קובי בראיינט
 |
|
| תאריך לידה | 23 באוגוסט 1978 |
| מקום לידה | פילדלפיה שבפנסילבניה |
| עמדה | קלע |
| כינוי | ממבה שחורה, KB24 |
| גובה | 1.98 מטר |
| מספר | 24 |
| דראפט | בחירה מספר 13, 1996 שארלוט הורנטס |
|
קבוצות
|
|
|---|---|
| 1996 - | לוס אנג'לס לייקרס |
| הישגים | MVP של העונה הסדירה (2008) MVP של סדרת הגמר (2009, 2010) 15 בחירות למשחק האולסטאר (1998, 2000 - 2013) תחרות ההטבעות (1997) מלך הסלים (2006, 2007) החמישייה הראשונה של העונה (2002 - 2004, 2006 - 2011) החמישייה השנייה של העונה (2000, 2001) החמישייה השלישית של העונה (1998, 2005) חמישיית ההגנה הראשונה (2000, 2003-2004, 2006-2011) חמישיית ההגנה השנייה (2001-2002, 2012) חמישיית הרוקיז השנייה (1997) MVP של משחק האולסטאר (2002, 2007, 2009, 2011) |
| מאזן מדליות | ||
|---|---|---|
מתחרה עבור  ארצות הברית |
||
| המשחקים האולימפיים | ||
| זהב | לונדון 2012 | כדורסל גברים |
| זהב | בייג'ינג 2008 | כדורסל גברים |
| אליפות אמריקה | ||
| זהב | לאס וגאס 2007 | כדורסל גברים |
קובי בין בראיינט (באנגלית: Kobe Bean Bryant; נולד ב-23 באוגוסט 1978 בפילדלפיה, פנסילבניה) הוא כדורסלן אמריקאי, המשחק בעמדת הקלע בקבוצת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס. בראיינט הוא מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים ואחד מהשחקנים המצליחים בתולדות ה-NBA, לאחר שהוביל את הלייקרס, יחד עם שאקיל אוניל, לשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000 ו-2002, וזכה עם הקבוצה באליפויות נוספות ב-2009 וב-2010. בשנת 2013 הגיע בראיינט למקום הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים ב-NBA.
בראיינט סיים שתי עונות כמלך הסלים של הליגה, נבחר פעם אחת ל-MVP של העונה הסדירה ופעמיים ל-MVP של סדרת הגמר. בנוסף, הוא נבחר תשע פעמים לחמישייה הראשונה של העונה, פעמיים לחמישייה השנייה של העונה ופעמיים לחמישייה השלישית, וכן נבחר תשע פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה ושלוש פעמים לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. יתר על כן, הוא נבחר 15 פעמים למשחק האולסטאר של הליגה, וזכה ארבע פעמים בתואר ה-MVP של המשחק, שיא של כל הזמנים.
תוכן עניינים |
ראשית חייו [עריכה]
קובי בראיינט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית, לג'ו ופמלה בראיינט. הוא היה הצעיר מבין שלושת ילדיהם. אביו, ג'ו בראיינט, היה אז כדורסלן בקבוצת פילדלפיה 76'. את שמו קיבל קובי על שם מנת סטייק ידועה בעיר קובה שביפן, שהוריו ראו בתפריט של מסעדה.[1] קובי בראיינט החל לשחק כדורסל כבר בהיותו בן 3, ולמד לשחק גם כדורגל. בהיותו בן 6 עזבה משפחתו את ארצות הברית ועברה לאיטליה, שם למד קובי לדבר איטלקית וספרדית בצורה שוטפת.
ב-1991 חזרה המשפחה לארצות הברית, ובראיינט החל ללמוד בבית הספר התיכון לאוור מריון בפילדלפיה, ושיחק עבור קבוצת הכדורסל של התיכון. הוא הצטיין בכדורסל במהלך שנותיו בליגת התיכונים, ובשנתו האחרונה בתיכון, 1995/1996, הוביל את לאוור מריון לאליפות התיכונים הראשונה שלה מזה 53 שנים. הוא קלע 30.8 נקודות בממוצע למשחק בעונה זו, וזכה במספר פרסים אישיים, בהם פרס שחקן השנה בתיכונים על שם ג'יימס נייסמית'.
לאחר סיום לימודיו בתיכון החליט בראיינט לוותר על לימוד במכללה, ולנסות את מזלו בדראפט ה-NBA של 1996, בהיותו בן 17 בלבד. הוא נבחר על ידי שארלוט הורנטס (כיום ניו אורלינס) במקום ה-13 בדראפט, מה שהעניק לו חוזה מובטח בליגת ה-NBA. שארלוט העבירה אותו בטרייד לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס, בעסקה במסגרתה הועבר ולאדה דיבאץ לשארלוט.
קריירה ב-NBA [עריכה]
השנים הראשונות [עריכה]
בעונת הרוקי שלו, 1996/1997, בראיינט שימש בעיקר כמחליף לגארדים הבכירים של הלייקרס, אדי ג'ונס וניק ואן אקסל. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמשתתף במשחק ב-NBA (שיא זה נשבר לימים על ידי אנדרו ביינום), ואף לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק NBA.[2] בראיינט קיבל בתחילה דקות משחק מועטות, אך ככל שהלכה והתקדמה העונה הוא קיבל זמן משחק רב יותר. הוא רכש לעצמו תדמית של שחקן בעל יכולת ניתור מרשימה, כשזכה בתחרות ההטבעות שהתקיימה במסגרת סוף-שבוע האולסטאר. בסיום העונה הוא נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה.
בעונתו השנייה בליגה, 1997/1998, בראיינט קיבל דקות משחק רבות בהרבה מאשר בעונתו הראשונה בלייקרס, ובעקבות כך החל לתרום לקבוצה מיכולותיו ולהפגין את כשרונו כגארד צעיר. הוא הגיע בעונה זו לממוצע של 15.4 נקודות למשחק, לעומת 7.6 נקודות בעונה הקודמת. בהתאם לשיטת המשחק של הלייקרס, בראיינט שיחק באותה עונה גם בעמדת הסמול פורוורד מלבד עמדת הגארד. בראיינט זכה במקום השני בבחירת השחקן השישי של העונה. הוא אף נבחר על ידי האוהדים להשתתפות במשחק האולסטאר, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק האולסטאר.[3]
בעונת 1998/1999, לאחר שאדי ג'ונס וניק ואן אקסל עזבו את הקבוצה, הפך בראיינט לגארד המוביל של הלייקרס ופתח בחמישייה בכל 50 משחקי הקבוצה (עונה זו הייתה מקוצרת בשל שביתת השחקנים ב-NBA). במהלך העונה הוא חתם על חוזה מחודש בקבוצה עד שנת 2004, תמורת 70 מיליון דולר בשש עונות. למרות יכולתו הטובה של בראיינט בעונה זו שגררה השוואות לגדולי השחקנים ב-NBA, העונה לא הייתה מוצלחת מבחינה קבוצתית ללייקרס, שהודחה בחצי גמר המערב בפלייאוף על ידי סן אנטוניו ספרס.
שלוש אליפויות רצופות [עריכה]
בעונת 1999/2000 הגיע לקבוצה המאמן החדש פיל ג'קסון, שזכה כמאמן בשש אליפויות ה-NBA עם שיקגו בולס בשנות ה-90. הגעתו של שאקיל אוניל ללייקרס מאורלנדו מג'יק הפכה את הקבוצה למועמדת בכירה לזכייה באליפות הליגה. בתחילת עונה זו בראיינט היה מושבת ממשחק למשך שישה שבועות, בשל פציעה במשחק טרום-עונה. לאחר שחזר לשחק, הוא פתח בחמישיית הקבוצה בכל המשחקים בהם שותף, והציג שיפור בכל הקטגוריות הסטטיסטיות, כולל הובלת הקבוצה מבחינת ממוצעי האסיסטים והחטיפות, והפך לאחד משחקני הקלע המובילים בליגה. השילוב המוצלח של אוניל ושל בראיינט, יחד עם שחקנים טובים שעלו מהספסל, הוביל את הלייקרס לניצחון של 67 משחקים בעונה הסדירה - הכמות החמישית בגובהה בהיסטוריה. אוניל נבחר ל-MVP של העונה, בעוד שבראיינט זכה לראשונה בקריירה שלו בבחירה לחמישייה השנייה של העונה. במשחקי הפלייאוף בראיינט שימש השחקן המוביל השני של הקבוצה אחרי אוניל, ויחד איתו הוביל את הלייקרס לזכייה באליפות ה-NBA הראשונה שלה מאז 1988, לאחר ניצחון בגמר על אינדיאנה פייסרס.
בעונת 2000/2001 הגיע בראיינט לממוצע שיא בקריירה שלו עד לאותה עת, 28.5 נקודות למשחק, וכן הוביל שוב את קבוצתו באסיסטים. למרות הצטיינותם של בראיינט ואוניל, הלייקרס ניצחה הפעם 56 משחקים בעונה הסדירה, כמות נמוכה ביחס לעונה הקודמת. אף על פי כן, הקבוצה חזרה להצטיין בפלייאוף, עם מאזן של 15 ניצחונות מול הפסד בודד. היא עברה ללא הפסד בסדרה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סקרמנטו קינגס וסן אנטוניו ספרס, ולמרות שהפסידה את המשחק הראשון בסדרת הגמר מול פילדלפיה 76', ניצחה את ארבעת המשחקים הבאים וזכתה באליפות השנייה ברציפות. במהלך משחקי הפלייאוף בראיינט שיחק דקות רבות, והשיג ממוצעים של 29.4 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-6.1 אסיסטים למשחק. באותה עונה בראיינט נבחר שוב לחמישייה השנייה של העונה, וכן נבחר לשחק בפעם השלישית בקריירה במשחק האולסטאר.
בעונת 2001/2002 בראיינט שיחק 80 משחקים לראשונה בקריירה שלו, והמשיך להפגין את יכולותיו המגוונות כאשר העמיד ממוצעים של 25.2 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים. הוא נבחר לראשונה בקריירה שלו לחמישייה הראשונה של העונה. לוס אנג'לס לייקרס ניצחה 58 משחקים בעונה הסדירה, וסיימה במקום השני בבית הפאסיפי אחרי סקרמנטו קינגס. בפלייאוף היא ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סן אנטוניו ספרס ואת סקרמנטו, והעפילה לגמר מול ניו ג'רזי נטס. בסדרת הגמר בראיינט השיג ממוצעים של 26.8 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים, והוביל, שוב, יחד עם אוניל את הלייקרס לזכייה באליפות השלישית ברציפות. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בשלוש אליפויות רצופות, בגיל 23.[4] בראיינט הפגין יכולת מרשימה ברבעים האחרונים של המשחקים, במיוחד בשני השלבים האחרונים של הפלייאוף, ובעקבות כך יצר לעצמו תדמית של שחקן המתמחה ברגעים חשובים (שחקן קלאץ').[4]
השנים שלאחר שלוש האליפויות [עריכה]
בעונת 2002/2003, בראיינט קלע 30 נקודות בממוצע למשחק, ובנוסף הגיע להישג נדיר כאשר קלע למעלה מ-40 נקודות בתשעה משחקים רצופים, והעמיד ממוצע של 40.6 נקודות למשחק בחודש פברואר. בנוסף, הוא השיג ממוצעים של 6.9 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-2.2 חטיפות למשחק, שהיו הממוצעים הטובים ביותר בקריירה שלו באותו זמן. בראיינט נבחר שוב לחמישייה הראשונה של העונה, ואף זכה במקום השלישי בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה. לאחר שסיימה עם מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים בעונה הסדירה, הפסידה הלייקרס בחצי גמר המערב לסן אנטוניו ספרס שזכתה לבסוף באליפות. בכך היא איבדה את האליפות לראשונה מזה שלוש שנים.
