טים דאנקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טים דאנקן
Tim duncan vs wizards 2009 cropped.jpg

דאנקן במדי סן אנטוניו ב-2009

תאריך לידה 25 באפריל 1976 (בן 38)
מקום לידה כריסטיאנסטד שבאיי הבתולה של ארצות הברית
עמדה פאוור פורוורד, סנטר
גובה 2.11 מטר
מספר 21
מכללה אוניברסיטת ווייק פורסט
דראפט בחירה מספר 1, 1997
סן אנטוניו ספרס
קבוצות
1997 - סן אנטוניו ספרס
הישגים חמש אליפויות NBA
MVP של העונה הסדירה (2002, 2003)
MVP של סדרת הגמר (1999, 2003, 2005)
החמישייה הראשונה של העונה (1998 - 2005, 2007, 2013)
החמישייה השנייה של העונה (2006, 2008, 2009)
החמישייה השלישית של העונה (2010)
רוקי השנה (1998)
14 בחירות למשחק האולסטאר (1998, 2000 - 2011, 2013)
MVP של משחק האולסטאר (2000)

טימותי "טים" ת'אודור דאנקןאנגלית: Timothy "Tim" Theodore Duncan; נולד ב-25 באפריל 1976) הוא כדורסלן יליד איי הבתולה של ארצות הברית. הוא משחק בקבוצת סן אנטוניו ספרס מליגת ה-NBA בעמדות הפאוור פורוורד והסנטר. דאנקן זכה בחמש אליפויות ה-NBA עם סן אנטוניו. הוא זכה בתואר רוקי השנה בעונתו הראשונה בליגה, נבחר פעמיים ל-‏MVP של העונה הסדירה ושלוש פעמים ל-‏MVP של סדרת הגמר, 14 פעמים נמנה עם חברי חמישיית העונה ו-14 פעמים עם חברי חמישיית ההגנה של העונה. כמו כן, השתתף במשחק האולסטאר בכל עונותיו בליגה, למעט אולסטאר 1999, ו-2012. בזכות כישרון המשחק שלו והישגיו הרבים נחשב לאחד מטובי השחקנים בכל הזמנים ששיחקו בעמדת הפאוור פורוורד.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנקן נולד בכריסטיאנסטד שבאי סנט קרואה, הגדול ביותר מבין איי הבתולה של ארצות הברית. אמו, איון, הייתה מיילדת ואילו אביו, ויליאם, עבד כבנאי. בילדותו היה דאנקן תלמיד מצטיין ושאף להשתתף במשחקים האולימפיים בתור שחיין, בדומה לאחותו הגדולה, טרישה. כנער הצטיין דאנקן בשחייה ובלט במיוחד במשחים בסגנון חופשי. הוא שאף להשתתף באולימפיאדת ברצלונה ב-1992 כחלק מנבחרת השחייה של ארצות הברית.‏[1]

סופת ההוריקן "הוגו", שפשתה ב-1989 באיים הקאריביים ובארצות הברית, הרסה את בריכת השחייה האולימפית היחידה באי, ודאנקן נאלץ להתאמן בשחייה באוקיינוס. השחייה באוקיינוס לא הייתה נוחה והתלהבותו מהשחייה פחתה.‏[2] מספר ימים לפני יום הולדתו ה-14 נפטרה אמו ממחלת הסרטן, אירוע שלו הייתה השפעה רגשית ניכרת עליו.‏[1] דאנקן לא שב לשחייה תחרותית לאחר מכן, אך השתכנע לשוב לפעילות ספורטיבית ולהתנסות בכדורסל.

על אף שהתקשה תחילה להסתגל לכדורסל, בשל מידות גופו הרחבות, הוא התלבט במשחקו בקבוצת הכדורסל של תיכון סנט דאנסטן (St. Dunstan). בשנתו האחרונה בתיכון קלע 25 נקודות בממוצע למשחק. בשל כישרונו הזמינוהו מספר אוניברסיטאות ללמוד אצלן ולהצטרף לנבחרותיהן בכדורסל. מאמן קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת וייק פורסט, דייב אודום, הוא מאלו שגילו בו עניין: הוא חיפש שחקן גבוה ופיזי, בעל כישורי קליעה טובים מתחת לסל, והוא התעניין בדאנקן לאחר ששמע כי בזכותו הסתיים משחק רחוב קבוצתי שבו שיחק מול כוכב ליגת ה-NBA, אלונזו מורנינג, בתוצאת תיקו.‏[1] דאנקן בחר בסופו של דבר אכן להצטרף לאוניברסיטת וייק פורסט.

במהלך שנותיו בווייק פורסט זכה דאנקן פעמיים באליפות חטיבת החוף האטלנטי (ACC) של ליגת המכללות. בשנת 1997 זכה בשלושה תארים המוענקים לשחקן המצטיין בליגת המכללות של ארצות הברית: הפרס ע"ש ג'יימס נייסמית', הפרס מטעם התאחדות עיתונאי הספורט והפרס על שם ג'ון וודן. באותה עונה קלע 20.8 נקודות בממוצע למשחק והוביל את דירוג הריבאונדים בליגת המכללות עם 14.7 בממוצע. את הקריירה שלו במכללה סיים דאנקן כחוסם השני בטיבו בתולדות הכדורסל במכללות. לאחר שסיים לימודי תואר ראשון בפסיכולוגיה, החליט דאנקן להעמיד עצמו לבחירה בדראפט של ליגת ה-NBA ב-1997.

