קובי בראיינט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קובי בראיינט
Kobe Bryant Washington.jpg
תאריך לידה 23 באוגוסט 1978 (בן 36)
מקום לידה פילדלפיה שבפנסילבניה
עמדה קלע
גובה 1.98 מטר
מספר 24
דראפט בחירה מספר 13, 1996
שארלוט הורנטס
קבוצות
1996 - לוס אנג'לס לייקרס
הישגים חמש אליפויות NBA
MVP של העונה הסדירה (2008)
MVP של סדרת הגמר (2009, 2010)
15 הופעות במשחק האולסטאר (1998, 2000 - 2013)
תחרות ההטבעות (1997)
מלך הסלים (2006, 2007)
החמישייה הראשונה של העונה (2002 - 2004, 2006 - 2013)
החמישייה השנייה של העונה (2000, 2001)
החמישייה השלישית של העונה (1998, 2005)
חמישיית ההגנה הראשונה (2000, 2003-2004, 2006-2011)
חמישיית ההגנה השנייה (2001-2002, 2012)
חמישיית הרוקיז השנייה (1997)
MVP של משחק האולסטאר (2002, 2007, 2009, 2011)
מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
זהב לונדון 2012 כדורסל גברים
זהב בייג'ינג 2008 כדורסל גברים
אליפות אמריקה
זהב לאס וגאס 2007 כדורסל גברים
בראיינט זכה עם הלייקרס בשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000 - 2002

קובי בין בראיינטאנגלית: Kobe Bean Bryant; נולד ב-23 באוגוסט 1978 בפילדלפיה, פנסילבניה) הוא כדורסלן אמריקאי, המשחק בעמדת הקלע בקבוצת ה-NBA לוס אנג'לס לייקרס. בראיינט הוא מלך הסלים של הלייקרס בכל הזמנים ואחד מהשחקנים הטובים והמצליחים בתולדות ה-NBA, לאחר שהוביל את הלייקרס, יחד עם שאקיל אוניל, לשלוש אליפויות רצופות בין השנים 2000 ו-2002, וזכה עם הקבוצה באליפויות נוספות ב-2009 וב-2010. כיום (2013) מדורג במקום הרביעי ברשימת קלעי כל הזמנים ב-NBA.‏[1]

במהלך קריירת ה-NBA שלו זכה בראיינט בתארים אישיים רבים: הוא סיים שתי עונות כמלך הסלים של הליגה; נבחר פעם אחת ל-MVP של העונה הסדירה ופעמיים ל-MVP של סדרת הגמר; נבחר 15 פעמים לאחת מחמישיות העונה ו-12 פעמים לאחת מחמישיות ההגנה; וכן הופיע 15 פעמים במשחק האולסטאר של הליגה וזכה ארבע פעמים בתואר ה-MVP של המשחק, שיא של כל הזמנים. נכון ל-2014, הוא שחקן הכדורסל המרוויח בעולם.‏[2]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי בראיינט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, ארצות הברית, לג'ו ופמלה בראיינט. הוא היה הצעיר מבין שלושת ילדיהם. אביו, ג'ו בראיינט, היה אז כדורסלן בקבוצת פילדלפיה 76'. את שמו קיבל קובי על שם מנת סטייק ידועה בעיר קובה שביפן, שהוריו ראו בתפריט של מסעדה.‏[3] קובי בראיינט החל לשחק כדורסל כבר בהיותו בן 3, ולמד לשחק גם פוטבול. בהיותו בן 6 עזבה משפחתו את ארצות הברית ועברה לאיטליה, שם למד קובי לדבר איטלקית וספרדית באופן שוטף.

ב-1991 חזרה המשפחה לארצות הברית, ובראיינט החל ללמוד בבית הספר התיכון לאוור מריון בפילדלפיה, שם שיחק במסגרת קבוצת הכדורסל של התיכון. הוא הצטיין במהלך שנותיו בליגת התיכונים, ובשנתו האחרונה בתיכון, 1995/1996, הוביל את לאוור מריון לאליפות התיכונים הראשונה שלה מזה 53 שנים. הוא קלע 30.8 נקודות בממוצע למשחק בעונה זו, וזכה במספר פרסים אישיים, בהם פרס שחקן השנה בתיכונים על שם ג'יימס נייסמית'.

