קיפא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישו מובא בפני קיפא - ציור מהמאה ה-16
הגלוסקמא (ארון קבורה) של יהוסף בר קיפא, מוזיאון ישראל, ירושלים

יוסף הכהן, המכונה קיפא ( או כייפא), היה הכוהן הגדול בירושלים במחצית הראשונה של המאה הראשונה לספירה. הוא מונה, במקום שמעון בן קמחית, בידי המושל הרומי ולריוס גראטוס[1] בשנת 18, ובין השניים היו יחסים טובים.

ככוהן גדול ומנהיג דתי הייתה לקיפא אחריות רבה, כמו ניהול קופת המקדש, ניהול משטרת המקדש ועוד תפקידים אישיים, דתיים ומנהליים רבים, האחד מהם הוא תפקיד נשיא הסנהדרין, המועצה ובית המשפט היהודי שדן במקרה של ישו.

תפקידו הנוסף ומעורר המחלוקת היה לשמש כחולייה מקשרת בין הסמכות הרומית לאוכלוסייה היהודית. כוהנים גדולים מונו מתוך אצולת הצדוקים ובידי רומא מאז זמנו של הורדוס, ורומא ציפתה מהכהן שישמור על הסדר באוכלוסייה היהודית. ידוע ממקרים אחרים שלעתים היו הנציבים הרומים דורשים מהכוהנים לעצור ולהסגיר יהודים אשר נחשדו כמסיתים ותועמלנים.

קיפא היה חתנו של חנן בן שת מבית חנן, הכהן הגדול בין השנים 6 ל-15 לספירה וראש משפחה שתשלוט בראש צמרת הכוהנים במשך רוב המאה הראשונה לספירה. חנן מוזכר בברית החדשה וייתכן שהוא ככוהן גדול ומנוסה שירת לצדו של קיפא בסנהדרין שנקראה לקבוע את גורלו של ישו.

למרות שרק מעט ידוע על קיפא, היסטוריונים מסיקים מכהונתו הארוכה (36-18 לספירה) שהסתדר יפה עם השליטים הרומים. במשך עשור שירת קיפא עם הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס, וסביר שהיה לשניהם קשר קרוב. סביר גם שהיה ביניהם הסדר כיצד להתמודד עם "חתרנים" דוגמת ישו.

על פי הברית החדשה היה זה קיפא ששלח את ישו לנציב העליון פונטיוס פילאטוס, על מנת שיוציאו להורג. מניעיו של קיפא להסגרת ישו אינם ברורים: יש היסטוריונים הטוענים כי לא הייתה לו ברירה. אחרים טוענים כי ראה בישו איום להמשך שלטונו, וייתכן שהאמין כי אם ישו לא יכלא או אף יוצא להורג יפגע הדבר בסבלנותם של הרומאים כלפי היהודים.

כוהנים גדולים, כולל קיפא, היו מוערכים ושנואים על ידי הקהילה היהודית. כסמכות הדתית העליונה הם נטלו תפקיד עיקרי בחיי הדת והסנהדרין, אולם, באותו זמן מחו יהודים רבים על הקשר הקרוב ששמרו עם השלטון הרומי וחשדו בהם בלקיחת שוחד או בעיסוק במעשי מרמה אחרים.

בשנת 36 פוטרו גם קיפא וגם פילאטוס מתפקידם בידי מושל סוריה ויטליוס ובמקום קיפא מונה לכהונה הגדולה גיסו, יונתן בן חנן[2]. נראה כי הסיבה לפיטוריהם הייתה האומללות הרבה של הציבור עם שיתוף הפעולה ביניהם.

בשנות ה-90 של המאה ה-20 נתגלתה בנחל אצל מערת קבורה משפחתית המכילה מספר גלוסקמאות, שהמעוטרת שבהן נושאת את השם "יהוסף בר קיפא".זו הפעם הראשונה שהשם נמצא כתוב באותיות שמיות (עברית או ארמית), שכן עד לתגלית היה השם ידוע רק בגרסתו היוונית כייפא. מכאן ראייה שהשם המקורי נכתב באות קו"ף. השם קיפא נמצא גם בגלוסקמה שנשאה את הכתובת מרים ברת ישוע בר קיפא כהן ממעזיה מבית אמרי, וזו הוכחה נוספת לתעתיק שהעביר שהיה נהוג לשם זה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיפא בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיף 35.
  2. ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ד, פסקה ג, סעיף 95.