קריירת כדורסל ב-NBA[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיתוף הפעולה עם דייוויד רובינסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדראפט ה-NBA נבחר דאנקן בבחירה הראשונה של הדראפט, בידי קבוצת סן אנטוניו ספרס. סן אנטוניו עברה עונה לא מוצלחת ב-1996/1997, וסיימה עם מאזן שלילי של 20 ניצחונות בלבד מול 62 הפסדים, בין היתר בשל פציעת שחקנה המוביל דייוויד רובינסון. בעונה הבאה עלה יפה שיתוף הפעולה בין דאנקן לרובינסון, שניהם הצטיינו בהגנה מתחת לסל ושיתוף הפעולה ביניהם, שני שחקנים גבוהים, זכה לכינוי "מגדלי התאומים" ("Twin Towers")‏.‏[1] כבר בתחילת שיתוף הפעולה ביניהם הוכיח עצמו דאנקן כשחקן בולט וכישרוני, והתמודד בהצלחה מול כוכבי הליגה. הוא סיים את עונתו הראשונה עם ממוצעים של 21.1 נקודות, 11.9 ריבאונדים, 2.7 אסיסטים ו-2.5 חסימות למשחק. בשל תרומתו הרבה למשחק ההגנה של קבוצתו, נבחר להיכלל בחמישיית ההגנה השנייה של העונה, ואף נבחר לרוקי השנה ב-NBA. סן אנטוניו דורגה במקום החמישי לקראת משחקי הפלייאוף במערב, אך הפסידה בסיבוב השני בסדרת משחקים מול יוטה ג'אז. בשני המשחקים הראשונים בסדרה זו התמודד דאנקן בהצלחה מול הפאוור פורוורד המוביל של יוטה, קארל מלון, אך ככל שהתקדמה הסדרה התגבר מלון המנוסה על דאנקן בהגנה והצטיין בהתקפה. בסופו של דבר הפסידה סן אנטוניו בסדרה בתוצאה של 4-1 בסיכום המשחקים.

דאנקן בעת זריקה מקו העונשין

את עונת 1998/1999, שקוצרה בשל שביתה של כדורסלני הליגה, פתחה סן אנטוניו בצורה חלשה, ועם מאזן שלילי של שישה ניצחונות ושמונה הפסדים, שבעקבותיו הופנתה ביקורת בעיתונות כלפי המאמן גרג פופוביץ'. אף על פי כן עמדו דאנקן ורובינסון, שהיו מובילי הקבוצה, מאחורי פופוביץ', והובילו את הקבוצה לתקופת משחקים טובה, שבמהלכה ב-36 משחקים רצופים בסיום העונה מאזנה עמד על 31 ניצחונות מול חמישה הפסדים בלבד. דאנקן סיים את עונתו השנייה בליגה עם ממוצעים של 21.7 נקודות, 11.4 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים ו-2.5 חסימות, ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה ב-NBA ולחמישיית ההגנה הראשונה של העונה. דאנקן זכה בעונה זו באליפות ה-NBA הראשונה שלו, לאחר ניצחונה של קבוצתו בסדרת הגמר על ניו יורק ניקס בתוצאה 1-4. בשני המשחקים הראשונים בסדרה זו עלו דאנקן ורובינסון במשחקם על צמד הגבוהים של הניקס, כריס דאדלי ולארי ג'ונסון. במשחק השלישי הפסידה סן אנטוניו, אך במשחק שלאחריו שוב הצטיין דאנקן וסייע לקבוצתו לעלות ליתרון 1-3 בסדרה. במשחק החמישי קלע דאנקן 31 נקודות והוריד 9 ריבאונדים, וסייע לקבוצתו לנצח במשחק הצמוד (78-77 בסיום לטובת הספרס) ולזכות באליפות הראשונה בתולדותיה. הוא זכה בסיום הסדרה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר ב-NBA.

בעונת 1999/2000 המשיך דאנקן לבסס את מעמדו כשחקן מוביל ב-NBA. הוא קבע ממוצעים של 23.2 נקודות ו-12.4 ריבאונדים למשחק ונבחר שוב לחמישיית העונה ולחמישיית ההגנה של העונה. הוא נבחר באותה עונה בפעם השנייה להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, ואף זכה בתואר ה-‏MVP של המשחק, ביחד עם שאקיל אוניל. עם זאת, סיום העונה היה מאכזב עבור סן אנטוניו. דאנקן נפצע במניסקוס זמן קצר לפני סיום העונה הסדירה, ולא היה יכול להשתתף במשחקי הפלייאוף.‏[2] בעיקר בשל פציעה זו, הודחה הקבוצה בסיבוב הראשון בפלייאוף של שנת 2000, לאחר הפסד 3-1 בסדרה לפיניקס סאנס. בעונה הבאה, 2000/2001, הציג דאנקן במהלך העונה הסדירה יכולת גבוהה, עם ממוצעים של 22.2 נקודות ו-12.2 ריבאונדים, ונבחר בפעם השלישית ברציפות לחמישייה הראשונה של העונה. בפלייאוף עברה סן אנטוניו את מינסוטה טימברוולבס ואת דאלאס מאבריקס והעפילה לגמר המערב, שלב אחד לפני גמר הפלייאוף, אך הפסידה בארבעה משחקים ללוס אנג'לס לייקרס, שבה כיכבו קובי בראיינט ושאקיל אוניל. לאחר ההדחה הופנתה כלפי דאנקן ביקורת על שנחלשה רמת המשחק שהפגין דווקא ברגעים הקריטיים של העונה.‏[3]

לאחר שתי אכזבות רצופות במשחקי הפלייאוף השתפר דאנקן במידה ניכרת בעונת 2001/2002. הוא קבע שיאי קריירה של 25.5 נקודות ו-12.7 ריבאונדים. באותה עונה הוא זכה בפרס ה-‏MVP של העונה הסדירה בליגה, והצטרף לדייוויד רובינסון כאחד משני השחקנים היחידים של סן אנטוניו שזכו אי פעם בתואר זה.‏[4] באותה עונה החלה סן אנטוניו להסתגל לכך שרובינסון בן ה-36 כבר לא יכול היה להוות שחקן מוביל בקבוצה, ובעקבות כך החל הסנטר מליק רוז לשחק באופן תכוף יותר לצדו של דאנקן.‏[1] עם זאת, סן אנטוניו הודחה מהפלייאוף בסיבוב הראשון, בסדרת משחקים מול לוס אנג'לס לייקרס, שזכתה בסופו של דבר באליפות. דאנקן קלע 34 נקודות והוריד 25 ריבאונדים במשחק החמישי בסדרה, אך הקבוצה הפסידה בכל זאת. על אף ההדחה, התקשורת שיבחה את דאנקן על יכולתו הטובה בסדרה, וטענה שלא קיבל עזרה מספקת מחברי קבוצתו.‏[5]

