמד גם למיאמי היט ושארלוט בובקאטס. אבל כמו במקרה עם הפיסטונס, אייברסון סירב להיות שחקן ספסל ותוך שלושה משחקים בלבד, הוא שוחרר מהקבוצה. כאשר שוחרר, היו לו כמה הצעות מקבוצות ב-NBA כמו ניו יורק ניקס, אך לבסוף לא הוחתם עקב הרקורד הבעייתי שלו. ב-25 בנובמבר, אייברסון הודיע כי הוא מתכנן לפרוש, ובמקביל גם אמר כי "עדיין יש בי את היכולת לשחק ולהגיע לרמה הגבוהה ביותר". תוך פחות משבוע אחרי ההודעה, ב-30 בנובמבר, אייברסון נפגש עם ראשי המועדון של פילדלפיה 76', במטרה לחזור למועדון בו התחיל את הקריירה, וכבר בתחילת דצמבר במסיבת עיתונאים, הודיע אייברסון בדמעות כי הוא חוזר לסיקסרס.

המעבר לבשיקטאש (2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2010 חתם אייברסון על חוזה בקבוצת בשיקטאש מליגת העל הטורקית. לאחר השיחרור מבשיקטש, חזר לארצות הברית. עלה ב-2012 לכותרות בגלל חובות גדולים שצבר, והודעתו על פשיטת רגל. ב 30.10.2013 הודיע על פרישה מכדורסל.

ממוצעי קריירה ושיאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוניברסיטת ג'ורג'טאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עונה ראשונה: 20.4 נקודות, 4.5 אסיסטים. רוקי השנה ושחקן ההגנה של השנה של מחוז ה- "ביג איסט" (ראו NCAA).
  • עונה שנייה: 25.0 נקודות, 4.7 אסיסטים, 3.3 חטיפות. שחקן ההגנה של השנה של מחוז ה- "ביג איסט" ו- חמישיית העונה הראשונה במכללות (אול אמריקן פירסט טים).
  • בשנתיים בהם שיחק בג'ורג'טאון שותף ב-67 משחקים, מתוכן ב-66 פתח בחמישייה.

NBA: עונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה משחקים(פתח) נקודות ריבאונדים אסיסטים חטיפות איבודים דקות
1996/1997 76(74) 23.5 4.1 7.5 2.1  ?  ?
1997/1998 80(80) 22.0 3.7 6.2 2.2  ?  ?
1998/1999 48(48) 26.8 4.9 4.6 2.3  ?  ?
1999/2000 70(70) 28.4 3.8 4.6 2.1  ?  ?
2000/2001 71(71) 31.1 3.8 4.6 2.5  ?  ?
2001/2002 60(59) 31.4 4.5 5.5 2.8  ?  ?
2002/2003 82(82) 27.6 4.2 5.5 2.7  ?  ?
2003/2004 48(47) 26.4 3.7 6.8 2.4  ?  ?
2004/2005 75(75) 30.7 4.0 7.9 2.4  ?  ?
2005/2006 72(72) 33.0 3.2 7.4 1.9  ?  ?
2006/2007 65(64) 26.3 3.0 7.2 1.9  ?  ?
2007/2008 82(82) 26.4 2.7 7.3 2.0  ?  ?
2008/2009 57(53) 17.5 3.0 5.0 1.5  ?  ?
2009/2010 28(24) 13.8 2.8 4.0 0.7  ?  ?
  • 2003/2004: החמיץ 34 משחקים עקב פציעה
  • 2006/2007: עבר באמצע העונה לדנוור נאגטס
  • 2008/2009: עבר באמצע העונה לדטרויד פיטסונס
  • 2009/2010: עבר באמצע העונה לממפיס גריזליז

NBA: פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה משחקים(פתח) נקודות ריבאונדים אסיסטים חטיפות איבודים דקות
1998/1999 8(8) 28.5 4.1 4.9  ?  ?  ?
1999/00 10(10) 26.2 4.0 4.5  ?  ?  ?
2000/2001 22(22) 32.9 4.7 6.1  ?  ?  ?
2001/2002 5(5) 30.0 3.6 4.2  ?  ?  ?
2002/2003 12(12) 31.7 4.3 7.4  ?  ?  ?
2004/2005 5(5) 31.2 2.2 10.0  ?  ?  ?
2006/2007 5(5) 22.8 0.6 5.8  ?  ?  ?

שיאי קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תארים בהם זכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
ארד אתונה 2004 ארצות הברית
  • רוקי השנה: 1997
  • 1 MVP של העונה הסדירה: 2001
  • 4 פעמים מלך הסלים: 1999, 2001, 2002, 2005
  • 2 MVP של משחק האולסטאר: 2001, 2005
  • 11 פעמים אולסטאר: 2000-2010
  • 2 פעמים מלך החטיפות: 2002, 2003
  • 3 פעמים חמישיית העונה הראשונה: 1999, 2001, 2005
  • 3 פעמים חמישיית העונה השנייה: 2000, 2002, 2003
  • פעם 1 חמישיית העונה השלישית: 2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס