דוויין וייד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דווין וויד
Dwyane Wade2.jpg
תאריך לידה 17 בינואר 1982
מקום לידה שיקגו שבאילינוי
עמדה קלע
כינוי flash player
גובה 1.93 מטר
מספר 3
מכללה אוניברסיטת מרקט
דראפט בחירה מספר 5, 2003
מיאמי היט
קבוצות
2003 - מיאמי היט
הישגים חמישיית העונה בליגת המכללות (2003)
MVP של סדרת הגמר ב-NBA ‏(2006)
10 בחירות למשחק האולסטאר
חמישיית הרוקיז הראשונה (2004)
מלך הסלים של הליגה (2009

דוויין טיירון וייד ג'וניוראנגלית: .Dwyane Tyrone Wade, Jr; נולד ב-17 בינואר 1982, שיקגו, אילינוי) הוא כדורסלן אמריקאי המשחק בעמדת הקלע בקבוצת מיאמי היט מליגת ה-NBA.

וייד, הנחשב לאחד מבכירי השחקנים בליגה, הגיע במהלך הקריירה להישגים רבים. הוא הוביל את מיאמי לזכייה באליפות ה-NBA בשנת 2006 ולהופעה נוספת בסדרת הגמר ב-2011 ובנוסף עזר ללברון ג'יימס לזכות באליפות הראשונה שלו בשנת 2012. ומיד לאחריה בשנת 2013 השלים זכייה נוספת באליפות . וייד השתתף בעשרה משחקי אולסטאר זכה בשנת 2010 ל MVP של האולסטאר, נבחר שמונה פעמים לאחת מחמישיות העונה ושלוש פעמים לחמישיית ההגנה השנייה. הוא זכה בתואר מלך הסלים של הליגה בעונת 2008/2009, ומוליך את רשימת הקלעים ומוסרי האסיסטים של מיאמי בכל הזמנים.

נעורים וקריירת המכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד נולד בשיקגו, אילינוי לדוויין ויולנדה וייד. הוריו היו גרושים ואת ילדותו העביר וייד ברובינס, אילינוי עם אביו ואימו החורגת. כילד בשיקגו, העריץ וייד את כוכב השיקגו בולס, מייקל ג'ורדן.‏[1] הוא למד בבית הספר התיכון על שם הארולד ריצ'רדס, שם היה חלק מנבחרת בית הספר. בעונת הסופומור קיבל ווייד דקות משחק מועטות לצידו של אחיו החורג, דמיטריס מקדניאל, שהיה כוכב קבוצת בית הספר.‏[2] בקיץ שלפני עונת הג'וניור גבה וייד כעשרה סנטימטרים אשר עזרו לו קבל דקות משחק רבות יותר. הוא רשם באותה העונה ממוצעים של 20.7 נקודות ו-7.6 ריבאונדים למשחק.‏[3] בעונה העוקבת המשיך וייד לשפר את יכולתו, הוא רשם ממוצעים של 27.0 נקודות ו-11.0 ריבאונדים למשחק, והוביל את קבוצתו למאזן של 24 ניצחונות מול חמישה הפסדים,‏[3] וקבע את שיא התיכון בקליעת נקודות (676) וחטיפות (104).‏[3] וייד קיבל הצעות מ-3 אוניברסיטאות בלבד בעקבות בעיות אקדמיות.‏[4]

וייד בחר לבסוף לשחק באוניברסיטת מרקט שבמילווקי, ויסקונסין. בעונת ה"פרשמן" שלו נאסר עליו להשתתף במשחקי הקבוצה בעקבות חוסר עמידתו בתנאים האקדמיים הנדרשים, אך בעונה שלאחר מכן, עונת 2001/2002 החל וייד לשחק במדיה של האוניברסיטה, ואף הוביל את קלעי הקבוצה עם 17.8 נקודות למשחק, ואת הליגה עם 2.47 חטיפות למשחק. בנוסף רשם וייד 6.6 ריבאונדים למשחק ו-3.4 אסיסטים.‏[5] מרקט סיימו את העונה במאזן של 26-7, המאזן הטוב ביותר של המכללה מאז עונת 1993/1994.‏[3] בעונה הבאה המשיך וייד להוביל את קלעי הקבוצה עם 21.5 נקודות למשחק, למאזן 27-6 ולפיינל פור המכללות לראשונה מאז זכתה המכללה באליפות בשנת 1977. בסיום העונה בחרו בו ה-Associated Press לחמישיית השחקנים הטובה ביותר במכללות. הוא היה לשחקן הראשון מהמכללה שנבחר לחמישייה זו מאז שנת 1978.‏[3]