דאנקן (במרכז) עם קבוצת סן אנטוניו בבית הלבן, לאחר הזכייה באליפות ה-NBA ב-2003

דאנקן הצטיין גם בעונת 2002/2003, עם ממוצעים של 23.3 נקודות ושיא קריירה של 12.9 ריבאונדים למשחק. הוא שב וזכה בתואר ה-MVP גם בעונה זו. על אף שרובינסון הודיע על פרישתו לאחר סיום העונה ומיעט לקבל דקות משחק מפופוביץ', דאנקן סיים עם סן אנטוניו במקום הראשון באזור המערב בעונה הסדירה, עם מאזן של 60 ניצחונות מול 22 הפסדים.‏[6] על אף שבקבוצה שיחקו שני שחקני התקפה מובילים חדשים, טוני פארקר ועמנואל ג'ינובילי, דווקא דאנקן היה הבולט ביותר בסדרת חצי גמר המערב נגד הלייקרס, והוביל את קבוצתו לניצחון על הלייקרס לאחר שנתיים רצופות שהפסידה לה.‏[7] במהלך סדרה זו שיחק דאנקן מול רוברט הורי ושלט במאבקים מולו לאורך הסדרה כולה. במשחק השישי בסדרה, שבו ניצחה סן אנטוניו ועלתה לגמר המערב, קלע דאנקן 38 נקודות והוריד 16 ריבאונדים. סן אנטוניו המשיכה לסדרת גמר ה-NBA מול ניו ג'רזי נטס, שבה ניצחה 2-4 וזכתה באליפות השנייה שלה. דאנקן כמעט השיג "קוודראפל דאבל" במשחק האחרון בסדרה, וקיבל, כמו ב-1999, את תואר השחקן המצטיין של סדרת הגמר. בעקבות העונה המוצלחת שלו ושל הקבוצה, זכה דאנקן, יחד עם דייוויד רובינסון, בפרס ספורטאי השנה של ספורטס אילוסטרייטד לשנת 2003.

בתור מוביל סן אנטוניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנקן מול בן וולאס מדטרויט פיסטונס, במהלך משחק בשנת 2005

בעקבות פרישתו של דייוויד רובינסון, נותר דאנקן לבדו כמובילה של סן אנטוניו ספרס. הוא הוביל קבוצה שכללה את הסנטר הסלובני ראשו נסטרוביץ', הסמול פורוורד ברוס בואן שהצטיין בהגנה, הקלע הארגנטינאי מאנו ג'ינובילי והרכז הצרפתי הצעיר טוני פארקר. מהספסל עלו הפאוור פורוורד רוברט הורי[8], שהיה קלע בולט, הידו טורקוגלו שהפגין יכולה טובה בהיבטים שונים על המגרש וכן מליק רוז וקווין ויליס הוותיקים.‏[9] בעונת 2003/2004 השיג דאנקן ממוצעים של 22.3 נקודות ו-12.4 ריבאונדים למשחק והוביל את קבוצתו לחצי גמר המערב, שם פגשו שוב הספרס את לוס אנג'לס לייקרס. במשחק החמישי בסדרה קלע דאנקן סל שהציב את סן אנטוניו ביתרון של נקודה 0.4 שניות לסיום. למרות הזמן הקצר שנותר הצליח דרק פישר לקלוע עם הבאזר ולהוביל את הלייקרס לניצחון במשחק.‏[10] סן אנטוניו הפסידה לבסוף 4-2 בסדרה; דאנקן הצביע על הגנתה החזקה של הלייקרס כגורם להפסד.‏[11]

סן אנטוניו שאפה להחזיר לעצמה את תואר האליפות בעונה הבאה, 2004/2005. למרות ממוצעים נמוכים של דאנקן ביחס לעונות הקודמות (20.3 נקודות ו-11.1 ריבאונדים למשחק), סיימה סן אנטוניו במקום השני במערב לקראת משחקי הפלייאוף. סן אנטוניו הדיחה את דנבר נאגטס בסיבוב הראשון ופגשה את סיאטל סופרסוניקס בחצי גמר המערב. דאנקן הוביל את קבוצתו לניצחונות בפערים גבוהים בשני המשחקים האחרונים בסדרה מול סיאטל, והוביל אותה לגמר המערב מול פיניקס סאנס, שאופיינה במשחקה המהיר. לאחר ניצחון מול הסאנס המשיך עם קבוצתו לגמר ה-NBA מול דטרויט פיסטונס. בסדרת הגמר שמר דאנקן על הסנטר בן וולאס, שהצטיין במשחקו ההגנתי ונבחר לפני כן פעמיים לשחקן ההגנה של העונה. לאחר שני ניצחונות, שהעלו את סן אנטוניו ליתרון 0-2 בסדרה, הקשתה דטרויט על דאנקן והכריחה אותו לשחק רחוק מהסל. הפיסטונס אף הצליחו לנצח בשני המשחקים הבאים.‏[1] במשחק השביעי, במצב של 3-3 בסדרה, הצטיין דאנקן והוביל את סן אנטוניו לניצחון על דטרויט ולזכייה באליפות נוספת. דאנקן זכה שוב בתואר ה-MVP של סדרת הגמר והצטרף למייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל ומג'יק ג'ונסון כאחד מארבעת השחקנים היחידים שזכו בתואר זה שלוש פעמים.‏[2]

במהלך עונת 2005/2006 סבל דאנקן מדורבן לאורך רוב העונה, ובשל כך, בין היתר, קבע ממוצעים נמוכים יחסית לתוצאותיו בעונות הקודמות – של 18.6 נקודות, 11 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים ו-2 חסימות למשחק. לאחר שמונה שנים רצופות שבהן נבחר לחמישייה הראשונה של העונה, הוא לא זכה בתואר. דאנקן שב להציג רמת משחק גבוהה במשחקי הפלייאוף של אותה עונה. בסדרת חצי גמר המערב, בהתמודדות מול דאלאס מאבריקס, הוא שיחק מול כוכבה של דאלאס דירק נוביצקי, וקלע 32.2 נקודות בממוצע, לעומת 27.1 של נוביצקי. הן נוביצקי והן הסנטר אריק דמפיר התקשו לעצור את דאנקן בשמירה האישית.‏[12] עם זאת, במשחק השביעי, במהלך ההארכה של המשחק, קלע דאנקן רק אחת משבע זריקותיו מהשדה כאשר התמודד מול הסנטר המחליף של דאלאס, דסגנה דיופ. בכך היה מהאחראים להפסדה של סן אנטוניו במשחק, שבעקבותיו הודחה מהפלייאוף.‏[12]