בעונה הבאה, 2003/2004, הלייקרס צירפה את שחקני ה-NBA המובילים קרל מלון וגארי פייטון, על מנת להפוך את הקבוצה למועמדת חזקה לאליפות נוספת.[5] השילוב של ארבעת השחקנים הבכירים - אוניל, מלון, פייטון ובראיינט - הוביל את הלייקרס להעפלה רביעית בחמש שנים לגמר ה-NBA, מול דטרויט פיסטונס. אף על פי כן, הלייקרס הפסידה לדטרויט בגמר בסדרה של חמישה משחקים, כשבראיינט מעמיד ממוצעים של 22.6 נקודות ו-4.4 אסיסטים, עם קליעה של 35.1% בלבד מהשדה. לאחר עונה זו עזב המאמן פיל ג'קסון ובמקומו מונה רודי טומג'אנוביץ'. שאקיל אוניל עבר בטרייד לקבוצת מיאמי היט, ובמקומו צורפו לבראיינט בלייקרס למאר אודום, קארון באטלר ובריאן גרנט. למרות הכישלון לזכות באליפות, בראיינט חתם על חוזה חדש בלייקרס של שבע שנים, לאחר שדחה הצעת הצטרפות מהיריבה העירונית, לוס אנג'לס קליפרס.[6]
לאחר עזיבת שאקיל אוניל [עריכה]
עונת 2004/2005 הייתה קשה עבור בראיינט, שקיבל ביקורות רבות במהלך העונה. פיל ג'קסון, בספרו "The Last Season: A Team in Search of Its Soul" (בתרגום חופשי: "העונה האחרונה: קבוצה בחיפוש אחרי הנשמה שלה"), ביקר את בראיינט על כך שאינו מסוגל לשחק תחת מאמן.[7] על אף שבראיינט סיים במקום השני בדירוג הקולעים עם 27.6 נקודות בממוצע למשחק, הלייקרס לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מזה עשור. העונה סימלה ירידה כללית במעמדו של בראיינט ב-NBA, כשהוא נבחר לחמישייה השלישית של העונה שהייתה הישג נמוך ביחס לעונותיו הקודמות, וכן לא נבחר, בניגוד לעונות הקודמות, לאחת מחמישיות ההגנה.
בעונת 2005/2006 חזר פיל ג'קסון לתפקיד מאמן הלייקרס. למרות התקרית בעונה הקודמת, בראיינט וג'קסון שיתפו פעולה בצורה מוצלחת יחד, והעפילו חזרה עם הלייקרס לפלייאוף, עם מאזן של 45 ניצחונות ו-37 הפסדים. עונה זו הייתה עונה גדולה לבראיינט, כשהוא הגיע למספר שיאים. הוא קלע 81 נקודות במשחק נגד טורונטו רפטורס, והפך לשחקן בעל מספר הנקודות השני בגובהו במשחק יחיד בהיסטוריה (אחרי וילט צ'מברליין שקלע 100 נקודות ב-1962).[8] הוא הפך לשחקן הראשון מאז 1964 שקולע 45 נקודות או יותר בארבעה משחקים רצופים, ולאחד משלושה בלבד שעשו זאת לאורך כל ההיסטוריה, יחד עם צ'מברליין ואלג'ין ביילור.[9] הוא הפך לשחקן בעל מספר המשחקים הרב ביותר עם קליעת 40 נקודות או יותר בתולדות הלייקרס, ולשחקן בעל מספר הנקודות הגבוה ביותר לעונה אחת (2,832) בתולדות הקבוצה.[10] הוא סיים בפעם הראשונה כמלך הסלים של ה-NBA. למרות הצלחתו האישית של בראיינט, הלייקרס הודחה בסיבוב הפלייאוף הראשון מול פיניקס סאנס, למרות שכבר הובילה 1-3 בסדרה.
בעונת 2006/2007 שינה בראיינט את מספר חולצתו בלייקרס, שעד לאותה עת היה 8, ל-24. הוא זכה שוב לפתוח בחמישייה במשחק האולסטאר וזכה, בפעם השנייה בקריירה שלו, בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שזכה בו גם ב-2002. גם בעונה זו המשיך בראיינט לקלוע מספר גבוה מאוד של נקודות במשחקים רבים, כולל 65 הנקודות שקלע מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 50 הנקודות מול מינסוטה טימברוולבס ו-60 הנקודות מול ממפיס גריזליס, ובכך הפך לשחקן השני בלבד בתולדות הלייקרס שקולע 50 נקודות או יותר בשלושה משחקים רצופים.[11] הוא השיג ממוצעים של 31.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר מלך הסלים. עם זאת, הלייקרס שוב הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, לאחר הפסד נוסף לפיניקס סאנס.