קריירת ה-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד נבחר בבחירה החמישית בדראפט של שנת 2003, על ידי מיאמי היט, שנחשב לאחד הדראפטים הבולטים בזכות כוכבים רבים שנבחרו בו, ובכך היה לבוגר מרקט אשר נבחר בבחירה הגבוהה ביותר.‏[3] בעונת הרוקי שלו, התברג וייד מהר כאחד מהשחקנים החשובים בקבוצה, כשרשם 16.2 נקודות בערב בממוצע. למרות פתיחה חלשה של מיאמי את העונה הסדירה, עם חמישה ניצחונות בלבד ב-20 המשחקים הראשונים, הצליחה הקבוצה לסיים את העונה הסדירה עם מאזן של 42 ניצחונות מול 40 הפסדים והעפילה לפלייאוף. במשחקי פלייאוף החל וייד להתבלט, במשחק הראשון בפלייאוף קלע וייד את סל הניצחון נגד ניו אורלינס הורנטס. הוא הפך לקלע המוביל של קבוצתו כבר בעונתו הראשונה עם 18.0 נקודות, 4.0 ריבאונדים ו-5.6 אסיסטים, והוליך את קבוצתו לשלב חצי גמר המזרח, שם הודחה מיאמי נגד אינדיאנה פייסרס בשישה משחקים. וייד הפך לרוקי הרביעי מאז הכנסת שעון הקליעה בעונת 1954/1955 שמוביל את קבוצתו הן בקליעה והן בחלוקת אסיסטים.‏[6] עונת הפתיחה הנפלאה של וייד זיכתה אותו בבחירה לחמישיית הרוקיז הראשונה של העונה, אך לא הספיקה על מנת לזכותו בבחירת רוקי העונה, אותו איבד ללברון ג'יימס מקליבלנד קאבלירס שקלע 20.9 נקודות לערב.

לקראת עונת 2004/2005 הצטרף לקבוצה שאקיל אוניל שעבר בטרייד מלוס אנג'לס לייקרס. הגעתו של הסנטר הוותיק עזרה לקבוצה לשפר את מאזנה באופן מיידי, למאזן של 59 ניצחונות מול 23 הפסדים בעונה הסדירה. וייד נבחר לראשונה למשחק האולסטאר בו שותף 24 דקות וקלע 14 נקודות. בעונה הסדירה שיפר וייד את ממוצעיו בצורה משמעותית, ורשם 24.1 נקודות, 5.2 ריבאונדים ו-6.8 אסיסטים. מיאמי, שהעפילה לפלייאוף כראש הבית המזרחי, עברה את הסיבוב הראשון והשני בסוויפ כפול עם ניצחונות של 4-0 על ניו ג'רזי נטס ועל וושינגטון ויזארדס, אך נעצרה בגמר המזרח כשהפסידה בשבעה משחקים לדטרויט פיסטונס. ווייד קלע 42 ו-36 נקודות במשחק השני והשלישי בהתאמה, כשהוא עולה לשחק למרות מחלת השפעת בה חלה, ונעדר מהמשחק החמישי בעקבות מתיחה בשרירי הצלעות. כמו בעונה הקודמת, המשיך וייד להעמיד ממוצעי קליעה גבוהים בפלייאוף מאשר בעונה הסדירה, כשקלע 27.4 נקודות.

כמוביל הקבוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד במהלך זריקה חופשית