בעונה הבאה, 2006/2007, השיג דאנקן ממוצעים של 20 נקודות, 3.4 אסיסטים ו-2.4 חסימות למשחק, והיה לסנטר הפותח במשחק האולסטאר של 2007, לאחר פציעתו של יאו מינג. במשחקי הפלייאוף הוביל דאנקן את סן אנטוניו לניצחון 1-4 על דנבר נאגטס בסדרת הסיבוב הראשון, לניצחון 2-4 בסיבוב השני על פיניקס סאנס ולניצחון 1-4 מול יוטה ג'אז בגמר המערב. בגמר פגשה סן אנטוניו את קליבלנד קאבלירס, שאותה הוביל לברון ג'יימס. בסדרה זו לא זכה דאנקן בתואר ה-MVP של סדרת הגמר, בו זכה טוני פארקר, אך הצטיין בהגנה ובהתקפה ותרם לקבוצתו רבות. סן אנטוניו ניצחה במאזן 0-4 בסדרה, ודאנקן זכה באליפות הרביעית בקריירה שלו.‏[13]

ניסיון להשגת האליפות החמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2007/2008 השיג דאנקן ממוצעים של 19.3 נקודות ו-11.3 ריבאונדים למשחק. סן אנטוניו סיימה במאזן של 56 ניצחונות ו-26 הפסדים במהלך העונה הסדירה, וסיימה במקום השלישי באזור המערב, אחרי הלייקרס וניו אורלינס הורנטס. סן אנטוניו התמודדה בסיבוב הראשון בפלייאוף מול פיניקס סאנס, שהפסידה לספרס בפלייאוף בשלוש מארבע העונות הקודמות שבהן התמודדה מולה, אך שילבה כעת בשורותיה את שאקיל אוניל, שזכה באליפות ה-NBA ארבע פעמים. במשחק הראשון קלע דאנקן 40 נקודות, בנוסף לשלשה שהובילה את המשחק להארכת זמן שנייה. השילוב של דאנקן, ג'ינובילי ופארקר היה יעיל לאורך שאר הסדרה, וסן אנטוניו הדיחה את פיניקס לאחר חמישה משחקים.‏[14]

במשחק הראשון בסיבוב הבא, מול ניו אורלינס שאותה הוביל כריס פול, הציג דאנקן את אחד ממשחקי הפלייאוף החלשים בבקריירה שלו, עם חמש נקודות ושלושה ריבאונדים, וסן אנטוניו הובסה 101-82. עם זאת, במשחק הרביעי הוביל דאנקן את קבוצתו, עם 22 נקודות, 15 ריבאונדים ו-4 חסימות, ובמשחק זה ניצחה סן אנטוניו והשוותה את הסדרה. במשחק השישי קלע דאנקן 20 נקודות והוריד 15 ריבאונדים, וסן אנטוניו נעזרה בניסיונם הרב של דאנקן ושל שאר שחקניה על מנת לנצח גם במשחק השביעי.‏[15] אף על פי כן, לוס אנג'לס לייקרס, יריבתה הוותיקה של סן אנטוניו, ניצחה אותה בחמישה משחקים בגמר המערב. דאנקן וקבוצתו כשלו שוב בניסיונותיהם להשיג אליפות שנייה ברציפות.

במהלך עונת 2008/2009 סבל דאנקן מבעיות רפואיות בברך והקלע הבולט של סן אנטוניו, מאנו ג'ינובילי, נעדר משורותיה לאורך רוב העונה, בשל פציעות. עם זאת, סן אנטוניו העפילה למשחקי הפלייאוף ודורגה במקום השלישי במערב, עם מאזן של 28-54. בסגלה של סן אנטוניו נכללו באותו זמן שחקנים רבים שגילם נחשב מבוגר לכדורסלן (ברוס בואן, מייקל פינלי וקורט תומאס היו כולם מעל גיל 30), והיא לא נחשבה מועמדת בולטת לזכייה באליפות ה-NBA.‏‏[16] במהלך הפלייאוף הסתבר כי לא היה די בדאנקן ובפארקר, שהיו שחקניה הבולטים של הספרס, כדי להגיע להישגים ניכרים, וסן אנטוניו הפסידה 4-1 לדאלאס מאבריקס בסיבוב הראשון במשחקי הפלייאוף. כך הודחה בסיבוב הראשון בפלייאוף בפעם הראשונה מאז שנת 2000.‏‏[17]

בעונת 2012/2013 היה דאנקן ביכולת מצוינת למרות גילו המתקדם. מאמנו גרג פופוביץ' השכיל לתת לו מנוחה בחלק מהמשחקים בעונה הסדירה, ובדקות מסוימות במהלך המשחקים. כך שלפלייאוף הגיע ביכולת שיא. קבוצתו כולה הייתה ביכולת גבוהה הם הביסו את לוס אנג'לס לייקרס ממפיס גריזליס 0-4 והם הגיעו לגמר נגד מיאמי היט הסדרה הייתה ברמה גבוהה מאוד מצד שתי הקבוצות. אף קבוצה לא הצליחה לחבר שני ניצחונות רצופים. טים דאנקן הוביל את קבוצתו ברוב הפרמטרים. ובמידה והיו מנצחים לפי כל הערכות היה זוכה בתואר ה- MVP. אך האליפות חמקה מידיו בשניות האחרונות. כשבמשחק השישי, במצב של 3-2 לזכותה בסדרה, הובילו הספרס בשלוש נקודות, חמש שניות לסיום, אך מאמנה בחר שלא לבצע עבירה. כנהוג ב-NBA ‏[18] ריי אלן קלע שלשה שהשוותה את התוצאה והובילה להארכה שבה הפסידו הספרס. במשחק השביעי היה דאנקן ביכולת גבוהה מאוד היו לו מספר הזדמנויות לנצח את המשחק את המשחק. אך נכנע ל-37 נקודות של לברון ג'יימס שאף נבחר למצטיין. ובפעם הראשונה הפסיד בסדרת גמר.