לאחר סיום לימודיו בתיכון החליט בראיינט לוותר על לימוד במכללה, ולנסות את מזלו בדראפט ה-NBA של 1996, בהיותו בן 17 בלבד. הוא נבחר על ידי שארלוט הורנטס (כיום ניו אורלינס) במקום ה-13 בדראפט, מה שהעניק לו חוזה מובטח בליגת ה-NBA. שארלוט העבירה אותו בטרייד לקבוצת לוס אנג'לס לייקרס, בעסקה במסגרתה הועבר ולאדה דיבאץ לשארלוט.

קריירה ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת הרוקי שלו, 1996/1997, בראיינט שימש בעיקר כמחליף לגארדים הבכירים של הלייקרס, אדי ג'ונס וניק ואן אקסל. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמשתתף במשחק ב-NBA (שיא זה נשבר לימים על ידי אנדרו ביינום), ואף לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק NBA.‏‏[4] בראיינט קיבל בתחילה דקות משחק מועטות, אך ככל שהלכה והתקדמה העונה הוא קיבל זמן משחק רב יותר. הוא רכש לעצמו תדמית של שחקן בעל יכולת ניתור מרשימה, כשזכה בתחרות ההטבעות שהתקיימה במסגרת סוף-שבוע האולסטאר. בסיום העונה הוא נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של העונה.

בעונתו השנייה בליגה, 1997/1998, בראיינט קיבל דקות משחק רבות בהרבה מאשר בעונתו הראשונה בלייקרס, ובעקבות כך החל לתרום לקבוצה מיכולותיו ולהפגין את כשרונו כגארד צעיר. הוא הגיע בעונה זו לממוצע של 15.4 נקודות למשחק, לעומת 7.6 נקודות בעונה הקודמת. בהתאם לשיטת המשחק של הלייקרס, בראיינט שיחק באותה עונה גם בעמדת הסמול פורוורד מלבד עמדת הגארד. בראיינט זכה במקום השני בבחירת השחקן השישי של העונה. הוא אף נבחר על ידי האוהדים להשתתפות במשחק האולסטאר, ובכך הפך לשחקן הצעיר ביותר שפותח בחמישייה במשחק האולסטאר.‏[5]

בעונת 1998/1999, לאחר שאדי ג'ונס וניק ואן אקסל עזבו את הקבוצה, הפך בראיינט לגארד המוביל של הלייקרס ופתח בחמישייה בכל 50 משחקי הקבוצה (עונה זו הייתה מקוצרת בשל שביתת השחקנים ב-NBA). במהלך העונה הוא חתם על חוזה מחודש בקבוצה עד שנת 2004, תמורת 70 מיליון דולר בשש עונות. למרות יכולתו הטובה של בראיינט בעונה זו שגררה השוואות לגדולי השחקנים ב-NBA, העונה לא הייתה מוצלחת מבחינה קבוצתית ללייקרס, שהודחה בחצי גמר המערב בפלייאוף על ידי סן אנטוניו ספרס.

שלוש אליפויות רצופות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 1999/2000 הגיע לקבוצה המאמן החדש פיל ג'קסון, שזכה כמאמן בשש אליפויות ה-NBA עם שיקגו בולס בשנות ה-90. הגעתו של שאקיל אוניל ללייקרס מאורלנדו מג'יק הפכה את הקבוצה למועמדת בכירה לזכייה באליפות הליגה. בתחילת עונה זו בראיינט היה מושבת ממשחק למשך שישה שבועות, בשל פציעה במשחק טרום-עונה. לאחר שחזר לשחק, הוא פתח בחמישיית הקבוצה בכל המשחקים בהם שותף, והציג שיפור בכל הקטגוריות הסטטיסטיות, כולל הובלת הקבוצה מבחינת ממוצעי האסיסטים והחטיפות, והפך לאחד משחקני הקלע המובילים בליגה. השילוב המוצלח של אוניל ושל בראיינט, יחד עם שחקנים טובים שעלו מהספסל, הוביל את הלייקרס לניצחון של 67 משחקים בעונה הסדירה - הכמות החמישית בגובהה בהיסטוריה. אוניל נבחר ל-MVP של העונה, בעוד שבראיינט זכה לראשונה בקריירה שלו בבחירה לחמישייה השנייה של העונה. במשחקי הפלייאוף בראיינט שימש השחקן המוביל השני של הקבוצה אחרי אוניל, ויחד איתו הוביל את הלייקרס לזכייה באליפות ה-NBA הראשונה שלה מאז 1988, לאחר ניצחון בגמר על אינדיאנה פייסרס.

בעונת 2000/2001 הגיע בראיינט לממוצע שיא בקריירה שלו עד לאותה עת, 28.5 נקודות למשחק, וכן הוביל שוב את קבוצתו באסיסטים. למרות הצטיינותם של בראיינט ואוניל, הלייקרס ניצחה הפעם 56 משחקים בעונה הסדירה, כמות נמוכה ביחס לעונה הקודמת. אף על פי כן, הקבוצה חזרה להצטיין בפלייאוף, עם מאזן של 15 ניצחונות מול הפסד בודד. היא עברה ללא הפסד בסדרה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סקרמנטו קינגס וסן אנטוניו ספרס, ולמרות שהפסידה את המשחק הראשון בסדרת הגמר מול פילדלפיה 76', ניצחה את ארבעת המשחקים הבאים וזכתה באליפות השנייה ברציפות. במהלך משחקי הפלייאוף בראיינט שיחק דקות רבות, והשיג ממוצעים של 29.4 נקודות, 7.3 ריבאונדים ו-6.1 אסיסטים למשחק. באותה עונה בראיינט נבחר שוב לחמישייה השנייה של העונה, וכן נבחר לשחק בפעם השלישית בקריירה במשחק האולסטאר.

בעונת 2001/2002 בראיינט שיחק 80 משחקים לראשונה בקריירה שלו, והמשיך להפגין את יכולותיו המגוונות כאשר העמיד ממוצעים של 25.2 נקודות, 5.5 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים. הוא נבחר לראשונה בקריירה שלו לחמישייה הראשונה של העונה. לוס אנג'לס לייקרס ניצחה 58 משחקים בעונה הסדירה, וסיימה במקום השני בבית הפאסיפי אחרי סקרמנטו קינגס. בפלייאוף היא ניצחה את פורטלנד טרייל בלייזרס, סן אנטוניו ספרס ואת סקרמנטו, והעפילה לגמר מול ניו ג'רזי נטס. בסדרת הגמר בראיינט השיג ממוצעים של 26.8 נקודות, 5.8 ריבאונדים ו-5.3 אסיסטים, והוביל, שוב, יחד עם אוניל את הלייקרס לזכייה באליפות השלישית ברציפות. הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שזוכה בשלוש אליפויות רצופות, בגיל 23.‏‏[6] בראיינט הפגין יכולת מרשימה ברבעים האחרונים של המשחקים, במיוחד בשני השלבים האחרונים של הפלייאוף, ובעקבות כך יצר לעצמו תדמית של שחקן המתמחה ברגעים חשובים (שחקן קלאץ').‏[6]

השנים שלאחר שלוש האליפויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2002/2003, בראיינט קלע 30 נקודות בממוצע למשחק, ובנוסף הגיע להישג נדיר כאשר קלע למעלה מ-40 נקודות בתשעה משחקים רצופים, והעמיד ממוצע של 40.6 נקודות למשחק בחודש פברואר. בנוסף, הוא השיג ממוצעים של 6.9 ריבאונדים, 5.9 אסיסטים ו-2.2 חטיפות למשחק, שהיו הממוצעים הטובים ביותר בקריירה שלו באותו זמן. בראיינט נבחר שוב לחמישייה הראשונה של העונה, ואף זכה במקום השלישי בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה. לאחר שסיימה עם מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים בעונה הסדירה, הפסידה הלייקרס בחצי גמר המערב לסן אנטוניו ספרס שזכתה לבסוף באליפות. בכך היא איבדה את האליפות לראשונה מזה שלוש שנים.

