חנן בן שת
חנן בן שת היה כהן גדול בבית המקדש השני בירושלים בין השנים 6–15 לספירה.[1] משפחתו, משפחת הכהנים הגדולים מבית חנן, הייתה אחת העשירות והמשפיעות בפרובינקיית יהודה במאה הראשונה לספירה.
אצל יוסף בן מתתיהו[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף בן מתתיהו מספר בספרו "קדמוניות היהודים": ”על אותו חנן הזקן מספרים, שהיה איש מצליח מאד: שכן היו לו חמישה בנים, וכולם היו כהנים גדולים לאלוהים; הוא עצמו זכה ראשון למשרת-כבוד זו זמן רב מאוד, דבר שלא אירע לשום אחד מהכהנים הגדולים אצלנו”.[2]
בשנת 6 לספירה, מיד לאחר הדחתו של ארכלאוס, האתנארך של יהודה, מונה חנן למשרת הכהונה הגדולה. יוסף בן מתתיהו מספר שהמצביא הרומאי קווירניוס "לקח מיועזר הכהן הגדול, שנחלק עליו העם, את משרת-הכבוד שלו ומינה את חנן בן שת כהן גדול".[3] בכך עברה יהודה לשלטונה הישיר של רומא וחנן היה לכהן הגדול הראשון של הפרובינקיה הרומית יהודה.
בשנת 15 לספירה, הודח חנן ממשרתו. יוסף בן מתתיהו מספר שהנציב הרומי גראטוס "שם קץ לכהונתו של חנן, ומינה את ישמעאל בן פיאבי לכהן גדול".[4] אולם למרות הדחתו מהמשרה הרשמית, הוא נותר אחד האישים המשפיעים ביותר באומה מבחינה חברתית ופוליטית, כשהוא נעזר בחמשת בניו ובחתנו, הכהנים הגדולים: "כעבור זמן לא רב הדיח גם את זה ומינה לכהן גדול את אלעזר בן חנן. כעבור שנה הסיר גם את זה ... לא חלף גם על זה זמן יותר משנה אחת ... ויוסף, הוא כיפא, ירש את מקומו".[4]
משפחת הכהנים הגדולים בני חנן[עריכת קוד מקור | עריכה]
חמשת הכהנים הגדולים, בניו של חנן: אלעזר (שירת בשנת 15 לספירה),[1] יונתן (36–37 לספירה,[1] נרצח על ידי הסיקריים בזמן כהונתו של חנניה בן נדבאי), תאופילוס (37–41 לספירה),[1] מתתיהו (43 לספירה)[1] וחנן (63 לספירה,[1] עמד לאחר מכן בראש ממשלת המרד הגדול ברומאים ונרצח על ידי הקנאים).
בתו של חנן הייתה אשתו של הכהן הגדול קיפא (שירת בשנים 19–36 לספירה).[1] נכדו של חנן, מתתיהו בן תאופילוס, שירת ככהן גדול בשנים 65–67 לספירה, בזמן פרוץ המרד הגדול ברומאים.
בברית החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
_-_James_Tissot.jpg)
בבשורה על-פי לוקאס נרמזת כהונה גדולה משותפת של חנן עם חתנו: "בשנת חמש עשרה לשלטון הקיסר טיבריוס ... אותה עת, בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפא".[5]
המזימה להרוג את לזרוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיפור על המזימה להרוג את לזרוס מבית עניה, הוא "אלעזר אשר ישוע הקימו מן המתים", ייתכן ונרמזת מעורבותה של משפחתו של חנן: "נועצו ראשי הכהנים להרוג גם את אלעזר, כי בגללו הלכו רבים והאמינו בישוע".[6] חנן אינו מוזכר בשמו, אולם ייתכן וישנה התייחסות אליו במשל האיש העשיר ואלעזר, המספר על "איש עשיר שנהג ללבוש ארגמן ושש", שלאחר מותו מצא עצמו בשאול ורואה מרחוק את אלעזר בחיק אברהם. האיש העשיר מבקש מאברהם לשלוח את אלעזר: "אני מבקש ממך לשלוח אותו אל בית אבי, כי חמישה אחים לי, שיזהיר אותם פן יבואו גם הם אל מקום הייסורים הזה".[7] אם ניתן לזהות את האיש העשיר "שנהג ללבוש ארגמן ושש" עם הכהן הגדול קייפא, אזי "בית אבי" הוא בית חנן, האב הוא חנן בן שת וחמשת האחים הם חמשת בניו.
חקירת ישו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הבשורה על-פי יוחנן, הובא ישו לפני חנן: "החיילים ומפקדם עם המשרתים מטעם ראשי היהודים אחזו בישוע וקשרו אותו. הם הוליכוהו תחילה אל חנן, שהיה חותנו של קיפא הכהן הגדול באותה שנה". חנן שאל את ישו על "תלמידיו ותורתו". לשמע תשובתו של ישו, סטר אחד המשרתים על לחיו ואמר: "ככה אתה עונה לכהן הגדול?". לאחר התשאול הקצר, הועבר ישו לכהן הגדול המכהן בתפקיד: "אז שלח אותו חנן אסור באזיקים אל קיפא הכהן הגדול".[8] בביתו של קייפא התקיימה חקירת ישו בידי הסנהדרין.
במעשי השליחים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הפנטקוסט, ישב חנן בראש הסנהדרין, כשהשליחים פטרוס (כיפא) ויוחנן הובאו בפניה: "למחרת נאספו שריהם וזקניהם וסופריהם בירושלים, גם חנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדר ובני משפחות הכהנים הגדולים".[9]
בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לחנן יש תפקיד חשוב במחזמר ישו כוכב עליון, כאחד משני המתנגדים הראשיים של המחזמר (השני הוא קייפא), המדרבן את קייפא לנקוט בצעדים נגד ישו. ברוב הגרסאות, לחנן יש קול גבוה מאוד, המנוגד לקול הבס של קייפא.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חנן בן שת (Annas), באנציקלופדיה היהודית (באנגלית)
- חנן בן שת (Annas), באנציקלופדיה הקתולית (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 תרגום יעקב נפתלי שמחוני לתולדות מלחמת היהודים עם הרומאים (יוספוס פלויוס), טבלת "משפחת הכהנים הגדולים בני חנן", מופיעה בספר א, פרק יא, בין פסקאות ו-ז, עמ' 64–65.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 20, פרק ט, פסקה א, סעיף 198.
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה א, סעיף 26.
- ^ 1 2 יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר 18, פרק ב, פסקה ב, סעיפים 34–35.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק ג', פסוקים 2–3.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ב, פסוקים 9–10.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי לוקאס, פרק ט"ז, פסוקים 19–28.
- ^ הברית החדשה, הבשורה על-פי יוחנן, פרק י"ח, פסוקים 12–13, 19–24.
- ^ הברית החדשה, מעשי השליחים, פרק ד', פסוק 6.
.jpg)