האליפות החמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסד האליפות הטרגי מבחינתו בשניות האחרונות הגיעה עונת 2013/2014 בה היה נחוש להשיג את האליפות החמישית. קבוצתו הייתה אף היא ביכולת גבוהה. והיא סיימה את העונה הסדירה במקום הראשון בליגה. בפלייאוף עברו בקושי את דאלאס מאבריקס 4-3, בסיבוב הראשון. לאחר סדרה קשה זאת שייט בדרך לאליפות חמישית. תוך כדי שהם גוברים 4-2 על אוקלוהמה סיטי בגמר המערב. ובגמר 4-1 על אותה קבוצה מגמר העונה הקודמת מיאמי היט.

בפלייאוף של עונה זאת הגיע דאנקן למקום החמישי בכל הזמנים, בקולעי הנקודות בפלייאוף של ה- NBA. הוא חלף על פניו של קארל מלון.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאזן מדליות
מתחרה עבור Flag of the United States.svg ארצות הברית
המשחקים האולימפיים
ארד אתונה 2004 כדורסל גברים

בשנת 1998 זומן דאנקן לסגל נבחרת ארצות הברית לאליפות העולם בכדורסל. הנבחרת הוחלפה מאוחר יותר בשחקני CBA ובשחקני מכללות בשל שביתת השחקנים ב-NBA.‏‏[19] לדאנקן הזדמן לראשונה לשחק עבור הנבחרת הלאומית האמריקאית בשנת 1999, כאשר זומן לסגל הנבחרת לאליפות אמריקה, ששימשה גם מוקדמות האולימפיאדה. במהלך האליפות קבע ממוצעים של 12.7 נקודות, 9.1 ריבאונדים ו-2.4 חסימות למשחק, וסייע לנבחרתו לסיים עם מאזן של 0-10 בדרך להשגת הכרטיס לאולימפיאדת סידני 2000. פציעה בברך מנעה ממנו להשתתף בטורניר האולימפי.‏[20]

ב-2003 זומן דאנקן שוב לשורות נבחרת ארצות הברית, לקראת אליפות אמריקה, שבה השיגה עשרה ניצחונות והעפילה לאולימפיאדת אתונה 2004.‏‏[20] הוא פתח בחמישייה בכל משחקי נבחרתו שבהם השתתף, וכן השיג את הממוצעים הטובים ביותר בנבחרת: 15.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.5 חסימות, עם 60.7 אחוזי קליעה בזריקות מהשדה.‏[20] באולימפיאדת אתונה הפסידה ארצות הברית בשלושה ממשחקיה, וזכתה רק במדליית ארד. הפסדים אלו, באולימפיאדה בודדת, היו רבים במספרם מהפסדי הנבחרת האמריקאית בכל האולימפיאדות הקודמות ביחד. הייתה זו גם הפעם הראשונה שבה נבחרת ארצות הברית לא זכתה במדליית הזהב האולימפית, מאז שהורשו שחקני NBA להיכלל בשורותיה של הנבחרת.‏[21] לאחר הטורניר הצהיר דאנקן כי, ככל הנראה, הקריירה שלו בנבחרת הלאומית הגיע לסיומה.‏[22] בסך הכול השתתף דאנקן בחמישה קמפיינים של נבחרת ארצות הברית, ושיחק ב-40 משחקים בינלאומיים.

סגנון משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

דאנקן (מספר 21) קופץ לחסימת זריקה במשחק מול לוס אנג'לס לייקרס

דאנקן פותח לרוב בעמדת הפאוור פורוורד, אך יכול לשחק גם בעמדת הסנטר. בממוצעי הקריירה השיג "דאבל דאבל" בנקודות ובריבאונדים, הוא נחשב לאחד מהשחקנים הפרודקטיביים ב-NBA בדורו. הוא נבחר לאחת מחמישיות העונה ולאחת מחמישיות ההגנה בכל עונה מאז שנתו הראשונה בליגה, ב-1998, והיה מועמד קבוע לזכייה בתוארי ה-‏MVP של העונה הסדירה ולתואר שחקן ההגנה של העונה.‏[23] מלבד היותו אחד משחקני ההגנה הטובים ב-NBA, דאנקן מדורג בקביעות כאחד מהקולעים, מורידי הריבאונדים והחוסמים הטובים בליגה.‏[24] חולשתו העיקרית היא בעת זריקות מקו העונשין, כאשר ממוצע הקריירה שלו בזריקות אלה עומד על הצלחה של פחות מ-70%.‏‏[24]

דאנקן אף ידוע כשחקן המתעלה ברגעים חשובים, ולראיה – הוא זכה שלוש פעמים בפרס ה-‏MVP של סדרת הגמר וממוצעיו לאורך הקריירה, במשחקי הפלייאוף, גבוהים מממוצעיו במהלך העונה הסדירה.‏[24] שחקן העבר ביל ראסל, שזכה באליפות ה-NBA אחת עשרה פעמים, החמיא לדאנקן על יכולת המסירה שלו, והגדיר אותו אחד מהשחקנים האפקטיביים בדורו.‏[25] בשל יכולותיו המגוונות, מומחי כדורסל רבים רואים בדאנקן את אחד מגדולי השחקנים בתולדות ה-NBA ששיחקו בעמדת הפאוור פורוורד.‏‏[26]‏‏[27] כמו כן, מאמן הספרס פופוביץ' וחבריו לקבוצה פארקר וג'ינובלי ראו בדאנקן בעל תפקיד משמעותי בהצלחתה של סן אנטוניו.‏[28]‏‏[29] מתנגדיו של דאנקן, לעומת זאת, מתייגים אותו כ"משעמם" בשל סגנון משחקו הפשוט, אך יעיל. לאחר זכייתו הראשונה באליפות בשנת 1999, תיאר אותו המגזין ספורטס אילוסטרייטד כ-"MVP שקט ומשעמם",‏[30] תדמית שדבקה בו עד היום.‏[25]

מחוץ לכדורסל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לטים דאנקן יש שתי אחיות גדולות, שריל וטרישה. בדומה אליו, גם הן היו ספורטאיות מצטיינות: שריל הייתה אלופה בשחייה לפני שהפכה לשמש אחות, וטרישה ייצגה את איי הבתולה של ארצות הברית באולימפיאדת סיאול 1988 בשחייה.‏‏[31] הוא נשוי לאמי, מעודדת לשעבר של קבוצת אוניברסיטת וייק פורסט.‏[2] לזוג שני ילדים, סידני, יליד 2005, ובן, יליד 2007. אמי מנהלת את "קרן טים דאנקן", שנועדה להגביר את המודעות בני הנוער לבריאות, לחינוך, לספורט ולתרבות, בסן אנטוניו, בווינסטון-סיילם ובאיי הבתולה של ארצות הברית.‏[2] הקרן מקיימת שני אירועי התרמה בכל שנה.‏[2] בין השנים 2001 ו-2002 אספה הקרן מעל 350,000 דולר לסיוע במלחמה בסרטן השד ובסרטן הערמונית.‏[32]