תואר ה-MVP ושתי אליפויות נוספות [עריכה]
לפני עונת 2007/2008, בעקבות הכשלונות הקבוצתיים של הלייקרס בעונות הקודמות, בראיינט הודיע על רצונו לעזוב את הלייקרס במקרה שלא יובא לקבוצה שחקן בכיר שישפר אותה, והוא אף נשמע מספר פעמים כמתבטא נגד הקבוצה. עם זאת, בראיינט נשאר לבסוף בלייקרס, וצורף אליו בקבוצה דרק פישר, שזכה קודם לכן בשלוש אליפויות NBA. במהלך העונה אף הגיע ללייקרס השחקן הבכיר פאו גאסול מממפיס גריזליס, מה שחיזק משמעותית את הקבוצה. בעונה זו בראיינט נטה פחות לתצוגות אישיות מאשר בעונות הקודמות, ויותר להפגנת יעילות במשחק הקבוצתי ובהנהגת הקבוצה. במהלך העונה הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-20,000 נקודות בקריירה, בגיל 29 ו-122 ימים.[12] הוא סיים את העונה עם ממוצעים של 28.3 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה לראשונה בקריירה שלו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. לראשונה מאז 2004, הלייקרס הגיעה עד לגמר ה-NBA מול בוסטון סלטיקס, אך הפסידה 4-2 בסדרה, ובראיינט כשל בהשגת האליפות הרביעית שלו.
בעונת 2008/2009 בראיינט המשיך לקלוע כמות גבוהה של נקודות, כולל 61 נקודות במשחק נגד ניו יורק ניקס, וסיים עם ממוצע של 26.8 נקודות למשחק. הוא הוביל את הלייקרס למקום הראשון במערב בעונה הסדירה עם מאזן של 65 ניצחונות ו-17 הפסדים, וזכה במקום השני בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה אחרי לברון ג'יימס. הוא אף זכה בפעם השלישית בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, במשותף עם שאקיל אוניל, חברו לשעבר בלייקרס.
במשחקי הפלייאוף עברה הלייקרס את יוטה ג'אז, יוסטון רוקטס ודנוור נאגטס, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לגמר. בסדרת הגמר, מול אורלנדו מג'יק, הוביל בראיינט את קבוצתו, עם עזרה של שחקנים כמו פאו גאסול, דרק פישר, טרבור אריזה, למאר אודום ואנדרו ביינום לניצחון בסדרה וזכייה באליפות ה-NBA, שהייתה האליפות הרביעית האישית שלו. בכך השיג בראיינט את מבוקשו הגדול - זכייה ראשונה באליפות כשחקן המוביל הראשי של הקבוצה, ללא שאקיל אוניל. הוא אף זכה לראשונה בקריירה שלו בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
בעונת 2009/2010 שיחק בראיינט עם שבר באצבע ובעיות בברכיים, אולם סירב לעבור ניתוח מכיוון שהניתוח היה משבית אותו למספר שבועות ובראיינט חשש שהקבוצה לא תסתדר בלעדיו. בראיינט קלע נקודות רבות כולל 44 נקודות מול ממפיס גריזליס, אם כי עקב הפציעה ירדו ממוצעיו. במשחקי הפלייאוף ניצחו הלייקרס את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, יוטה ג'אז ופיניקס סאנס ובסדרת הגמר התמודדו נגד בוסטון סלטיקס. הלייקרס ניצחו בסדרה 3-4 וזכו באליפות שנייה ברציפות ובראיינט שקבע ממוצעים של 28.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים למשחק, זכה שוב בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.