בעונה הבאה, 2003/2004, הלייקרס צירפה את שחקני ה-NBA המובילים קרל מלון וגארי פייטון, על מנת להפוך את הקבוצה למועמדת חזקה לאליפות נוספת.‏[7] השילוב של ארבעת השחקנים הבכירים - אוניל, מלון, פייטון ובראיינט - הוביל את הלייקרס להעפלה רביעית בחמש שנים לגמר ה-NBA, מול דטרויט פיסטונס. אף על פי כן, הלייקרס הפסידה לדטרויט בגמר בסדרה של חמישה משחקים, כשבראיינט מעמיד ממוצעים של 22.6 נקודות ו-4.4 אסיסטים, עם קליעה של 35.1% בלבד מהשדה. לאחר עונה זו עזב המאמן פיל ג'קסון ובמקומו מונה רודי טומג'אנוביץ'. שאקיל אוניל עבר בטרייד לקבוצת מיאמי היט, ובמקומו צורפו לבראיינט בלייקרס למאר אודום, קארון באטלר ובריאן גרנט. למרות הכישלון לזכות באליפות, בראיינט חתם על חוזה חדש בלייקרס של שבע שנים, לאחר שדחה הצעת הצטרפות מהיריבה העירונית, לוס אנג'לס קליפרס.‏[8]

לאחר עזיבת שאקיל אוניל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 2004/2005 הייתה קשה עבור בראיינט, שקיבל ביקורות רבות במהלך העונה. פיל ג'קסון, בספרו "The Last Season: A Team in Search of Its Soul" (בתרגום חופשי: "העונה האחרונה: קבוצה המחפשת אחר נשמתה"), ביקר את בראיינט על כך שאינו מסוגל לשחק תחת מאמן.‏[9] על אף שבראיינט סיים במקום השני בדירוג הקולעים עם 27.6 נקודות בממוצע למשחק, הלייקרס לא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף לראשונה מזה עשור. העונה סימלה ירידה כללית במעמדו של בראיינט ב-NBA, כשהוא נבחר לחמישייה השלישית של העונה שהייתה הישג נמוך ביחס לעונותיו הקודמות, וכן לא נבחר, בניגוד לעונות הקודמות, לאחת מחמישיות ההגנה.

בעונת 2005/2006 חזר פיל ג'קסון לתפקיד מאמן הלייקרס. למרות התקרית בעונה הקודמת, בראיינט וג'קסון שיתפו פעולה בצורה מוצלחת יחד, והעפילו חזרה עם הלייקרס לפלייאוף, עם מאזן של 45 ניצחונות ו-37 הפסדים. עונה זו הייתה עונה גדולה לבראיינט, כשהוא הגיע למספר שיאים. הוא קלע 81 נקודות במשחק נגד טורונטו רפטורס, והפך לשחקן בעל מספר הנקודות השני בגובהו במשחק יחיד בהיסטוריה (אחרי וילט צ'מברליין שקלע 100 נקודות ב-1962).‏[10] הוא הפך לשחקן הראשון מאז 1964 שקולע 45 נקודות או יותר בארבעה משחקים רצופים, ולאחד משלושה בלבד שעשו זאת לאורך כל ההיסטוריה, יחד עם צ'מברליין ואלג'ין ביילור.‏[11] הוא הפך לשחקן בעל מספר המשחקים הרב ביותר עם קליעת 40 נקודות או יותר בתולדות הלייקרס, ולשחקן בעל מספר הנקודות הגבוה ביותר לעונה אחת (2,832) בתולדות הקבוצה.‏[12] הוא סיים בפעם הראשונה כמלך הסלים של ה-NBA עם ממוצע גבוה במיוחד של 35.4 נקודות למשחק. למרות הצלחתו האישית של בראיינט, הלייקרס נחלה אכזבה כשהודחה בסיבוב הפלייאוף הראשון על ידי פיניקס סאנס, על אף שכבר החזיקה ביתרון 1-3 בסדרה.