דאנקן העיד על אמו כמקור ההשראה העיקרי שלו מילדותו.‏[33] כמו כן, אמר דאנקן כי הוא בחר ללבוש את חולצה מספר 21 במשחקי הכדורסל, מאחר שהיה זה מספר חולצתו של אחיו החורג, ששכנע את טים לעבור לענף הכדורסל, במקום ענף השחייה התחרותית. הוא תיאר את שחקן לוס אנג'לס לייקרס, מג'יק ג'ונסון, כדמות שהיוותה עבורו מודל לחיקוי בילדות.‏[33]

בשל השילוב הצלחתו ושל אישיותו הצנועה, דאנקן קיבל את עיטור הכבוד (Medal of Honor) של סנט קרואה, העיטור הגבוה ביותר שמעניקה סנט קרואה לאזרחיה.‏[34]

בשנת 2000 הופיע דאנקן על עטיפת המשחק NBA Live.

סטטיסטיקות קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-17 באפריל 2014‏‏[35]‏‏[36]

עונה סדירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1997/1998 סן אנטוניו 82 82 39.1 0.549 0.000 0.662 11.9 2.7 0.7 2.5 21.1
1998/1999[א] סן אנטוניו 50 50 39.3 0.495 0.143 0.690 11.4 2.4 0.9 2.5 21.7
1999/2000 סן אנטוניו 74 74 38.9 0.490 0.091 0.761 12.4 3.2 0.9 2.2 23.2
2000/2001 סן אנטוניו 82 82 38.7 0.499 0.259 0.618 12.2 3.0 0.9 2.3 22.2
2001/2002 סן אנטוניו 82 82 40.6 0.508 0.100 0.799 12.7 3.7 0.7 2.5 25.5
2002/2003 סן אנטוניו 81 81 39.3 0.513 0.273 0.710 12.9 3.9 0.7 2.9 23.3
2003/2004 סן אנטוניו 69 68 36.6 0.501 0.167 0.599 12.4 3.1 0.9 2.7 22.3
2004/2005 סן אנטוניו 66 66 33.4 0.496 0.333 0.670 11.1 2.7 0.7 2.6 20.3
2005/2006 סן אנטוניו 80 80 34.8 0.484 0.400 0.629 11.0 3.2 0.9 2.0 18.6
2006/2007 סן אנטוניו 80 80 34.1 0.546 0.111 0.637 10.6 3.4 0.8 2.4 20.0
2007/2008 סן אנטוניו 78 78 34.0 0.497 0.000 0.730 11.3 2.8 0.7 2.0 19.3
2008/2009 סן אנטוניו 75 75 33.7 0.504 0.000 0.692 10.7 3.5 0.5 1.7 19.3
2009/2010 סן אנטוניו 78 77 31.3 0.518 0.182 0.725 10.1 3.2 0.6 1.5 17.9
2010/2011 סן אנטוניו 76 76 28.4 0.500 0.000 0.716 8.9 2.7 0.7 1.9 13.4
2011/2012[ב] סן אנטוניו 58 58 28.2 0.492 0.000 0.695 9.0 2.3 0.7 1.5 15.4
2012/2013 סן אנטוניו 69 69 30.1 0.502 0.286 0.817 9.9 2.7 0.7 2.6 17.8
2013/2014 סן אנטוניו 74 74 29.2 0.490 0.000 0.731 9.7 3.0 0.6 1.9 15.1
קריירה 1,254 1,252 34.8 0.506 0.176 0.694 11.1 3.1 0.7 2.2 19.9

פלייאוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה קבוצה משחקים חמישייה דקות אחוזים מהשדה אחוזים משלוש אחוזים מהקו ריבאונדים אסיסטים חטיפות חסימות נקודות
1997/1998 סן אנטוניו 9 9 41.6 .521 .000 .667 9.0 1.9 .6 2.6 20.7
1998/1999 סן אנטוניו 17 17 43.1 .511 .000 .748 11.5 2.8 .8 2.7 23.2
2000/2001 סן אנטוניו 13 13 40.5 .488 1.000 .639 14.5 3.8 1.1 2.7 24.4
2001/2002 סן אנטוניו 9 9 42.2 .453 .333 .822 14.4 5.0 .7 4.3 27.6
2002/2003 סן אנטוניו 24 24 42.5 .529 .000 .677 15.4 5.3 .6 3.3 24.7
2003/2004 סן אנטוניו 10 10 40.5 .522 .000 .632 11.3 3.2 .8 2.0 22.1
2004/2005 סן אנטוניו 23 23 37.8 .464 .200 .717 12.4 2.7 .3 2.3 23.6
2005/2006 סן אנטוניו 13 13 37.9 .573 .000 .718 10.5 3.3 .9 1.9 25.8
2006/2007 סן אנטוניו 20 20 36.8 .521 .000 .644 11.5 3.3 .6 3.1 22.2
2007/2008 סן אנטוניו 17 17 39.2 .449 .200 .626 14.5 3.3 .9 2.1 20.2
2008/2009 סן אנטוניו 5 5 32.8 .532 .000 .607 8.0 3.2 .6 1.2 19.8
2009/2010 סן אנטוניו 10 10 37.3 .520 .500 .478 9.9 2.6 .8 1.7 19.0
2010/2011 סן אנטוניו 6 6 35.3 0.478 0.000 0.625 10.5 2.7 0.5 2.5 12.7
2011/2012 סן אנטוניו 14 14 33.1 0.495 0.000 0.707 9.4 2.8 0.7 2.1 17.4
2012/2013 סן אנטוניו 21 21 35.0 0.470 0.000 0.806 10.2 1.9 0.9 1.6 18.1
קריירה 211 211 38.6 0.499 0.156 0.687 12.0 3.2 0.7 2.4 21.9
  1. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 1998/1999 50 משחקים בלבד
  2. ^ בשל שביתת שחקנים ב-NBA התקיימו בעונת 2011/2012 66 משחקים בלבד