בעונת 2005/2006 היה וייד לאחד מהשחקנים המרכזיים בליגה, ונבחר בשנית למשחק האולסטאר. את העונה סיימה מיאמי במאזן של 30-52 ובמקום הראשון בבית הדרום-מזרחי כשווייד רושם ממוצעים של 27.2 נקודות, 5.7 ריבאונדים ו-6.7 אסיסטים.‏[5] בפלייאוף של אותה השנה, הדיחה מיאמי את שיקגו בולס בסיבוב הראשון, את ניו ג'רזי נטס בסיבוב השני ואת דטרויט פיסטונס בדרך לגמר ה-NBA הראשון בתולדות המועדון בו פגשה את דאלאס מבריקס. במשחקים שלוש ארבע וחמש בסדרה הצטיין וייד כשקלע 42, 36 ו-43 נקודות בהתאמה, ועזר לקבוצתו להפוך פיגור של 2-0 ליתרון של 3-2. במשחק מספר 3, בנוסף ל-42 הנקודות אותן קלע בהן 15 נקודות ברבע האחרון, קבע וייד שיא קריירה כשהוריד 13 ריבאונדים.‏[7] במשחק השישי והמכריע בסדרה, קלע 36 נקודות והוביל את מיאמי לניצחון 4-2 בסדרה ואליפות ראשונה בתולדות המועדון. וייד קלע 34.7 נקודות למשחק בסדרת הגמר‏[8] וזכה בתואר הMVP של סדרת הגמר.[9]

בעונת 2006/2007 נבחר וייד למשחק האולסטאר בפעם השלישית ברציפות, אך חווה עונה מרובת פצעות בה החמיץ סך של 31 משחקים. למרות מחצית עונה ראשונה לא מוצלחת של מיאמי עם מאזן של 20 ניצחונות מול 25 הפסדים, בשל פציעות מרובות, שיפרה מיאמי את יכולתה עם חזרתו של אוניל מפציעתו, וחזרתו של המאמן פט ריילי לספסל לאחר ניתוח בברך.‏[10] אולם, ב-21 בפברואר 2007 במשחק מול יוסטון רוקטס, פרק וייד את כתפו השמאלית כאשר ניסה לחטוף כדור משיין באטייר ופונה מהמגרש בכסא גלגלים.[11] לאחר הפציעה ניתנה לווייד ההחלטה האם ללכת לשיקום, או לעבור ניתוח שבעקבותיו יסיים את העונה.[12] וייד בחר שלא לעבור את הניתוח, מתוך תקווה שיוכל לחזור ולהצטרף לקבוצה במשחקי הפלייאוף.[13] הוא חזר לשחק נגד שארלוט בובקאטס לאחר 23 משחקים רצופים אותם החמיץ, עלה לשחק עם שרוול אלסטי שעזר להגן על כתפו מפני פציעה חוזרת, ורשם 12 נקודות ו-8 אסיסטים ב-27 דקות משחק. וייד סיים את העונה הסדירה עם שורת נתונים של 27.4 נקודות, 7.5 אסיסטים, 4.7 ריבאונדים ו-2.1 חטיפות. הוא המשיך ורשם ממוצעים מעט פחות טובים בפלייאוף, אך מיאמי הודחו בסוויפ כבר בסיבוב הראשון מול השיקגו בולס. בסיום העונה עבר וייד שני ניתוחים בשל הפציעה בכתף, ופציעה בברך שגם מנעה ממנו את ההשתתפות במשחקי נבחרתו באליפות אמריקה בכדורסל 2007 באותו הקיץ.[14]

לאחר שהחמיץ את משחקי נבחרתו בקיץ, שמונה משחקי הכנה לליגה ואת שבעת המשחקים הראשונים של העונה הסדירה בשל הפציעה בברכו, ערך וייד את הופעת הבכורה שלו בעונת 2007/2008 ב-14 בנובמבר, אך המשיך ונאבק בכאביו במשך העונה כולה.[15] הוא נבחר למשחק האולסטאר בפעם הרביעית ברציפות, אך נעדר מ-21 המשחקים האחרונים של קבוצתו בעונה הסדירה בשל טיפולים בברכו הפגועה. באותה העונה, סיימה מיאמי במאזן הגרוע ביותר בליגה, עם 15 ניצחונות בלבד מול 67 הפסדים ולא העפילה לפלייאוף.