בעונת 2006/2007 שינה בראיינט את מספר חולצתו בלייקרס, שעד לאותה עת היה 8, ל-24. הוא זכה שוב לפתוח בחמישייה במשחק האולסטאר וזכה, בפעם השנייה בקריירה שלו, בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, לאחר שזכה בו גם ב-2002. גם בעונה זו המשיך בראיינט לקלוע מספר גבוה מאוד של נקודות במשחקים רבים, כולל 65 הנקודות שקלע מול פורטלנד טרייל בלייזרס, 50 הנקודות מול מינסוטה טימברוולבס ו-60 הנקודות מול ממפיס גריזליס, ובכך הפך לשחקן השני בלבד בתולדות הלייקרס שקולע 50 נקודות או יותר בשלושה משחקים רצופים.‏[13] הוא השיג ממוצעים של 31.6 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה בפעם השנייה ברציפות בתואר מלך הסלים. עם זאת, הלייקרס שוב הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף, לאחר הפסד נוסף לפיניקס סאנס.

תואר ה-MVP ושתי אליפויות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי בראיינט בעת זריקה מקו העונשין במהלך עונת 2008/09

לפני עונת 2007/2008, בעקבות הכשלונות הקבוצתיים של הלייקרס בעונות הקודמות, בראיינט הודיע על רצונו לעזוב את הלייקרס במקרה שלא יובא לקבוצה שחקן בכיר שישפר אותה, והוא אף נשמע מספר פעמים כמתבטא נגד הקבוצה. עם זאת, בראיינט נשאר לבסוף בלייקרס, וצורף אליו בקבוצה דרק פישר, שזכה קודם לכן בשלוש אליפויות NBA. במהלך העונה אף הגיע ללייקרס השחקן הבכיר פאו גאסול מממפיס גריזליס, מה שחיזק משמעותית את הקבוצה. בעונה זו בראיינט נטה פחות לתצוגות אישיות מאשר בעונות הקודמות, ויותר להפגנת יעילות במשחק הקבוצתי ובהנהגת הקבוצה. במהלך העונה הוא הפך לשחקן הצעיר ביותר שמגיע ל-20,000 נקודות בקריירה, בגיל 29 ו-122 ימים.‏[14] הוא סיים את העונה עם ממוצעים של 28.3 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-5.4 אסיסטים, וזכה לראשונה בקריירה שלו בתואר ה-MVP של העונה הסדירה. לראשונה מאז 2004, הלייקרס הגיעה עד לגמר ה-NBA מול בוסטון סלטיקס, אך הפסידה 4-2 בסדרה, ובראיינט כשל בהשגת האליפות הרביעית שלו.

בעונת 2008/2009 בראיינט המשיך לקלוע כמות גבוהה של נקודות, כולל 61 נקודות במשחק נגד ניו יורק ניקס, וסיים עם ממוצע של 26.8 נקודות למשחק. הוא הוביל את הלייקרס למקום הראשון במערב בעונה הסדירה עם מאזן של 65 ניצחונות ו-17 הפסדים, וזכה במקום השני בבחירת ה-MVP של העונה הסדירה אחרי לברון ג'יימס. הוא אף זכה בפעם השלישית בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר, במשותף עם שאקיל אוניל, חברו לשעבר בלייקרס.

במשחקי הפלייאוף עברה הלייקרס את יוטה ג'אז, יוסטון רוקטס ודנבר נאגטס, והעפילה בפעם השנייה ברציפות לסדרת הגמר, שם גברה על אורלנדו מג'יק. בכך זכה בראיינט באליפות האישית הרביעית בקריירה שלו, והשיג את מבוקשו הגדול - זכייה באליפות כשחקן המוביל הראשי של הקבוצה, ללא שאקיל אוניל. הוא זכה לראשונה בקריירה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, לאחר שהשיג במהלכה ממוצעים של 32.4 נקודות, 7.4 אסיסטים ו-5.6 ריבאונדים למשחק.

בעונת 2009/2010 שיחק בראיינט עם שבר באצבע ובעיות בברכיים, אולם סירב לעבור ניתוח מכיוון שהניתוח היה משבית אותו למספר שבועות ובראיינט חשש שהקבוצה לא תסתדר בלעדיו. בראיינט קלע נקודות רבות כולל 44 נקודות מול ממפיס גריזליס, אם כי עקב הפציעה ירדו ממוצעיו. במשחקי הפלייאוף ניצחו הלייקרס את אוקלהומה סיטי ת'אנדר, יוטה ג'אז ופיניקס סאנס ובסדרת הגמר התמודדו נגד בוסטון סלטיקס. הלייקרס ניצחו בסדרה 3-4 וזכו באליפות שנייה ברציפות ובראיינט שקבע ממוצעים של 28.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-3.9 אסיסטים למשחק, זכה שוב בתואר ה-MVP של סדרת הגמר.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראיינט במשחק מול סין באולימפיאדת בייג'ינג.