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Tim Duncan Biography, jockbio.com.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 nba.com, Tim Duncan - Bio
  3. ^ sportsillustrated.cnn.com, Bryant, Shaq keep Lakers rolling past, 2.05.2001
  4. ^ usatoday.com, "It's official: Duncan captures MVP award", 10.05.2002
  5. ^ nba.com, Lakers Roll Past Spurs, Eye Clash With Kings
  6. ^ nba.com/history, 2002-03 Standings
  7. ^ nba.com, Spurs, Tim, Dunk Lakers, Head to Conference Finals, 15.05.2003
  8. ^ הורי עזב את לוס אנג'לס לייקרס ב-2003, ועבר לסן אנטוניו ספרס.
  9. ^ basketball-reference.com, 2003-04 San Antonio Spurs
  10. ^ sports.espn.go.com, Spurs file protest, say clock was 'late', 13.05.2004
  11. ^ sports.espn.go.com, L.A. awaits Wolves-Kings winner, 15.05.2004
  12. ^ 12.0 12.1 nba.com, Nowitzki, Mavericks Outlast and Dethrone Spurs, 22.05.2006
  13. ^ nba.com, Parker, Spurs Close Out Cavs for Fourth Title, 15.06.2007
  14. ^ nba.com, Spurs KO Rattled Suns to Close Out Series, 30.04.2008
  15. ^ sports.espn.go.com, Spurs outlast youthful Hornets, win Game 7 to advance to conference finals, 19.05.2008
  16. ^ sports.espn.go.com, PER Diem: April 17, 2009
  17. ^ nba.com, "Mavericks oust Spurs from playoffs with 106-93 win", 29.04.2009
  18. ^ בניגוד למשחקי כדורסל באירופה. ששם נהוג לעשות עבירה כדי למנוע מהקבוצה היריבה לקלוע שלשה
  19. ^ cbsnews.com, NBA Stars Locked Out Of Team USA
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 usabasketball.com, USA Basketball Bio: Tim Duncan
  21. ^ usabasketball.com, USA Basketball: Men's Olympic History - 2004
  22. ^ sportsillustrated.cnn.com, U.S. men's avenge loss to Lithuania, earn bronze, 28.08.2004
  23. ^ nba.com, San Antonio Teammates Bowen and Duncan Top 2006-07 NBA All-Defensive Team Selections, 20.04.2007
  24. ^ 24.0 24.1 24.2 basketball-reference.com, Tim Duncan
  25. ^ 25.0 25.1 nba.com, Quality Basketball, 29.05.2007
  26. ^ espn.com, ESPN.com's Greatest Power Forwards, 2.06.2005
  27. ^ usatoday.com, Tim Duncan: best power forward ever?, 7.06.2007
  28. ^ salisburypost.com, "NBA: Duncan's calm creates confidence", 7.06.2007
  29. ^ usa.manuginobili.com, Exclusive interview with Manu
  30. ^ sportsillustrated.cnn.com, Duncan: A quiet, boring MVP, 28.06.1999
  31. ^ Kernan, Kevin (2000). Slam Duncan. p. 19. ISBN 978-1582611792.
  32. ^ Popular Athletes Who Walk On Water, lfpress.com, 8 of 18
  33. ^ 33.0 33.1 ‏‎21 Questions with Tim Duncan, slamduncan.com
  34. ^ Tim Duncan, Sports Pundit
  35. ^ nba.com, Tim Duncan - Career Stats and Totals
  36. ^ הדקות, הריבאונדים, האסיסטים, החטיפות, החסימות והנקודות הינם בממוצע למשחק. במודגש: שיא קריירה לאותו מדד.
טים דאנקן
MVP של העונה הסדירה ב-NBA

1956: פטיט | 1957: קוזי | 1958: ראסל | 1959: פטיט | 1960: צ'מברליין | 1961: ראסל | 1962: ראסל | 1963: ראסל | 1964: רוברטסון | 1965: ראסל | 1966: צ'מברליין | 1967: צ'מברליין | 1968: צ'מברליין | 1969: אנסלד | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: עבדול-ג'באר | 1973: קאונס | 1974: עבדול-ג'באר | 1975: מקאדו | 1976: עבדול-ג'באר | 1977: עבדול-ג'באר | 1978: וולטון | 1979: מלון | 1980: עבדול-ג'באר | 1981: אירווינג | 1982: מלון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: בירד | 1986: בירד | 1987: ג'ונסון | 1988: ג'ורדן | 1989: ג'ונסון | 1990: ג'ונסון | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: בארקלי | 1994: אולאג'ואן | 1995: רובינסון | 1996: ג'ורדן | 1997: מלון | 1998: ג'ורדן | 1999: מלון | 2000: אוניל | 2001: אייברסון | 2002: דאנקן | 2003: דאנקן | 2004: גארנט | 2005: נאש | 2006: נאש | 2007: נוביצקי | 2008: בראיינט | 2009: ג'יימס | 2010: ג'יימס | 2011: רוז | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: דוראנט

MVP של סדרת הגמר ב-NBA

1969: וסט | 1970: ריד | 1971: עבדול-ג'באר | 1972: צ'מברליין | 1973: ריד | 1974: האבליצ'ק | 1975: בארי | 1976: וייט | 1977: וולטון | 1978: אנסלד | 1979: ד. ג'ונסון | 1980: מ. ג'ונסון | 1981: מקסוול | 1982: מ. ג'ונסון | 1983: מלון | 1984: בירד | 1985: עבדול-ג'באר | 1986: בירד | 1987: מ. ג'ונסון | 1988: וורת'י | 1989: דיומרס | 1990: תומאס | 1991: ג'ורדן | 1992: ג'ורדן | 1993: ג'ורדן | 1994: אולאג'ואן | 1995: אולאג'ואן | 1996: ג'ורדן | 1997: ג'ורדן | 1998: ג'ורדן | 1999: דאנקן | 2000: אוניל | 2001: אוניל | 2002: אוניל | 2003: דאנקן | 2004: בילאפס | 2005: דאנקן | 2006: וייד | 2007: פארקר | 2008: פירס | 2009: בראיינט | 2010: בראיינט | 2011: נוביצקי | 2012: ג'יימס | 2013: ג'יימס | 2014: לאונרד