נבחרת לאומית [עריכה]
בראיינט שיחק לראשונה במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל בשנת 2006. הוא נעדר מאליפות העולם של אותה שנה, בשל ניתוח שעבר בברכו. הוא השתתף עם הנבחרת באליפות אמריקה בשנת 2007, ופתח בכל משחקי נבחרתו וסייע לה לזכות בטורניר ולהעפיל לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 עם מאזן של 0-10. הוא קלע בטורניר 15.3 נקודות בממוצע למשחק, ודורג בטורניר במקום ה-15 מבחינת הקליעות, במקום ה-14 מבחינת האסיסטים ובמקום השביעי מבחינת החטיפות.
בראיינט נכלל בסגל נבחרת ארצות הברית גם לטורניר הכדורסל באולימפיאדת בייג'ינג, והשתתף במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בקריירה שלו. הוא היה חלק מהמשימה של ארצות הברית לזכות במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר גדול, מאז אולימפיאדת סידני. במשחק הגמר מול נבחרת ספרד הוא קלע 20 נקודות, 13 מתוכן ברבע האחרון, וסייע לנבחרתו לנצח בתוצאה 107-118 ולזכות במדליית הזהב. הוא סיים את הטורניר עם ממוצעים של 15 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים למשחק, וסיים עם קבוצתו במאזן של 0-8.
כחלק מקריירת הכדורסל הבינלאומית שלו, בראיינט מופיע בתוכנית מציאות סינית טלוויזיונית בשם "Kobe Mentu", שבה הוא מדריך כדורסלנים סינים מתחילים ומעודד אותם כאשר הם מתאמנים.
באולימפיאדת לונדון 2012 שיחק במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל שזכתה במדליית הזהב.
פרשיות [עריכה]
בשנת 2003 נעצר קובי בראיינט בשל תלונת אונס שהוגשה על ידי עובדת בית מלון שבו שהה בראיינט אחרי ניתוח ברך שעבר בקיץ של אותה שנה. עובדת המלון טענה שבראיינט אנס אותה בחדרו. בראיינט הודה שהיו ביניהם יחסי מין, אך דחה את הטענות לאונס. בשנת 2004 התיק הפלילי נסגר בשל החלטתה של המתלוננת לא להעיד נגד בראיינט במשפט. הפרשה עוררה גלים רבים ברחבי ארצות הברית והעולם באותה תקופה.[דרוש מקור]
באפריל 2011 הטילה הנהלת ה-NBA על בראיינט קנס בסך 100,000 דולר, עקב התבטאות הומופובית שלו כלפי שחקן שטען שהוא ביצע נגדו עבירה.[13]
סטטיסטיקות קריירה [עריכה]
נכון ל-18 באפריל 2013[14][15]
עונה סדירה [עריכה]
| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1996/1997 | לייקרס | 71 | 6 | 15.5 | .417 | .375 | .819 | 2.1 | 1.5 | .7 | .3 | 7.8 |
| 1997/1998 | לייקרס | 79 | 1 | 26.0 | .428 | .341 | .794 | 3.5 | 2.6 | .9 | .5 | 15.3 |
| 1998/1999[א] | לייקרס | 50 | 50 | 37.9 | .465 | .267 | .839 | 5.3 | 3.9 | 1.4 | 1.0 | 21.3 |
| 1999/2000 | לייקרס | 66 | 62 | 38.2 | .469 | .34 | .821 | 6.3 | 5.3 | 1.6 | .9 | 25.5 |
| 2000/2001 | לייקרס | 68 | 68 | 40.9 | .464 | .305 | .853 | 5.9 | 5.0 | 1.7 | .6 | 28.5 |
| 2001/2002 | לייקרס | 80 | 80 | 38.3 | .469 | .250 | .829 | 5.5 | 5.5 | 1.5 | .4 | 25.2 |
| 2002/2003 | לייקרס | 82 | 82 | 41.5 | .451 | .383 | .843 | 6.9 | 5.9 | 2.2 | .8 | 30.0 |