בראיינט שיחק לראשונה במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל בשנת 2006. הוא נעדר מאליפות העולם של אותה שנה, בשל ניתוח שעבר בברכו. הוא השתתף עם הנבחרת באליפות אמריקה בשנת 2007, ופתח בכל משחקי נבחרתו וסייע לה לזכות בטורניר ולהעפיל לאולימפיאדת בייג'ינג 2008 עם מאזן של 0-10. הוא קלע בטורניר 15.3 נקודות בממוצע למשחק, ודורג בטורניר במקום ה-15 מבחינת הקליעות, במקום ה-14 מבחינת האסיסטים ובמקום השביעי מבחינת החטיפות. הוא נחשב למלך הסלים של הנבחרת[דרוש מקור].

בראיינט נכלל בסגל נבחרת ארצות הברית גם לטורניר הכדורסל באולימפיאדת בייג'ינג, והשתתף במשחקים האולימפיים בפעם הראשונה בקריירה שלו. הוא היה חלק מהמשימה של ארצות הברית לזכות במדליית הזהב הראשונה שלה בטורניר גדול, מאז אולימפיאדת סידני. במשחק הגמר מול נבחרת ספרד הוא קלע 20 נקודות, 13 מתוכן ברבע האחרון, וסייע לנבחרתו לנצח בתוצאה 107-118 ולזכות במדליית הזהב. הוא סיים את הטורניר עם ממוצעים של 15 נקודות, 2.8 ריבאונדים ו-2.1 אסיסטים למשחק, וסיים עם קבוצתו במאזן של 0-8.

כחלק מקריירת הכדורסל הבינלאומית שלו, בראיינט מופיע בתוכנית מציאות סינית טלוויזיונית בשם "Kobe Mentu", שבה הוא מדריך כדורסלנים סינים מתחילים ומעודד אותם כאשר הם מתאמנים.

באולימפיאדת לונדון 2012 שיחק במדי נבחרת ארצות הברית בכדורסל שזכתה במדליית הזהב.

פרשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 נעצר קובי בראיינט בשל תלונת אונס שהוגשה על ידי עובדת בית מלון שבו שהה בראיינט אחרי ניתוח ברך שעבר בקיץ של אותה שנה. עובדת המלון טענה שבראיינט אנס אותה בחדרו. בראיינט הודה שהיו ביניהם יחסי מין, אך דחה את הטענות לאונס. בשנת 2004 התיק הפלילי נסגר בשל החלטתה של המתלוננת לא להעיד נגד בראיינט במשפט. הפרשה עוררה גלים רבים ברחבי ארצות הברית והעולם באותה תקופה.[דרוש מקור]