MVP של משחק האולסטאר של ה-NBA

1951: מקאולי • 1952: אריזין • 1953: מיקן • 1954: קוזי • 1955: שרמן • 1956: פטיט • 1957: קוזי • 1958: פטיט • 1959: ביילור/פטיט • 1960: צ'מברליין • 1961: רוברטסון • 1962: פטיט • 1963: ראסל • 1964: רוברטסון • 1965: לוקאס • 1966: א. סמית' • 1967: בארי • 1968: גריר • 1969: רוברטסון • 1970: ריד • 1971: וילקינס • 1972: וסט • 1973: קאונס • 1974: לנייר • 1975: פרייזר • 1976: בינג • 1977: אירווינג • 1978: ר. סמית' • 1979: תומפסון • 1980: גרווין • 1981: ארצ'יבלד • 1982: בירד • 1983: אירווינג • 1984: תומאס • 1985: סמפסון • 1986: תומאס • 1987: צ'יימברס • 1988: ג'ורדן • 1989: מלון • 1990: ג'ונסון • 1991: בארקלי • 1992: ג'ונסון • 1993: סטוקטון/מלון • 1994: פיפן • 1995: ריצ'מונד • 1996: ג'ורדן • 1997: רייס • 1998: ג'ורדן • 1999: לא נבחר • 2000: אוניל/דאנקן • 2001: אייברסון • 2002: בראיינט • 2003: גארנט • 2004: אוניל • 2005: אייברסון • 2006: ג'יימס • 2007: בראיינט • 2008: ג'יימס • 2009: בראיינט/אוניל • 2010: וייד • 2011: בראיינט • 2012: דוראנט • 2013: פול • 2014: אירווינג

בחירות מספר 1 בדראפט ה-NBA

1947: מקנילי | 1948: טונקוביץ' | 1949: שאנון | 1950: שייר | 1951: מלצ'יורה | 1952: וורקמן | 1953: פליקס | 1954: סלבי | 1955: ריקטס | 1956: גרין | 1957: הנדלי | 1958: ביילור | 1959: בוזר | 1960: רוברטסון | 1961: בלאמי | 1962: מקגיל | 1963: היימן | 1964: בארנס | 1965: אטזל | 1966: ראסל | 1967: ווקר | 1968: הייז | 1969: עבדול ג'באר | 1970: לניר | 1971: קאר | 1972: מרטין | 1973: קולינס | 1974: וולטון | 1975: ד. תומפסון | 1976: לוקאס | 1977: בנסון | 1978: מ. תומפסון | 1979: ג'ונסון | 1980: קארול | 1981: אגוויר | 1982: וורת'י | 1983: סמפסון | 1984: אולאג'ואן | 1985: יואינג | 1986: דוהרטי | 1987: רובינסון | 1988: מנינג | 1989: אליסון | 1990: קולמן | 1991: ג'ונסון | 1992: אוניל | 1993: ובר | 1994: רובינסון | 1995: סמית' | 1996: אייברסון | 1997: דאנקן | 1998: אולווקנדי | 1999: ברנד | 2000: מרטין | 2001: בראון | 2002: יאו | 2003: ג'יימס | 2004: הווארד | 2005: בוגוט | 2006: ברניאני | 2007: אודן | 2008: רוז | 2009: גריפין | 2010: וול | 2011: אירווינג | 2012: דייוויס | 2013: בנט | 2014: ויגינס

זוכי פרס נייסמית'

1969: אלסינדור • 1970: מרוויץ' • 1971: קר • 1972: וולטון • 1973: וולטון • 1974: וולטון • 1975: תומפסון • 1976: מאי • 1977: ג'ונסון • 1978: לי • 1979: בירד • 1980: אגוויר • 1981: סמפסון • 1982: סמפסון • 1983: סמפסון • 1984: ג'ורדן • 1985: יואינג • 1986:דוקינס • 1987: רובינסון • 1988: מאנינג • 1989: פרי • 1990: סימונס • 1991: ג'ונסון • 1992: לייטנר • 1993: צ'יני • 1994: רובינסון • 1995: סמית' • 1996: קמבי • 1997: דאנקן • 1998: ג'יימיסון • 1999: ברנד • 2000: מרטין • 2001: באטייה • 2002: ויליאמס 2003: פורד • 2004: נלסון • 2005: בוגוט • 2006: רדיק • 2007: דוראנט • 2008: הנסברו • 2009: גריפין • 2010: טרנר • 2011: פרדט • 2012: דייוויס • 2013: בורק • 2014: מקדרמוט

רוקי השנה ב-NBA

1953: מנייק | 1954: פליקס | 1955: פטיט | 1956: סטוקס | 1957: היינסון | 1958: סולדוסברי | 1959: ביילור | 1960: צ'מברליין | 1961: רוברטסון | 1962: בלאמי | 1963: דיסצ'ינגר | 1964: לוקאס | 1965: ריד | 1966: בארי | 1967: בינג | 1968: מונרו | 1969: אנסלד | 1970: עבדול-ג'באר | 1971: קאונס/פטרי | 1972: ויקס | 1973: מקאדו | 1974: דיג'רג'יו | 1975: וילקס | 1976: אדאמס | 1977: דנטלי | 1978: דייוויס | 1979: פורד | 1980: בירד | 1981: גריפית' | 1982: ויליאמס | 1983: קאמינגס | 1984: סמפסון | 1985: ג'ורדן | 1986: יואינג | 1987: פרסון | 1988: ג'קסון | 1989: ריצ'מונד | 1990: רובינסון | 1991: קולמן | 1992: ג'ונסון | 1993: אוניל | 1994: ובר | 1995: היל/קיד | 1996: סטודמאייר | 1997: אייברסון | 1998: דאנקן | 1999: קרטר | 2000: ברנד/פרנסיס | 2001: מילר | 2002: גאסול | 2003: סטודמאייר | 2004: ג'יימס | 2005: אוקפור | 2006: פול | 2007: רוי | 2008: דוראנט | 2009: רוז | 2010: אוונס | 2011: גריפין | 2012: אירווינג | 2013: לילארד | 2014: קרטר-ויליאמס