| 2003/2004 | לייקרס | 65 | 64 | 37.6 | .438 | .327 | .852 | 5.5 | 5.1 | 1.7 | .4 | 24.0 |
| 2004/2005 | לייקרס | 66 | 66 | 40.7 | .433 | .339 | .816 | 5.9 | 6.0 | 1.3 | .8 | 27.6 |
| 2005/2006 | לייקרס | 80 | 80 | 41.0 | .450 | .347 | .850 | 5.3 | 4.5 | 1.8 | .4 | 35.4 |
| 2006/2007 | לייקרס | 77 | 77 | 40.8 | .463 | .344 | .868 | 5.7 | 5.4 | 1.4 | .5 | 31.6 |
| 2007/2008 | לייקרס | 82 | 82 | 38.9 | .459 | .361 | .840 | 6.3 | 5.4 | 1.8 | .5 | 28.3 |
| 2008/2009 | לייקרס | 82 | 82 | 36.1 | .467 | .351 | .856 | 5.2 | 4.9 | 1.5 | .4 | 26.8 |
| 2009/2010 | לייקרס | 73 | 73 | 38.8 | .456 | .329 | .811 | 5.4 | 5.0 | 1.6 | .3 | 27.0 |
| 2010/2011 | לייקרס | 82 | 82 | 33.9 | .451 | .323 | .828 | 5.1 | 4.7 | 1.2 | .2 | 25.3 |
| 2011/2012[ב] | לייקרס | 58 | 58 | 38.5 | .430 | .303 | .845 | 5.4 | 4.6 | 1.2 | .3 | 27.9 |
| 2012/2013 | לייקרס | 78 | 78 | 38.6 | .463 | .324 | .839 | 5.6 | 6.0 | 1.4 | .3 | 27.3 |
| קריירה | 1,239 | 1,091 | 36.6 | 0.454 | 0.336 | 0.838 | 5.3 | 4.8 | 1.5 | 0.5 | 25.5 |
פלייאוף [עריכה]
| עונה | קבוצה | משחקים | חמישייה | דקות | אחוזים מהשדה | אחוזים משלוש | אחוזים מהקו | ריבאונדים | אסיסטים | חטיפות | חסימות | נקודות |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1996/1997 | לייקרס | 9 | 0 | 14.8 | .382 | .261 | .867 | 1.2 | 1.2 | .3 | .2 | 8.2 |
| 1997/1998 | לייקרס | 11 | 0 | 20.0 | .408 | .214 | .689 | 1.9 | 1.5 | .3 | .7 | 8.7 |
| 1998/1999 | לייקרס | 8 | 8 | 39.4 | .430 | .348 | .800 | 6.9 | 4.6 | 1.9 | 1.2 | 19.8 |
| 1999/2000 | לייקרס | 22 | 22 | 39.0 | .442 | .344 | .754 | 4.5 | 4.4 | 1.5 | 1.5 | 21.1 |
| 2000/2001 | לייקרס | 16 | 16 | 43.4 | .469 | .324 | .821 | 7.3 | 6.1 | 1.6 | .8 | 29.4 |
| 2001/2002 | לייקרס | 19 | 19 | 43.8 | .434 | .379 | .759 | 5.8 | 4.6 | 1.4 | .9 | 26.6 |
| 2002/2003 | לייקרס | 12 | 12 | 44.3 | .432 | .403 | .827 | 5.1 | 5.2 | 1.2 | .1 | 32.1 |
| 2003/2004 | לייקרס | 22 | 22 | 44.2 | .413 | .247 | .813 | 4.7 | 5.5 | 1.9 | .3 | 24.5 |
| 2005/2006 | לייקרס | 7 | 7 | 44.9 | .497 | .400 | .771 | 6.3 | 5.1 | 1.1 | .4 | 27.9 |
| 2006/2007 | לייקרס | 5 | 5 | 43.0 | .462 | .357 | .919 | 5.2 | 4.4 | 1.0 | .4 | 32.8 |
| 2007/2008 | לייקרס | 21 | 21 | 41.1 | .479 | .302 | .809 | 5.7 | 5.6 | 1.7 | .4 | 30.1 |
| 2008/2009 | לייקרס | 23 | 23 | 40.8 | .457 | .349 | .883 | 5.3 | 5.5 | 1.7 | .9 | 30.2 |
| 2009/2010 | לייקרס | 23 | 23 | 40.1 | .458 | .374 | .842 | 6.0 | 5.5 | 1.4 | .4 | 29.2 |
| 2010/2011 | לייקרס | 10 | 10 | 35.4 | .446 | .293 | .820 | 3.4 | 3.3 | 1.6 | .3 | 22.8 |
| 2011/2012 | לייקרס | 12 | 12 | 39.7 | .439 | .283 | .832 | 4.8 | 4.3 | 1.3 | .2 | 30.0 |