וייד במהלך משחק של מיאמי

לאחר שהחלים מהפציעה והוביל בקיץ 2008 את הנבחרת הלאומית למדליית הזהב באולימפיאדת בייג'ינג, חזר וייד לחמישייה הפותחת לקראת עונה מצוינת ב-2008/2009. כבר בשלב מוקדם של העונה היה וייד לשחקן השני בהיסטוריית הליגה שרושם 40 נקודות, 10 אסיסטים ו-5 חסימות במשחק בודד, לאחר שאלוון אדאמס עשה זאת בעונת 1977/1978‏.[16] וייד הבריא נבחר למשחק האולסטאר החמישי ברציפות, כשהוביל את הליגה כולה בקליעות. לאחר משחק האולסטאר המשיך וייד ביכולתו הטובה ואף קלע שיא קריירה של 50 נקודות בהפסד קבוצתו 122-99 לאורלנדו מג'יק.[17] במשחק העוקב, רשם וייד שיא קריירה נוסף של 16 אסיסטים והוסיף 31 נקודות ושבעה ריבאונדים בניצחון קבוצתו על דטרויט פיסטונס.[18] שני משחקים לאחר מכן, השווה את שיא המועדון כשקלע 24 נקודות ברבע האחרון, וכשהוא מוביל את קבוצתו לניצחון על הניו יורק ניקס לאחר פיגור של 15 נקודות 9 דקות לסיום המשחק.[19] הוא סיים את המשחק עם 46 נקודות, 8 ריבאונדים, 4 חטיפות ו-3 חסימות. במשחק נגד הפיניקס סאנס, השווה וייד את שיא האסיסטים שלו כשרשם 35 נקודות ו-16 אסיסטים, והפך לשחקן הראשון בתולדות המועדון שרושם לפחות 30 נקודות ו-15 אסיסטים בשני משחקים רצופים.[20] ובהמשך העונה אף חלף על פני אלונזו מורנינג בדרך לתואר הקלע המצטיין של מיאמי בכל הזמנים כשקלע 50 נקודות במשחק בעל הארכה משולשת מול יוטה ג'אז.[21]

וייד היה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA שרושם 2,000 נקודות, 500 אסיסטים, 100 חטיפות ו-100 חסימות בעונה,‏[22] ולשחקן הנמוך ביותר שחוסם 100 פעמים בעונה.‏[23] הוא המשיך ושבר את שיאו האישי כשקלע 55 נקודות מול הניקס, והוצא מהמשחק כשהוא רחוק נקודה בודדת מלהשוות את שיא המועדון של 56 נקודות במשחק אותו רשם גלן רייס.[24] וייד סיים את העונה כמלך הסלים של הליגה עם 30.2 נקודות למשחק, ובממוצע גבוה יותר של נקודות, אסיסטים, חסימות וחטיפות מאשר לברון ג'יימס וקובי בריאנט שעקפו אותו בבחירה לתואר הMVP של העונה הסדירה ב-NBA.

עם פתיחת עונת 2009/2010 עבר וייד את רף 10,000 הנקודות בקריירה בניצחון על השיקגו בולס במחזור השלישי.‏[25] הוא המשיך את היכולת הטובה מהעונה הקודמת, עם הטבעה מרהיבה על אנדרסון ורז'או, עליה אמר גם לברון ג'יימס:"זה היה גדול, קרוב לוודאי אחת מעשרת ההטבעות הגדולות בכל הזמנים".[26] יומיים לאחר מכן קלע שלשת ניצחון עם הבאזר מול ניו ג'רזי נטס, והוסיף 44 נקודות בהפסד לבוסטון סלטיקס. הוא נבחר שנה נוספת ברציפות למשחק האוסלטאר, בו קלע 28 נקודות, מסר 11 אסיסטים, חטף חמישה כדורים, הוריד 6 ריבאונדים ונבחר לתואר ה-‏MVP של משחק האולסטאר. שני משחקים בלבד לאחר משחק האולסטאר נפגע וייד בקרסולו כבר ברבע הראשון נגד ניו ג'רזי נטס וסיים את המשחק כשלזכותו 8 נקודות, ובכך נקטע רצף של 148 משחקים בהם קלע בדאבל פיגרס.[27] וייד סיים את העונה הסדירה עם ממוצעים של 26.6 נקודות, 6.5 אסיסטים, 4.8 ריבאונדים, 1.8 חטיפות ו-1.1 חסימות למשחק. בפלייאוף פגשה מיאמי את הסלטיקס בסיבוב הראשון והודחה בחמישה משחקים. וייד קבע במשחק הרביעי את שיא המועדון לקליעה במשחקי הפלייאוף עם 46 נקודות.

