לני וילקינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לני וילקינס
תאריך לידה 28 באוקטובר 1938 (בן 76)
מקום לידה ברוקלין שבניו יורק
פרטים כשחקן
דראפט בחירה מספר 6, 1960
סנט לואיס הוקס
קבוצות
1960-1968
1968-1972
1972-1974
1974-1975
סנט לואיס הוקס
סיאטל סופרסוניקס
קליבלנד קאבלירס
פורטלנד טרייל בלייזרס
הישגים 9 הופעות במשחק האולסטאר
MVP של משחק האולסטאר (1971)
פרטים כמאמן
קבוצות
1969-1972
1974-1976
1977-1985
1986-1993
1993-2000
2000-2003
2004-2005
סיאטל סופרסוניקס
פורטלנד טרייל בלייזרס
סיאטל סופרסוניקס
קליבלנד קאבלירס
אטלנטה הוקס
טורונטו ראפטורס
ניו יורק ניקס
הישגים מאמן השנה (1994)
היכל התהילה כשחקן (1989)
כמאמן (1998)

לאונרד רנדולף "לני" וילקינסאנגלית: Leonard Randolph "Lenny" Wilkens; נולד ב-28 באוקטובר 1938 בניו יורק, ארצות הברית), שחקן ומאמן עבר בליגת ה-NBA. וילקינס נמצא במקום השני בדירוג מספר הרב ביותר של ניצחונות למאמן בהיסטוריה של ה-NBA (דון נלסון במקום הראשון). ונבחר להיכל התהילה של הכדורסל פעמיים, הן כשחקן, הן כמאמן. כשחקן הוא נבחר ב-1989 וכמאמן ב-1998. ב-29 בנובמבר 2006 הוא התמנה לסגן יו"ר הסיאטל סופרסוניקס וב-27 באפריל 2007 הוא התמנה לנשיא פעילויות הכדורסל של הסוניקס. ב-6 ביולי 2007 התפטר וילקינס מהסוניקס.

נעוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקינס גדל בברוקלין. אביו היה אפרו-אמריקאי ואמו ממוצא אירי. הוא למד ושיחק בתיכון הספורט המוביל בארצות הברית, Boys High.

קריירת המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקינס שיחק במכללת פרובידנס ונבחר פעמיים, ב-1959 וב-1960 כאול אמריקן. הוא קלע בשורות המכללה 1193 נקודות והוביל אותה לגמר טורניר ה-NIT. הוא אף נבחר ל-MVP של טורניר הפיינל פור.
וילקינס נבחר במקום השישי בדראפט ה-NBA של 1960 על ידי סנט לואיס הוקס (שהפכה מאוחר יותר לאטלנטה הוקס). בהוקס הושיט לו סיוע רב בוב פטיט מה שעזר לווילקינס להתאקלם בקלות בקבוצה. הוא שיחק עבור ההוקס (1960 - 1968), הסוניקס (1968 - 1972), עבור קליבלנד קאבלירס (1972 - 1974) ולסיום עבור פורטלנד טרייל בלייזרס (1974 - 1975). וילקינס נבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA תשע פעמים ואף סיים במקום השני במרוץ לתואר הMVP של עונת 1968 - 1969, אחרי וילט צ'מברליין, כשהוא קולע 20 נקודות ומוסר 9.3 אסיסטים למשחק. ב-1971 אף זכה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר. כמו כן זכה בתואר מלך האסיסטים של הליגה בעונת 1969 - 1970. בעונתו הראשונה בסיאטל קלע 22.4 נקודות ומסר 8.2 אסיסטים למשחק ובעונתו ראשונה בקאבס קלע 20.8 נקודות ומסר 8.4 אסיסטים למשחק.

קריירת האימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

וילקינס שימש כמאמן-שחקן בשנים 1969 - 1972 בסיאטל ובשנתו היחידה כשחקן בפורטלנד.

וילקינס פרש ממשחק ב-1975 והיה מאמן במשרה מלאה של פורטלנד במשך שנה אחת נוספת. לאחר שנה הפסקה, הפך ב-1977 למאמן סיאטל, שם אימן במשך שמונה שנים רצופות, עד שנת 1985. ב-1979 זכה באליפות היחידה שלו (ושל סיאטל). לאחר מכן אימן את קליבלנד (1987 - 1993), אטלנטה (1993 - 2000), טורונטו (2000 - 2003) ואת הניקס (2004 - 2005). בדרך, ב-1 במרץ 1996 הוא הפך למאמן הראשון להשיג 1000 ניצחונות וב-1994 נבחר ל"מאמן השנה" כשהוביל את אטלנטה למאזן 57-25.

הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא פרש עם 1,332 ניצחונות (מקום שני בדירוג ניצחונות למאמן) ו-1,155 הפסדים (מספר ההפסדים הגבוה ביותר למאמן כלשהו), זאת, כתוצאה של 35 שנות אימון בליגה, מהכהונות הארוכות ביותר אי פעם למאמן. הוא היה עוזר מאמן הדרים טים של 1992 ואימן את נבחרת 1996. וילקינס הוא אחד משלושה בלבד, לצד ג'ון וודן וביל שרמן שנבחר להיכל התהילה של הכדורסל הן כשחקן, הן כמאמן. בנוסף, וילקינס הוא גם האדם היחיד שנבחר הן לרשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA שהוכרזה ב-1996 לרגל ציון 50 שנים שעברו מאז נוסדה הליגה, הן לרשימת 10 המאמנים הגדולים בתולדות הליגה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

זוכי פרס מאמן השנה ב-NBA

1962/63: גלאטין • 1963/64: הנום • 1964/65: אאורבך • 1965/66: שייס • 1966/67: קר • 1967/68: גוהרין • 1968/69: שאו • 1969/70: הולצמן • 1970/71: מוטה • 1971/72: שרמן • 1972/73: היינסון • 1973/74: סקוט • 1974/75: ג'ונסון • 1975/76: פיטץ' • 1976/77: ניסאלק • 1977/78: בראון • 1978/79: פיטסימונס • 1979/80: פיטץ' • 1980/81: מקיניי • 1981/82: שאו • 1982/83: נלסון • 1983/84: ליידן • 1984/85: נלסון • 1985/86: פרטלו • 1986/87: שולר • 1987/88: מו • 1988/89: פיטסימונס • 1989/90: ריילי • 1990/91: צ'ייני • 1991/92: נלסון • 1992/93: ריילי • 1993/94: וילקינס • 1994/95: האריס • 1995/96: ג'קסון • 1996/97: ריילי • 1997/98: בירד • 1998/99: דונלייבי • 1999/00: ריברס • 2000/01: בראון • 2001/02: קרלייל • 2002/03: פופוביץ' • 2003/04: בראון • 2004/05: ד'אנטוני • 2005/06: ג'ונסון • 2006/07: מיטשל • 2007/08: סקוט • 2008/09: בראון • 2009/10: ברוקס • 2010/11: ת'יבודו • 2011/12: פופוביץ' • 2012/13: קארל • 2013/14: פופוביץ'