| קריירה | 220 | 200 | 39.3 | .448 | .331 | .816 | 5.1 | 4.7 | 1.4 | .6 | 25.6 |
תארים [עריכה]
- קבוצתיים
- אליפות ה-NBA: 1999/2000, 2000/2001, 2001/2002, 2008/2009 ,2009/2010
- מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 2008, 2012
- אליפות אמריקה עם נבחרת ארצות הברית: 2007
- אישיים
- MVP של העונה הסדירה: 2007/2008
- MVP של סדרת הגמר: 2008/2009 ,2009/2010
- מלך הסלים של ה-NBA: 2005/2006, 2006/2007
- בחירה למשחק האולסטאר של ה-NBA: 1998, 2000, 2001, 2002, 2003, 2004, 2005, 2006, 2007, 2008, 2009, 2010, 2011, 2012, 2013
- MVP של משחק האולסטאר: 2002, 2007, 2009, 2011
- תחרות ההטבעות: 1997
- בחירה לחמישיית העונה ב-NBA:
- החמישייה הראשונה: 2001/2002, 2002/2003, 2003/2004, 2005/2006, 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011, 2011/2012
- החמישייה השנייה: 1999/2000, 2000/2001
- החמישייה השלישית: 1998/1999, 2004/2005
- בחירה לחמישיית ההגנה של העונה ב-NBA:
- החמישייה הראשונה: 1999/2000, 2002/2003, 2003/2004, 2005/2006, 2006/2007, 2007/2008, 2008/2009, 2009/2010, 2010/2011
- החמישייה השנייה: 2000/2001, 2001/2002, 2011/2012
- בחירה לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA:
- החמישייה השנייה: 1996/1997
בשנת 2009 נבחר בראיינט לשחקן העשור ב-NBA מטעם המגזין "ספורטינג ניוז".
בתחילת פברואר 2012 בראיינט עקף את חבר קבוצתו לשעבר, שאקיל אוניל, במספר הנקודות הכולל בקריירה. בראיינט עקף את אוניל בדרך לקלעי החמישי בהיסטוריה של ה-NBA עם 28,160 נקודות. בשנת 2012 קובי קלע את הנקודה ה-30,000 שלו והפך לשחקן הצעיר ביותר שעשה זאת.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- האתר הרשמי
- פרופיל השחקן באתר ה-NBA
- פרופיל השחקן באתר ESPN
- קובי בראיינט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים [עריכה]
- ^ NBA.com, Kobe Bryant Bio
- ^ שיאי הכדורסלנים הצעירים ב-NBA
- ^ NBA.com, All-Star Player Profile : Kobe Bryant
- ^ 4.0 4.1 usatoday.com, Bryant's heroics, deference pay off for Lakers, 6.14.2002
- ^ NBA.com, LAKERS: Lakers Sign Free Agents Gary Payton and Karl Malone
- ^ Associated Press, Kobe remains with Lakers
- ^ nytimes.com, Coach and Star Savor Success in Collaboration, 6.05.2006
- ^ NBA.com, Eighty-One! Bryant Erupts as Lakers Roll
- ^ NBA.com, Billups, Bryant Named Players of the Month, 1.02.2006
- ^ NBA.com, LAKERS: #24 Kobe Bryant
- ^ NBA.com, Bryant Scores 60 as Lakers Defeat Grizzlies
- ^ sportsillustrated.com, Bryant youngest to 20,000 points
- ^ Bryant fined $100,000 for anti-gay slur, boston.com, April 14, 2011
- ^ NBA.com, Kobe Bryant Career Stats
- ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הינם בממוצע למשחק.
| קובי בראיינט | |||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
|
|||||||||||||||||||||||||||||