שלושת הכוכבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד לצידו של לברון ג'יימס במדי מיאמי

בסיום העונה תם חוזהו של וייד במיאמי, כמו גם חוזיהם של סופרסטארים נוספים כלברון ג'יימס מקליבלנד קאבלירס וכריס בוש מטורונטו ראפטורס. קבוצות רבות חיזרו אחרי השלישייה בנסיון ליצור קבוצת כוכבים. בסופו של דבר, חתמו ג'יימס, וייד ובוש במיאמי, באירוע מתוקשר, ועוררו עליהם ביקורת רבה. מייקל ג'ורדן, הנחשב על ידי רבים לגדול השחקנים בהיסטוריה, אמר על המעבר:"אין שום סיכוי בעולם שהייתי חובר למג'יק וללארי בירד, ניסיתי לנצח אותם",‏[28] וג'ייסון קיד טען כי מיאמי תפגע בליגה מבחינה כלכלית.‏[29]

קבוצת הכוכבים של מיאמי החלה את העונה במאזן של 9 ניצחונות מול 8 הפסדים, אך שיפרה את תוצאותיה במהרה,‏[30] וסיימה את העונה במאזן של 58 ניצחונות מול 24 הפסדים, השני בטיבו במזרח. ב-76 משחקים בהם שותף תרם וייד 25.5 נקודות בשיא קריירה של 50% קליעה מהשדה ושיא קריירה נוסף של 6.4 ריבאונדים בממוצע. מיאמי עברה בסיבוב הראשון את פילדלפיה 76', בחצי הגמר האזורי את בוסטון סלטיקס ובגמר האזורי את שיקגו בולס, בחמישה משחקים בכל סדרה, ופגשה בגמר את דאלאס מאבריקס. בסדרת הגמר היה וייד לקלע המצטיין של קבוצתו עם 26.5 נקודות עליהם הוסיף ו-7.0 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים,‏[31] אך לא הצליח לעזור לקבוצה לנצח את הסדרה ודאלאס זכתה באליפות הראשונה בתולדותיה. בסיום הסדרה ספגה מיאמי ביקורת רבה על משחקה הלא קבוצתי, ועל כך שלה היטיבה לשחק בדקות המכריעות.‏[32]

בעונת 2011/2012 פינה וייד את מקומו ככוכב המרכזי של הקבוצה, והחל לשמש ככינור שני לג'יימס, שהפך לשחקן המוביל.‏[33] הוא שותף ב-49 משחקים מתוך 66 שהתקיימו בעונה המקוצרת בשל שביתת השחקנים, ותרם 22.1 נקודות. במשחקי הפלייאוף ניצחה מיאמי את ניו יורק ניקס בחמישה משחקים בסיבוב הראשון. בסיבוב השני פגשה מיאמי את אינדיאנה פייסרס, ולאחר פציעתו של כריס בוש נקלעה הקבוצה לפיגור של 2-1 בסדרה, כשבמשחק השלישי קלע וייד 5 נקודות בלבד, איבד חמישה כדורים והתעמת עם מאמנו לעיני המצלמות.‏[34] על אף הפיגור בסדרה, חזרה מיאמי וניצחה את כל שלושת המשחקים הבאים, כולל תצוגה אישית של 41 נקודות מצידו של וייד במשחק השישי.‏[35] מיאמי הצליחה לנצח גם בגמר המזרח את בוסטון סלטיקס בשבעה משחקים.

האליפות השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגמר ה-NBA פגשה מימי את אוקלהומה סיטי ת'אנדר אלופת המערב, יתרון הביתיות היה לאקלוהמה מאחר שמאזן הניצחונות שלה היה טוב משל מיאמי אך לאחר שהפסידה את המשחק הראשון בסדרה, חזרה מיאמי וניצחה את ארבעת המשחקים הנותרים וזכתה באליפות שנייה בתולדות המועדון.