באפריל 2011 הטילה הנהלת ה-NBA על בראיינט קנס בסך 100,000 דולר, עקב התבטאות הומופובית שלו כלפי שחקן שטען שהוא ביצע נגדו עבירה.‏[15]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-18 באפריל 2014‏‏[16]‏‏[17]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 לייקרס 71 6 15.5 .417 .375 .819 1.9 1.3 .7 .3 7.6
1997/1998 לייקרס 79 1 26.0 .428 .341 .794 3.1 2.5 .9 .5 15.4
1998/1999[א] לייקרס 50 50 37.9 .465 .267 .839 5.3 3.8 1.4 1.0 19.9
1999/2000 לייקרס 66 62 38.2 .468 .319 .821 6.3 4.9 1.6 .9 22.5
2000/2001 לייקרס 68 68 40.9 .464 .305 .853 5.9 5.0 1.7 .6 28.5
2001/2002 לייקרס 80 80 38.3 .469 .250 .829 5.5 5.5 1.5 .4 25.2
2002/2003 לייקרס 82 82 41.5 .451 .383 .843 6.9 5.9 2.2 .8 30.0
2003/2004 לייקרס 65 64 37.6 .438 .327 .852 5.5 5.1 1.7 .4 24.0
2004/2005 לייקרס 66 66 40.7 .433 .339 .816 5.9 6.0 1.3 .8 27.6
2005/2006 לייקרס 80 80 41.0 .450 .347 .850 5.3 4.5 1.8 .4 35.4
2006/2007 לייקרס 77 77 40.8 .463 .344 .868 5.7 5.4 1.4 .5 31.6
2007/2008 לייקרס 82 82 38.9 .459 .361 .840 6.3 5.4 1.8 .5 28.3
2008/2009 לייקרס 82 82 36.1 .467 .351 .856 5.2 4.9 1.5 .5 26.8
2009/2010 לייקרס 73 73 38.8 .456 .329 .811 5.4 5.0 1.5 .3 27.0
2010/2011 לייקרס 82 82 33.9 .451 .323 .828 5.1 4.7 1.2 .1 25.3
2011/2012[ב] לייקרס 58 58 38.5 .430 .303 .845 5.4 4.6 1.2 .3 27.9
2012/2013 לייקרס 78 78 38.6 .463 .324 .839 5.6 6.0 1.4 .3 27.3
2013/2014 לייקרס 6 6 29.5 .425 .188 .857 4.3 6.3 1.2 .2 13.8
קריירה 1,245 1,097 36.6 .454 .335 .838 5.3 4.8 1.5 .5 25.5

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1996/1997 לייקרס 9 0 14.8 .382 .261 .867 1.2 1.2 .3 .2 8.2
1997/1998 לייקרס 11 0 20.0 .408 .214 .689 1.9 1.5 .3 .7 8.7
1998/1999 לייקרס 8 8 39.4 .430 .348 .800 6.9 4.6 1.9 1.2 19.8
1999/2000 לייקרס 22 22 39.0 .442 .344 .754 4.5 4.4 1.5 1.5 21.1
2000/2001 לייקרס 16 16 43.4 .469 .324 .821 7.3 6.1 1.6 .8 29.4
2001/2002 לייקרס 19 19 43.8 .434 .379 .759 5.8 4.6 1.4 .9 26.6
2002/2003 לייקרס 12 12 44.3 .432 .403 .827 5.1 5.2 1.2 .1 32.1
2003/2004 לייקרס 22 22 44.2 .413 .247 .813 4.7 5.5 1.9 .3 24.5
2005/2006 לייקרס 7 7 44.9 .497 .400 .771 6.3 5.1 1.1 .4 27.9
2006/2007 לייקרס 5 5 43.0 .462 .357 .919 5.2 4.4 1.0 .4 32.8
2007/2008 לייקרס 21 21 41.1 .479 .302 .809 5.7 5.6 1.7 .4 30.1
2008/2009 לייקרס 23 23 40.8 .457 .349 .883 5.3 5.5 1.7 .9 30.2
2009/2010 לייקרס 23 23 40.1 .458 .374 .842 6.0 5.5 1.4 .4 29.2
2010/2011 לייקרס 10 10 35.4 .446 .293 .820 3.4 3.3 1.6 .3 22.8
2011/2012 לייקרס 12 12 39.7 .439 .283 .832 4.8 4.3 1.3 .2 30.0
קריירה 220 200 39.3 .448 .331 .816 5.1 4.7 1.4 .6 25.6
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

בשנת 2009 נבחר בראיינט לשחקן העשור ב-NBA מטעם המגזין "ספורטינג ניוז".

בתחילת פברואר 2012 בראיינט עקף את חבר קבוצתו לשעבר, שאקיל אוניל, במספר הנקודות הכולל בקריירה. בראיינט עקף את אוניל בדרך לקלעי החמישי בהיסטוריה של ה-NBA עם 28,160 נקודות. בשנת 2012 קובי קלע את הנקודה ה-30,000 שלו והפך לשחקן הצעיר ביותר שעשה זאת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובי בראיינט
MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד

הקודם:
אלן אייברסון
מלך הסלים של ה-NBA
2006, 2007
הבא:
לברון ג'יימס
הקודם:
ברנט בארי
אלוף ההטבעות של ה-NBA
1997
הבא:
וינס קארטר
הקודם:
רון מרסר
שחקן השנה בליגת התיכונים
1996
הבא:
שיין באטייה