בית קתרוס (כהונה גדולה)

בית קתרוס הייתה משפחת כהנים גדולים חשובה בשלהי תקופת בית שני, ממשפחות ראשי הכהונה האריסטוקרטיות שמן המעמד הגבוה. חז"ל, בתוספתא של מסכת מנחות, מתחו ביקורת על התנשאותם וקשיחותם כלפי העם ועל קשריהם ההדוקים עם הרומאים. בית מגורים גדול שהיה שייך לבני בית קתרוס בתקופת המרד הגדול נתגלה ברובע היהודי במהלך חפירות ארכאולוגיות בשנת 1970.

הכהנים הגדולים מבית קתרוס

• מתתיהו בן תּאוֹפילוֹס (הראשון). מייסד משפחת הכהונה של בית קתרוס, נתמנה לכהונה בשנת 6 לפנה"ס על ידי הורדוס, שהסתכסך עם בית ביתוס. היה נשוי לאחותו של הכהן הגדול יועזר בן ביתוס, שלימים ירש את מקומו.
• יוסף בן קַיָפָא. נתמנה בשנת 18 על ידי ואלריוס גראטוס, הנציב הרומאי הראשון עליו ידוע שהתערב במינוי הכהנים הגדולים. היה חתנו של חנן בן שת מבית חנן וידידו של נציב יהודה פונטיוס פילאטוס, ואליו על פי הברית החדשה שלח יוסף את ישו למשפט.
• שמעון בן ביתוס המכונה קנתירא או קנתרס, היה גם הוא מבית קתרוס, אם כי התייחס גם לבית ביתוס. נתמנה בשנת 41 ושימש בכהונה גדולה בימי הרגיעה שבתקופת אגריפס הראשון.
• אליהועיני בן קנתרס, הוא כנראה אליהועיני בן הקוף שעשה פרה אדומה. היה מבני בית קתרוס, וכנראה התייחס גם לבית ביתוס. נתמנה בסוף ימי אגריפס הראשון, בשנת 44, והודח על ידי הורדוס מלך כלקיס, אחיו של אגריפס. יש המציעים כי כינויו "בן הקוף" מכוון להיותו בנו של יוסף בן קיפא.
• יוסף קמי (או קבי) בן שמעון, מחליפו של אליהועיני שנתמנה בשנת 46, היה מבית קתרוס וביתוס. אחריו שימשו בכהונה הגדולה אחרוני הכהנים שמתקופת המרד הגדול, למן חנן בן חנן עד פינחס בן שמואל מכפר חבתא.

בספרות חז"ל

על בית קתרוס, לצד משפחות הכהנים הגדולים האחרים בתקופתם, אמרו התנאים:

עליהם ועל כיוצא בהם אמר אבא שאול בן בטנית משום אבא יוסף בן חנין: אוי לי מבית ביתוס אוי לי מאלתן, אוי לי מבית חנין אוי לי מלחישתן, אוי לי מבית קתרוס אוי לי מקולמוסן, אוי לי מבית ישמעאל בן פיאכי אוי לי מאגרופן. שהם כהנים גדולים, ובניהן גיזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.

— תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף נ"ז, עמוד א'

בכך מעידה התוספתא על הידרדרות משפחות הכהונה הגדולה האריסטוקרטיות, שקישרו את עצמן אל השלטונות הרומאיים ובמקביל הלכו והתרחקו מפשוטי העם והיו מתנשאים עליהם ונוגשים בהם בדרכים שונות ומשונות; הכהנים הגדולים שימשו מתווכים בין השלטונות לבין העם, ומהם היו הנציבים הרומאיים דורשים להסגיר את המסיתים כנגד שלטונם. במעשים אלו - לצד ההתנשאות, הברוטליות, השחיתות והנפוטיזם בהן לקו משפחות הכהונה, כפי שמתואר בתוספתא - השניאו את עצמם הכהנים על העם, וכך כאשר התעוררה בעם התסיסה הקנאית והכהנים ניסו להרגיע את הרוחות, מיאן המון העם שסבל מהם שנים רבות לשמוע לדבריהם והתפרץ כנגדם.

בני בית קתרוס, לפי דברי התנאים, היו כותבים כנראה אגרות הלשנה לשלטונות הרומאיים על מתנגדיהם או על יהודים שהתנגדו לשלטון, אגרות שבהן שימשו האמת והשקר יחדיו, ועל כך מוחה האמירה שבתוספתא. לדעת המהרש"א, רומזים הדברים גם להתנשאותם וריחוקם מהעם. הרב יצחק אייזיק הלוי טען כי בניגוד לכהני בית חנן, שהיו מלשינים על היהודים לנציב פרובינקיית יודיאה, כתבו כהני בית קתרוס אגרות הלשנה גם לרשויות גבוהות יותר כמו נציב סוריה וקיסר רומא.

הבית השרוף

ערך מורחב – הבית השרוף

ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים נתגלה חלק קטן מבית מגורים רחב-מידות משלהי תקופת הבית השני שנשרף ונחרב במהלך חורבן ירושלים בסוף המרד הגדול, באזור שלפי כתביו של יוסף בן מתתיהו, היה ידוע בעושרו, ובשל קרבתו לבית המקדש היה מאוכלס בראשי הכהונה שבעיר. בחפירות ארכאולוגיות שנערכו במקום נמצאה בבית על ידי ד"ר אורן גוטפלד מהאוניברסיטה העברית בירושלים משקולת אבן, עליה נחרתה הכתובת: "[ד]בר קתרוס" (=של בן קתרוס). מכך הוסק כי הבית היה בבעלות בני בית קתרוס, שאכן היו מראשי הכהונה בירושלים. שטח חלק הבית שנתגלה הוא כ-55 מ"ר, ובו חצר, ארבעה חדרים, מקווה כשר ומטבח. בבית נתגלו גם כלי אבן רבים, המעידים על כך שבבית שמרו בקפידה על חוקי הטהרה (שהרי כלי אבן אינם מקבלים טומאה) ומהווים הוכחה מובהקת לסברה שבבית גרה משפחת כהנים, וכלי זכוכית שהכילו בושם, המובילים להשערה לפיה בבית זה הוכנה הקטורת לבית המקדש. מכך נראה כי בית קתרוס, על אף עשירותם וקשריהם עם הרומאים, המשיכו להקפיד על שמירת המצוות.

בבית קתרוס נמצאו גם מטבעות שהופקו ביהודה בשנים 67–69, טרם המרד הגדול, כידון ברזל שנמצא שעון בפינת אחד החדרים, ושרידי זרוע של אישה כבת 25, המעידים על כך שבעת חורבן הבית כרתו המחריבים את ידה של האישה. אבני הבית נשרפו באש עזה, נותרו בבית שיירי עץ חרוך וכן שכבות של אפר ופיח המעידים על החורבן וההרס שליווה את כיבוש העיר העליונה בידי הרומאים, שפרצו אל העיר כשנואשו המורדים מלהגן עליה, וכך טבחו הרומאים בתושבי העיר, העלו באש את בתיהם על יושביהם, עד שהוצפה העיר בזרמי דם, הגוויות מילאו את כל הסמטאות, ואש השריפות השתוללה כל הלילה.

כיום מכונה האתר הבית השרוף, או בית קתרוס, ומהווה חלק ממוזיאון לארכאולוגיה בשם הפרוור ההרודיאני.