האליפות השלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2012-13 המשיך וויד ביכולת טובה כשהוא קולע 21.2 נקודות בממוצע למשחק. קבוצתו מיאמי היט הייתה גם היא ביכולת משכנעת, וניצחה במהלך העונה 27 משחקים רצופים [ הרצף השני בטיבו בהיסטוריית המשחקים ב-NBA] והיא הייתה הקבוצה בעלת מאזן הניצחונות הגבוה בליגה. בפלייאוף ניצחה מיאמי בסיבוב הראשון את מילווקי באקס, בחצי הגמר האזורי את שיקגו בולס ובגמר האזורי את אינדיאנה פייסרס ועלתה לגמר ה-NBA נגד סן אנטוניו ספרס. הסדרה התעלתה לרמה מאוד גבוהה והקרב היה שקול כשאף אחת לא מחברת שתי ניצחונות רצופים עד ה2 המשחקים האחרונים שבהם מיאמי חיברה. בלט במיוחד משחק מספר 6 שבו פיגרה מיאמי ב-5 נקודות, 28 שניות לסיום המשחק. אך שלשות של ג'יימס ושל ריי אלן הובילו את המשחק להארכה שבה ניצחה מיאמי 103-100. ואז הסדרה המשיכה למשחק שביעי וקובע, בו ניצחה מיאמי 95-88 וזכתה באליפות. וויד הצטיין במשחק זה כשהוא קולע 23 נקודות, למרות היותו פצוע בברכו במהלך הסדרה. משחקו של וויד זכה לשבחים רבים שאף מאמן היריבה גרג פופוביץ' אמר בסיומו וויד ולברון ג'יימס שיחקו משחק שמתאים להיכל התהילה

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
המשחקים האולימפיים
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
זהב בייג'ינג 2008 ארצות הברית
ארד אתונה 2004 ארצות הברית
אליפות העולם בכדורסל
ארד יפן 2006 ארצות הברית

וייד היה חבר בסגל הנבחרת הלאומית לראשונה כחלק ממשלחת ארצות הברית לאולימפיאדת אתונה. הוא זכה עם הנבחרת במדליית הארד, בטורניר שהיה נחשב לכישלון במונחי הנבחרת האמריקאית. וייד רשם בטורניר 7.3 נקודות ו-2.3 אסיסטים למשחק.‏[36] לקראת טורניר אליפות העולם בכדורסל שנערכה ביפן ב-2006 נרשם וייד כקפטן הנבחרת במשותף עם לברון ג'יימס וכרמלו אנתוני.‏[37] הנבחרת העפילה עד לחצי גמר הטורניר, בו הפסידה לנבחרת יוון בתוצאה 101-95. למרות ההפסד בחצי הגמר, הצליחה הנבחרת לזכות במדליית ארד כשניצחה את נבחרת ארגנטינה האלופה האולימפית של אולימפיאדת אתונה.

בטורניר הכדורסל של אולימפיאדת בייג'ינג 2008 זכתה הנבחרת האמריקאית במדליית הזהב וסיימה את הטורניר ללא הפסדים. בגמר הטורניר ניצחה הנבחרת את נבחרת ספרד, אלופת העולם מ-2006 בתוצאה 118-107, כשווייד קולע 27 נקודות בגמר, ו-16.0 נקודות ב-18 דקות למשחק בטורניר,‏[36] והוליך את נבחרתו לזכייה בטורניר.

פרופיל כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד משחק בדרך כלל בעמדת הקלע, אך מסוגל לשחק גם כרכז. הוא מיצב את עצמו כשחקן התקפי מצוין אשר קשה לשמור עליו, ופעמים רבות קולע למרות שנעשית עליו עבירה. על אף קליעת הנקודות הרבות, וייד נודע כשחקן לא אנוכי ומוסר בממוצע 6.2אסיסטים למשחק בקריירה.‏[5] לאחר שנבחר למצטיין של משחק האולסטאר לשנת 2010 לצבור מוניטין של שחקן קלאץ' מהמובילים בליגה.‏[38]

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד נישא לחברתו מהתיכון אך השניים התגרשו ב-2007. הוא אב לשני ילדים. וייד הוא נוצרי אדוק ובחר לשחק עם הספרה 3 בשל השילוש הקדוש.‏[39][40] וייד נוהג להפריש מעשר ממשכורתו לטובת כנסייה בעיר הולדתו, שיקגו,‏[1] הוא נבחר על ידי מגזין פיפל בשנת 2005 כאחד מ-50 האנשים היפים ביותר,‏[41] ובשנת 2006 נבחר על ידי המגזין GQ כמתלבש הטוב ביותר ב-NBA. פרסומו והצלחתו הובילו את וייד לפרסם שורה של מוצרים ביניהם גייטורייד, לינקולן, T-Mobile (עם השחקן האגדי צ'ארלס בארקלי) ו-Topps. בנוסף, חברת קונברס פיתחה דגם נעליים על שמו שנקרא The Wade‏.[42] במהלך עונת 2009/2010 החליף וייד את חברת הנעליים אותה הוא ייצג, ועבר לפרסם את המותג נייקי, אותו פרסם גם גיבור ילדותו, מייקל ג'ורדן.‏[43] וייד סיפר כי המעבר בין החברות נעשה ברוח טובה ואמר:"כשהגעתי ל-NBA, לא הייתה לי חשיפה גדולה. קונברס נתנו לי את ההזדמנות להוביל מותג, ואני מודה להם על שש שנים ארוכות וטובות.".‏[43]

נדבנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייד נודע בנדבנותו ובמעורבותו בארגונים שונים. בשנת 2003 הוא הקים את "הקרן העולמית על שם דוויין וייד" המעניקה תמיכה לארגונים חברתיים המקדמים חינוך, בריאות וכישורים חברתיים בקרב ילדים הנמצאים בסיכון.‏[44] בשנת 2008 רכש וייד לאימו, אשר הייתה מכורה לסמים בעברה, כנסייה.[45] ב-24 בדצמבר 2008 רכש וייד בית חדש לאישה שאחיינה שרף בתאונה את ביתה הקודם, ואף קנה למשפחתה בגדים, ריהוט ומתנות לחג.[46] בספטמבר 2009 תרם וייד 25,000 דולר על מנת למנוע את סגירת הספרייה העירונית ברובינס, הפרבר בו גדל,‏[47] ובינואר 2010 הקים עם חברו לקבוצה לשעבר, אלונזו מורנינג, קרן לגיוס כספים לעזרה לתושבי האי האיטי לאחר שנפגעו מרעידת אדמה קשה שגרמה לנזקים רבים באי. בשלושת הימים הראשונים להקמת הקרן, גייסו וייד ומורנינג מעל ל-800,000 דולר.[48]

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-17 באפריל 2014‏[49]‏‏[50]

בעונה הסדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2003/2004 מיאמי 61 56 34.9 0.465 0.302 0.747 4.0 4.5 1.4 0.6 16.2
2004/2005 מיאמי 77 77 38.6 0.478 0.289 0.762 5.2 6.8 1.6 1.1 24.1
2005/2006 מיאמי 75 75 38.6 0.495 0.171 0.783 5.7 6.7 2.0 0.8 27.2
2006/2007 מיאמי 51 50 37.9 0.491 0.266 0.807 4.7 7.5 2.1 1.2 27.4
2007/2008 מיאמי 51 49 38.3 0.469 0.286 0.758 4.2 6.9 1.7 0.7 24.6
2008/2009 מיאמי 79 79 38.6 0.491 0.317 0.765 5.0 7.5 2.2 1.3 30.2
2009/2010 מיאמי 77 77 36.3 0.476 0.300 0.761 4.8 6.5 1.8 1.1 26.6
2010/2011 מיאמי 76 76 37.1 0.500 0.306 0.758 6.4 4.6 1.5 1.1 25.5
2011/2012[א] מיאמי 49 49 33.2 0.497 0.268 0.791 4.8 4.6 1.7 1.3 22.1
2012/2013 מיאמי 69 69 34.7 0.521 0.258 0.725 5.0 5.1 1.9 0.8 21.2
2013/2014 מיאמי 54 53 32.9 0.545 0.281 0.733 4.5 4.7 1.5 0.5 19.0
קריירה 719 710 36.6 0.492 0.289 0.765 5.0 6.0 1.8 1.0 24.3

בפלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
2003/2004 מיאמי 13 13 39.2 0.455 0.375 0.787 4.0 5.6 1.3 0.3 18.0
2004/2005 מיאמי 14 14 40.9 0.484 0.100 0.799 5.7 6.6 1.6 1.1 27.4
2005/2006 מיאמי 23 23 41.7 0.497 0.378 0.808 5.9 5.7 2.2 1.1 28.4
2006/2007 מיאמי 4 4 40.5 0.429 0.000 0.688 4.8 6.2 1.2 0.5 23.5
2008/2009 מיאמי 7 7 40.7 0.439 0.360 0.862 5.0 5.3 0.9 1.6 29.1
2009/2010 מיאמי 5 5 42.0 0.564 0.405 0.675 5.6 6.8 1.6 1.6 33.2
2010/2011 מיאמי 21 21 39.4 0.485 0.269 0.777 7.1 4.4 1.6 1.3 24.5
2011/2012 מיאמי 23 23 39.4 0.462 0.294 0.729 5.2 4.3 1.7 1.3 22.8
2012/2013 מיאמי 22 22 35.5 0.457 0.250 0.750 4.6 4.8 1.7 1.0 15.9
קריירה 132 132 39.5 0.476 0.321 0.776 5.5 5.2 1.7 1.1 23.7
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים

אליפות ה-NBA:‏ 2005/2006, 2011/2012, 2012/2013

מדליית זהב אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 2008
מדליית ארד אולימפית עם נבחרת ארצות הברית: 2004
מדליית ארד באליפות העולם עם נבחרת ארצות הברית: 2006

אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 שון גרגורי,Dwyane Wade's Rarefied Air באתר time.com
  2. ^ ביוגרפיה באתר AskMen.com
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 3.4 3.5 ביוגרפיה באתר המכללה
  4. ^ Schooled With Hard Knocks בוושינגטון פוסט
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 סטטיסטיקות קריירה
  6. ^ ביוגרפיה באתר הליגה
  7. ^ דוח המשחק באתר הליגה
  8. ^ סטטיסטיקות סדרת הגמר 2006
  9. ^ Wade's World: Finals MVP leads Heat to first title in team history באתר ESPN
  10. ^ Pacers Storm Back, Beat Heat in Shaq’s Return באתר הליגה
  11. ^ דוח המשחק באתר הליגה
  12. ^ Season-ending surgery an option for Wade באתר ESPN.com
  13. ^ Wade says he'll try to return for playoffs, באתר ESPN.com
  14. ^ Wade might need offseason to recover, באתר ESPN
  15. ^ Procedure to sideline Wade for rest of season
  16. ^ כתבה בערוץ ESPN.com
  17. ^ דוח המשחק מול אורלנדו
  18. ^ דוח המשחק מול דטרויט
  19. ^ דוח המשחק מול הניקס
  20. ^ דוח המשחק מול פיניקס
  21. ^ דוח המשחק מול יוטה
  22. ^ סיקור באתר nbamate.com
  23. ^ Wade Hits Shortie Blocks Milestone, ב-nba.fanhouse.com
  24. ^ Wade drops in career-high 55 as Heat clinch East's 5th playoff spot, באתר ESPN.com
  25. ^ דוח המשחק נגד שיקגו
  26. ^ דוח המשחק נגד קליבלנד
  27. ^ דוח המשחק נגד ניו ג'רזי
  28. ^ "לא חברתי למג'יק ובירד, ניסיתי לנצח אותם", באתר ספורט 5, ‏19 ביולי 2010
  29. ^ אייל גרוסברד, ‏קיד: מיאמי תיפגע בליגה מבחינה כלכלית, באתר ספורט 5, ‏20 ביולי 2010
  30. ^ מבין מה עובר על כרמלו באתר וואלה!
  31. ^ סטטיסטקות סדרת הגמר 2011
  32. ^ דאלאס זכתה באליפות ה-NBA אחרי 95:105 על מיאמי, באתר וואלה!
  33. ^ אלעד זאבי, דרך ארוכה ומפותלת שהסתיימה בסטייל, באתר הארץ
  34. ^ ווייד וספולסטרה התעמתו. "אין מה להתרגש", באתר ספורט 5
  35. ^ ווייד קלע 41 נק', מיאמי עלתה לגמר המזרח, באתר ynet
  36. ^ 36.0 36.1 הסטטיסטיקה האולימפית של וייד
  37. ^ כתבה באתר הליגה
  38. ^ כתבה באתר ESPN
  39. ^ Ain’t Nothing But A Number
  40. ^ מאט פינטו,Clippers at Heat
  41. ^ כתבה באתר הליגה
  42. ^ כתבה באתר ESPN
  43. ^ 43.0 43.1 כתבה באתר הליגה
  44. ^ מטרות הקרן באתר הקרן הרשמי
  45. ^ Wade buys mom a church after she completes turnaround כתבה באתר ESPN
  46. ^ כתבה באתר ESPN
  47. ^ Thanksto Hometown Hoopster Dwyane Wade, Robbins Library Safe Through October
  48. ^ Mourning, Wade raise money for Haiti
  49. ^ Dwyane Wade career stats NBA.com
  50. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הם בממוצע למשחק.
דוויין וייד
MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

הקודם:
לברון ג'יימס
מלך הסלים של ה-NBA
2009
הבא:
קווין דוראנט